המוזיקאי, הדי ג'יי והמפיק הבריטי ג'יימי xx בהופעה בפסטיבל Club To Club בטורינו, 2018 (צילום: Alessandro Bosio / Alamy Stock Photo)
Alessandro Bosio / Alamy Stock Photo
המוזיקאי, הדי ג'יי והמפיק הבריטי ג'יימי xx בהופעה בפסטיבל Club To Club בטורינו, 2018

שמלת השבת של ג'יימי xx

איך מקהלת ילדים ישראלית משנות ה־70, עם חני נחמיאס בת ה־12, הפכה לחלק מטרק אלקטרוני של ג'יימי xx? מה הקשר בין סיפור הילדים "שמלת השבת של חנה'לה", חיילים רוסים קטועי גפיים, ולמוזיקה עכשווית שמסעירה את סצנת האלקטרוניקה? מסע מיוחד בעקבות סימפול אחד, שחושף שורשים עמוקים, זיכרונות נשכחים ומחבר בין דורות, ז'אנרים ותרבויות

אחד משמות הגנאי המעצבנים בעידן רווי הגינויים שבו אנו חיים הוא "חפרן" — תואר מזלזל שמודבק כמעט אוטומטית לכל מי שמפרסם טקסטים שאורכם עולה על כמה מאות מילים. "אל תחפור", מצווים המגיבים קצרי הרוח והקצרים בזמן ודורשים שתאמל"ק להם – כי הטקסט ארוך מדי ואין להם סבלנות לקרוא אותו.

האמל"קים רוצים "שורה תחתונה" – בלי חפירות מיותרות: כדאי או לא כדאי? מומלץ או לא? יפה או מכוער? טעים או סתמי? שווה את הכסף או יקר מדי?

מה שהם מפספסים הוא שהשורה התחתונה היא רק מה שגלוי לעין מעל פני השטח. רק החפירות חושפות את השורשים, מגלות את כלי החרס העתיקים הקבורים עמוק מתחת לשורה התחתונה, ואת שרידי העבר המפואר ששקע בתהום הנשייה. הן מחזירות את הסיפור ואת ההקשר, שתמיד מורכבים, מרתקים ולעיתים אף מרטיטי לב — הרבה יותר מהשורה התחתונה, שהיא תמיד מעשית, עניינית וצרכנית.

מכאן יוצאת הקריאה הנואשת "זכור את אשר עשה לך אמל"ק". אחריה ייפרס סיפור היסטורי מסחרר, שיחבר בין שניים מגיבורי סצנת המוזיקה האלקטרונית המעניינים בעולם לבין רגעי פריצת הקריירה של גיבורת ילדי ישראל חני נחמיאס (ששמעה על הסיפור הזה רק השבוע לראשונה), יוביל אל קסרקטין עמוס חיילים רוסים קטועי גפיים ממלחמת העולם הראשונה, ויסתיים בסיפור "שמלת השבת של חנה'לה", שפורסם לראשונה ב"דבר לילדים" בשנת 1937 עם איוריו של נחום גוטמן, ומאז מהלך קסם על דורות של ילדים ישראלים.

ג'יימי xx מופיע בפסטיבל המוזיקה והאמנות Coachella Valley באינדיו, קליפורניה, 17 באפריל 2022 (צילום: Frazer Harrison/Getty Images for Coachella/AFP)
ג'יימי xx מופיע בפסטיבל המוזיקה והאמנות Coachella Valley באינדיו, קליפורניה, 17 באפריל 2022 (צילום: Frazer Harrison/Getty Images for Coachella/AFP)

אבל לפני הכול, השורה התחתונה, לטובת האמל"קים: ג'יימי xx הוא שם הבמה של המפיק הבריטי ג'יימס תומאס סמית, שמלווה אותו בפעילותו מחוץ להרכב "The xx", שאותו הקים ב־2006 ומוביל מאז.

על המדף באולפן שלו בדרום לונדון ניצבים שלל פרסי מוזיקה שבהם זכה בעשור האחרון, לבד ועם להקתו המצליחה. לפני כמה חודשים הוא הוציא אלבום סולו אדיר בשם "In Waves", שזכה לביקורות נלהבות (84/100 במדד "מטקריטיק", אתר שמסכם ביקורות מוזיקה מכל העולם).

על המדף באולפן של ג'יימי xx בדרום לונדון ניצבים שלל פרסי מוזיקה שבהם זכה בעשור האחרון, לבד ועם להקתו המצליחה. לפני כמה חודשים הוא הוציא אלבום סולו אדיר בשם "In Waves", שזכה לביקורות נלהבות

הוא כיכב ברשימות סיכום רבות של אלבומי השנה בעולם, ובהן גם סיכום 2024 של זמן ישראל, שבו הוכתר כ"אלבום האלקטרוני של השנה". באותו סיכום הזכרתי את הטרק "All You Children" כטרק האלקטרוני הטוב של השנה.

השורה התחתונה: המלצת האזנה לוהטת.

וכעת לחפירות בהרחבה.

הסימפול הישראלי שכבש את הסצנה האלקטרונית

האלבום "In Waves" הוקלט לסירוגין במהלך ארבע השנים האחרונות ויצא ב־20 בספטמבר 2024. כמה חודשים לפני כן, ג'יימי xx ביצע לראשונה קטעים מתוכו על הבמה בגלסטונברי, שם הצטרפו אליו רומי מדלי קרופט (הסולנית של להקתו "The xx") ורובין, שגם היא משתתפת באלבום. הופעת ההשקה של האלבום נערכה באלכסנדרה פאלאס בלונדון. היה סולד אאוט. המבקרים התרגשו.

את הטרק העשירי באלבום – "All You Children" – שתכף יניע את העלילה שלנו קדימה, ג'יימי xx הקליט בשיתוף פעולה עם צמד המפיקים ממלבורן טוני די־בלאסי ורובי צ'אטר, שפועלים מאז סוף שנות ה־90 תחת השם  "The Avalanches" ("האבלנצ'ז").

בליבו של הטרק הזה יש סימפול רפטטיבי של מקהלת ילדים שקולותיהם עוותו כך שבלתי אפשרי להבין מה הם שרים, ואפילו לא ברור באיזו שפה. אבל המנגינה בפיהם מהפנטת ממש.

מאחר שהתאהבתי בטרק הזה שנתקע אצלי על ריפיט, ומאחר שאני חובב חפירות ארכאולוגיות מוזיקליות, החלטתי לברר מי הילדים בסימפול הזה. לא העליתי בדעתי שאני מזנק לתוך מאורת ארנב

מאחר שהתאהבתי בטרק הזה שנתקע אצלי על ריפיט, ומאחר שאני חובב חפירות ארכאולוגיות מוזיקליות, החלטתי לברר מי הילדים בסימפול הזה. לא העליתי בדעתי שאני מזנק לתוך מאורת ארנב, שבקצה השני שלה אמצא אפילו את הוריי המנוחים ואת גדוד הפלמ"ח שלהם.

מוזיקה אלקטרונית והיפ הופ נשענים בכבדות על סימפולים (דגימות) של קטעים ישנים, שעוברים מניפולציות שונות באולפן, ולפעמים משתנים לבלי הכר. יש ברשת אתרים שמתמחים בפירוק טרקים למרכיביהם וחילוץ הדגימות שנמצאות בתשתיתם.

"שמלת השבת של חנה'לה", שיצא בהד ארצי (צילום: הד ארצי)
תקליט "שמלת השבת של חנה'לה" (צילום: הד ארצי)

נכנסתי לאתר כזה, ונשמטה לי הלסת כשהתברר שהדגימה הזו שהפנטה אותי היא מתוך התקליט "שמלת השבת של חנה'לה" שיצא ב"הד ארצי" ב־1971, עם פזמונים שכתב אהוד מנור, לחנים של רפי בן־משה, ומקהלת ילדים בכיכובה של ילדת הפלא בת ה־12, חני נחמיאס.

זה תקליט שהיה בשעתו בכל בית שלישי בישראל. להיט עצום. את השיר שפותח אותו – "מי אוהב את השבת" – שרים בגני הילדים בישראל מאז ועד היום.

הדגימה שעליה נשען הטרק שלנו היא מהשיר הרביעי באלבום, השיר על "שמלת השבת". ילדי המקהלה (בהובלת הכוכבת הצעירה נחמיאס) שרים: "שמלת השבת כבר אינה לבנה / והשמש עוד רגע, עוד רגע תשקע / צללים ארוכים מטיילים בגינה / ואמך כבר ודאי מחכה".

"זה מדהים", נחמיאס הגיבה אחרי שהקשיבה, "אני חושבת שהייתי מזהה את עצמי גם לפני ששלחת את המקור. מעניין אם הוא קיבל אישור מהיורשים של רפי בן־משה"

"אני לא מכירה את זה", אמרה לי השבוע נחמיאס, כשסיפרתי לה על הטרק של ג'יימי xx. "תשלח לי. מסקרן אותי לשמוע".

שלחתי לנחמיאס את הטרק המלא וביקשתי שתקשיב לו ותראה אם היא בכלל מזהה שם את עצמה. אחר כך שלחתי את הפירוק לאחור, שמדגים איך הטרק הזה נבנה באולפן.

"זה מדהים", נחמיאס הגיבה אחרי שהקשיבה, "אני חושבת שהייתי מזהה את עצמי גם לפני ששלחת את המקור. מעניין אם הוא קיבל אישור מהיורשים של רפי בן־משה, המלחין, שכבר הלך לעולמו. אם משלמים זכויות על זה".

פירוק הסימפול של "All You Children" (צילום: secondwizards, רדיט)

את יכולה להזכיר איך נולדה ההצגה הזו ואיך נבחרת לככב בה בגיל 12?
"ההצגה הייתה של 'התיאטרון מארץ עוץ' , בניהולו של אברהם לוריא, שהלך לעולמו לפני חודש. הייתי ילדה מגבעתיים שבאה לעשות אודישן להצגה. שיחקתי שם ב'היידי בת ההרים' וב'פינוקיו'. הייתי חלק מהתיאטרון. ואז הם נתנו לי את התפקיד הראשי בחנה'לה ושמלת השבת".

התפקיד הזה הזניק את נחמיאס בגיל 12 למעמד של ילדת פלא המוכרת בכל בית, והניח את היסודות לקריירה מפוארת בתיאטרון ("אורזי המזוודות" של חנוך לוין), במחזות זמר ("צלילי המוזיקה"), בקולנוע ("חיים זה חיים" של מיכל בת־אדם, עליו הייתה מועמדת לפרס אופיר) – ובעיקר ככוכבת ילדים (בשלל פסטיגלים ובתוכניות הילדים האהובות "בלי סודות", "פרפר נחמד" ו"החדר של חני").

שלחתי שאלות גם לג'יימי xx וגם ל"אבלנצ'ז". לא הגיעו תשובות. אולי לא בא להם שיזהו אותם עכשיו עם מוזיקה ישראלית, אנחנו לא ממש פופולריים כרגע בעולם

עלילת זכויות היוצרים שנחמיאס תהתה לגביה עוד מסתבכת כשמתברר ש"האבלנצ'ז" כבר השתמשו בעבר באותה דגימה מתוך אותו שיר ב"חנה'לה ושמלת השבת" בטרק אחר שלהם שנקרא "סאנשיין", מתוך אלבום שיצא ב־2016. שם אומנם קשה מאוד לזהות את הדגימה, שקבורה עמוק מתחת למפלי סאונד, אבל ברור שמישהו במלבורן נתקף אובססיה לשמלת השבת של חנה'לה. למה?

אין לי תשובה טובה על השאלה הזאת. שלחתי שאלות גם לג'יימי xx וגם ל"אבלנצ'ז". לא הגיעו תשובות. אולי לא בא להם שיזהו אותם עכשיו עם מוזיקה ישראלית, אנחנו לא ממש פופולריים כרגע בעולם. אולי הם לא הסדירו את עניין הזכויות וחוששים להסתבך בתביעה. ואולי הם סתם היו עסוקים.

השחקנית וכוכבת הילדים חני נחמיאס, 26 בינואר 2006 (צילום: משה שי/פלאש90)
השחקנית וכוכבת הילדים חני נחמיאס, 26 בינואר 2006 (צילום: משה שי/פלאש90)

חנה'לה שלא הכרתם

סיפור "שמלת השבת של חנה'לה" זכה לאורך השנים לכל כך הרבה עיבודים להצגות ילדים, לטלוויזיה ולקולנוע, וסופר בכל כך הרבה גרסאות, שהוא נתפס על ידי רבים כסיפור עם עתיק, שעובר מדור לדור.

חנה'לה, ילדה קטנה, יוצאת לטייל בערב שבת כשהיא לבושה בשמלה חדשה, לבנה וחגיגית שתפרה לה אימה. בדרך היא פוגשת בעדנה הפרה ובזוזי הכלב. היא מזהירה אותם שלא ישתוללו וילכלכו את השמלה החדשה שלה, אבל אז מגיח מהיער איש זקן, שנושא על גבו בקושי שק פחמים כבד.

בטקס קבוע, סיפרה גפן־דותן, היה המורה יצחק פותח את האבזם של תיקו, מוציא ספר, מתיישב על שולחנו וקורא. הוא קרא בקול מתון ושקול, "רק המשקפיים שעל מצחו נעו לקצב הקריאה"

ליבה של חנה'לה יוצא אליו והיא מציעה לו עזרה. אחרי שהיא סוחבת את השק, היא מגלה ששמלתה הלבנה החדשה התמלאה בכתמי פחם. חנה'לה חוששת מכעסה של אימה. היא מתיישבת על אבן ובוכה.

הירח שמביט בה מלמעלה נחלץ לעזרתה ושואל אם היא מתחרטת שעזרה לפחמי הזקן. חנה'לה משיבה שלמרות מה שקרה, היא שמחה שעשתה את הדבר הנכון. ואז שולח הירח קרני־אור פלאיים, שהופכים את כתמי הפחם על שמלת השבת של חנה'לה לכוכבים זוהרים.

מיכל הקטנה וחני נחמיאס, מתוך הסרט "שמלת השבת של חנה'לה" (צילום: סרטי יונייטד קינג, יוטיוב, צילום מסך)
מיכל הקטנה וחני נחמיאס, מתוך הסרט "שמלת השבת של חנה'לה" (צילום: סרטי יונייטד קינג, יוטיוב, צילום מסך)

עדות ראשונה על הסיפור אפשר למצוא במאמר שכתבה רות גפן־דותן – בעלת טור פופולרי בתקופת מלחמת השחרור, ולימים מורה נערצת לספרות ילדים וממייסדות מכללת תל חי – על האנשים שבזכותם היא התאהבה בקריאה ובסיפורים.

היא נזכרה במורה בשם יצחק שהיה "דמות מעניינת, פנים סגופות מעט וחרוצות בקמטים בולטים. לבוש מרושל מעט, בבגדים תכולים־אפורים, לראשו דבלול לבן, לעיניו הכחולות מתחת לגבות עבותות לבנות זוג משקפיים – כדי לראותנו – משקפיים עבות זגוגיות, שהורמו למצח בעת קריאה ועיון. תמיד נשא תיק עור ממורטט שמתוכו הוציא את אוצרותיו – ספרי הלימוד וספרי 'יום השישי'".

"יום שישי אחד נכנס יצחק לכיתתנו והוציא מתוך תיקו לא ספר, אלא מחברת. מחברת פשוטה, אפורה, כמחברותינו באותם ימים. כדרכו, בלי אומר ודברים פתח וקרא: 'שמלת השבת של חנה'לה הקטנה'"

בטקס קבוע, סיפרה גפן־דותן, היה המורה יצחק פותח את האבזם של תיקו, מוציא ספר, מתיישב על שולחנו וקורא. הוא קרא בקול מתון ושקול, "רק המשקפיים שעל מצחו נעו לקצב הקריאה". בתום הקריאה נסגר הספר והוכנס לתיק.

"שבת שלום ילדים!" קרא, משפט שסימל לילדים כי הגיעה השעה ללכת הביתה.

"יום שישי אחד נכנס יצחק לכיתתנו והוציא מתוך תיקו לא ספר, אלא מחברת. מחברת פשוטה, אפורה, כמחברותינו באותם ימים. כדרכו, בלי אומר ודברים פתח וקרא: 'שמלת השבת של חנה'לה הקטנה'.

הפרסום הראשון של "שמלת השבת של חנה'לה", ב"דבר לילדים", 1937 (צילום: דבר לילדים)
הפרסום הראשון של "שמלת השבת של חנה'לה" ב"דבר לילדים", 1937 (צילום: דבר לילדים)

שלא כהרגלו, לא קרא בשם היוצר. מהרגע הראשון, אנחנו ילדים מכיתה ז', על סף בר־המצווה שלנו, האזנו לסיפור שנועד (לכאורה) ל'ילדים קטנים'. הקשבנו, הזדהינו בכל לב עם הילדה שזכתה לשמלת־שבת מיוחדת.

"אני זוכרת שניסיתי לבדוק את עצמי אם אני, כדי שלא לצער את אימי, הייתי מתנדבת לעזור לפחמי הזקן? כשזרחו וזהרו, בסופו של סיפור, הפחמים השחורים ההם, ניתן היה לשמוע את אנחת הרווחה של הכיתה כולה. וכשהזדהה יצחק ככותב הסיפור לא יכולנו אלא להביט בו בהערצה".

המורה יצחק, שכישף את ילדי הכיתה, היה יצחק שוויגר, ששינה את שמו לימים ליצחק דמיאל. הוא נולד ב־1892 ועוד בצעירותו בלודז' ייסד וערך עיתון נוער בעברית בשם "צפרירים", שבין היתר כתבו בו ביאליק וטשרניחובסקי

המורה יצחק, שכישף את ילדי הכיתה, היה יצחק שוויגר, ששינה את שמו לימים ליצחק דמיאל. הוא נולד ב־1892 ועוד בצעירותו בלודז' ייסד וערך עיתון נוער בעברית בשם "צפרירים", שבין היתר כתבו בו חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי.

הוא עלה לארץ ב־1920 וכעבור עשר שנים נשא לאישה את חנה הרשברג, שאותה כינה עד יומו האחרון ב־1972 "חנה'לה". היא גם מי שהעניקה לגיבורת הסיפור המפורסם ביותר שלו את שמה. כשחנה האמיתית הייתה בת תשע בלטביה, היא נקלעה למצב הדומה לסיפור שמלת השבת של חנה'לה. אבל מי שהציל אותה בחיים לא היה הירח, אלא חבורה של קצינים רוסים.

אילוסטרציה: שושבינות צעירות חוצות שלולית בזהירות בעיר ורשה, פולין, 17 במאי 2018 (צילום: יהב גמליאל/פלאש90)
אילוסטרציה: ילדות בשמלה לבנה חוצות שלולית בזהירות בעיר ורשה, פולין, 17 במאי 2018 (צילום: יהב גמליאל/פלאש90)

"באותה תקופה קראו לי בבית הספר אנה", היא סיפרה ב־2002, כשכבר הייתה בת 96, לאסף חיים מ"מקור ראשון". "אני זוכרת שזה היה ערב חג סוכות. אימא קנתה לי שמלה חדשה לחג והלכתי לשחק עם הילדים. זה היה במלחמת העולם הראשונה.

"הייתה שם גבעה גדולה ועלינו כל הילדים לשחק, ואני זוכרת שפתאום מישהו צעק, 'הינה באים הגרמנים'. כולם התחילו לרוץ ואני, במקום ללכת בשביל, קפצתי מהגבעה ונפלתי. לא יכולתי לזוז, אבל הדבר היחידי שחשבתי עליו היה מה תגיד אימא על השמלה החדשה שהתלכלכה ונקרעה.

"כולם התייחסו אליי כמו למלכה. בכל פעם שהייתי במצב רוח רע והייתה לי בעיה, הם סידרו אותה. מזה למדתי כלל חשוב, שבחיים צריך להיות אופטימיסטים כי תמיד אפשר למצוא אנשים טובים שיעזרו לך"

"הוציאו אותי משם עם עגלה רתומה לסוס ולקחו אותי לבית החולים היחידי שהיה באזור. בית חולים צבאי. אני מבית דתי ולא רציתי לאכול את האוכל שלהם ולשתות את המים שלהם. הם קראו לי 'אנה בלי מימייה'. שם היו רק קצינים רוסים, פצועי מלחמה, בלי ידיים ורגליים, ואני ביניהם – ילדה קטנה. כולם אהבו אותי והיו מביאים לי את המתנות שקיבלו.

"ההורים שלי לא יכלו להיכנס בגלל שזה היה מחנה צבאי, ולא ראיתי אותם שישה שבועות. פעם ישבתי ובכיתי ושאלו אותי למה אני בוכה. היה לי שבר ברגל אבל מה שהפריע לי זה שהיו כינים על המיטה. הם צחקו, הביאו דלי עם נפט ושפכו לי על הראש.

"המראה של פסיכה" של הציירת הצרפתייה ברת מוריזו, 1876
"המראה של פסיכה" של הציירת הצרפתייה ברת מוריזו, 1876

"כולם התייחסו אליי כמו למלכה. בכל פעם שהייתי במצב רוח רע והייתה לי בעיה, הם סידרו אותה. מזה למדתי כלל חשוב, שבחיים צריך להיות אופטימיסטים כי תמיד אפשר למצוא אנשים טובים שיעזרו לך, כמו החיילים הרוסים שעזרו לי".

הסיפור הזה, שאותו סיפרה לימים לבעלה, היה ההשראה ל"חנה'לה ושמלת השבת".

מהדור ההוא אל הביט הזה

אחרי שזכה להצלחה בין תלמידי בתי הספר שלהם סיפר את הסיפור, מסר אותו יצחק שוויגר לפרסום ב"דבר לילדים", שהיה בשנות ה־30 עיתון הילדים הפופולרי ביותר בעברית. נחום גוטמן ליווה באיורים את הסיפור על חנה'לה ושמלתה הלבנה, שפורסם לראשונה בארבעה בפברואר 1937.

ב־1944 הופיע הסיפור בכתב העת הפדגוגי "אורים" עם הצעה להפוך אותו לסיפור הפעלה של הילדים לקראת שבת בגני הילדים. הוא החל להופיע במקומות שונים בגרסאות שונות, ועבר תהליך מזורז של פולקלוריזציה

ב־1944 הופיע הסיפור בכתב העת הפדגוגי "אורים" עם הצעה להפוך אותו לסיפור הפעלה של הילדים לקראת שבת בגני הילדים. הוא החל להופיע במקומות שונים בגרסאות שונות, ועבר תהליך מזורז של פולקלוריזציה. שם המחבר נשמט פעמים רבות, והסיפור נתפס כאגדת עם.

חוקרת ספרות הילדים יעל דר כתבה לימים שהתהליך הזה לא היה מקרי. יצחק שוויגר (דמיאל) בחר במתכוון אלמנטים שהיו שכיחים באגדות על חיי העיירה היהודית וטשטש את מועד ואת מקום כתיבת הסיפור. יש בו מצווה (והדרת פני זקן), תמורה פנטסטית (ההתערבות של הירח) ואירוע שקשה לדעת היכן בעולם הוא מתקיים.

"שמלת השבת של חנה'לה", שיצא בהד ארצי (צילום: הד ארצי)
עטיפת התקליט "שמלת השבת של חנה'לה" (צילום: הד ארצי)

כעבור עשרות שנים, אחרי שהסיפור יצא בשלל מהדורות שונות וזכה לעיבודים רבים, ואחרי שיצחק וחנה'לה דמיאל כבר הלכו לעולמם, עוד ניהלו יורשיהם מאבק על זכויות היוצרים עם הוצאות ספרים שהמשיכו לפרסם מהדורות של סיפור הילדים הפופולרי.

מכל העיבודים הרבים של הסיפור, העיבוד המצליח ביותר היה המחזמר בכיכובה של ילדת הפלא חני נחמיאס, עם הלחנים של רפי בן־משה לפזמונים שכתב אהוד מנור. העיבוד הזה רץ בהצלחה על הבמות יותר מ־20 שנה, עם כוכבים מתחלפים. בשנות האלפיים הוא עלה מחדש, וב־2021 עובד גם לסרט קולנוע, הפעם בכיכובה של מיכל הקטנה (אבל עם הופעת אורח של נחמיאס).

בן־משה, המלחין שהמנגינה שלו התגלגלה והגיעה עד לטרק האלקטרוני של ג'יימי xx והאבלנצ'ז, היה המוזיקאי של הגדוד השלישי של הפלמ"ח. הוריי לחמו לצידו במלחמת השחרור והיו החברים שלו

בן־משה, המלחין שהמנגינה שלו התגלגלה והגיעה עד לטרק האלקטרוני של ג'יימי xx והאבלנצ'ז (ושאולי יש ליורשיו עילת תביעה כלפיהם, אם עניין הזכויות לא הוסדר), היה המוזיקאי של הגדוד השלישי של הפלמ"ח. הורייאלה ומורדו ז"ל – לחמו לצידו במלחמת השחרור והיו החברים שלו להכשרת הפלמ"ח שהקימה את קיבוץ יפתח. הם נשארו חברים עד יומם האחרון.

ב־1957 הוא התחתן עם השחקנית עדנה פלידל, שלא במקרה נבחרה להיות המספרת בתקליט של "שמלת השבת של חנה'לה".

ג'יימי xx מופיע בפסטיבל המוזיקה All My Friends בלוס אנג'לס, 19 באוגוסט 2018 (צילום: Christopher Polk/Getty Images/AFP)
ג'יימי xx מופיע בפסטיבל המוזיקה "All My Friends" בלוס אנג'לס, 19 באוגוסט 2018 (צילום: Christopher Polk/Getty Images/AFP)

אם הייתי יכול להחזיר לרגע מהמתים את כל האנשים שהוזכרו כאן ולספר להם שהמנגינה הזו של בן־משה התגלגלה לבסוף כסימפול לטרק האלקטרוני של ג'יימי xx שהם יכולים לשמוע בספוטיפיי, הם בטח היו שואלים אותי מה זה "סימפול"? מה זה "טרק אלקטרוני"? מה זה "ספוטיפיי"? ולמה לעזאזל לג'יימי xx יש שם כל כך מוזר?

גם הפלמ"חניקים לא אהבו לחפור. הם היו אנשים תכליתיים.

מורדו ואלה בן-דוד (צילום: אמיר בן-דוד)
מורדו ואלה בן־דוד (צילום: אלבום משפחתי)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
6
עוד 2,271 מילים ו-6 תגובות
סגירה