עמית סגל טען לאחרונה במאמר בידיעות אחרונות כי טבח השבעה השביעי באוקטובר צריך להוות קו שאחריו אסור לשתף פעולה פוליטית עם המפלגות הערביות. ואכן, הטבח העמיק את המשבר הפוליטי המתמשך בין החברה הערבית בישראל למערכת הפוליטית הישראלית.

בעוד שבעבר נראה היה כי ישנה התקדמות מסוימת בשילוב פוליטי של ערביי ישראל, כיום שיתוף פעולה כזה נדמה כבלתי אפשרי. אך אין משמעות הדבר שהקו של חרם על הערבים מוצדק, מכיוון שאין שום סיכוי למהפך שלטוני בלי שיתוף פעולה עם ערביי ישראל.

בעוד שבעבר נראתה התקדמות בשילוב פוליטי של ערביי ישראל, כיום שיתוף פעולה כזה נדמה בלתי אפשרי. אך אין זה אומר שחרם על הערבים מוצדק – אין שום סיכוי למהפך שלטוני בלי שיתוף פעולה איתם

המרכז-שמאל החילוני בישראל נכשל שוב ושוב בניסיונותיו להגיע לשלטון, בין היתר בשל חוסר יכולתו לבנות גשרים אמיתיים עם הציבור הערבי. ההתנגדות המוחלטת לשותפות עם מפלגות ערביות היא עמדה מתסכלת כשהיא מגיעה מצד האלטרנטיבה לבנימין נתניהו  – ממנהיגים כמו נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, בני גנץ ויאיר לפיד.

ההצלחה של בנימין נתניהו לאורך 16 שנותיו בשלטון נבעה במידה רבה מיכולתו לבנות קואליציות יציבות, המבוססות על ברית עם המפלגות החרדיות, הדתיות-לאומיות והציבור המסורתי. קואליציות אלו התבססו, בין היתר, על רגשות שליליים כלפי הציבור הערבי והחילוני, תוך ניצול המשבר המתמשך בתהליך המדיני עם הפלסטינים.

בעיית הפיצול בחברה הערבית המגוונת

החברה הערבית בישראל מפוצלת כיום בין ארבעה זרמים פוליטיים עיקריים:

1. המרכז הדתי בהובלת רע"ם והתנועה האסלאמית, שרוב מצביעיה ערבים דתיים מהמעמדות הנמוכים, בעיקר בנגב ובמשולש הדרומי.
2.  הימין הערבי-לאומי החילוני המיוצג על ידי בל"ד, שמצביעיה משתייכים למעמד הבינוני והנמוך.
3. השמאל הערבי-קומוניסטי של חד"ש, המיוצג על ידי המעמדות הגבוהים של ערביי ישראל. כולל ברובו את הציבור הערבי בגליל ובמשולש הצפוני.
4. המרכז החילוני הערבי, המיוצג באופן חלקי על ידי אחמד טיבי.

פיצול זה מקשה על יצירת כוח פוליטי משמעותי, שיוכל להשפיע על המערכת הפוליטית הישראלית. העלאת אחוז החסימה ב-2014 חיברה בכוח את כל המפלגות הערביות – אבל מעולם הן לא היו מאוחדות באמת וההבדלים התהומיים בין הציבורים השונים במגזר הערבי מנעו סימביוזה ותיאום בין כל הפלגים במשותפת.

הצלחת נתניהו נבעה בעיקר מיכולתו לבנות קואליציות יציבות, המבוססות על ברית עם המפלגות החרדיות, הדתיות-לאומיות והציבור המסורתי. הקואליציות התבססו, בין היתר, על רגשות שליליים כלפי הציבור הערבי והחילוני

הצורך במפלגה ערבית-יהודית אמיתית

אחד החסרונות הבולטים במערכת הפוליטית הישראלית הוא היעדר מפלגה ערבית-יהודית אמיתית. חד"ש, למרות הגדרתה העצמית ככזו, נתפסת כאנטי-ישראלית. תמיכת פעיליה וראשי המפלגה בציר השיעי הכולל את חזבאללה ואת נשיא סוריה לשעבר בשאר אסד, מונע ממנה להפוך פלטפורמה אפקטיבית לשיתוף פעולה יהודי-ערבי. הרעיונות הקומוניסטיים שלה אינם רלוונטיים עוד למציאות המזרח-תיכונית העכשווית.

מי יכול לסייע לכניסת הערבים לממשלת ישראל

דמות מעניינת, שעשויה להציע כיוון ודרך חדשים אם ירצה להיכנס לחיים הפוליטיים, הוא העיתונאי מוחמד מג'אדלה, בנו של השר לשעבר ראלב מג'אדלה. מג'אדלה הצעיר, שצבר מוניטין כקול אותנטי בחברה הערבית בהיותו פרשן בערוץ 12. עימותיו התכופים באולפן החדשות עם הפרשן הפוליטי עמית סגל הפכו אותו לדמות פופולרית בקרב הציבור השמאלי בישראל, והוא מייצג את האפשרות לגשר בין העולם הישראלי והפלסטיני.

הפופולריות שלו בקרב הציבור הערבי והיהודי עשויה להוות בסיס ליצירת אלטרנטיבה פוליטית משמעותית, ואם ירצה להיכנס לפוליטיקה הוא יוכל למלא את הוואקום המנהיגותי.

המפתח לשינוי

השינוי המיוחל עשוי לבוא דרך הקמת רשימה ערבית שתכלול את רע"ם, מפלגת מרכז חילונית, ומפלגה יהודית ערבית שתציע גישה פרגמטית יותר, כולל אפשרות של שירות ביטחוני כלשהו שיותאם לצרכי האוכלוסייה הערבית עקב היותה שייכת גם לצד הישראלי וגם לצד הפלסטיני. צעד כזה עשוי לסייע בהתמודדות עם הפשיעה בחברה הערבית ולהפריך את הטענה הרווחת בימין לפיה "בלי חובות אין זכויות".

מג'אדלה הצעיר צבר מוניטין כקול אותנטי בחברה הערבית כפרשן בערוץ 12. עימותיו התכופים באולפן עם עמית סגל הפכו אותו לדמות פופולרית בשמאל, והוא מייצג אפשרות לגשר בין העולם הישראלי והפלסטיני

ללא שינוי משמעותי ביחסים בין החברה הערבית והיהודית בישראל, המדינה עלולה להמשיך להידרדר למעגלי אלימות נוספים. האתגר העומד בפני המנהיגות הפוליטית משני הצדדים הוא ליצור מסגרת שתאפשר שותפות אמיתית, תוך שמירה על הזהות הייחודית של כל קבוצה.

עמית לוי מתל אביב, יליד 1995, הוא על הרצף האוטיסטי, מתעניין מאוד בחברה הישראלית ובחברה המזרח תיכונית בכלל.