מנהיגה החדש של סוריה, אבו מוחמד אל-ג'ולאני, מתחיל להקים את הממשל החדש שלו. מן הראוי לתת הצצה יותר עמוקה לתוך הארגון שהוביל את המהפכה, ולעמוד על השלכותיה הפוטנציאליות.
הארגון שהוביל את הפלת משטר בשאר אל-אסד, והשלים את פירוק הקשת השיעית, פירוק שהתחיל חיל האוויר הישראלי, הוא "היאת תחריר א-שאם", בהנהגת ג'ולאני – הארגון לשחרור סוריה הגדולה. ארגון זה הוא בעצם הזרוע הצבאית של ארגון האחים המוסלמים, שנתמך בידי שתי המדינות המנהיגות את האחים, טורקיה וקטאר.
הארגון שהוביל את הפלת משטר אסד, והשלים את פירוק הקשת השיעית שהחל חיל האוויר הישראלי, הוא "היאת תחריר א-שאם", בהנהגת ג'ולאני – הזרוע הצבאית של האחים המוסלמים, בתמיכת טורקיה וקטאר
בעוד שטורקיה העניקה לארגון את הציוד והאימון הצבאיים, קטאר נתנה את המימון. קטאר מופיעה עכשיו כמדינה הערבית החשובה ביותר, כי לקחה על עצמה את התיווך בין סוריה החדשה לבין מעצמות המערב.
אפשר לומר שבמידה רבה מאוד, היאת תחריר א-שאם הוא תאומת חמאס, וג'ולאני עלול להתברר כתאום יחיא סנוואר. אבל לא ממש. בעוד חמאס הייתה קשורה באיראן ולא בטורקיה, חמאס עזה פיתחה קווים של מלחמת השמד נגד ישראל.
הקשר של טורקיה להיאת תחריר א-שאם עשוי להעניק לארגון חזות יותר מעשית ופרגמטית, ככזה שיעדיף להתעסק בענייני סוריה ולא בשחרור פלסטין. מה שקיווינו שסנוואר יהיה אך לא היה.
אבל זה לא צריך להרגיע אותנו. עצם הסכנה שנמצא את רג'פ טאיפ ארדואן על גבולותינו, מחייבת אותנו להיערך ל-worst case scenario. זה מחייב אותנו לערוך סריקה מהירה וראשונית של הכוחות הפועלים בסוריה הסונית, כדי להעריך סכנות פוטנציאליות, ולמצוא שותפים אפשריים.
ראשית, יש לאפיין נכון את ג'ולאני ואת ארגונו. הוא לא תואם דאע"ש, כפי שרבים בתוכנו טעו לזהות, אלא הוא אחים מוסלמים. ההשתייכות לאחים המוסלמים מקימה לו אוטומטית שני אויבים, האחד הוא דאע"ש האמיתי, שחי ופועל בסוריה. אפילו בקואליציית הכוחות שפעלו עם ג'ולאני היו כמה קבוצות של דאע"ש.
זה נכון שג'ולאני התחיל את מסעו אצל מנהיג דאע"ש אבו בכר אל-בגדאדי, אבל השניים היו חלוקים בעניין הג'יהאד העולמי. ג'ולאני לא רצה להתגייס למלחמה נגד המערב, וחזר לסוריה כדי להתמקד בשחרור סוריה. הוא הקים את נוסרת א-שריעה, בתרגום חופשי – "הצלת הדת הסונית", שהפכה לא-נוסרה. זו התמקדה רק בשחרור סוריה משלטונו של אסד ובניתוקה מן השיעה.
יש לאפיין נכון את ג'ולאני ואת ארגונו. הוא לא תואם דאע"ש, כפי שרבים טעו לזהות, אלא הוא אחים מוסלמים. ההשתייכות לאחים המוסלמים מקימה לו אוטומטית שני אויבים, האחד הוא דאע"ש האמיתי, שחי ופועל בסוריה
מה שצריך לעניין אותנו זה שבדמשק התחבר ג'ולאני לחאלד משעל, שהיה ראש הפוליטבירו של חמאס בדמשק. שניהם נהגו להתפלל במסגד א-שאפעי, ורקחו יחד את המרד הסורי מתחת לאפו של בשאר אל-אסד.
