"קקדילה בראד? קורטקו נובויו חוצ'יש?" (מה נשמע אח? רוצה מעיל חדש?).
השואל הוא דוד אגייב, שערך החודש סיור לילי באזור התחנה המרכזית הישנה בנווה שאנן. הנשאל הוא ל', לשעבר לוחם בגדס"ר צנחנים, שמצא עצמו ברחוב.
"יש לי מעיל טוב את רוצה אותו?" הציע אגייב לאשה בזנות. "לא. זה ארוך לי מדי. יש לכם משהו לשתות?", היא השיבה, והמשיכה לקפוא במכנס קצר מדי.
הסיור השגרתי נערך באחד הלילות של אמצע פברואר, בעיצומו של גל הקור שהגיע גם לתל אביב. אגייב עורך את הסיורים האלה מיוזמתו באופן שוטף. בלילה הוא עובר בין עשרות דרי רחוב, ומציע להם את המעילים שקיבל בתרומה.
יום לפני כן דווח במעריב על עומס בגגונים לדרי רחוב, בעקבות ירידת הטמפרטורות. אבל בסיור אליו הצטרפתי בנווה שאנן וברחוב העלייה, אפשר היה להתרשם שרובם די אדישים לקור, וממשיכים להתעסק בענייניהם.
בשש השנים האחרונות מנהל אגייב את "אכפת", עמותה שמשכנת יותר מ-120 דרי רחוב לשעבר בדירות בדרום ת"א ובבת ים. רובם גרים שם יותר מארבע שנים.
"לפני שש וחצי שנים הגעתי לחתונה של חבר מהצבא בקנדה, קהילה של חלבים", מספר אגייב כיצד החלה פעילותו. "למדתי אז תואר שני בחינוך, וסיפרתי לאחד האורחים באירוע שאני עובד עם נוער בסיכון. הוא סיפר לי שבמשך שנים גר ברחוב, אך שוקם, שולב בחברה, והפך לאדם אמיד. הוא גם אמר לי שהחלום שלו זה לעשות משהו עם דרי רחוב בישראל. אז נשארתי בקנדה, הסתובבתי שם ולמדתי את התחום הזה".
תנאי הכניסה: להתנקות מסמים
הסיור התחיל במשרדו של אגייב, בקומה התת-קרקעית של אחד המבנים של העמותה, בדרום העיר. שטחי הבניין החדש הזה, בן כמה קומות, שמאכלס כרגע כ-24 איש, נראים טוב מדירות שכורות רבות בתל אביב. יש שם מועדון, חדר תאטרון, חדר מוזיקה, מטבח וחצר. שני אנשים בחדר, במיטת יחיד, עם טלוויזיות.
תנאי הכניסה למעון הספציפי הזה הוא להיות נקי מסמים לפחות שלושה ימים. "זה אומר שיש פה 'מלוכלכים' שהולכים לגמילה", אומר אגייב, שמציע לאמץ פתרון מהפכני לבעיית דרי הרחוב: לשכן אותם בבתים.
"המעון כאן הוא לא על בסיס מיטה חמה, אלא שיכון. התפיסה היא של housing first, כלומר להתמקד בשיכון, דיור תחילה. האנשים האלה עברו הרבה טיפולים בחיים שלהם, אבל כשהם סיימו את הטיפול הם חזרו לרחוב, כי המדינה טובה בטיפול אבל פחות בשיקום. תראה, בזמן שאנחנו יושבים כאן, בחמש הדקות שעברו, כבר שלושה אנשים הגיעו לכאן. לא כולם יישארו, הם עוד צריכים לעבור ראיון. אבל בינתיים הם יתקלחו, יחליפו בגדים, יסתדרו ויאכלו".
אגייב, בן 36 ואב לשניים, הוא יו"ר העמותה בהתנדבות, ומפעיל צוות שכולל בעיקר אנשי חינוך. חלק מהעובדים הם המשוקמים עצמם, שעוסקים בעיקר בחלק הלוגיסטי או משמשים כמדריכים. אחרי הצבא השלים בגרויות בעצמו, למד תואר ראשון בחינוך בבית ברל, ותוך כדי ניהל מועדון נוער של היל"ה וכן את יחידת ההתמכרויות ויחידת הקליטה בעיריית כפר סבא.
בעקבות המיזם הוא הפך מרצה ויועץ מבוקש להתמכרויות, וכיום הוא גם עורך סדנאות וסיורים. אגייב מכוון גבוה, ובלי להתבלבל מדבר על רצונו להיות שר הרווחה או החינוך ביום מן הימים. לדבריו, גורמים פוליטיים כבר מחזרים אחריו, אך הוא עוד לא מצא את הבית הפוליטי שאליו ירצה להצטרף.
תמיכה מקרנות פילנתרופיות והרבה אנשים טובים
בהמשך הסיור מגיעים למעון של העמותה בשכונה אחרת. אחד העובדים-דיירים מסדר ארגזים בחצר, מהנדס לשעבר בק.ג.ב. מי יודע, אולי הוא עדיין עובד שם.
כל הדיירים שנמצאים כאן לוקחים תחליפי סם, ואי אפשר לערבב אותם עם הדיירים שנמצאים במעונות אחרים, שבהם הדיירים בדרך להיות "נקיים".
תל אביב היא בירת חסרי הבית, שיותר ממחצית מהם מתנקזים אליה. בשנים האחרונות מספרם של דרי הרחוב זינק, והתושבים שנכנסו לדירות מתוקתקות בנווה שאנן ובמזרח פלורנטין מתפוצצים מזעם
כדי לממש את התכנית, "אכפת" מסייעת לדיירים לממש זכויות סוציאליות שאיכשהו עדיין קיימות. "כל מי שגר פה משלם על זה דרך ביטוח לאומי. לכל דר רחוב מגיע סיוע בשכר דירה, בין 1,100 ל-1,700 שקל, וכשהם מציגים חוזה שכירות הכסף הולך לבעל הדירה. אבל מי ייתן להם חוזה שכירות?
"אז אנחנו מממשים להם את הזכאות ובכסף הזה משכירים בתים. 'לקט ישראל' ו'לתת' סוגרים את הפינה של האוכל, והכסף הולך למשכורות ולהוצאות שוטפות. יש קצת קרנות פילנתרופיות והרבה אנשים טובים, שמשלימים את החסר".
במשרד הרווחה מעריכים את מספר חסרי הבית בכ-2,400 איש ברחבי הארץ, שרק שלושה רבעים מהם מוכרים לשירותי הרווחה. אלא שבפועל ברור לכל שמספרם גדול הרבה יותר, ולפי וההערכות הוא נע בין 11 אלף ל-32 אלף.
לפי ד"ר שמוליק שיינטוך, מתחילת המילניום מתו יותר מ-600 הומלסים ברחובות ישראל. תל אביב היא בירת חסרי הבית, ויותר ממחציתם מתנקזים אליה. בשנים האחרונות מספרם של דרי הרחוב בשטח זינק בעשרות אחוזים והתושבים החדשים שנכנסו לדירות מתוקתקות בנווה שאנן ובמזרח פלורנטין זועמים.
"יש פה ילדים קטנים ומשפחות, והם רוצים לחיות בטוב. אך עם כל ההבנה שלי, אני בצד של דרי הרחוב. זה לא פשוט ולא נעים שהם משתינים בכניסה לבניינים ומזריקים, אבל אי אפשר לזרוק אותם לים. צריך לטפל בהם"
אגייב מבין את העצבים, שבאו לידי ביטוי בקבוצות פייסבוק כמו "דרום תל אביב בקריז". לפני כמה ימים הציעו שם לשנות את שם הרחוב הגדוד העברי לגדוד הנרקומנים.
גלעד ארדן, השר לבטחון פנים, היה אמור לכנס בימים האחרונים צוות שרים בין משרדי לטיפול בדרי רחוב ונרקומנים בדרום תל אביב, אבל לפי העוזרת שלו, ההתכנסות הזאת נדחתה למועד לא ידוע.
עד שארדן ימצא זמן לדון בסוגיה, התושבים בדרום תל אביב ימשיכו להתלונן ברשתות ואגייב מצדו, אומר שהוא נמצא כאן קודם כל בשביל דרי הרחוב.
בעודו מציע מעילים לדרי רחוב באזור התחנה המרכזית הישנה, הוא נותן את הזווית שלו לוויכוח בין התושבים החדשים, לבין השקופים, שכלל לא מודעים למהומה סביבם: "יש הרבה שנכנסים לטיפול, אבל אחר כך חוזרים. אני מבין גם את השכנים, יש פה ילדים קטנים ומשפחות, והם רוצים לחיות בטוב, ועם כל ההבנה שלי, אני בצד של דרי הרחוב. זה לא פשוט ולא נעים שהם משתינים בכניסה לבניינים ומזריקים, אבל אי אפשר לזרוק אותם לים. צריך לטפל בהם".
הוא לא שש לבקר את המערכת, ומעדיף להתמקד בעשייה ולעבוד עם מה שיש. אבל אם לוחצים אותו אל הקיר, הוא אומר כך: "נכון שיש פה כמות גדולה, אבל יחסית למשאבים שהרווחה מקבלת, אפשר לעשות פה שינוי.
"יש לי רצון שהמדינה תהיה מעורבת. אין לי ביקורת כלפי העובדים הסוציאליים ביחידות לדרי רחוב והתמכרויות, כי אלה אנשים ממש טובים, שקורעים את התחת, חלקם חברים שלי שמקבלים עד 120 מטופלים לעובד אחד".
"צריכים לתת לכמה שיותר עמותות לעשות את זה ולחשוב על מנגנון תשלום, שייקח בחשבון את מספר האנשים שמטופלים. אז, אולי יהיה לעמותות רצון לעשות סיורים כמו זה שאנחנו עושים עכשיו, ללא תמורה".
"בקנדה העמותות מקבלות מימון לפי הדיווח שלהן על מספר האנשים שטופלו. פה יש מכרזים שלדעתי האישית מאוד קשה להיכנס אליהם. אני מבין את כולם, וגם את העירייה שרוצה שינוי, אבל כבר שנה אין לנו ממשלה".
בין שהוא מתכוון לכך ובין שלא, אגייב למעשה מאתגר את המערכת הפורמלית, בכך שהוא מספק דיור לטווח ארוך לחסרי הבית. גם עיריית תל אביב כבר הכירה בצורך הזה של "דיור תחילה", אבל כפי שיתואר בהמשך,, ייקח הרבה מאוד זמן עד שהחזון הזה יתחיל להתממש.
מחסור במסגרות בית
"חסרות מסגרות של 'שיכון תחילה'. קורת גג והרחקה מהרחוב שנותנות מענה כוללני", אומרת ד"ר גילי תמיר, שמתמחה בעבודה סוציאלית ומימוש זכויות וגם מייעצת לסנגוריה הציבורית בטיפול בדרי רחוב. "ברוב המסגרות הפורמליות שקיימות כיום, מה שנקרא גגונים, הדיירים צריכים לצאת בשעות הבוקר ומה שחסר זה מסגרות שייתנו בית, ניתוק מהסיכונים של הרחוב", היא מוסיפה.
"דרות הרחוב אצל נשים היא נסתרת מהעין, וצריך לשנות את ההגדרה בהקשר שלהן. נשים חשופות לאונס ואלימות ונמנעות מלבקש סיוע. הן יעדיפו להמשיך ולגור במסגרות פוגעניות אבל יציבות, במקום לגור ברחוב"
לדבריה, זו הגישה המקובלת כרגע בעולם. "גם בקנדה וגם באירופה זה המענה המוביל. קודם כל תוציא את חסרי הבית מהרחוב אחר כך אפשר לדבר על שיקום, אבל קודם כל צריך לתת מענה לצרכים הבסיסיים, לפני הגמילה ולפני הכל.
"הבעיה העיקרית היא לא הסמים שהם רק דרך להתמודד עם המצוקות ברחוב. הרבה פעמים רואים אנשים שהיו נורמטיביים, וחוו משבר כמו פיטורים מהעבודה, גירושים או מוות של הורה, והפכו להיות חסרי בית בלילה אחד. המציאות הזו בלתי נתפסת, אז רואים שימוש בסמים והתדרדרות לאלכוהול".
את הפער בין המספר הרשמי של חסרי הבית לפי משרד הרווחה, לבין ההערכות של החוקרים והתושבים בשטח, ד"ר תמיר מסבירה, בין היתר, בסוג ההגדרות, שמשאירות בחוץ את הנשים.
"המספרים לא משקפים את המציאות. כדי להיות מוגדר כדר רחוב צריך לענות על קריטריונים. אבל, לדוגמה, אשה לרוב לא תישן ברחוב. היא תישן אצל כל מיני גברים, או תהיה חשופה לניצול, ולכן לא תוגדר כדרת רחוב. נשים כאלה בעצם לא נכנסות לספירה, שכן הן בעצם לא מחוסרות דיור.
"דרות הרחוב אצל נשים היא נסתרת מהעין, וצריך לשנות את ההגדרה בהקשר שלהן. נשים חשופות לאונס ואלימות ונמנעות מלבקש סיוע. הן יעדיפו להמשיך ולגור במסגרות פוגעניות אבל יציבות, במקום לגור ברחוב. הדבר השני הוא שהן לא זכאיות לסיוע, כך שצריך לשנות את הקריטריונים שיאפשרו להן לקבל סיוע גם אם יש להן קורת גג, אבל כזו שיש לה מחירים חבל על הזמן".
צברים ערבים ואתיופים עם דוברי רוסית
במהלך הסיור עם אגייב פוגשים הרבה מאוד דוברי רוסית, "שאריות של העלייה", כפי שהוא מגדיר אותם. "כל המסגרות מפוצצות בדוברי רוסית. צברים, ערבים או אתיופים מוצאים עצמם במסגרת של דוברי רוסית. מאחר שהמנטליות אחרת, מה שקורה זה שהרבה ישראלים לא מוצאים את עצמם שם".
אגייב מעדיף הגדרה רחבה של חסרי דיור, שכוללת את כל אלה שמצאו את עצמם ברחוב, כמו אסירים לשעבר או גברים שעברו גירושים מכוערים, או כאלה שהורחקו מהבית והידרדרו לסמים ולבסוף לרחוב. חלק מהסיפורים של חסרי הבית האלה תועדו בסרטים קצרים מאוירים של סטודנטים ממכללת ספיר.
"לפחות 15 חבר'ה במעונות שלנו עם תואר ראשון, חלק עם פסיכומטרי גבוה. הם לא נולדו ברחוב. יש בעיה עם גברים שהואשמו באלימות אחרי גירושים שהסתיימו באלימות, והבנאדם נכנס לכלא ומתחיל להשתמש בסמים"
אף אחד לא מחוסן, והמגוון בקרב דרי הרחוב רחב. "לפחות 15 חבר'ה במעונות שלנו עם תואר ראשון, חלק עם פסיכומטרי גבוה. הם לא נולדו ברחוב", אומר אגייב ומצביע על סיבות שלא פעם מובילות גברים לרחוב. "יש בעיה עם גברים שהואשמו באלימות אחרי גירושים שהסתיימו באלימות, והבנאדם נכנס לכלא ומתחיל להשתמש בסמים או לשתות, או מוצא את עצמו ברחוב".
אגייב ימשיך לעשות את מה שהוא עושה, בלי קשר למדיניות. "ברור שאני רוצה תמיכה ומעוניין להיכנס למכרז, כמו העמותות שקיימות כבר 30 שנה, אבל אני לא רוצה להישחק, אלא להיות ב'ווייב' של עשייה. יש איתי אנשים טובים, אז להתחיל עכשיו לבכות ולהשתגע ש'שתו לי אכלו לי'? אני חזק, אני סובייטי".
בשורה התחתונה, כל האנשים שאנחנו רואים ברחוב נמצאים שם כי כרגע אין להם אלטרנטיבה. "השיכון הכרחי. האנשים האלה לא רוצים טיפול, כי כשהם יסיימו את הטיפול הארוך, הם עוד פעם ימצאו עצמם ברחוב, כי אין להם צ'קים, יש להם עיקולים על החשבון וכדומה. שיכון זה חובה, בלי זה לא נתקדם. כרגע אין שיכון בכלל, יש רק את שלי ושל עוד כמה חבר'ה. צריכים לפחות עוד 50 מסגרות כמו שלי בערים הגדולות. רק בתל אביב צריך לתת מענה ל-2,000 איש לפחות".
העירייה מפעילה שלושה מקלטים
אחרי שסיימנו לפזר את המעילים בנוה שאנן, קפצתי לאחד משלושה מקלטים שהעיירה מפעילה, בדרך בן צבי על גבול תל אביב יפו. השעה הייתה חצות ודר רחוב שיכתת לשם רגליים בקור יגלה שאיחר את המועד: ה"גגון" הזה סגור כבר מהשעה 23:00. העירייה מפעילה גם ניידת לדרי רחוב, ומקלט חירום בדרך יפו, וניסיתי את מזלי שם, בציפייה למצוא צפיפות יתר של דרי רחוב שברחו מהקור.
מסתבר שהמקלט הזה צמוד לבר ההיפסטרים "קליפורניה", וקצת מולו באלכסון ממוקם גם מתחם "התדר". הדיסוננס לא יכול להיות מוחלט יותר בין הבליינים האלה, לבין מי שבדיוק הגיעו להעביר את הלילה על מזרן בקומה מינוס אחת.
"מחר בבוקר אני הולך לעובדת סוציאלית. אני לא מצליח ללכת לגמילה, כי ביטוח לאומי לא מוכן לתמוך. הוא טוען שיש לי רכבים ואופנועים וחללית על הירח, והכל שטויות. אני מתבייש ללכת הביתה ורוצה להיגמל"
השומר בכניסה קרא לרוני אזולאי, המדריך במקום, הוא הגיע ונכנסנו פנימה. מקלט מעופש וסטנדרטי, שתייה חמה וחמגשיות אוכל. מזרנים על הרצפה עם שמיכות. גברים ונשים יחד. הנשים נראו כאילו סתם נקלעו לחיים מוחלשים ברחוב מסיבות שונות. אחת מהן צעירה מדי.
אזולאי מועסק על ידי עמותת לשובע, שמפעילה את המקלט, שנפתח בערב ונסגר בבוקר. המקלט הזה הפסיק לפעול לפני כמה חודשים, לאחר שבמקום דומה בחיפה אחד האורחים מת ונשכח למשך כמה ימים.
אזולאי טוען שהוא הגיע באופן אישי לפני כמה שבועות למשרד של רון חולדאי, והפציר בו לפתוח את המקלט מחדש. הוא נתן את מילתו שכלקח מהמקרה המצער בחיפה הוא יקפיד לצלם תעודות זהות או פנים של כל אחד ואחד מאלה שמגיעים למקלט, ויסרוק אותו באופן יסודי עם הפינוי ב-6 בבוקר.
למרות קור הכלבים בחוץ, היה הרבה מקום פנוי במקלט הזה, ואזולאי, שבעצמו נגמל מסמים, ("עשרים שנה, שש חודשים ועשרה ימים"), מסביר שדרי הרחוב מעדיפים לצרוך סמים ברחוב הקפוא, מאשר להיות נקיים לכמה שעות במקלט החם שלו.
ואכן, ממש מחוץ למקלט, בפסאז' של הבניין, שוכבים דרי רחוב עם ערכות הסמים. אחד מהם התחיל לבכות כשהוא חשד שצילמנו אותו, אבל אזולאי הרגיע אותו. הבושה, מסתבר, לא נעלמת גם במצב הזה.
"אומרים לי אתה לא יכול לקבל הבטחת הכנסה כי אתה מכור, אז בוא נלך דרך בורמה, כלומר לצד ההפוך: לך לנירולוג שיכתוב שאתה צריך כדורים פסיכיאטרים, שיעשו אותי עוד יותר מפגר, כדי שאוכל לקבל כסף מביטוח לאומי"
בחזרה למטה למקלט, אחד האורחים הוא דוד בן ישי, בן 56, סב ל-5 נכדים, שעובד מעת לעת בחנויות ירקות, אבל עם חשבון מעוקל ואולי גם רכוש שלא מאפשר לו לממש את הזכות להגיע לגמילה.
"מחר בבוקר אני הולך לעובדת סוציאלית ברחוב יפת", הוא אומר, ומביע תקווה שהיא תסייע לו להגיע לגמילה ואולי גם לשיכון. לדבריו, הביטוח הלאומי מציע לו ללכת לאבחון פסיכיאטרי, כי מסיבה ביורוקרטית כלשהי, אפשר לעקוף כך את המגבלה הכלכלית, שמונעת ממנו כרגע את השיקום. אני לא מצליח ללכת לגמילה, כי ביטוח לאומי לא מוכן לתמוך. הוא טוען שיש לי רכבים ואופנועים וחללית על הירח, והכל שטויות. אני מתבייש ללכת הביתה ורוצה להיגמל".
לדברי בן ישי, הבעיה היא שהאשפוז הפסיכיאטרי מצריך נטילת כדורים רבים "ואז אתה באמת נהיה פסיכיאטרי, ואני מכור, לא משוגע. מה אומר לי ביטוח לאומי? אם לא יכולים לתת לך בתור נרקומן, תנסה להיות פסיכיאטרי.
"אבל אני בקריז, הגוף שלי צורך סם ולא צורך במבה. אומרים לי אתה לא יכול לקבל הבטחת הכנסה כי אתה מכור, אז בוא נלך דרך בורמה, כלומר לצד ההפוך: לך לנירולוג שיכתוב שאתה צריך כדורים, שיעשו אותי עוד יותר מפגר, כדי שאוכל לקבל כסף מביטוח לאומי. אבל אני אדם נורמלי, ופשוט מאוד נפלתי לסמים".
בעודנו שם, הציע אחד האורחים במקום לעבוד בניקיון, ופרץ ריב בין שתי דיירות.
"מכורים נקיים לא חסר, אבל יש בודדים שעובדים ביחידות לדרי רחוב וצריך יותר. "במקום אשפוזית או גמילה, צריך לתת להם גם דרך, כי הם איבדו אותה. הביורוקרטיה מושכת אותם יותר מדי ב'לך תבוא'"
אזולאי אומר שכדי להביא את דרי הרחוב לגמילה או לשיקום ושיכון, צריך קודם כל להגיע אליהם כי הם לא יגיעו אליו, ובשביל זה צריך יותר מכורים נקיים כמוהו.
"אנחנו תמיד מושיטים יד, אבל הם לא מוכנים לקבל", הוא אומר. "מכור לסמים הוא במעגל, אבל מי שמטפל בהם הם לא מכורים, אלא רק עובדים סוציאליים.
"צריך אחד כמוני שמכיר את כל המשחקים, הטריקים והשטיקים. מכורים נקיים לא חסר, אבל יש בודדים שעובדים ביחידות לדרי רחוב וצריך יותר. במקום אשפוזית או גמילה, צריך לתת להם גם דרך, כי אלה אנשים שאיבדו אותה. הביורוקרטיה וביטוח לאומי מושכים אותם יותר מדי ב'לך תבוא'".
בעודנו מדברים בחוץ, אחד השכנים מוציא ראש מהחלון ומתלונן שהפרענו לו לישון. בלילה שוב יהיה קר, ואזולאי רוצה למלא את המקלט. "אני מקווה שיהיה פה עמוס, כמה שיותר. אני הולך לאסוף אנשים מהספסלים, להביא אותם לפה, כדי שהמקום יישאר פתוח, כי אז חולדאי לא יסגור את זה בחיים".
מנסים לשדל את חסרי הבית לבוא לגמילה
בעיריית תל אביב מטפלים בקצת יותר מ-1,000 דרי רחוב, כאשר 600 מהם בטיפול ארוך טווח והיתר מוכרים מהתייעצויות אד-הוק.
שלושה עובדים סוציאליים של העירייה, לרבות יואב בן ארצי, מנהל היחידה לדרי רחוב, נמצאים באזור התחנה המרכזית כל יום מהבוקר עד אחר הצהריים. הם מנסים לשדל את חסרי הבית, שרובם משתמשים בסמים ואלכוהול, להגיע לגמילה ולמרכזי טיפול, אלא שהניסיון הזה בדרך כלל לא צולח.
בשהייה בשטח הם מנסים גם להגיע לנשים בזנות שנמצאות ברחוב. גם אם במקרה אחד המטופלים כן יסכים להתפנות לגמילה, הוא יתקשה למצוא דיור לאחר מכן וצפוי לחזור לרחוב. העירייה מציעה רק הלנה זמנית ללילה.
לחלק מחסרי הבית שכן מטופלים ומנסים למצות זכויות, הסיוע בשכר דירה הוא 1,170 שקלים בלבד, ועם הסכום הזה קשה מאוד למצוא להם קורת גג. עם זאת, בעירייה כן מעוניינים להציע בעתיד פתרונות דיור לטווח ארוך עבור חסרי הבית.
"קודם כל שיהיה בתוך בית ומשם נעשה את כל המעטפת הטיפולית", אומר גורם בעירייה, אלא שזה עדיין חלום רחוק, שכן תכנית "דיור תחילה" עוד נמצאת בשלב הבחינה. בניגוד לירושלים, נכון לעכשיו בתל אביב אפילו לוקרים העירייה לא מציעה לחסרי הבית שלה.
מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית תל אביב-יפו מתגברת את מערך השירותים החברתיים ונערכת למתן מענה לדרי הרחוב בימי הקרה. ניידת מיוחדת של היחידה לטיפול בדרי רחוב פועלת בכוחות מתוגברים ויוצאת בכל שעות היום והלילה לשטח, מצוידת בשתייה חמה ובשמיכות. צוות הניידת יאתר דרי רחוב ויפנה אותם ל-3 הגגונים העירוניים, או למקלט ייעודי נוסף, אשר נפתח ללילות החורף הקרים ברחוב דרך יפו 44. מטופלים שיתקשו או יסרבו להגיע לגגון או למקלט, יקבלו שמיכה חמה, כוס תה, חולצות תרמיות וחימומיות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו