בן 53. שחקן, מוזיקאי וסטנדאפיסט. אבא לשניים. בזוגיות. מתגורר בתל אביב. הוא התפרסם כבן הזוג המקצועי של אבי גרייניק בתוכניתם "ילדים סורגים לאלוהים" ועם "פלטפוס", אבל בשנים האחרונות הקריירה שלו עברה תמורות.
בתחילת המלחמה, עידן אלתרמן גייס את עצמו ליצירת סרטוני הסברה קומיים, יצא נגד תרבות ה-Woke באמריקה ונגד האנטי-ישראליות שמקבלת יותר ויותר צביון אנטישמי – וחטף ייאוש מהשיח ברשתות ומהמציאות.
אנחנו מדברים על אהבה, על זוגיות פרק ב' ועל הדמויות הקומיות שגילם לאורך הקריירה ונשרו ממנו, על מופע הסטנד-אפ שעמו הוא מופיע בימים אלה ועל החלום שלו: להזדקן בכיף בתוך המקצוע, לשחק תפקידים דרמטיים ולצלם סרט על ילדותו בצל אימו.
מה שלומך?
"נניח שאני מבוּדד, שאני היקום של עצמי, כמו הנסיך הקטן על הכוכב שלו, אז שלומי לאחרונה טוב מאוד. ברגע שאני שם את עצמי בתוך המקום, המרחב הישראלי, מתגנבות אל המחשבות – שאני משתדל שיהיו טובות ויצירתיות – גם מחשבות קשות מאוד.
"נניח שאני מבוּדד, שאני היקום של עצמי, כמו הנסיך הקטן על הכוכב שלו, אז שלומי לאחרונה טוב מאוד. ברגע שאני שם את עצמי בתוך המקום, המרחב הישראלי, מתגנבות גם מחשבות קשות מאוד"
"אני חושב הרבה על החטופים ומה היה אם הילדים שלי היו שם, וכשאני מעיף מבט בטוויטר, אני מאבד אמון במין האנושי".
נראה לי שהמערכון הזה שצולם לפני
כ- 25 שנה תמיד יהיה אקטואלי בהתאם למציאות שלנו פה. ובימים אלו יותר מתמיד. pic.twitter.com/xqC55S4gX0— עידן אלתרמן | edan alterman (@alterman) August 4, 2024
אז למה אתה מעיף מבט בטוויטר?
"אני נמצא שם מתחילת המלחמה בגלל שעשיתי, בדרכי, סוג של סרטוני הסברה וקראתי שם דברים שאי אפשר לקרוא בפלטפורמות אחרות. יש בטוויטר קהל שהרבה ממנו סובב את העולם שלי, מעודכן בחדשות ובענייני תרבות. מדהים לראות קהל שרובו אינטליגנטי ואינטלקטואלי, נסחף במהירות מטורפת אל הסלמה אלימה ממש".
אז איזה חלק בשלומך הוא טוב מאוד?
"אני נמצא בתקופה הכי יצירתית שהייתה לי מזה הרבה זמן. אני עובד המון ובשנים האחרונות חזרתי קצת לתודעה אחרי תקופה שבה התחבאתי כי הייתי במעין חיפוש. עשיתי את ה'טיול להודו' – אצלי בית.
"אני נמצא בתקופה הכי יצירתית שהייתה לי מזה הרבה זמן. אני עובד המון ובשנים האחרונות חזרתי קצת לתודעה אחרי תקופה שבה התחבאתי כי הייתי במעין חיפוש. עשיתי את ה'טיול להודו' – אצלי בית"
"כלומר, תחנה שאנשים עוברים בה לפעמים: ללכת לאיבוד, להיכנס למשברים ולשאול 'מי אני'. לא עשיתי את זה בשנות העשרים, אז עשיתי את זה בשנות הארבעים. ואז התגרשתי. וזה הדבר הכי טוב שקרה גם לי וגם למיה, אשתי לשעבר".
תסביר לי את זה?
"זוגיות, במיוחד כזאת שנמשכת הרבה שנים, ובמיוחד אם נמצאים יחד מגיל צעיר, היא דבר מאתגר. אני לא מחדש פה כלום. הרבה זוגות שאני מכיר שהתחילו את המסע המשותף בתחילת שנות העשרים – נפרדו. וגם אנחנו, עם הזמן, צמחנו כל אחד בדרך נפרדת עד שהיינו רחוקים מדי וכבר לא התאמנו כזוג אבל כן התאמנו כהורים.
"מיה היא האימא הכי טובה שיכולתי לבקש ואני יודע שלילדים להורים גרושים בתקופה שלנו, שלא כמו באייטיז, יש יותר יכולת אדפטיבית. הם מקבלים את המסר שמותר לעשות בחיים צעדים שגם אם הם מכאיבים, הם הכרחיים. לא צריך להישאר בכל מחיר.
משפחה מוזיקלית: עידן אלתרמן עם ילדיו
"שנתיים אחרי הפרידה ממיה, הכרתי את צמרת. נפגשנו בסוף מופע מחווה לדיוויד בואי שאני חלק ממנו, עם הרכב שנקרא 'העכבישים מפלוטו'. אחרי ההופעה קשקשנו קצת, ורמזתי לה שבא לי לפגוש אותה. היא הייתה חצי מסויגת".
רצית זוגיות?
"ממש לא, אבל רציתי להכיר אותה. לא היה לי טוב באותה תקופה – ולא בגלל שהייתי לבד, אלא בגלל שהייתי כמו ילד בחנות ממתקים, וזה שאב ממני אנרגיות מדברים אחרים כמו הצד היצירתי, זה שמייצר תוכן.
"התעסקתי המון ב-את מי אני רוצה לפגוש היום ואת מי מחר ואיך לנהל את הדייטים. לא רציתי זוגיות אחרי כל כך הרבה שנות נישואים, אבל עם צמרת זה קרה בטירוף ונורא מהר ולא רציתי לאבד אותה.
"מהר מאוד היא אמרה לי, 'תשמע, הכי קל בעולם זה וואן נייט סטנד. אבל להעמיק באהבה, הרבה יותר מעניין אותי'. היום, אחרי שלוש שנות זוגיות, אני מסכים איתה וזה הרבה יותר עמוק ממה שהיה בהתחלה, בכל מובן".
"גדלתי בבית שתודעת ה'יש לנו מדינה', כלומר התודעה הציונית, הייתה חזקה, גם כי הייתה שואה ברקע. זה בית שתמיד נטה שמאלה ואמא שלי אפילו הייתה פעם ברשימה של ר"צ של שולמית אלוני"
בתחילת המלחמה, ממש בשבועות הראשונים, התחלת ליצור תוכן "הסברתי" באנגלית שרץ ברשתות.
"גדלתי בבית שתודעת ה'יש לנו מדינה', כלומר התודעה הציונית, הייתה חזקה, גם כי הייתה שואה ברקע. זה בית שתמיד נטה שמאלה ואמא שלי אפילו הייתה פעם ברשימה של ר"צ של שולמית אלוני. אמא שלי היא אשת אקדמיה (פרופ' רחל אלתרמן) ועד היום היא נתקלת פה ושם באנטישמיות בכנסים שאליהם היא נוסעת. היום קוראים לזה אנטי-ישראליות.
"מצאתי את עצמי מתווכח עם אנשים. אני לא חושב שהכול כאן לאבי-דאבי. ממש לא. ברור שיש דברים שישראל עשתה שזקוקים לתיקון מיידי, כמו ההבנה שניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא פצע מדמם שימשיך לדמם. שאי אפשר להמשיך עם פלסטר.
"וכן, אני יודע שאין פרטנר לשלום כי הפלסטינים בעזה וביהודה ושומרון נשלטים על ידי ארגוני טרור ג'יהאדיסטים. אבל אני חושב שצריך שניים לטנגו, ומי שחושב שאת הסכסוך אפשר להעלים על ידי השתקה, עוזר להצמיח דור חדש של טרוריסטים".
"כן, אני יודע שאין פרטנר לשלום כי הפלסטינים נשלטים על ידי ארגוני טרור. אבל אני חושב שצריך שניים לטנגו, ומי שחושב שאת הסכסוך אפשר להעלים על ידי השתקה, עוזר להצמיח דור חדש של טרוריסטים"
אתה מרגיש את האנטישמיות?
"כן. ואני גם סאקר של סיפורי אנטישמיות. עשיתי בעבר את מערכוני 'יהודית' שבהם אני הופך בסוף להיטלר עם שפם מעוגת שוקולד וצועק 'יהודית!' נאצי סטייל.
"ברגע שזיהיתי אנטישמיות אחרי שבעה באוקטובר, הרגשתי שאני חייב להגיב. תשמעי, אין לי ספק שאנחנו חיים במקום הכי מורכב בכדור הארץ בגלל שמבחינה גאופוליטית יש פה הבדלי נראטיב היסטוריים על אדמה ועל דת ועכשיו גם 'ציר הרשע' ועוד עניינים. אבל אני לא אוהב שמתייחסים לחיים שלנו כאן באופן בינארי.
"יצרתי סרטון על סצנת ה-Woke שצמחה בקמפוסים בארצות הברית ובעקבות הסרטון, חובקתי על ידי הימין הסו-קולד פטריוטי, ערוץ 14 והחיילים של ביבי, וקיבלתי על הראש מאנשי שמאל, למה אני מסנגר על ישראל ועל המלחמה, למרות שלא הייתי היחיד. גם 'ארץ נהדרת' הייתה 'פטריוטית' וצחקה על סצנת ה-Woke.
"הסרטון התקבל באהבה גם בקרב טראמפיסטים. בארץ נוטים לאהוב את דונלד טראמפ כי הוא מגן על האינטרסים של ישראל. אפילו משפחות החטופים משמאל העדיפו אותו כי חששו שקמלה האריס תמסמס עסקה ותהיה פרו-פלסטין.
"אבל טראמפ תומך בחוק הנשק ומתנגד להפלות וזה הכי רחוק מהערכים שלי ופתאום אנשים אמרו שאני מייצג את הצד הימני כי טראמפ שונא את ה-Woke, כשכל מה שרציתי להגיד בסרטון הזה, הוא שאם אין לך מספיק ידע – עדיף שתשתוק.
"פתאום אנשים אמרו שאני מייצג את הצד הימני כי טראמפ שונא את ה-Woke, כשכל מה שרציתי להגיד בסרטון הזה, הוא שאם אין לך מספיק ידע – עדיף שתשתוק"
"מצאתי את עצמי רב עם אנשים מימין ומשמאל. קשה לי עם רדיקליות, כי איפה שיש רדיקליות אני מזהה אלימות וחוסר יכולת לראות את האחר. אני חושב שגם היום, אני יכול לפעמים להבין איך רואים בימין את השמאל או את מחנה אנטי-ביבי. אני יכול להבין, כי היכולת להסתכל על הצד השני היא יכולת שצריך לאמץ ואם הצד השני הוא רק ה-Bad guy, אז אין ניואנסים.
"הרגשתי שכל כך מהר נמחק שבעה באוקטובר בתודעה העולמית ונמחקו החטופים, ומה שרואים בעולם זה בתים הרוסים ומשפחות מתות בעזה. אלה החדשות שמקבלים. לאנשים קשה להכיל מורכבות".
ולך, לא קשה להכיל מורכבות?
"אני אוהב מורכבות. בלעדיה, העולם לא מעניין. לאחרונה צילמתי מערכון: מה אתה עושה כשאתה פוגש את הפסיכולוגית שלך בצומת והיא שואלת מה שלומך ואתה מתחיל לספר לה שאתה לא בטוב, כי היא מכירה אותך, ואז הרמזור מתחלף לירוק והיא נוסעת.
"אנשים אמרו לי שהמערכון הזה עשה להם אאוץ' בלב והוא מסתיים במשפט: 'ארבעה מתוך חמישה מטופלים סובלים מזניחה מוקדמת'. היו כאלה שזה העציב אותם וזה ברור, כי יש לרגע הזה שכבות. ואני אוהב שכבות".
בימים אלה, בין השאר, אתה גם מופיע לראשונה במופע סטנד-אפ יחיד שעלה עוד לפני המלחמה.
"התחלתי איתו בקורונה. עד הקורונה עשיתי את המופע 'ילדים סורגים' עם אבי גרייניק, ואז החלטנו להפסיק. משהו בחיבור שלנו, שהיה נכון לפעם, השתנה. קצת כמו להתגרש. רציתי ביטוי אישי חדש בלי דמויות ובלי מערכונים, אז הלכתי על סטנד-אפ ובניתי אט-אט את המופע".
"עד הקורונה עשיתי את המופע 'ילדים סורגים' עם אבי גרייניק, ואז החלטנו להפסיק. משהו בחיבור שלנו, שהיה נכון לפעם, השתנה. קצת כמו להתגרש. רציתי ביטוי אישי חדש בלי דמויות ובלי מערכונים"
ראיתי את המופע. אתה גם מנגן וגם שר וגם מלהטט בין סיפורים שלקוחים בעיקר מהחיים שלך וגולש מדבר לדבר כמו ההיפראקטיבי שאתה – אבל בעיקר, אתה מאוד חשוף שם.
"זאת המטרה. אני חושב שלא ראו אותי אף פעם בתור עידן, כי הייתי כל מיני דמויות. מרינה מקסימיליאן אמרה לי משהו מקסים: היא אמרה שזה מופע הצצה לתוך המוח שלי ולתוך מגרש המשחקים שלי ואהבתי את זה.
"מבחינתי, המדד של 'כמה צחקתי' הוא המדד השני בחשיבותו בסטנד-אפ. המדד הראשון הוא, לבלות בתוך מוח של מישהו במשך שעה ולהיות מופתע ולהסתכל על החיים דרך הפילטר שלו.
"אני אוהב שסטנד-אפ הוא קצת רנטגן של הנשמה. שפתאום אתה שומע מישהו אומר משהו ואתה חושב, וואו, הוא אשכרה אמר את זה על הבמה. זה לא חייב להיות משהו גס, אפשר לספר על שריטה, למשל. סטנד-אפ הוא חופש הביטוי המוחלט באומנות".
יש דברים שלא תצחק עליהם?
"על כל דבר אפשר לצחוק. הומור הוא הדרך הכי חכמה להתמודד עם כאב ועם טאבו, אז מבחינתי אין פרה קדושה, אבל יש סף רגישות ויש תזמון. אפילו במערכון 'יהודית' שאלו אותי למה אני צוחק על השואה ולך תסביר שלנו, כיהודים, מותר להגחיך את היטלר. אלא שהפוליטיקלי-קורקט ועכשיו ה-Wokes הם האויבים הגדולים של הקומדיה".
ואיך אתה מרגיש לעשות סטנד-אפ במציאות כל כך לא נורמלית?
"אנשים מחפשים את הערוץ לנורמליות. כשחזרתי להופיע, לפני כשנה, התייחסתי בהופעות לאקטואליה. עכשיו לא. עכשיו אני מרגיש שאנשים רוצים אסקפיזם מוחלט. אני עולה לבמה עם שרשרת החטופים שאני עונד כל הזמן ויש סרט צהוב על הבמה – רוצה לומר, גם אם באנו לצחוק, זה כל הזמן איתנו.
"באחת ההופעות הראשונות אחרי פרוץ המלחמה, הקראתי את שמות כל החטופים על הבמה. הרגשתי שאני לא יכול שלא לעשות את זה. חשבתי, איך אני יכול להצחיק קהל כשיש משפחות שעוברות גיהינום?
"מצד שני, מותר לברוח קצת מהמציאות, כי אחרת ישברו את הרוח שלנו. אנחנו חיים בשני ערוצים: ערוץ אחד הוא הזעם המטורף, והשני – היצמדות לחיים. משפחות החטופים חיות רק עם ערוץ אחד, והוא שחור משחור".
"מותר לברוח קצת מהמציאות, כי אחרת ישברו את הרוח שלנו. אנחנו חיים בשני ערוצים: ערוץ אחד הוא הזעם המטורף, והשני – היצמדות לחיים. משפחות החטופים חיות רק עם ערוץ אחד, והוא שחור משחור"
אתה עוקב אחרי מה שקורה? אחרי הקמפיין של משפחות החטופים?
"עוקב כל הזמן ואני קצת מכור לעינב צנגאוקר. היא סוחפת אותי במסע הצלב שהיא מנהלת.
"עינב היא אחד הקולות הבולטים של משפחות החטופים ויש כלפיה הכי הרבה שנאה. אני חושב שחלק מהשנאה היוקדת כלפיה מאנשי ערוץ 14 והבייס של הממשלה, היא בגלל שעינב משקפת להם משהו. תמונת מראה. לא יפה. ידוע שהיא הייתה תומכת נלהבת של ביבי ופעילה במחנה שלו וכשהיא הבינה איך מתייחסים למשפחות החטופים היא יצאה חזק נגד הממשלה.
"ההזדהות שלי איתה מוחלטת. מי ששונאים אותה הם אלה שאומרים שמחנה קפלן מנצל את המצוקה שלה, ואת זה אני לא יכול לשאת. מה אתם חושבים, שהיא חסרת דעת? עינב צנגאוקר עומדת על דעתה ויודעת מה היא עושה ומה היא אומרת.