משעל העמיד את מחנה ירמוכ לגיוסים הראשונים, יחד עם בוגרי אפגניסטן של חמאס שהיו תחת פיקודו של משעל, ומן הגיוסים האלה צמחו לימים תאי א-נוסרה והפן הפלסטיני שלהם שנקרא אכנאף בית אל-מקדס – כנפות ירושלים. כאשר אסד גילה את הבגידה, הוא ציווה להרוס את כל מחנות הפליטים בסוריה, ובכך שם קץ לזכות השיבה.
אפשר לומר כי בימים ההם משעל גייס את ג'ולאני לשירותם של קטאר וטורקיה, והשאר היסטוריה.
בימים אלה התברר כי שמו האמיתי הוא אחמד א-שרע, כלומר בן משפחתו של פארוק א-שרע, שר החוץ של אסד שמרד בו והצטרף למורדים, וזה יכול להצביע על הקשר המשפחתי של שני המורדים באסד.
משפחת א-שרע היא מדרום סוריה, ויש לזכור כי המרד הגלוי התחיל בעצם בדרעא, ורק אז התעוררו התאים הנמים של ג'ולאני ומשעל. יש גרסה שג'ולאני עצמו הוא ממשפחה שנעקרה מן הגולן במלחמת ששת הימים, ולפיכך השאלה מתי הוא יעורר את שאלת הגולן היא רק עניין של זמן.
אבל עד אז הוא יצטרך לטפל בבעיה של דאע"ש. לא רק שהוא נטש את אבו בכר אל-בגדאדי, ולא הכיר בחליפות שלו, דאע"ש חושד שהוא זה שמסר למערב את המידע שהוביל לחיסולם של כמה ממנהיגיהם על ידי ארה"ב, ויש לצפות לטרור דאע"שי נגדו.
מה שצריך לעניין אותנו זה שבדמשק התחבר ג'ולאני לחאלד משעל, שהיה ראש הפוליטבירו של חמאס בדמשק. שניהם נהגו להתפלל במסגד א-שאפעי, ורקחו יחד את המרד הסורי מתחת לאפו של אסד
זה צד אחד. צד אחר אלה המדינות הערביות הסוניות, המתנגדות לאחים המוסלמים, ובראשן מצרים, שיש לה בסיס לחשוש מהתפרצות חדשה של האחים המוסלמים בתחומה, שגם להם יש תאים נמים מצוידים בנשק שהוברח מלוב. אין לדעת אם טורקיה, הנטועה עמוק בלוב, לא תנצל את התנופה הזו גם בתוך מצרים.
בהדרגה מתחילות לצוץ ידיעות לפיהן קציניו הבורחים של אסד מתכנסים בטריפולי בלוב, ככל הנראה בהנהגת אחיו של בשאר אסד, מאהר אל-אסד, בחסותו של שליט מזרח לוב, חליפה חפתר, יחד עם מצרים ורוסיה. אבל יש ידיעות אחרות שמאהר דווקא ברח לעיראק.
וכך גם אפשר לומר על סעודיה מול קטאר, ועל מדינות המפרץ מול האחים המוסלמים, המוגדרים שם כתנועת טרור. יחפשו קשר לאותם חלקים במרקם הסורי שלא מוכנים להחליף רודנות שיעית בהדתה סונית. קשר עם קציניו של אסד בבנגאזי בא בחשבון בהחלט.
כאשר דיברנו על הקשר האמיץ בין טורקיה לבין היאת תחריר א-שאם, יש לשים על זה כוכבית. כאשר ארדואן דרש מג'ולאני להילחם בכורדים – ג'ולאני סירב. יכול להיות שמכיוון שהכורדים לחמו בדאע"ש, וגם הוא ראה בדאע"ש אויבים, או שלא רצה להסתבך עם האמריקאים.
הכורדים מהווים את האיום הראשי על טורקיה, כי אם הם ימרדו בתוך טורקיה, טורקיה תתפלג. המפלגה השלטת בחבל הכורדים היא המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה (PYD), שהיא מפלגה קומוניסטית, אפילו טרוצקיסטית. מפלגה אחות של ה-PKK בטורקיה, שהיא תנועת המחתרת הכורדית נגד שלטון טורקיה.
ה-PYD לא השתתפה במרד נגד אסד, ונחשבה נאמנה לו, ואפילו נמסר לי שבשדה התעופה קמישלי היה משרד מוחאבראת של אסד.
לגבי הקשר האמיץ בין טורקיה להיאת תחריר א-שאם, דרושה כוכבית. כשארדואן דרש מג'ולאני להילחם בכורדים – ג'ולאני סירב. אולי כי הכורדים לחמו בדאע"ש, שהוא ראה כאויביו, או כדי לא להסתבך עם האמריקאים
מצד שני, פלג ה-PYD בעיראק קשור באיראן דווקא, ודרכו יש השפעה איראנית גם בכורדיסטן הסורית. לפיכך, כאשר בישראל מדברים על קשר עם הכורדים, צריך לדעת במי מדובר.
האופי הקומוניסטי של PYD לא הולם את האופי השמרני-דתי של הכורדים, והם שולטים בהם די בכוח.
ה-PYD החזיק מעמד לא מעט בגלל שהיה בעל ברית של אסד נגד טורקיה, אבל מולו יש כוחות כורדיים אחרים שמרדו עוד באסד האבא, והם מבטאים את הכוחות השמרניים של החברה הכורדית. אחרי שהמרד דוכא, ראשי המרד ברחו מסוריה, ואם ישראל מחפשת קשר לכורדים, אפשר לבדוק את הפוטנציאל שלהם.
היריבות בין דאע"ש לג'ולאני עלולה להביא לידי התפתחויות מפתיעות בקשר של סוריה הסונית עם איראן. אם קו השבר הסוני בסוריה יהיה בין האחים לבין דאע"ש, הרי שהאחים המוסלמים עלולים לתחבר עם איראן. יש לזה תקדימים – חמאס למשל, ואפילו הנשיא המצרי לשעבר מוחמד מורסי בזמנו, אשר בגלל המתיחות בין מצרים של האחים עם סעודיה התחבר עם איראן.
לפני כשבועיים הקשבתי לאיתי אנגל בגלי צה"ל והוא סיפר, כי כאשר נכנס לסוריה בימי המרד הגדול, התקבל אצל כוחות צבא סוריה החופשית, שהיה הכוח המוביל של המרד באותם ימים, תחת ההנהגה הפוליטית של פדרציית השבטים הבדואים בסוריה ועיראק. הוא הופתע לשמוע מהם אהבה גדולה לישראל, ורצון עז לקשר ברית אתה.
צבא סוריה החופשית כבר איננו הכוח המוביל במרד כפי שהיה אז. הקו הפוליטי שלו היה שחרור סוריה מן הרודנות של אסד והתנגדות שווה לאיראן ולאחים המוסלמים. אם אנו רוצים למצוא בסוריה החדשה בעל ברית שאפשר לסמוך עליו— הוא שם, וכדאי לבנות סביבו את הכוחות הפוליטיים הפרו-ישראליים בסוריה, ויש הרבה כאלה.
צבא סוריה החופשית, שחתר לשחרור מאסד והתנגדות לאיראן ולאחים המוסלמים – כבר אינו הכוח המוביל במרד. אך ניתן למצוא בעל ברית בסוריה החדשה, ולבנות סביבו את הכוחות הפוליטיים הפרו-ישראליים בסוריה
הנכס הגדול של ישראל הוא, למרבה ההפתעה, האהדה הגדולה שזוכה לה המדינה היהודית בקרב הסונים. אחרי כל כך הרבה החמצות ומחדלים – אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות הזאת.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו