ייתכן שביום א', ה-19 בינואר 2025, הסתיימה המלחמה בעזה, אם כי אנחנו עדיין לא יודעים זאת בוודאות. מלחמות בדרך כלל מסתיימות ב"הפוגות" וב"הסכמי הפסקות אש".

כחוקר שלום, אני יכול להרשות לעצמי לדמיין מתווה אפשרי לסיום המלחמה, הממלא את ה"חורים" של נספח א' (הסכם להפסקת האש) אשר נחתם בדוחה ב-17 בינואר 2025. נספח המבוסס בחלקו הגדול על התכנית הישראלית של מאי 27, 2024, נאום הנשיא ג'ו ביידן של ה-31 במאי 2024, והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2735 מיוני 10, 2024.

בשל חזרתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב יש היום סיכוי ממשי שמתווה כזה יתממש, לפחות לגבי שלב א' של 42 הימים, באיחור רב וכואב של חודשים וקרבנות רבים, בצד הישראלי והפלסטיני כאחד.

בשל חזרתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב יש היום סיכוי ממשי שמתווה כזה יתממש, לפחות לגבי שלב א' של 42 הימים, באיחור רב וכואב של חודשים וקרבנות רבים, בצד הישראלי והפלסטיני כאחד

הפסקת האש הנוכחית היא בשורה חשובה לישראלים ולפלסטינים החפצים בנורמליות. היא יכולה להוות, אם כן, נקודת המפנה הקריטית למעבר בין מלחמה לשלום. הנה מספר הנחות יסוד להבנת המצב הנוכחי:

• ממשלת ישראל וחמאס שיתפו פעולה עד עכשיו בהימשכות המלחמה, על חשבון שני העמים. במקרה הטוב, ממשלת ישראל והחמאס שותפים היום בניסיון לממש עסקה חלקית, "הומניטרית", בשל חששם מהנשיא דונלד טראמפ.
• ישראל לא רוצה את חמאס בעזה אחרי המלחמה; חמאס רוצה בסיום המלחמה ובפינוי צה"ל מכל רצועת עזה.
• המשך המלחמה בעזה גרם לנזק עצום למדינת ישראל על כל רבדיה – חברתי, מוסרי, ביטחוני, כלכלי, במישור היחסים הבינלאומיים, קשרי תרבות ואקדמיה, והפיכתה של ישראל למדינה מצורעת.
• הפקרת החטופים עד ה-19 בינואר 2025 היוותה פגיעה אנושה באתוס הציוני ובחוסן הלאומי, כאות קין מוסרי גם לממשלה, בראש ובראשונה, וגם לחלק מהציבור שנשאר אדיש לגורל החטופים. מכאן, יש לדאוג עכשיו שכל החטופים, חיים כמתים, יחזרו לגבולם, ושדעת-הקהל והחברה האזרחית בארץ לא יתנו לממשלה לחזור להילחם בעזה כעבור 42 ימים של הפוגה.
• הדרך היחידה לנצח את חמאס הינה מדינית, ולא צבאית, ביצירת אלטרנטיבה מדינית לחמאס בעזה, ולנוכחות הצבאית של ישראל ברצועה.
• מלחמה הינה המשך המדיניות בדרכים אחרות. על ממשלת ישראל לקבוע סוף סוף אסטרטגיה ברורה לגבי מה היא רוצה לעשות בעזה לאחר הפסקת האש, כשהמלחמה תסתיים.
• הטבח הנוראי של חמאס בעוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023, והתגובה של ישראל במלחמה בעזה הוכיחו בעליל שלא ניתן עוד לנהל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל גם לא ניתן גם להכריע אותו בדרך הצבאית.
• לפני שמדברים על "היום שאחרי" צריך להביא את היום: נקודת המפנה יכולה להיות רק סיום המלחמה והחזרת כל החטופים, חיים ומתים, בטווח של מספר שבועות. מכאן, יש להפוך את הפסקת האש לקבועה ויציבה, ולסיים פורמלית את המלחמה.

לפני שמדברים על "היום שאחרי" צריך להביא את היום: נקודת המפנה יכולה להיות רק סיום המלחמה והחזרת כל החטופים, חיים ומתים, בטווח של מספר שבועות. מכאן, יש להפוך את הפסקת האש לקבועה ויציבה

ראשי-הפרקים למתווה אפשרי לסיום המלחמה אינם מהווים חידוש מהפכני. יש כאן סיכום של הרבה הצעות, הצהרות ומהלכים, על בסיס של שכל ישר וכוונות טובות.

יחד עם זאת, אינני יכול לנבא את מידת ההיתכנות של מימוש המתווה המוצע. זאת מאחר שבשנה האחרונה זיהינו דפוס חוזר ונשנה של התקדמות במו"מ, ואז קטיעה מכוונת שלו על-ידי חמאס ו/או על ידי ראש הממשלה נתניהו, מתוך כוונה להמשיך את המלחמה עד אין קץ.

ראשי-הפרקים הבאים אמורים לעמוד בדיון המהותי לגבי ביצוע השלב השני של הסכם הפסקת האש, הנעדר כיום התייחסות מהותית ל"יום שאחרי" סיום המלחמה:

• ישראל תתחייב לפנות את רצועת עזה ולסיים את המלחמה בתמורה לקבלת כל החטופים, חיים כמתים, והחלפת חמאס בשלטון אחר.
• רצועת עזה תהיה מפורזת.
• חמאס לא ישלוט ברצועת עזה אחרי המלחמה.
• תינתן אפשרות להנהגת חמאס ברצועת עזה לעזוב לטורקיה או קטאר ולקבל חסינות (בדומה למודל של הנהגת אש"ף שעזבה את לבנון בסוף אוגוסט 1982 לטוניס).
• תוך שלושה חודשים מכניסת הפסקת האש לתוקף יוקם ברצועת עזה כוח שמירת שלום בינלאומי, הכולל כוחות מארה"ב, סעודיה, האמירויות, מצרים, ומדינות אחרות המוסכמות על ישראל. כוח זה יהיה אחראי לביטחון ולפירוז הרצועה, כולל שמירה על ציר פילדלפי. הכוח יקבל את המנדט לפריסתו מטעם פרק 7 של מועצת הביטחון של האו"ם,  בהסכמתן של ישראל ושל הרשות הפלסטינית.

בשנה האחרונה זיהינו דפוס חוזר ונשנה של התקדמות במו"מ, ואז קטיעה מכוונת שלו על-ידי חמאס ו/או על ידי ראש הממשלה נתניהו, מתוך כוונה להמשיך את המלחמה עד אין קץ

• בתקופת מעבר של עד שלוש שנים, תוקם רשות מעבר אזרחית ברצועת עזה אשר תנהל את העניינים האזרחיים ותהיה אחראית לסיוע הומניטרי ולשיקום הרצועה, בתיאום עם הקהילה הבינלאומית.
• רשות מעבר זו תהיה מורכבת בעיקר מאזרחים של הרצועה על בסיס טכנוקרטי, ללא קשר ישיר לפתח או לחמאס, והיא תשאב את סמכותה מהרשות הפלסטינית, ותקבל מנדט ולגיטימציה ממועצת הביטחון של האו"ם.
• תתכנס ועידה בינלאומית לגבי עתיד עזה, כשישראל והרשות הפלסטינית יוזמנו ליטול חלק בה, על מנת לרכז את המאמץ הכלכלי העצום של שיקום הרצועה בשנים הקרובות.
• בעקבות סיום המלחמה בעזה יתחדשו השיחות לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, אשר יהיו מותנות בנכונות הישראלית להתוות דרך מוסכמת להקמתה של מדינה פלסטינית מפורזת ברצועת עזה וביהודה ושומרון לצדה של ישראל, בתהליך מדורג ומבוקר שישתרע על פני מספר שנים.
• לישראל תישמר הזכות להגנה עצמית, במידה ותהיה הפרה של הסכם הפסקת האש הקבועה לסיום המלחמה בעזה, כמו בלבנון.
• ההסכם לסיום המלחמה בעזה יקבל גושפנקה משפטית מתוקף החלטת מועצת הביטחון (פרק 7). החברות הקבועות של מועצת הביטחון, בראש וראשונה ארה"ב, יהין ערבות ליישום  ההסכם, ולפיקוח על כוח השלום הבינלאומי ועל הרשות האזרחית בתקופת המעבר.

גם אם חלק מהמתווה נראה לקורא היום כמדע בדיוני, כדאי ללמוד מניסיון של סיומן של מלחמות במקומות אחרים בעולם, כגון בוסניה-הרצגובינה (1995), קוסובו (1999), ומזרח טימור (1999) . כל המלחמות מסתיימות בסופו של עניין, ורובן בהסכם מדיני, אשר בחלקו נכפה על הצדדים.

גם אם חלק מהמתווה נראה לקורא כמדע בדיוני, כדאי ללמוד מניסיון סיומן של מלחמות במקומות אחרים בעולם: בוסניה-הרצגובינה, קוסובו, ומזרח טימור. כל המלחמות מסתיימות, ורובן בהסכם מדיני

הצעד הראשון לסיומן של מלחמות הוא, כאמור, "הפוגה" שהופכת ל"הפסקת אש", ומשם הדרך סלולה ל"הסכם שביתת-נשק", ובטווח הארוך יותר, מגיעים אף ל"שלום". הסדר הכרונולוגי ביחסים בינלאומיים הינו שלאחר סיומן של מלחמות, השלום יגיע, גם אם באיחור.

פרופ' אריה קצוביץ הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית מאז פברואר 1993, חוקר יחסים בינלאומיים של אמריקה הלטינית, גלובליזציה, ובעיקר מחקרי שלום (רב הספרים שכתב או ערך הם על שלום והוא מלמד 20 שנה על הסכסוך הישראלי-ערבי במסגרת קורס של "תהליכי שלום במזרח התיכון").