"מי ששונאים את עינב צנגאוקר הם אלה שאומרים שמחנה קפלן מנצל את המצוקה שלה, ואת זה אני לא יכול לשאת. מה אתם חושבים, שהיא חסרת דעת? היא עומדת על דעתה ויודעת מה היא עושה ומה היא אומרת"
"היא הולכת להפגין נגד הממשלה כי בן אדם במצב כזה צריך תמיכה, ואני חושב ששונאים אותה כי היא מראה קשה לרגשות אשם וליחס נוראי של הממשלה אל משפחות החטופים. הדבר הזה קרה במשמרת שלהם ובמקום לקחת אחריות, הם מאשימים את הרטמכ"ל הרצי הלוי, את הקפלניסטים, 'אחים לנשק', ועכשיו גם את עינב צנגאוקר".
מה עושה לך טוב?
"אבוקדו בבוקר, כי זאת העונה. שחייה. בקיץ אני שוחה כל יום, אבל שונא לשחות בחורף. רכיבת אופניים יומית, לבד או עם צמרת. אני אוהב לרכוב על אופניים אל השקיעה ולאורך הים. תל אביב היא עיר לאופניים ואני עושה רכיבות אופניים כמעט כל יום, כמו מדיטציה. כמו פעילות זֵנִית שעושה לי טוב. אה, ואני הולך עם צמרת להמון סרטים בקולנוע. המון".
איזה סרט אהבת לאחרונה?
"את אמיליה פרז, בעיקר בגלל השירים. אני אוהב מיוזיקלז. אני רואה כמעט כל סרט שיוצא וקולנוע הוא עדיין הבילוי המועדף עליי. בניגוד לרוב האנשים, אני לא רואה סדרות טלוויזיה. פעם במיליון שנה אני צופה באיזו סדרה ותמיד עוזב באמצע כי אין לי סבלנות לחכות לעונה שנייה. סרט – זה סיפור אחד וזהו".
איזה חלום עוד לא הגשמת ותרצה להגשים?
"אני סוחב עם עצמי פליאה מסוימת, למה אני לא מלוהק ליותר תפקידים דרמטיים. עשיתי תפקידים דרמטיים בעיקר בתיאטרון, ובקולנוע – בסרט 'ההסדר' של יוסף סידר ובתפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה.
"היום אני שחקן טוב יותר ממה שהייתי בשנות העשרים שלי וגם נראה פחות ילד. פעם היו אומרים לי שאני נראה צעיר מדי ולא יכול לשחק אבא לנערים, למשל, גם כי נראיתי צעיר מכפי גילי וגם כי היה לי מיתוג – שאני אחראי עליו במידה לא מבוטלת – לשחק את החננה. את האנטי גיבור.
"פעם היו אומרים לי שאני נראה צעיר מדי ולא יכול לשחק אבא לנערים, למשל, גם כי נראיתי צעיר מכפי גילי וגם כי היה לי מיתוג – שאני אחראי עליו במידה לא מבוטלת – לשחק את החננה. את האנטי גיבור"
"מלהקת אחת אמרה לי פעם, אתה קלאסי לתפקידים הקומיים אבל אף פעם לא תקבל את תפקיד המאהב כי התפקידים האלה שמורים לחתיכים, ואני חושב לעצמי שהיום אני לגמרי בשל לשחק תפקיד דרמטי וגם להיות בתפקיד הראשי.
"ועוד חלום? יש לי תסריט משפחתי שאני רוצה להוציא לפועל. סיפור הילדות וההתבגרות שלי מול אימא שלי, דמות מעניינת ומורכבת. כלומר, אם אני זוכה עכשיו בפיס, אני לא קונה לעצמי פרארי או דירה בקיסריה ליד ביבי, אלא משקיע בסרט ומקליט כמה שירים שכתבתי. מבחינתי כסף הוא בעיקר אמצעי להגשמת החלומות האומנותיים שלי.
"ובנימה אישית יותר, משחק הוא מקצוע אכזרי להתבגר בו. אני רואה שחקנים בשנות השבעים לחייהם ועד כמה זה לא פשוט, גם אם הם עדיין עובדים. אני חושב על זה בשנים האחרונות. בא לי להקשיש בכיף לתוך המקצוע הזה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו