תמר מור סלע
הזמן של
תמר מור סלע

אשת תקשורת, סופרת ויוצרת תיעודית. (צילום פורטרט: נעה זני)

מצב הרוח
שיחה עם הסופרת והתסריטאית שירי ארצי

"יותר מאי פעם ברורה לי כוחה של האהבה. זו התרופה היחידה"

"פגשתי אנשים שנראו כמו סלעים יצוקים מצער. ראיתי את המולקולות הצפופות של הכאב ואת הדחיסות והתלישות הבלתי נתפסות של אנשים שהחיים התפרקו להם. הדבר שהכי התחדד לי בעקבות אותם מפגשים, הוא המשקל הסגולי של החסד" ● מאז שבעה באוקטובר, הסופרת והתסריטאית שירי ארצי לומדת לקרוא מחדש יופי וכאב בניסיון להבין את הכאוטי ולטוות חסד כדי להצליח לחיות

עוד 2,120 מילים
מצב הרוח
שיחה עם בעלי גלריית אום אל-פחם סעיד אבו שקרה

"אני רוצה שיח שבנוי על סקרנות, שיצמיח שותפות ויהפוך אותה לערך"

"הבנתי שאין תרבות ערבית בארץ כי המדינת מעדיפה לשכוח אותנו. רציתי להאשים ומצאתי את עצמי עם שלוש אצבעות מופנות פנימה. למה לא יצרנו מנהיגות תרבותית? למה חיכינו? בסדר, המדינה לא עשתה מספיק, אבל איפה אנחנו? החלטתי שאני לא רוצה להיות קורבן, אלא לעשות מעשה כדי לקדם את התרבות שלי" ● סעיד אבו שקרה מגשים חלום - ויקים את המוזאון הערבי הראשון מאז קום המדינה

עוד 2,098 מילים
מצב הרוח
שיחה עם האומן ציבי גבע

"זה מקום מחורבן שהולך ומתדרדר, אבל זה הבית. עקום וחם"

"ישראל היא מכונית ללא נהג שנוסעת במהירות מופרזת ועוד מעט תתנגש בעמוד חשמל וזה מקרין עלינו כיחידים שלא יכולים לברוח מכאן, שנואים בעולם ובתוך עמם. המבנה שמאפשר התקיימות, מימוש חלומות או תכנון קדימה - מתפורר. אין לנו מושג מה יהיה פה וקשה לעשות ככה משהו שיש בו ראייה עתידית" ● ציבי גבע, אומן ופרופסור לאומנות בן 72, מסביר למה הוא בכל זאת נשאר בארץ - ואיך יוצרים בתנאי מלחמה

עוד 2,043 מילים
עקורים

"החיים עדיין בסימן שאלה גדול ולאט לאט מחלחלת ההבנה שהם לא יחזרו לקדמותם וצריך להצמיח משהו חדש שלא ברור מה הוא, אבל אין טעם להיתקע"

ליאת קמחי בראודה

בת 51 מקיבוץ מפלסים. נשואה לניר ואם לשישה. מאז תחילת המלחמה, חיה במלון בהרצליה

עוד 2,396 מילים ו-2 תגובות
עקורים

"הקשר אל הבית ואל האדמה הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו. לא מקובל אצלנו לחיות בשיכון. נאלצתי להתמודד עם אינספור תלונות. אנשים לא הבינו איפה הם נמצאים ומה לעשות"

אדיב מזעל

בן 35, מנהל הקהילה של הכפר הבדואי ערב אל-עראמשה. פונה לנצרת, משם לעכו, משם לשבי ציון

עוד 2,028 מילים
עקורים

"לא חשבתי שבגיל 89 אצטרך להתחיל חיים חדשים אחרי קטסטרופה כזאת. עברנו לצרעה כדי שיהיה לילדים לאן לבוא, אבל זה לא הבית. בארי היה הבית"

מירהל'ה חרובי

בת 89, מוותיקות קיבוץ בארי. אם לארבעה. פונתה לים המלח ומשם לקיבוץ צרעה. אחיה נרצח בניר עוז

עוד 2,104 מילים
עקורים

"אחרי האופוריה של החזרה הביתה, האדמה משמיעה את קול הכאב שנספג בה. אנחנו מתקשים להשריש את עצמנו בחזרה. למעשה, הנפש עדיין עקורה"

ד"ר גילי זיוון

בת 68 מקיבוץ סעד. נשואה, אם לחמישה, דוקטור לפילוסופיה יהודית. פונתה למלון בים המלח וחזרה לקיבוץ אחרי חצי שנה

עוד 2,080 מילים ו-6 תגובות
עקורים

"הדרך הטובה ביותר עבורי לצלוח את המצב המחורבן הזה, היא לקבל אותו בלי ויכוח. סיגלתי מעין צ'יל שלא אופייני לי. מתברר שאני חזקה יותר ממה שחשבתי"

נעמה שקד

בת 51 מקיבוץ כיסופים. אם יחידנית. פונתה למלון בים המלח

עוד 2,043 מילים ו-2 תגובות
עקורים

"החיים יכולים להיגמר ברגע. יש אנשים שזה אכן קרה להם. זה אומר שבכל יום אני יכול לפגוש את המוות והוא שם, אורב. מחכה. בחרתי להשקיע בלהתרחק ממנו"

ניצן מנו

בן 20 מקיבוץ רעים. פונה לאילת ומשם לתל אביב. ספורטאי. בעוד שבועיים מתגייס לצה"ל

עוד 2,057 מילים
עקורים

"כן, קרו דברים איומים, אבל היו גם מיליוני ניסים. עצם העובדה שאנחנו קמים בבוקר ונושמים, זה כבר נס"

תמר נוי

בת 77 מקיבוץ עלומים. אם לחמישה וסבתא ל-25. חזרה לקיבוץ אחרי חמישה חודשים במלון בנתניה

עוד 1,851 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה