זאת לא שואה, זה מחדל

הלב, שכבר נשבר לאינספור רסיסים מאז שבעה באוקטובר, התרסק שוב ביום שבו הובאו למנוחות שירי, כפיר ואריאל ביבס.

חטיפתם, מותם האכזרי, נאומו המצמרר של ירדן, הפוסט הנוקב של עופרי, התמונות של בני הזוג רוקדים והג'ינג'ים הקטנים צוחקים בזרועות הוריהם – כל הכאב והצער התנקזו ליום אחד של אבל עממי. יום אבל לאומי, לעומת זאת, לא הוכרז – מי שאמון על כך עסוק בימים אלה, כהרגלו, בהישרדותו הפוליטית.

הייאוש וחוסר האונים שהתלוו לאבל הכבד תורגמו במהרה לזעם וקריאות לנקמה, בראש ובראשונה מצד פוליטיקאים. המילים "שואה" ו"נאצים" שוב ושוב שורבבו אל תוך נאומים, ראיונות ופוסטים.

כל אותם גורמים שעד שבעה באוקטובר דיברו על חמאס מורתע וחלש, ואף הצדיקו את הזרמת הכסף הקטארי אליו, הפכו אותו באחת לצורר נאצי המאיים על עצם קיומו של עם ישראל ומדינת ישראל

כל אותם גורמים שעד שבעה באוקטובר דיברו על חמאס מורתע וחלש, ואף הצדיקו את הזרמת הכסף הקטארי אליו, הפכו אותו באחת לצורר נאצי המאיים על עצם קיומו של עם ישראל ומדינת ישראל. מעבר חד מ־0 ל־100 קמ"ש.

אולם, כפי שהייתה הערכת חסר לחמאס לפני שבעה באוקטובר, כך גם הערכת היתר שלו מאז – שגויה ומטעה.

בלון כתום עם הכיתוב "לא נשכח ולא נסלח" ביום החזרת הגופות של שירי, כפיר ואריאל ביבס מעזה, פברואר 2025 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

חמאס, ארגון טרור דתי פונדמנטליסטי, אכזרי ובלתי מתפשר, מהווה איום שאין להקל בו ראש. הוא הצליח להפתיע את ישראל ולהקיז את דמה – כפי שהוא עושה מאז הקמתו ב־1987. אולם, הישגיו אינם תוצאה של עוצמתו, אלא של מחדל כבד מצד ממשלת ישראל וצה"ל: חוסר הכנה, זלזול בהתרעות וקריאה שגויה של המפה.

הטבח המזעזע של יותר מ־1,200 ישראלים בשבעה באוקטובר היה נורא ואכזרי – אך הוא לא היה שואה. השואה הייתה השמדה שיטתית של רבבות יהודים חסרי ישע על ידי מדינה חזקה שהזתה הגמוניה עולמית. ישראל, לעומת זאת, היא מדינה עצמאית וחזקה שנלחמת בטרור – וכמו מדינות רבות אחרות, בהן ארה"ב, צרפת, מצרים, ערב הסעודית ורוסיה, גם היא מתקשה להשיג "ניצחון מוחלט".

ההשוואות לשואה ולנאצים אינן רק מוזילות את משמעותם של המושגים הללו ופוגעות בייחודיות השואה, אלא גם מסירות אחריות מהממשלה והצבא

חמאס הוא רוע טהור, כמו דאעש, חזבאללה וארגוני טרור אחרים – רבים מהם לא היו פחות סדיסטיים ממנו. אך ההשוואות לשואה ולנאצים אינן רק מוזילות את משמעותם של המושגים הללו ופוגעות בייחודיות השואה, אלא גם מסירות אחריות מממשלה וצבא שהיו אמורים להגן על אזרחי ישראל – אך שקעו בשאננות ובהונאה עצמית, ונכשלו בכך.

מדינת ישראל ספגה מפלה קשה, אך היא אינה קרובה להשמדה או להכחדה. עליה לאמץ מדיניות חכמה ומדויקת, לעבוד עם שותפותיה במערב ובעולם הערבי כדי להבטיח שהזוועה של שבעה באוקטובר לא תחזור לעולם, ללמוד מהמחדלים הבלתי נתפסים, ולגבש אסטרטגיה מושכלת לשימוש בכוחה העצום.

מפגינים למען שחרור החטופים מול הקריה בתל אביב, 8 בפברואר 2025 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

ישראל משתכרת מכוחה בסוריה

חודשיים חלפו מאז שישראל השתלטה על החרמון הסורי, הקימה בו בסיסים וביססה את נוכחותה בשטח. המשטר החדש של אחמד א־שרע לא עשה מזה עניין – ישראל אינה בראש סדר העדיפויות של שלטון הנאבק במשבר כלכלי חמור, בעוני ואבטלה, ובאיום פנימי שעלול להתפתח למלחמת אזרחים.

ישראל, מצדה, המשיכה בפעילות צבאית בעומק השטח הסורי, ודאגה ללוות כל מבצע צבאי במסרים תקשורתיים מתריסים ובאיומים גלויים. כך היה גם השבוע: שר הביטחון ישראל כ"ץ הצהיר ביום שלישי, במקביל להפצצות צה"ל על יעדים באזור דמשק ולפעילות הצבאית בדרעא ובקוניטרה, כי ישראל "לא תסבול שום כוח צבאי שיפעל בדרום סוריה ותפעל למען פירוזו של האזור".

גם אם ישראל סבורה שאין מנוס מתקיפת מחסן נשק אסטרטגי השייך לצבא אסד או לחזבאללה, היא אינה מחויבת ללוות זאת בהתבטאויות בוטות

דברים אלה הציתו גל הפגנות נזעמות בסוריה, וסורים רבים שתמכו בעבר בשלום עם ישראל הביעו כעס ברשתות החברתיות. בעיני אזרחים רבים, ארצם ניצבת סוף־סוף בפני הזדמנות לחיים אחרים – להסרת סנקציות, ליציבות מסוימת אחרי שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם וליציאה מצל משטרו המדכא של אסד.

א־שרע נתפס כמנהיג המנסה לאחד את הסורים, לבלום את האלימות ולהימנע ממלחמת אחים. רבים עדיין חושדים בו בשל עברו, אך גם בקרב הספקנים יש לא מעט שמוכנים לתת לו הזדמנות.

שר הביטחון ישראל כ"ץ ביקר במוצבי צה"ל בשיא החרמון, 28 בינואר 2025 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

החששות הישראליים לנוכח המצב השברירי בסוריה ברורים ומובנים. ייתכן שהמהלך שביצעה ישראל מייד לאחר נפילת משטר אסד היה הכרחי, נוכח הכאוס שעלול היה להתפתח עם קריסת שלטון אחד והקמת משטר חדש, שבו שותפים גם ארגונים ג'יהאדיסטיים קיצוניים.

עם זאת, ניתן היה לנקוט בצעדים הללו באופן מחושב יותר – תוך שילוב מסרים המכוונים בראש ובראשונה לעם הסורי, התנהלות זהירה ומדויקת, והושטת יד לשלום. מהלכים כאלו היו עשויים שלא לפגוע ביכולתו של המשטר הנוכחי להיאבק בנוכחות האיראנית ובדאעש בסוריה.

נראה שישראל משתכרת מעוצמתה הצבאית ושוכחת לחלוטין את הממד המדיני. כפי שקרה בעזה, כך גם בסוריה – ישראל תגלה שאין מנוס ממדיניות המשלבת כוח לצד דיפלומטיה

גם אם ישראל סבורה שאין מנוס מתקיפת מחסן נשק אסטרטגי השייך לצבא אסד או לחזבאללה, היא אינה מחויבת ללוות זאת בהתבטאויות בוטות. היא הייתה יכולה להדגיש לעולם שגם אם היא מודאגת מהמצב הביטחוני, פניה עדיין לשלום.

המשטר הסורי החדש אינו מחפש עימות עם ישראל – הוא חלש מדי וטרוד מדי בענייניו הפנימיים. לעומת זאת, ארגונים ג'יהאדיסטיים כמו דאעש, שכבר ניסו לפגוע בכוחות צה"ל בשבועות האחרונים, וגורמים המזוהים עם חזבאללה, עשויים לנצל את ההסלמה כדי להגביר את פעילותם ולצבור אהדה.

#Syria
2/26/2025
In protest against the Israeli aggression and to affirm the unity of #Syria..
The people of the village of Saida Golan in the countryside of #Quneitra go out in mass demonstrations#Syria_TV #New_Media_Syria pic.twitter.com/Zv2IiM8Mqc

— Amilsa Laila 3 (@3Amilsa) February 27, 2025

נראה שישראל משתכרת מעוצמתה הצבאית ושוכחת לחלוטין את הממד המדיני. כפי שקרה בעזה, כך גם בסוריה – ישראל תגלה שאין מנוס ממדיניות המשלבת כוח צבאי לצד דיפלומטיה. בסופו של דבר, ישראל זקוקה למשטר יציב מעבר לגבול, כזה שניתן לקיים איתו שיח ולהגיע להבנות.

אם א־שרע ייכשל בניסיונו ללכד את סוריה, ישראל תהיה הראשונה שתאשים אותו בחולשה – בדיוק כפי שהיא מאשימה כיום את אבו מאזן, לאחר שהחלישה אותו במשך שנים באופן מכוון.

אם א־שרע ייכשל בניסיונו ללכד את סוריה, ישראל תהיה הראשונה שתאשים אותו בחולשה – בדיוק כפי שהיא מאשימה כיום את אבו מאזן, לאחר שהחלישה אותו במשך שנים

הלוויית המאה לא תשנה את יחסי הכוחות בלבנון

רבבות בני אדם גדשו השבוע את האצטדיון הגדול בביירות כדי להשתתף בהלוויה ההמונית של מזכ"ל חזבאללה לשעבר, שייח' חסן נסראללה. בין המשתתפים היו נשים, ילדים, ורבים מהגברים נשאו תחבושות על עיניהם או ידיהם – ככל הנראה, עד לא מזמן היו בעלי זימוניות מתקדמות במיוחד.

חזבאללה הצליח להפגין נוכחות ולהציג עוצמה, כפי שרק הוא יודע. על אף המלחמה והתבוסה, הארגון הוכיח שהוא עדיין מסוגל להוציא לרחובות מאות אלפי לבנונים המאמינים בו, ורואים במנהיגו המחוסל שהיד וגיבור.

עם זאת, ההלוויה לבדה לא תשנה את יחסי הכוחות בלבנון, שהשתנו באופן דרמטי מאז שחזבאללה הצטרף ללחימה נגד ישראל וספג מכות כבדות.

מסע ההלוויה של מנהיגי חזבאללה שחוסלו, חסן נסראללה והאשם ספי א־דין, בפרברי ביירות, 23 בפברואר 2025 (צילום: IBRAHIM AMRO / AFP)

הדינמיקה החדשה התבהרה בראש ובראשונה מהמפגש בין נשיא לבנון החדש, ג'וזף עאון, לבין משלחת איראנית רמת דרג שהגיעה לביירות להשתתף בהלווייתו של נסראללה. לאחר שיחה מנומסת וקצרה יחסית בארמון הנשיאות בעבדה, יצא עאון לתקשורת והצהיר: "מאסנו במלחמות של אחרים. שילמנו את ליטרת הבשר שלנו עבור הסוגיה הפלסטינית – איננו רוצים עוד".

האיראנים, שהגיעו להבטיח ללבנון שיקום, ניסים ונפלאות, נמנעו מתגובה – אולי משום שגם הם מבינים שהמחנה שלהם הפסיד.

באופן סמלי, בדיוק לפני 20 שנה, בפברואר, אלפי לבנונים ליוו למנוחות את ראש הממשלה לשעבר, רפיק אל־חרירי, שנרצח בידי אנשי חזבאללה בהוראה שהגיעה מארמון הנשיאות בדמשק.

לבנון חייבת להמשיך בנתיב החדש שנפתח בפניה בעקבות הפעילות הצבאית הישראלית נגד חזבאללה ונפילת משטר אסד בסוריה. ישראל, מצדה, צריכה לראות בכך הזדמנות ולתת למשטר הלבנוני החדש סיכוי אמיתי

האירועים בסוריה כעת מסמלים סגירת מעגל עבור משפחת חרירי ותומכיה: בשאר אל־אסד, שהורה על חיסולו של חרירי, איבד את השלטון ונמלט למוסקבה, נסראללה חוסל על ידי ישראל, וארגונו – חזבאללה – נחלש משמעותית.

לבנון חייבת להמשיך בנתיב החדש שנפתח בפניה בעקבות הפעילות הצבאית הישראלית נגד חזבאללה ונפילת משטר אסד בסוריה. ישראל, מצדה, צריכה לראות בכך הזדמנות ולתת למשטר הלבנוני החדש סיכוי אמיתי לייצב את המדינה השברירית – תוך שמירה על עירנות, כשחזבאללה ינסה להשתקם ולהתחמש.

נשיא לבנון ג'וזף עאון בישיבתה הראשונה של הממשלה שבראשות נוואף סלאם בארמון הנשיאות שבבעבדא, 11 בפברואר 2025 (צילום: anwar amro / AFP)

מרוקו חשפה תא טרור של דאעש

מרוקו ממשיכה לעמוד בחזית המאבק בטרור האסלאמי הקיצוני בצפון אפריקה, כאשר רשויות הביטחון שלה סיכלו לאחרונה מזימה מסוכנת של ארגון דאעש להקים תשתית טרור בשטחה. השבוע חשפו כוחות הביטחון המרוקאים תא טרור משמעותי שכינה את עצמו "אריות הח'ליפות במגרב".

ראש הלשכה המרכזית לחקירות משפטיות במרוקו, חבוב שרקאווי, הדגיש כי התא שנחשף היה פרויקט אסטרטגי של דאעש לביסוס נוכחות במדינה, כחלק ממאמצי הארגון להרחיב את השפעתו באזור הסאהל האפריקאי.

מרוקו מנהלת מאבק עקבי ויעיל בטרור מאז הפיגועים בקזבלנקה ב־2003 ובמרקש ב־2011, אירועים שהובילו את הממלכה לפתח אסטרטגיית אבטחה מקיפה

במבצע מתואם, כוחות הביטחון המרוקאיים פשטו בו־זמנית על מספר ערים ברחבי המדינה, ועצרו 12 חשודים בטרור בגילי 18 עד 40. החקירה העלתה כי מנהיג דאעש באזור הסאהל, עבד אל־רחמן אל־סהראווי, שלח הקלטת וידאו למתאם התא, ובה קרא לפגוע ב"אויבי האל" במרוקו.

מרוקו מנהלת מאבק עקבי ויעיל בטרור מאז הפיגועים בקזבלנקה ב־2003 ובמרקש ב־2011, אירועים שהובילו את הממלכה לפתח אסטרטגיית אבטחה מקיפה. הגישה המרוקאית משלבת מודיעין מתקדם, אכיפה משפטית ותוכניות חברתיות־כלכליות שנועדו למנוע הקצנה ולחזק את היציבות

סוכן מהלשכה המרכזית לחקירות משפטיות במרוקו מציג כלי נשק שנתפסו בפשיטות לבלימת התארגנות חדשה של דאעש, 24 בפברואר 2025 (צילום: AP Photo/Sam Metz)

נתוני הלשכה המרכזית לחקירות שיפוטיות במרוקו מעידים על הצלחה משמעותית: מאז 2015 פורקו למעלה מ־40 תאי טרור בעלי קשרים לארגונים הפועלים באזור הסאהל והסהרה. המאמצים לנטרול האיום נמשכים במלוא העוצמה.

השבוע בתולדות מזה"ת: הברית הפרו־מערבית

ב־24 בפברואר 1955 חתמו טורקיה ועיראק על ברית צבאית והגנתית, שאליה הצטרפו בהמשך בריטניה, פקיסטן ואיראן. הברית, שנודעה בשם "ברית בגדאד" וגם "הברית המרכזית" (METO), הייתה חלק ממדיניות "ההכלה" של ארה"ב נגד ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה – אף שארה"ב עצמה לא הצטרפה אליה רשמית.

מטרת ההסכם הייתה להקים מערך הגנה אנטי־סובייטי לאורך גבולה הדרומי של ברית המועצות, אך הוא ספג מכה משמעותית עם פרישתה של עיראק לאחר המהפכה ב־1958. לבסוף, הברית התפרקה לחלוטין בעקבות המהפכה האיראנית ב־1979. קיומה ושקיעתה של הברית שיקפו את חלוקת העולם לגושים ואת המאבק על ההשפעה במזרח התיכון בתקופת המלחמה הקרה.