לעניינים "כבדים" לוקח זמן להתברר לעומק. בייחוד כך כאשר הם גם נמצאים במצב של שינוי מתמשך. בסיפורה של מדינת ישראל יש שני נושאים עם חשיבות מרכזית לעצם קיומה, כאלו שהצלחה בהם לא יכולה להיות ברורה מלכתחילה.

הראשון הוא הצלחת השתלבותה של המדינה החדשה במזרח-התיכון, בו היא ממוקמת (מעבר ובנוסף ליכולת ההישרדות הפיזית שלה במלחמות בתחילת דרכה). אי אפשר להיות "נטע זר" לנצח.

הנושא המרכזי השני הוא היכולת להתמזגות למסגרת לאומית-מדינית משותפת של שלל העדות והזרמים המרכיבים את היהדות. בגלות, מחלוקות ביניהם, אף עזות, לא השפיעו על התנהלות המדינה – ממילא "הגוי" היה זה שניהל אותה. קבוצות יהודיות אלה יכלו להישאר בדעתן כשכל אחת מהן מתנהלת בפינה שלה, אף במנותק מהאחרות. משקמה מדינת-יהודים זה אינו אפשרי עוד.

ישראל מתמודדת עם נושאים אלה מאז היווסדה. היו בהם, במהלך השנים, עליות וירידות, מבלי שהמדינה הגעה עדיין למצב שניתן לראות בו יציב ובעל כיוון עתידי ברור. מה שקרה בפועל הוא שישראל למדה לחיות עם מצב לא יציב זה, תוך שמעת לעת, כשפרצו משברים, היא מצאה להם פתרונות אד-הוק. למעשה היא למדה לחיות סביב הנושאים הלא פתורים הללו.

ואז הגיעה שנת 2023 שבה נפל דבר פה. למעשה אף שני דברים. קמה ממשלת "ימין על מלא" בתחילת השנה ופרצה מלחמה בהמשכה. שני אלה עדיין איתנו וישראל היא כבר מזה זמן בהתמודדות בו-זמנית עם שניהם.

הראשון שביניהם, הקמתה של ממשלה שנשענת במידה רבה על כוחות איזוטריים בחברה הישראלית, תוך שעיקרו של המיינסטרים הישראלי הוא מחוצה לה. ועוד גם היא עם אג'נדה שמיינסטרים זה מתנגד לה עמוקות.

מיד עם הקמתה החלה הממשלה החדשה בתוכנית לשינויים עמוקים במערכת השיפוטית בה, שמצטיירת לגופים מרכזיים ומובילים בחברה הישראלית כפגיעה בעצם הדמוקרטיה בישראל. שזה עניין גדול.

מיד עם הקמתה החלה הממשלה החדשה בתוכנית לשינויים עמוקים במערכת השיפוטית בה, שמצטיירת לגופים מרכזיים ומובילים בחברה כפגיעה בעצם הדמוקרטיה בישראל

הרפורמה המשפטית שהממשלה קידמה באגרסיביות, נועדה להעביר את עיקר הכח לידיה, תוך שהיא מנצלת לשם כך את העובדה שלישראל אין חוקה (כך שמעשית אין מעצור פורמלי ל"תרגיל" כזה).

הדבר הביא להתפתחות מאבק פנימי עז בתוך החברה הישראלית, עד כדי כך שעצם היכולת לעתיד משותף של הקבוצות השונות בה, הועמד בסימן שאלה.

ואז גם פרצה המלחמה, שעדיין נמשכת (אף אם בשבועות האחרונים בהילוך נמוך יותר), וכך מצאה עצמה המדינה מתמודדת בו-זמנית עם שני הנושאים המרכזיים והלא-סגורים שבבסיס קיומה.

אף שאיראן נחלשה באופן משמעותי במלחמה עד עתה והמערך האזורי שהקימה ספג מכה קשה, היא עצמה עדיין נחושה להמשיך בדרכה. ועוד גם נוספה לתמונה מעצמה אזורית נוספת, טורקיה, שתחת נשיאה הנוכחי היא גם עם אג'נדה אנטי-ישראלית חריפה. ההתפתחות בסוריה יכולה להביאה לקרבת ישראל.

במקביל ממשיכה בישראל המלחמה הפנימית העזה. הממשלה מתכננת להמשיך עם הרפורמה המשפטית ופגיעה בעצמאות בית המשפט העליון – מה שלרבים פה נראה מבוא להפיכה משטרית (המשטר הדמוקרטי מבוסס על שלוש רשויות עצמאיות: המושלת, המחוקקת והשיפוטית וחלוקת סמכויות זו היא בסכנה).

גם האיומים התכופים לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ואף חילופים של ראש השב"כ בנאמן של הממשלה, כמו גם איומי שרים לא לציית להחלטות בג"ץ, מעוררים חששות בכיוון זה.

זוהי תמונה מבהילה עבור קבוצות מרכזיות במדינה, שעתה באופוזיציה, והיא מבטיחה המשך אי-היציבות הפנימית בישראל. עיקרו של המיינסטרים הישראלי חש שהמדינה כאילו "נחטפה" ממנו ומשנה פניה וכיוונה לבלי הכר.

יש קשר בין שני הנושאים המרכזיים האלו – הזירות החיצונית והפנימית, והמצב העכשווי של תבערה בשניהם מדגיש אותו ביתר שאת. אלה מגבירים את האפקט הכולל

ישנם גם קשרים בין שני הנושאים המרכזיים לעיל: הזירות החיצונית והפנימית, והמצב העכשווי של תבערה בשניהם מדגיש את אותם קשרים. אלה מגבירים את האפקט הכולל.

כך למשל, היכולת להתמודד עם האיומים מבחוץ מצריכה הישענות על כוחות המילואים, ובהקשר זה בולטת אי-נוכחותו של המגזר החרדי בצבא. יש לכך השלכה ברורה על האחרים, כשרבים מהם נאלצים לעזוב משפחות ועבודה לתקופות ארוכות. גודלו היחסי המתעצם של המגזר החרדי היה מקל רבות על חיילי מילואים אילו בהפחתת הנטל עליהם אם גם חרדים היו משרתים בצבא.

ודבר נוסף, מלחמה זה עניין יקר מאוד, אך החרדים ממשיכים לתבוע כספים רבים כדי לתמוך במספר ההולך ומתעצם של לומדי תורה שאינם עובדים (תחת ההגדרה "תורתם אומנותם"). המפלגות החרדיות הן כמעט שליש מהקואליציה וכך הן מצליחות, באמצעות אולטימטומים, לקבל את מבוקשן. מצב שרק יחריף עם הגידול הדמוגרפי (היחסי) הצפוי של האוכלוסייה החרדית.

קשר נוסף בין שני הזירות, הפנימית והחיצונית, נעוץ באבחנה שהמלחמה עד עתה, שהייתה הצלחה מעבר למצופה, נשענה על מוטיבציה ויכולות של רבים כאלה שהם בהתנגדות עזה למהלכי הממשלה בתחום המשפטי ובכיוון ההפיכה המשטרית.

במצב כזה אי אפשר לקחת את ההתייחסות הפטריוטית הזו שלהם, עם רמת ההקרבה העצמית הגבוהה הכרוכה בה, כמובטחת לעתיד ללא תנאי. מה שקורה בתוך מדינת ישראל זה בבירור עם השפעה עליהם.

ישראל מצאה עצמה במבחן כפול של התמודדות קשה בשני התחומים המרכזיים שבבסיס קיומה: הזירות החיצונית והפנימית. אי אפשר עוד להמשיך להתעלם מבעיות בסיס אלו ולקוות שפתרונות אד-הוק יעזרו

ישראל מצאה עצמה בתוך שנתיים – מאז הקמת ממשלת "ימין על מלא" – במבחן כפול של התמודדות קשה בשני התחומים המרכזיים שבבסיס קיומה: הזירות החיצונית והפנימית.

מצב חריג זה יצר אצל רבים פה תחושה שאי אפשר עוד להמשיך להתעלם מבעיות בסיס אלו ולקוות שפתרונות אד-הוק יעזרו. יש שכל זה כבר השפיע עליהם אקוטית והשנה נרשם זינוק בירידה מהארץ, כשהאנשים שעזבו, הם ברובם מהחלק המבוסס והמתקדם בחברה הישראלית.

מי שישראל ועתידה יקרים לו צריך להבין שמדינה עם מצב כה מורכב בזירה החיצונית שלה, אסור לסבך אותה עוד עם קרע פנימי בה.

בפרט, האנומליה ההתנהלותית הנוכחית במדינה, כשהקבוצות הבכירות והמובילות בחברה הישראלית הם לא רק מחוץ לשלטון אלא בהתנגדות עמוקה וחריפה לדרכו ומעשיו, לא יכולה להמשיך מבלי לסכנה.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.