המלחמה, המשבר הכלכלי ובעיקר המשבר הנפשי שפקד רבים מתושבי ישראל, לצד השחרור המנהלי של אסירים רבים, הובילו לעלייה במספר דרי הרחוב. כך עולה מבדיקת זמן ישראל מול משרד הרווחה ועמותת "אכפת", המפעילה מגורים זמניים ומסייעת לדרי הרחוב.

גם בעמותה וגם במשרד הרווחה מאשרים את מה שתושבים רבים רואים במו עיניהם: ברחובות תל אביב, גוש דן וירושלים נצפים יותר דרי רחוב מאשר לפני המלחמה. חלקם נמצאים בשכונות מגורים ובפרוורי שינה כמו חולון ורמת גן, שבהם כמעט ולא נראו דרי רחוב בעבר. עם זאת, הגופים השונים מסרו נתונים והערכות סותרות לגבי היקף העלייה במספר דרי הרחוב והגורמים לה.

ב"אכפת" מעריכים כי מספר דרי הרחוב בישראל גדל ביותר מאלף, בעוד שבמשרד הרווחה מעריכים כי העלייה מסתכמת בכמה עשרות בלבד. עוד טוענים במשרד הרווחה כי רוב דרי הרחוב החדשים במרכז נמלטו מצפון ומדרום הארץ.

ב"אכפת" מעריכים כי מספר דרי הרחוב בישראל גדל ביותר מאלף, בעוד שבמשרד הרווחה מעריכים כי העלייה מסתכמת בכמה עשרות בלבד

לדברי יו"ר "אכפת" דוד אגייב: "הרבה אנשים הגיעו לרחוב בשנה האחרונה. יש הרבה יותר אנשים במצוקה נפשית, יותר שימוש בסמים ואלכוהול. אנשים שהיה קשה להם גם ככה בעבודה ובחיים, שמלכתחילה לא הייתה להם משפחה חזקה ותמיכה נפשית – ועכשיו המצב שלהם מתדרדר.

"המלחמה היא טריגר לאנשים שהשתתפו במלחמות קודמות וסוחבים טראומות, חלקם מוכרים כנכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה וחלקם לא – ואנחנו פוגשים אותם. למשל, בחור פייטר שנפגע נפשית במלחמה אחרת, ובמלחמה הנוכחית חזר לשתות, הסתגר ועבר לגור באוטו. החבר'ה שלו מהיחידה הביאו אותו אלינו. הוא אמר, 'אחרי מה שקרה רציתי להתנדב למילואים, ואז התחלתי להיזכר בדברים'.

מחוסר דיור בת"א (צילום: נסים והנונו)

"יש כאלה שהיו דרי רחוב בעבר, השתקמו – ועכשיו חוזרים לרחוב. יש דרי רחוב משוקמים, כאלה שהיו דרי רחוב בעבר, שחיו לפני המלחמה בצפון או בעוטף עזה, מצאו שם עבודה ודירה כלשהי. אחרי הפינוי, הם לא הלכו לבית מלון או לדירה חדשה, אלא חזרו לרחוב.

"ויש כאלה שמעולם לא היו דרי רחוב. אתה רואה פתאום בדרום תל אביב, בנווה שאנן ואזור התחנה המרכזית, איפה שהסמים הזולים והנגישים, אנשים שרואים שהרקע שלהם שונה לגמרי ממי שהסתובב שם עכשיו. הם משדרים פרנויה וקשה לדבר איתם. חלקם נכחו בעוטף עזה בטבח בשבעה באוקטובר, אחרים נקלעו למצוקה נפשית במלחמה. רובם לא דרי רחוב – אבל הם בסיכון גבוה".

"אתה רואה פתאום בדרום תל אביב, בנווה שאנן ואזור התחנה המרכזית, איפה שהסמים הזולים והנגישים, אנשים שרואים שהרקע שלהם שונה לגמרי ממי שהסתובב שם עכשיו"

נוסף על המשבר הנפשי, אגייב וגורמים במערכת הרווחה מציינים סיבה נוספת לעלייה במספר דרי הרחוב: שחרורים מנהליים של אלפי אסירים, שנעשו בשל הצורך לפנות מקומות לאסירים ביטחוניים שנעצרו במהלך המלחמה.

לדברי אגייב: "שוחררו אלפים רבים בגלל חוסר המקום בבתי הסוהר, בלי שמוצה השיקום שלהם ובלי שיש להם תמיכה בחוץ. היו גם כאלה ששוחררו מבתי החולים הפסיכיאטריים בתחילת המלחמה".

דוד אגייב (צילום: באדיבות המצולם)

בשירותי הרווחה מעריכים כי חלק מדרי הרחוב החדשים הגיעו לגוש דן מערי הדרום, כמו אשקלון ואופקים, במהלך הבחודשים הראשונים למלחמה, ומערי הצפון, כמו צפת ונהריה, בחצי השנה האחרונה, בעקבות הירי מרצועת עזה ולאחר מכן מלבנון.

מספר דרי הרחוב בערי פריפריה כמו נהריה ונתיבות היה קטן מאוד גם לפני המלחמה. ההערכה היא שמדובר בתושבים במצוקה, בהם עניים, פגועי נפש ומכורים לסמים, שלא היו דרי רחוב בעבר. אולם, מאחר שלא פונו באופן רשמי, הם לא היו זכאים לתמיכה, וכשהגיעו למרכז הפכו לדרי רחוב. עם דעיכת הירי, רובם חזרו לביתם.

בתחילת השנה הנוכחית העריך משרד הרווחה כי מספר דרי הרחוב בישראל ירד לכ־3,400, בעקבות שיקומם של רבים מהם בתקופה שבין מגפת הקורונה למלחמה

בתחילת 2020 פורסמו הערכות שלפיהן חיו בישראל כ־2,400 דרי רחוב, כמחציתם בתל אביב. מספרם זינק במהלך סגרי הקורונה, ולפי נתוני משרד הרווחה הגיע לכ־4,000 בינואר 2022. בתחילת השנה הנוכחית העריך משרד הרווחה כי מספר דרי הרחוב בישראל ירד לכ־3,400, בעקבות שיקומם של רבים מהם בתקופה שבין מגפת הקורונה למלחמה.

דר רחוב בתל אביב (צילום: דוד אגייב)

כיום, גורמים במשרד הרווחה מסרו לזמן ישראל כי מספר דרי הרחוב מוערך ב"סביבות 3,700". אגייב חולק על הערכה זו וטוען כי המספר מתקרב ל־5,000, לאחר שזינק בעשרות אחוזים במהלך המלחמה.

לדבריו, רוב דרי הרחוב החדשים לא היו במצב זה לפני המלחמה, שהחריפה את מצבם. מנגד, במשרד הרווחה טוענים כי מדובר באנשים שהיו דרי רחוב גם קודם לכן בצפון ובדרום, והיגרו למרכז במהלך המלחמה.

הסבר אפשרי לסתירה בין הנתונים היא שרבים מדרי הרחוב, במיוחד החדשים, אינם מוכרים לרשויות. גורם באחת מרשויות הרווחה אומר: "אגייב הוא עמותה, ומותר לו להגיד דברים שלא נבדקו ואושרו בצורה מקצועית"

הבעיה בהערכות משרד הרווחה היא שגם לפני המלחמה, כמחצית מדרי הרחוב בישראל גרו בתל אביב. מספר דרי הרחוב בפריפריה אינו גדול, אפילו בערים גדולות כמו חיפה ובאר שבע, והיה אמור להצטמצם אם הייתה בריחה המונית שלהם למרכז; אבל גורמים בעיריות חיפה ובאר שבע שללו אפשרות כזאת.

הסבר אפשרי לסתירה בין הנתונים היא שרבים מדרי הרחוב, במיוחד החדשים, אינם מוכרים לרשויות. גורם באחת מרשויות הרווחה אומר: "אגייב הוא עמותה, ומותר לו להגיד דברים שלא נבדקו ואושרו בצורה מקצועית. אם יש מראה עיניים, שמועות, או אינדיקציות שיש יותר דרי רחוב, ואם הוא והאנשים שעובדים איתו ועושים עבודת קודש פוגשים יותר, יש לו אינטרס להגיד את זה, גם בלי נתונים.

חסר בית ישן על ספסל (צילום: אוראל כהן/פלאש90)

"זה שאין נתונים לא אומר שזה לא נכון. יכול להיות, ואף סביר, שמספר דרי הרחוב גדל בהרבה. אבל לרשויות אין מידע כזה, ואף רשות לא תוציא נתון שאין לה".

עיריית תל אביב־יפו מעניקה טיפול קבוע וארוך טווח לכ־600 דרי רחוב, ומסייעת לעוד כמה מאות בשנה. מספר דרי הרחוב שבטיפול העירייה לא גדל בזמן המלחמה. ב־2022 העירייה נתנה מענה ל־1,288 דרי רחוב; ב־2023 היא טיפלה ב־1,244 ומתחילת השנה הנוכחית עד השבוע ב־1,165.

לדברי גורם בעירייה, "עובדים סוציאליים ואנשי שטח של העירייה נתקלים בשיעור דומה של דרי רחוב לזה שהיה בשנים קודמות. היה גידול במספר דרי הרחוב בעיר בתקופות מסוימות במלחמה, בגלל שאנשים במצוקה הגיעו מהצפון והדרום. אין לנו דרך לדעת אם הם היו דרי רחוב גם שם, אבל אחרי שהמצב נרגע הם חזרו וכרגע הם לא בתל אביב".

"אני חושש כי בשנים הקרובות נראה עלייה במספר דרי הרחוב, בגלל המשבר שיוצרת המלחמה. אנשים עדיין נמצאים במסגרות, במילואים, במערכות תומכות, ועוד לא הגיעו למצב שיביא אותם לרחוב"

לדברי אותו גורם, אחד מההסברים לעובדה שדרי רחוב מסתובבים כיום בשכונות מגורים הוא תהליכי ההתחדשות העירונית בשכונת נווה שאנן וסביבתה, שבהם נמצאו עד כה חלק גדול מדרי הרחוב בתל אביב. כמו כן, לדבריו: "יש גידול במקרי האלימות הקשורים לדרי רחוב ובעימותים בינם לבין תושבים, בגלל שימוש גובר והולך ב'נייס גאי' וסמים אחרים שמעוררים אלימות.

עם זאת, לדבריו: "אני חושש כי בשנים הקרובות נראה עלייה במספר דרי הרחוב, בגלל המשבר שיוצרת המלחמה. אנשים עדיין נמצאים במסגרות, במילואים, במערכות תומכות, ועוד לא הגיעו למצב שיביא אותם לרחוב, אבל זה עלול לקרות. העירייה מתייחסת לאתגר ברצינות ומשקיעה מיליונים, מקדמת את מיזם 'דיור תחילה', מפנה דרי רחוב לגגונים, פותחת מרכזי יום לדרי רחוב ועוד".

המרכז לדרי רחוב של עיריית ירושלים (צילום: ניר דרמון)

בעיריית ירושלים מדווחים על עלייה קלה במספר דרי הרחוב המוכרים לרשויות. העירייה טיפלה ב־2023 ב־250 דרי רחוב, וב־2024, עד כה, ב־266. עובדי רווחה ירושלמים מעריכים כי מספר דרי הרחוב בבירה גדול בהרבה, ואליהם הצטרפו רבים נוספים בזמן המלחמה, אבל כמו בתל אביב, רובם לא מוכרים ומטופלים.

לדברי איתי שי, עובד סוציאלי בעיריית ירושלים וראש צוות המטפל בדרי רחוב בעיר: "בין 260 דרי הרחוב שבטיפול העירייה יש כאלה שהצלחנו למצוא להם פתרונות דיור וכאלה שלא. בנוסף להם, יש כאלה שלא מוכנים להיות בקשר עם הרשויות ואין לנו דרך לדעת את מספרם. אני מעריך שמספרם גדל במלחמה מעבר למספר הרשמי, אבל לא בצורה רצינית.

"היו כמה דרי רחוב חדשים שהגיעו לירושלים מהאזורים שפונו. אבל אנחנו לא יודעים אם הם גרו ברחוב כשחיו שם, או שמצבם התדרדר והם הגיעו לרחוב אחרי הפינוי"

"יש הרבה אנשים שהמלחמה מעוררת אצלם תגובות פוסט־טראומטיות, ואנחנו רואים כיום יותר כאלה בין החבר'ה שאנחנו מסייעים להם. לא פגשנו בנפגעים מהמלחמה הנוכחית, אבל יש נפגעים מאירועים קודמים שהתעורר אצלם טריגר".

איתי שי, עובד סוציאלי המטפל בדרי רחוב בעיריית ירושלים (צילום: מתניה אופיר)

יש הערכות במערכת הרווחה שהרבה מדרי הרחוב החדשים בערי המרכז, כמו תל אביב וירושלים, ברחו מהצפון והדרום. זאת תופעה שמוכרת לכם?
"קשה לדעת. דרי רחוב הם נוודים, מטבעם. אתמול הוא היה בבאר שבע, היום בירושלים, מחר באילת. היו כמה דרי רחוב חדשים שהגיעו לירושלים מהאזורים שפונו. אבל אנחנו לא יודעים אם הם גרו ברחוב כשחיו שם, או שמצבם התדרדר והם הגיעו לרחוב אחרי הפינוי".

שי מציין כי אחדים מדרי הרחוב גויסו במלחמה הנוכחית למילואים. לדבריו: "הצבא זימן אותם בלי לדעת את מצבם, וחלקם הלכו ברצון. לחלקם זאת התפתחות חיובית, תעסוקה עם משמעות שנותנת להם מסגרת וכבוד. אבל אנחנו עדיין לא יודעים איך המילואים ישפיעו בעתיד על מצבם הנפשי".

"רוב דרי הרחוב משתקמים בסוף"

דרי רחוב ("הומלסים") הם מי שגרים ברחובות, גנים ציבוריים, חניונים ומבנים נטושים. הרשויות ברוב המדינות המפותחות, כולל ישראל, מספקות דירות, מעונות ובתי מחסה למחוסרי דיור – אנשים במצוקה כלכלית שאין להם דירה, בבעלותם או בשכירות, או מקום בבית הוריהם. דרי הרחוב הם מחוסרי דיור שלא הצליחו להשתלב בפתרונות הללו, בעיקר עקב מצוקות נפשיות והתמכרויות.

"מפונים שוכנו במלונות ובמוסדות כמו בתי ספר ומתנ"סים שהתרוקנו בגלל המלחמה, ואחר כך רובם עברו לדירות שכורות. הם לא יכולים לגור עם דרי הרחוב ואף אחד לא היה מנסה לחבר ביניהם"

משרד הרווחה, הרשויות המקומיות ועמותות כמו "אכפת" מספקים לדרי הרחוב מעונות מחסה, "גגונים" ודירות ייעודיות. לדברי שי: "בישראל אין בן אדם שפשוט לא מצאו לו שום מקום לגור. הבעיה היא שחלקם לא מוכנים להיעזר בנו ולהיכנס לפתרון דיור כלשהו, ועם אחרים יש מורכבויות שלא מאפשרות להם להשתלב. אם אדם אלים, או שותה כבד מאוד, זאת בעיה לשכן אותו עם דרי רחוב אחרים".

ירושלים העניקה במלחמה מקלט לרבבות עקורים מהצפון ועוטף עזה. זה לא בא על חשבון הפתרונות לדרי רחוב?
"יש לנו דירות ייעודיות ומחסות השמורים לדרי רחוב. אלה סוגי דיור שונים מאלה שהקצו למפונים. המפונים שוכנו במלונות ובמוסדות כמו בתי ספר ומתנ"סים שהתרוקנו בגלל המלחמה, ואחר כך רובם עברו לדירות שכורות. הם לא יכולים לגור עם דרי הרחוב ואף אחד לא היה מנסה לחבר ביניהם".

פעילות במרכז לדרי רחוב של עיריית ירושלים (צילום: ניר דרמון)

פתרונות הדיור הם חלק מחבילה שלמה של סיוע שרשויות הרווחה וארגוני סיוע מעניקים לדרי הרחוב. הם מקבלים גם מזון, בגדים, נעליים, תרופות, שמיכות, שקי שינה, ייעוץ ושיקום תעסוקתי ועזרה בחיפוש עבודה.

לדברי שי: "אנחנו עושים איתם תהליך טיפולי שלם. עוזרים להם מול ביטוח לאומי ומשרד הפנים שיהיו להם תעודת זהות וחשבון בנק, עובדים איתם על בניית מטרות לחייהם, מקיימים פעילויות, טיולים, אירועים בחגים וימים לאומיים, סדנאות, לחבר אותם לחברה ולמסגרת".

במשרד הרווחה מודעים לחשיבות הסיוע לדרי הרחוב, וגורמים במשרד מציינים כי הקיצוץ בתקציב המשרד לא כלל קיצוץ בסיוע הזה

בזכות הפעולות הללו, אומרים הגורמים הטיפוליים, חלק ניכר מדרי הרחוב משתקמים. מספרם מתקזז עם מספרם של אלה שמצבם מידרדר, ולכן מספר דרי הרחוב יציב – למעט בזמני משבר, כמו התקופה הנוכחית. במשרד הרווחה מודעים לחשיבות הסיוע לדרי הרחוב, וגורמים במשרד מציינים כי הקיצוץ בתקציב המשרד לא כלל קיצוץ בסיוע הזה.

לדברי אגייב: "יש בעיות וליקויים בטיפול בדרי רחוב, אבל רובם, בסוף, משתקמים. חלק משתקמים ממש, אתה פוגש אותם בתפקידים רציניים במקומות עבודה, ובין ההורים בגן של הילד, ואין לך מושג שפעם הם היו הומלסים. אחרים משתקמים בערך כזה, מסתדרים איכשהו, אבל עדיין חיים על הקצה, בסיכון. ובתקופות קשות, כמו עכשיו, צריך לעמוד על המשמר ולדאוג שלא ידרדרו בחזרה".

מעון שמפעילה עמותת "אכפת" לדרי רחוב (צילום: דוד אגייב)