"מה נראה לכם לא טבעי בנוף?" שאל המדריך בעת הטיפוס לרכס הקרנטל. "ערבים", ענו כמה משתתפים שהצטרפו לסיור רק כשעה קודם לכן. ואכן, באזור עצמו לא נראו ערבים כלל, למעט הנוף שנשקף תחתינו – יריחו ובקעת הירדן משני צדדיה, המשתרעות עד להרי מואב.
המשתתפים לא מצאו לנכון לציין כמשהו חריג בנוף את החנוכייה הענקית, שהוצבה לראשונה בראש ההר בתחילת החג, ולא את המאחז החדש, שנקרא בשם הציורי "חוות הארמונות". גם נוכחותם של חיילים רבים, שאבטחו את האירוע כאילו אין משימות אחרות, לא עוררה אצלם תהיות.
גם המבקרים עצמם לא הרגישו חריגים בנוף. כולם השתייכו למגזר הסרוג, לפחות על פי כיסויי הראש, וסיירו בשטחים שחלקם – לפחות עד לאחרונה – היו מוגדרים כנתונים לשליטה אזרחית וביטחונית פלסטינית מלאה, בעוד אחרים שימשו בעבר לרעייה או למגורים תחת שליטה ישראלית.
"הסיור הוא באישור ותיאום הצבא ובשיתוף פעולה עם תיירות מועצת בנימין, ומטרתו הכרת אתרי מורשת באזור"
הצבא פותח ציר
זה קרה ביום שני בשבוע שעבר, בהפנינג שהפך למסורת ונערך זו השנה השישית. בחסות תיירות המועצה האזורית בנימין, משרד המורשת ובית הספר שדה עפרה, שדגליהם התנופפו ברוח, הגיעו כ־800 מבקרים לסייר בשטח הגובל ביריחו ממזרח ופולש לתוך מחנה הפליטים שבפאתיה.
אי אפשר להגיע לכאן עצמאית, והביקור במתחם מתאפשר פעמיים–שלוש בשנה במהלך החגים בלבד.
בחברה להגנת הטבע נמסר בתגובה: "הסיור הוא באישור ותיאום הצבא ובשיתוף פעולה עם תיירות מועצת בנימין, ומטרתו הכרת אתרי מורשת באזור וחיבור הציבור אליהם".
עם זאת, וכפי שנשמע במהלך היום, מדובר רק בשלב ביניים בדרך לנרמול הנוכחות היהודית והישראלית באזור. ישנם כאלה שאינם חוששים לחלום גם על התרחבות מזרחה, אל תוך עומק העיר הפלסטינית.
"הצבא פותח לנו ציר: ניסע בשיירה שתעבור במחנה הפליטים עקבת ג'בר, נמשיך לארמונות החשמונאים ומשם לשביל שעולה לחווה ליד המוצב ונכיר את הסיפור שלה"
"הצבא פותח לנו ציר, ניסע בשיירה שתעבור במחנה הפליטים עקבת ג'בר – לא לעצור ולהתחיל לצלם שם – נמשיך לארמונות החשמונאים ומשם לשביל שעולה לחווה שליד מוצב דיה. נכיר את החווה ואת הסיפור שעוטף אותה", תדרך אותנו מורה הדרך הצעיר והכריזמטי להיום, ערן. "כל השנה אנחנו עובדים על האישור," הוסיף בהתייחסו לכניסה לאזור.
אפשר לקנא בו, כמי שהתקבל לשנת שירות בבית הספר שדה עפרה ומכיר את האזור לעומקו, הן מבפנים והן מבחוץ, כמי שגדל באחת ההתנחלויות באזור. אף שגילה בקיאות בהיסטוריה, עם נטייה ברורה להיבט היהודי שלה, הוא מציין שהעניין האמיתי שלו בשטח נובע דווקא מאהבתו לבוטניקה.
מתחילים בנסיעה, כשדגלים מונפים ברכב הראשון ובמאסף, מסמנים את גבולות השיירה. בדרך חולפים על פני מנזר סנט ג'ורג', כשמתחתינו מתפתל ואדי קלט, ומימין נראית הדרך המובילה למבצר קיפרוס, שנקרא על שם אימו של הורדוס.
ההתחלה מתעכבת בשל שני נערים שרעו עשרות ראשי צאן וחסמו את דרכנו, עד שהורידו את העדר לצד הדרך בעזרת זריקות אבנים ושני כלבים שסבבו אותו. נראה ששני הרועים הצעירים, עם הכיפות והציציות, לא נולדו למקצוע, אך הם בהחלט בדרך הנכונה ללמוד את רזי הרעייה.
מדובר בחלק משיטה שהוכיחה את עצמה כיעילה, מגב ההר ועד דרום הר חברון: עדרי הצאן משמשים כלי מרכזי במאבק על אזורים נרחבים בשטח C
הם מגיעים ממאחז לכתחילה, שהוקם לפני כמה שנים סמוך לוואדי קלט, במטרה לדחוק את תושביו החוצה. מדובר בחלק משיטה שהוכיחה את עצמה כיעילה, מגב ההר ועד דרום הר חברון: עדרי הצאן משמשים כלי מרכזי במאבק על אזורים נרחבים בשטח C, לטובת צד שנהנה מגיבוי מוחלט של מג"ב, צה"ל, המשטרה והמינהל האזרחי.
עדיין נכנסים ליריחו
עברנו את האתר הארכאולוגי של ארמונות החשמונאים, לשם עוד נחזור בצוהריים, והמשכנו למאחז החדש שמתנשא על הרכס כדי לשתות קפה ולהשתכר מהנוף. לידינו מוצב דיה עם האנטנה שמזדקרת ממעל.
"אתם רואים בניין חום בולט בקצה יריחו לכיוון ים המלח? שם הקזינו", מצביע המדריך, בעודו מפנה גב למצוק ולעיר שלמטה.
הוא מזכיר שישראלים אהבו מאוד "לבזבז כסף" בעיר התיירותית עם פארקי המים והמעיינות כבר בשנות ה־70 וה־80, "אבל אחרי הסכמי אוסלו כבר לא יכולנו להיכנס יותר".
ליתר דיוק, הביקורים ותיירות ההימורים בעיר נקטעו עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, אך מתברר כי יש מי שעדיין נכנסים פנימה, בליווי ובחסות הצבא.
"עדיין יש כניסות פעם בשבועיים לבתי הכנסת ביריחו – ופעם בשלושה חודשים לתל יריחו," מתקן אותו בעל המאחז, שלא מסתיר את שאיפותיו לנוכחות קבועה
"עדיין יש כניסות פעם בשבועיים לבתי הכנסת ביריחו – ופעם בשלושה חודשים לתל יריחו," מתקן אותו בעל המאחז, שלא מסתיר את שאיפותיו לנוכחות קבועה הרבה מעבר לביקורים מזדמנים. המדריך, מצידו, ממשיך להסביר על יתרונותיה האסטרטגיים של העיר: "בראשי תיבות דמק"א – דרך, מים, קרקע והגנה. זה מה שעיר צריכה, וליריחו היו את רוב הדברים האלה".
המדריך מצביע על הכביש שמתחתינו, שבעבר שימש כדרך העתיקה מירושלים ליריחו, ובעשורים קודמים נחשב גם לחלק מכביש 90 המקורי. הוא מזכיר גם דרכים נוספות שמחברות את העיר ליישובים מצפון וממזרח. מזג האוויר באזור נוח יחסית, והגשם כאן מתגלה כטפטוף נעים לעומת הקור המקפיא של ירושלים.
המדריך מצטט את יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו), שכתב כי בזמן שלגים בהרי יהודה, באזור יריחו ניתן ללבוש בגדי בד – תנאים מושלמים לעיר קיט, מימי החשמונאים ועד לווילות של יאסר ערפאת, שעדיין עומדות על תילן. הוא מזכיר גם את יהושע ילין, שניסה להתמודד במכרז קרקעות באזור במטרה להקים כאן את פתח תקווה המקורית, אך נבלם על ידי הסולטן הטורקי, שסיכל את המהלך.
המדריך מצטט את הנבואה מספר הושע: "ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקווה", ואת התיישבות הנביאים שהגיעה לאחר מכן, כהוכחה לכך שהקללה שהטיל יהושע בן נון על מי שיבנה את יריחו מחדש – הוסרה.
המדריך מצטט את יוספוס פלביוס, שכתב כי בזמן שלגים בהרי יהודה, באזור יריחו ניתן ללבוש בגדי בד – תנאים מושלמים לעיר קיט
מה לעשות, כיום זו עיר פלסטינית. אך אי אפשר לדעת מה צופן העתיד, במיוחד כשמקשיבים לנאומו של מפעיל מאחז הארמונות, חנן הרבסט. הרבסט, שעבר לכאן עם תשעת ילדיו לפני חמישה חודשים מחווה אחרת, מערבה משם, מתאר את גישתו: "אנחנו באים לפה כבני בית, מתנהגים כמו בבית, ומקווים שהארץ תיענה לנו," הוא יורה בכנות.
"אבל תתפללו שהגשם לא ירד," אומר הרבסט. "המשימה היא להבקיע לכאן דרך, שנחזור ליריחו. לא סתם התחילו את ההסכמים בעזה וביריחו תחילה. אתם הולכים לטייל בשטח A, למבצר דוק שאף אחד לא מכיר. עד שלא באנו לפה זה נחשב מסוכן, ועכשיו זהו – אין אף ערבי שמסתובב בשטח בכלל. המקום הכי מטורף זה כאן, כי כרגע אי אפשר להגיע לכאן ביום־יום".
"הבתים פה לא חוקיים"
שום דבר לא מכין אותך לרגע שבו ישראלי, שקיבל לידיו חווה ואדמות מרעה בשטח פלסטיני, מתייחס לבנייה הלא חוקית של השכנים: "אנחנו פה כדי שיהיה אפשר להגיע. איך בדיוק תהיה הדרך – עוד לא יודעים. כרגע זה מורכב, צריך לנסוע דרך בסיס מג"ב או לעקוף אותו. אנחנו פה כדי לפרוץ את זה. המפה הגיאופוליטית משתנה, ולצערנו, הצד שלנו עדיין מכבד את אוסלו.
"יש פה מובלעת גדולה של שטחי C, כל ה'פלטו' הזה של ארמונות החשמונאים. כל הבתים פה לא חוקיים, והם בהריסות, אם שמתם לב למטה, אבל זה לא מספיק. מאז שבצלאל [סמוטריץ'] נכנס לתפקיד בשנתיים האחרונות, התחילו להרוס".
"כל הבתים פה לא חוקיים, והם בהריסות, אם שמתם לב למטה, אבל זה לא מספיק. מאז שבצלאל [סמוטריץ'] נכנס לתפקיד בשנתיים האחרונות, התחילו להרוס"
הוא צודק. לאורך הדרך ניתן היה לראות שרידים רבים של הריסות בתים בסמוך לארמונות החשמונאים. "יש עכשיו בדואייה חדשה שיושבת על הארמון הראשון של הורדוס, זה ממש יושב על הארמון!" קוטעת אותו אבישג, בת שירות שמשמשת גם כמדריכה בסיור.
"אבל זה בתוך שטח A, אין איך לאכוף שם", עונה לה מפעיל המאחז. הוא מצביע על עיקול בתוך השטח הפלסטיני, שעליו יצחק רבין החליט לוותר כביכול והשאיר את הארמונות כשטח C בעצתו של אהוד נצר, הארכאולוג שחפר אותם.
הוא מתעצבן על השטחים שעוד נותרו בידי השכנים, גם אם פורמלית זה עשוי לכלול את המאחז שבו הוא עצמו יושב. אבל, כפי שהוא מציין, המציאות הזו משתנה לנגד עינינו: "מצד שני, זה מבצר דוק, מטורף, כאילו שטח A, וגם כל מה שמצפון לצומת שבה חניתם – A. עד שבאנו לפה, באמת היה הרבה אויב שהסתובב פה".
הרבסט מוכן לשלם מחיר של חוסר נוחות במסגרת המאבק על ארץ ישראל ודחיקת התושבים האחרים שרעו וגרו כאן. בתחילה הסתפק בעוקב מים, וכעת הוא משתמש במכלית, אך המים מיועדים רק לשתייה ולהשקיית הצאן. "כדי להתקלח, הולכים לחווה הקודמת שהיינו בה ברימונים", הוא מציין. החשמל מגיע ממערכת סולארית, שמספיקה בקושי להפעיל מנורה ולהטעין טלפונים.
אם היה ספק לגבי שיתוף הפעולה עם הצבא, הרבסט מספר: "בשבוע שעבר עשו לנו חסם, אז הלכתי להביא דמות בכירה מהפיקוד, כדי שתכיר את החווה ותגיע למוצב"
אם היה ספק לגבי שיתוף הפעולה עם הצבא, הרבסט מספר: "בשבוע שעבר עשו לנו חסם, אז הלכתי להביא דמות בכירה מהפיקוד, כדי שתכיר את החווה ותגיע למוצב.
"המשימה היא שבסופו של דבר כולנו נוכל להגיע לכאן. יש החלטת ממשלה ותקציב לגן לאומי בארמונות החשמונאים. היום מגיעים רק פעמיים בשנה, תלוי במזג האוויר".
הוא מתייחס להחלטת הממשלה להקים גן לאומי בארמונות החשמונאים, במטרה לייהד את האתר באמצעות תיירות ומורשת ארכאולוגית ייחודית, כפי שנעשה בעבר בסבסטיה ובשילה.
כדי לקדם את התוכנית, ביקרו באתר יממה לפנינו חבר הכנסת צבי סוכות ונציגי רשות העתיקות, שפועלת במקום כקבלן משנה של המינהל האזרחי וקמ"ט (קצין מטה) ארכאולוגיה.
כדי לקדם את התוכנית, ביקרו באתר יממה לפנינו חבר הכנסת צבי סוכות ונציגי רשות העתיקות, שפועלת במקום כקבלן משנה של המינהל האזרחי וקמ"ט ארכאולוגיה
"האויב אכל הכול"
נכון להיום, מפעיל המאחז מבהיר כי אין היגיון כלכלי באחזקת העדר, המונה כ־50 ראשים, עבורו הוא בעיקר רוכש מזון. לדבריו, הפלסטינים שהיו במקום לפניו אחראים לרעיית יתר ואף לתקיפת רועיו.
"אנחנו כל יום בארמונות. בשבוע שעבר הייתה תקיפה של הבן שלי. אנחנו מאכילים את הצאן כי האויב השמיד ואכל את הכול. הבדואי הוא אבי המדבר כי הוא מביא את המדבר.
"אני מקווה שבעזרת השם המדבר הזה יהיה עדן. באנו לפה אחרי אלפיים שנה לא כדי לראות אותו ככה. בשנה שעברה הם רעו כאן, ממג"ב עד מצפה יריחו, דרך ואדי קלט, עד נחל מכוך ומבואות יריחו – סדר גודל של 45 אלף דונם וכ־15 אלף ראשי צאן בחורף.
"אני עם 50 (ראשי צאן) בסך הכול ומקווה שייטב ושנוכל לנהל את זה בחכמה כמו שמנהלים את הבית, לא כמו שהם באים ואונסים את הארץ כי לא אכפת להם".
"אני עם 50 (ראשי צאן) בסך הכול ומקווה שייטב ושנוכל לנהל את זה בחכמה כמו שמנהלים את הבית, לא כמו שהם באים ואונסים את הארץ כי לא אכפת להם"
אלוף הפיקוד בשיח עם נוער החוות
בצה"ל מאשרים כי אלוף הפיקוד אבי בלוט ביקר לאחרונה בחוות הארמונות. הביקור נומק בצורך לקיים "שיח בלתי אמצעי" עם נוער בסיכון, מתוך רצון לשלבם בחברה ובשירות משמעותי בעתיד, גם אם הם מתגוררים במאחז בלתי חוקי.
הפגישה של האלוף עם נערי החווה ועם האדם העומד בראשה נסמכת גם על החלטת ממשלה קיימת, שתכליתה תמיכה וטיפול בבני נוער בסיכון בגדה המערבית (מסתבר שאכן קיימת החלטה כזו).
בתשובה לשאלות בנוגע להקצאת הכוחות לביקור חד־פעמי בשטחי A ו־C בימים שני ושלישי (הסיור ביום שלישי בוטל בסופו של דבר בשל מזג האוויר), וכן בנוגע להעלמת העין מהמאחז הלא חוקי, נמסרה מצה"ל התגובה הבאה:
"ארמונות החשמונאים הוא אתר היסטורי המצוי בשטחי C, אך הדרך אליו עוברת בשטחי A ועל כן כניסה לאתר זה נעשית בתיאום וליווי ביטחוניים. הכניסה לאתר זה התבצעה ביום שני שעבר בלבד ולא כפי המתואר.
"במסגרת תפקידיהם עורכים צה"ל ומפקדיו, לרבות מפקד פקמ"ז, ביקורים וסיורים בכלל הגזרה ומקיימים שיח עם התושבים, וזאת מתוך מחויבותם לשמירת הביטחון של תושבי האזור והנמצאים בו כולם. נדגיש כי אין באמור כדי להצדיק התיישבות במקום בלתי מורשה".
יש גם מקווה
מהמאחז טיפסנו שלושה קילומטרים למבצר דוק, המקום שבו, לפי המסורת, הזמין השליט תלמי את שמעון למשתה כדי להרגו במרמה. על הפסגה מציג המדריך את השושלת החשמונאית ומספר על שודד עתיקות שגילה כאן מקווה – עוד הוכחה שזה מקום יהודי, לדבריו. הוא מדלג באלגנטיות על מאות שנות היסטוריה, עד המאה העשרים, שבה קנתה את האתר הכנסייה היוונית.
"נשמח שיום אחד יחפרו פה עוד יותר, אבל זה שטח A ויש פוליטיקות", הוא מציין, אם כי בזמן שאנחנו מסתובבים שם בחופשיות באדיבות החיילים, נראה שהמפה ההיא כבר השתנתה וממשיכה להתהוות.
כולם מצטלמים עם החנוכייה המרשימה, שהועלתה לפסגה במאמץ רב. מעלינו חג רחפן זעיר, שמופעל על ידי עובד ממחלקת הקרקעות של מועצת בנימין. אחת המשתתפות מביטה למטה, נזכרת בערגה בימים שבהם נסעו כאן בכביש הישן לירושלים, ואומרת: "מי יודע, אולי עוד נחזור לשם".
אחת המשתתפות מביטה למטה, נזכרת בערגה בימים שבהם נסעו כאן בכביש הישן לירושלים, ואומרת: "מי יודע, אולי עוד נחזור לשם"
בהמשך ירדנו מהמבצר וצעדנו לכיוון ארמונות החשמונאים. צמדים של שחקנים המחיזו את הריב בין הורקנוס לאריסטובולוס, שקיבלו משלומציון ארמונות זהים בניסיון למנוע את המריבה. במטע התמרים, שנכנס ממש לתוך שטח הבתים של מחנה הפליטים, קבוצות של ילדים עסקו באפיית פיתות ושיבוץ אבנים על חרסים.
האדמה רועדת
מכל עבר נראות הריסות של בתים שעמדו כאן עד לא מזמן. בת השירות משערת ברצינות שמישהו – "אולי רשות העתיקות?" – משלם דמי חסות לתושבים הבדואים כדי למנוע שוד, ותוהה בקול: "אחרת, איך אתה חושב שזה נשמר?"
מישהו מעיר לה שרשות העתיקות צריכה לפעול עם קבלות, ובכל מקרה, מי שאמון על החפירות באופן רשמי הוא המינהל האזרחי, אף שדגלי משרד המורשת מתנוססים פה בכל מקום. פרוטקשן או לא, המסקנה ברורה: משלמי המיסים הישראלים יישאו בעלות הפנטסטית של 20 מיליון שקלים עבור שימור ארמונות החשמונאים. לזה, כך נראה, תמיד יש כסף.
לא לגמרי ברור מהיכן מגיע הביטחון העצמי של המשתתפים, שבאו עם ילדיהם ומסתובבים בטבעיות בשטח הפתוח, החודר לאזור הפלסטיני – ללא גדר וללא אמצעי הגנה נראים לעין.
פרוטקשן או לא, המסקנה ברורה: משלמי המיסים הישראלים יישאו בעלות הפנטסטית של 20 מיליון שקלים עבור שימור ארמונות החשמונאים. לזה, כך נראה, תמיד יש כסף
עם זאת, חיילים נוכחים בכל פינה, כולל כאלה שמכוונים את קניהם מזרחה. למרות הדיבורים על מצוקת כוח אדם בזמן מלחמה בשבע חזיתות, נראה שיש מספיק חיילים כדי לתחזק את נרמול הנוכחות התיירותית באזור.
המדריכה בארמונות החשמונאים מסבירה שהמטרה היא להביא לכאן מאסות של אנשים ומייחלת שניפגש בשנה הבאה בבית המקדש. כמו המדריך השני, גם היא לא מתרגשת מהטפטוף ונשארת בחולצה קצרה. אם היו כאן שרידים או עדויות לתרבות הלניסטית, בנייה הרודיאנית, נוכחות ביזנטית, או כל ישות זרה אחרת – כמעט שלא שמענו עליהם.
מה שכן, יש כאן פוסטר של זאב חנוך (ז'אבו) ארליך, ממייסדי בית הספר שדה עפרה, שנהרג בחיפוש אחר שרידים לנוכחות יהודית במבצר בלבנון.
אם יש ניצחון למורשת שלו, הוא מתבטא כאן: בהשקעה כספית וצבאית אדירה הגיעו מאות אנשים לביקור חד־פעמי בשטח פלסטיני, שבו כבר הוקם מאחז חדש – במטרה להנגיש את המקום באופן שוטף.
מאוחר יותר התברר שדווקא באותו יום שני התרחשה רעידת אדמה באזור. האמת שלא הרגשנו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנושמעת על הכריש החמאסי בחופי התנחלות חדרה? (רץ ברשתות הערביות)
הארץ כולה שלנו, בהבטחה, בהתיישבות בבנייה ובנטיעה
ובעניהם- כולה שלהם, חדרה כחברון
הרצון הוא להשמיד את מדינת ישראל.
ההתנחלויות מונעות אסון זה
איך אחרי הטבח אתה עדין מיצר על קיומן?