עסקת החטופים הנוכחית מגיעה לאחר שמוצו כל האמצעים למען שחרור החטופים והחטופות שעדיין בחיים וגופותיהם של אלה שאינם עוד. ההפגנות לא הצליחו למלא את ייעודן. נראה כי בנימין נתניהו ועושי דבריו מתעלמים מהם ומהן ומתבצרים במושבי השרד.

חשוב להזכיר כי מדובר בעיקר באזרחים – נשים וילדים, מבוגרים וחולים, חיילות וצעירים – שנלקחו מביתם בתנאים המזכירים את השואה, ואף יותר, מאחר והפעם הם נחטפו במדינה שהקימו במטרה עליונה שכל יהודי יוכל לחיות בה בביטחון, ''לא עוד…" ידע רדיפה ובטח לא פוגרום.

אמנם, צה"ל ושאר מערכות הביטחון כשלו קשות, הן במודיעין והן בהגנה, אך האחריות מוטלת לא פחות על הדרג המדיני שהתווה את הקו שהוביל לחיזוק החמאס, ארגון ג'יהאדיסטי-קיצוני שמטרותיו והצהרותיו היו ברורות.

"קואליציית ההפקר" שבמשמרתה אירע הפוגרום של "השבת השחורה" ממשיכה להתעלם מזעקתו של העם. לא נמצאו בה ולו חמישה "צדיקים" להצלת המדינה ובעיקר החטופים והחטופות. האחיזה בשלטון קודמת לטובת העם שבחר בה. שיקולים אנוכיים, לאומניים, פוליטיים, חנפניים וחסרי חמלה, קודמים.

להבדיל משבויי מלחמות, שאמנות בינלאומיות מגנות עליהם ולקיחתם הינה חלק ממחיר המלחמות, מדובר היום בחטופים ובחטופות, רובם אזרחים, שנחטפו באכזריות ומאבדים את חייהם כתוצאה מהמשך המלחמה או בעקבות התנאים התת-אנושיים שבהם הם מוחזקים. ממשלת ישראל מחויבת להצלת אלה שעדיין בחיים בכל תנאי, כולל הפסקת המלחמה, יציאה מכל רצועת עזה ושחרור אסירים.

אין עוררין על כך שתגובת המדינה נגד חמאס בעקבות הטבח של ה-7 באוקטובר הייתה בתחילתה מוצדקת ואף מתחייבת. חלק גדול ממנהיגי העולם הנאור באו לחזק את המדינה ולהביע את זכותה להגיב ולהגן על עצמה. מאז, המצב השתנה והמדינה מגונה ומנודה יותר ויותר ברחבי העולם.

לקראת הבחירות הבאות יש להכריז במפורש שעם הקמתה של ממשלת השינוי, יוקם בית דין מיוחד לשיפוט כל חברי "קואליציית ההפקר", שידעו והתעלמו מגורל החטופים והחטופות וזעקת רוב העם

אם ניתן לנסות להבין את התנהגותו האנוכית של נתניהו, מבלי להסכים לה כלל וכלל – הוא פועל למען הצלת עצמו ממשפטו וסכנת כליאתו. מה מניע 63 חברי הקואליציה, ועכשיו שגדעון סער בגד בצלמו, 68 חברי כנסת, שתומכים ללא עוררין במנהיגם, כאילו היה מלך? אפילו בצבא אפשר לסרב לפקודה אם היא עלולה לגרום למותם של שבויים או אם הפקודה נוגדת בעליל לכללי המוסר.

נותרה אם כך לאופוזיציה (אם יש כזו) ולמפלגות חדשות ודמוקרטיות שלבטח יצמחו לקראת הבחירות הבאות, להכריז במפורש שעם הקמתה של ממשלת השינוי, יוקם בית דין מיוחד לשיפוט כל חברי "קואליציית ההפקר", שידעו והתעלמו מגורל החטופים והחטופות וזעקת רוב העם. לזה קוראים: "הלכת הצפיוּת". הלכה זו קובעת כי "ראייה מראש את התרחשות ותוצאותיה, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן".

יש לקוות שהכרזה וההכנות לקיומה יאפשרו למספר חברי קואליציה, שסירבו עד כה לנהוג כ''צדיקים'', להפוך ל''שפנים'' המחפשים את הצלת עתידם הפוליטי ואולי החוקי.

דרישה זו אינה אמורה לדחות, ולו לרגע, את הדרישה להקמת 'ועדת חקירה ממלכתית', עם סמכויות נרחבות וללא משיכת זמן. ועדה שתבדוק את התנהלות הדרג המדיני וגופי הביטחון למיניהם, החל לפחות מעשור לפני ה''שבת השחורה'' וכלה באופן ניהול המלחמה ברצועת עזה, המתארכת ללא מטרות ברורות ובעיקר תוך הפקרת החטופים והחטופות.

העסקה החלקית הנוכחית היא עוד תרגיל פוליטי של הממשלה, בעיקר של העומד בראשה. היא כביכול התקדמות, אך טומנת בחובה סכנת ויתור על שאר החטופים והחטופות לזמן רב; אולי לשנים אם יישארו בחיים, מה שיאפשר לממשלה להמשיך להצהיר על מצב מלחמה.

אין עוררין שכל שחרור חטופים וחטופות הוא צעד מבורך ואפילו אם היה מדובר באחד או אחת. אך מצער מאוד שהממשלה לא הסכימה להכריז על סיום המלחמה, יציאה כוללת מעזה תמורת עסקה כוללת.

העסקה החלקית הנוכחית היא עוד תרגיל פוליטי של הממשלה, בעיקר של העומד בראשה. היא כביכול התקדמות, אך טומנת בחובה סכנת ויתור על שאר החטופים והחטופות לזמן רב, אולי לשנים

מפלגות המתיימרות להביא לשינוי ממשי שלא תכלולנה במצען התחייבויות אילו תהיינה נטולות כל זכות להיבחר. דרושה מנהיגות חדשה שתוכיח, אם היא שואפת לאמון העם, שיעודה הוא לשרת את העם, במסירות, אתיקה וחזון – ולא את עצמה באנוכיות ובנהנתנות.

העם הורגל לקומבינות למען הקמת קואליציה, מה שהפך כמעט לאקסיומה. צריך לשים סוף לזה. ציפי לבני ויתרה על ראשות הממשלה למען קיום עקרונותיה לסרב לסחיטתם של החרדים.

הטראומה של "השבת השחורה" מחייבת שינוי של ממש. אחרת המדינה תשקע בטראומה ללא מרפא והפוגרום ייחרט לעולמי עולמים, כפי שהשואה מזה 80 שנה ותשעה באב מונצח מזה יותר מאלפים שנה.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.