הקבוצות ותתי הקבוצות בעם היהודי הן אינסופיות, וככל שיש יותר נישואי תערובת הן הופכות חסרות חשיבות. אך בפועל, פוליטיקת הזהויות עדיין חוגגת. בתוך כך, הגזענות וההתבדלות מהאחר מתקיימות גם בתוך העדות וקבוצות השיוך עצמן.

50 גוונים ואינסוף מוצאים התקבצו להם בעם היהודי: משחור דרך גוונים של חום, בז', אדמוני, ורוד ועד לבן בלונדיני. יהדות תבל, אשר התקבצה אל מדינת ישראל, לא מפסיקה לחלק ולפצל עצמה כמו אמבה בהתקף של ריסוק גנטי, ובמקביל דורשת ייצוג בממשלה ובעמדות מפתח לטובת האותנטיות וקידום אינטרסים סקטוריאליים. חלק בלתי נפרד מדרישת שוויון ותחושת ערך.

50 גוונים ומוצאים התקבצו בעם היהודי. יהדות תבל שהגיעה לישראל לא מפסיקה לפצל עצמה כמו אמבה, ובמקביל דורשת ייצוג בעמדות מפתח לטובת האותנטיות וקידום אינטרסים סקטוריאליים

ערך ייצוג הזהויות בפוליטיקה הישראלית הוא שקר והונאה מהגדולים ביותר: המזרחים אינם מקדמים את הציבור המזרחי, דוברי הרוסית לא שמים על דוברים רוסית, יוצאי אתיופיה אינם מתעניינים באמת ביוצאי אתיופיה וגם הערבים אינם מתעניינים באמת בערביי ישראל, פוליטיקאים דרוזים אינם פועלים לטובת עדתם. האשכנזים במקרה הזה אינם רלוונטים. ברובם שכחו מאין הגיעו והמוצא העדתי הפרטי שלהם מעניין אותם כקליפת השום.

היחידים שנאמנים לקבוצותיהם הם החרדים והמתנחלים. לולא תומכיהם הצייתנים של החרדים (האשכנזים והמזרחים כאחד), הפוליטיקאים ובעלי עמדות העוצמה לא היו ממשיכים לאחוז במשרותיהם הממשלתיות. לכן הם פועלים עבורם בלבד, די כדי לתחזק מעל המים את ההמון החרדי המצביע, אשר הוא שמן לגלגליהם. סיפוק הישרדותו הבסיסית כדי לשלוט בו ביד רמה.

הלאומנים והמתנחלים נאמנים לעצמם באותה מידה, אולם מאחר שהם שייכים לקהילה הרבה יותר ביקורתית ואקטיבית, הם מציגים קיצוניות וסקטוריאליות, ידם על ברז התקציב ומצידם שכל המדינה תתפוצץ בגלל עוד קרווילה במאחז "פעמי משיח".

השיח הלוהט ביותר הוא הייצוג המזרחי. אין כמו הפוליטיקאים המזרחים להפנות עורף לציבור בשמו הם לכאורה מדברים. חלקם הגדול רואה במפלגת הליכוד בית טבעי, זו אשר חקקה על ליבה את קידום הפילוג והשסע החברתי בישראל על רקע עדתי וכל מה שיימצא לנכון.

הם מטופחים ומונהגים על ידי קומץ אשכנזים, עשירים, יהירים ונפוחים מחשיבות עצמית, כאשר המזרחים משמשים כמלחכי פנכתם ואסקופה נדרסת עבור ג'ובים, קירבה לזוהר המדומה של המנהיג העליון והתייצבות לפקודתו בכל רגע נתון. ללא ביקורת וללא עוררין.

המזרחים מונהגים על ידי קומץ אשכנזים, עשירים, יהירים ונפוחים מחשיבות עצמית, כשהמזרחים משמשים כמלחכי פנכתם ואסקופה נדרסת עבור ג'ובים וקירבה לזוהר המדומה של המנהיג העליון

הם אלו הנשלחים לחזית לטנף, ולגרום לכל בריכת ביוב מצויה רגשי נחיתות מול כושר ביטוי ועולם דימויים נחות ומזוהם. הם אלו שנשלחים להעליב, לפגוע, לומר דברים בשם חושבם בלי להזכיר את שמו, להיות בריוני השכונה גם בכנסת וגם ברחובות המדינה.

האם המזרחים בחברה הישראלית מרוויחים מכך? האם יש קשר בין הייצוג הפוליטי הנ"ל בליכוד לבין הניעות החברתית והמקצועית האיכותית של יוצאי ארצות ערב והאסלאם?

בפועל, המפלגה אשר טוענת לקידום המזרחים, הפכה את נאמני המשטר הנוכחי מעדות המזרח, לקריקטורות מגוחכות ועלובות שהחיקוי בארץ נהדרת נראה כבר יותר מכובד וראוי מאשר המקור עצמו.

כך גם יוצאי אתיופיה. פוליטיקאים/יות יוצאי אתיופיה לרוב ידברו בשם העדה כאשר זה משתלם לצורך קידום עצמי או צעדים פופוליסטים אחרים. האם זה באמת משרת את העדה כאשר הם נמצאים כייצוג אתיופי בקרבת נתניהו?

הצבעתה האחרונה של צגה מלקו, חברת הכנסת מהליכוד, נגד החזרת השבויים, ביניהם אברה מנגיסטו הנמצא כבר 10 שנים בידי חמאס, מוכיחה כי להד"ם. וזו רק דוגמה אחת מני רבות

דוברי הרוסית שכחו מה זה להיות עולים חדשים והתקדמו למחוזות פוליטיים ואישיים אחרים. המפלגות הערביות עסוקות בלהיות אצבע בעין הלאומית של היהודים בישראל ולא עוסקות במציאות היומיומית של החברה הערבית בישראל. היחיד שפעל באופן פשרני וקונסטרוקטיבי היה ח"כ מנסור עבאס, אשר חטף מערבים ויהודים על יכולת הפשרה שלו למען החיים עצמם.

בפועל, המפלגה אשר טוענת לקידום המזרחים, הפכה את נאמני המשטר הנוכחי מעדות המזרח, לקריקטורות מגוחכות ועלובות שהחיקוי בארץ נהדרת נראה כבר יותר מכובד וראוי מאשר המקור עצמו

יש שתי קבוצות שאינן אתניות והייצוג שלהן בכנסת דווקא נאה יחסית. אבל מה יוצא להם מכך? אלו הן קבוצות הלהטב"ק וקבוצת הנשים.

יו"ר הכנסת הוא אמיר אוחנה, הומו נשוי עם שני ילדים מפונדקאות, אך כזה ששותפיו השמרנים בוחלים במי שהוא ואת מה שהוא מייצג. האם הקהילה הלהטב"קית נשכרה מנוכחותו של אדם כמו אמיר אוחנה?

האם הנשים במדינת ישראל זכו בעובדה שגם בממשלה המיזוגנית הנוכחית יש קומץ נשים בתפקידי שרות או ח"כיות בכירות? מסתבר שהבטן לא כואבת לנשים המכהנות בה. לא אכפת להן ממעמדן ושלומן של נשים בישראל שהן לא הן. הצורך להיות קרוב לצלחת השלטון גובר על החובה לייצוג קהילת השיוך המגדרית המשוועת לתמיכה וקידום זכויותיה.

השוס הגדול, שלא לומר המביך, ארע לאחרונה כאשר נכנס ח"כ חדש לליכוד, דרוזי ישראלי בשם עפיף עבד, אשר הודיע שאין לו שום בעיה עם חוק הלאום. לאחר מכן הודה בראיון לניר גונטז' שאין לו מושג מהו חוק הלאום והוא ילמד אותו, אבל מבטיח להיות חייל נאמן לבנימין נתניהו. גם אם הלה החליט שהדרוזים מוגדרים בחוק הלאום כאזרחים סוג ב'.

בימים אלו דנים בממשלת ישראל בחוק ההשתמטות ובהמשך שחרורם של צעירים חרדים משירות בצה"ל. אין כמו ממשלה לאומנית-קיצונית התלויה בחסדי החרדים, הטוענת שהיא הממשלה הנכונה לישראל – כדי לשמוט את הקרקע הממלכתית-ישראלית, להרוס את הבית הלאומי ולגרור את אוכלוסיית המדינה הנושאת בנטל: למות בקרב, בטבח מחריד של אזרחיה, להתפנות מיישוביה, להתמוטט כלכלית, נפשית ומשפחתית ולהקריב את כל היקר לה.

כל זאת עבור אוכלוסייה חרדית שאין לה דבר וחצי דבר בבניית המדינה הישראלית והיא אף מתנגדת לציונות, לדמוקרטיה ולעקרונותיה הממלכתיים.
ממשלת ישראל ונבחרי הציבור שלה קבעו שיא של ניתוק ואנטי ייצוג של זהותה של החברה בישראל מכל צד ומכל סקטור.

ח"כ חדש בליכוד, דרוזי ישראלי בשם עפיף עבד, הודיע שאין לו שום בעיה עם חוק הלאום. לאחר מכן הודה בראיון שאין לו מושג מהו חוק הלאום והוא ילמד אותו, אבל מבטיח להיות חייל נאמן לנתניהו

לכאלו קוראים בוגדים במטרה שלשמה קמו.
מה עושים עם כאלה? הציבור הנושא בנטל חייב להחליט מה עושים ומוטב שיזדרז. לפני שלא יהיה על מה להילחם.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.