"רק חמור לא משנה את דעתו" – קבע משה דיין. ואכן, תמורות ואף מהפכים בדעותינו עשויים להעיד על פתיחות והיעדר פנאטיות, על נכונות לשמוע גם יריבים ובני פלוגתה, על צבירת ידע וניסיון חיים, על ספיגת השפעות והתייחסות לשינויים בארץ ובעולם. ולעתים מקורם גם בהתפכחות ובהתנערות מאשליות.

אבל מדי פעם נראה שהמבצעים תפנית חדה בדעותיהם, חציית גדר ושינוי כיוון של 180 מעלות, לא עושים כך על בסיס מחשבה שעיקרה עניינית. לעתים יש לחפש מניעים אחרים להתנהלותם: אולי אינטרסים אישיים, שמא משבר בחייהם הגורר נקמנות והתחשבנות עם מי שפגעו בהם, אולי מאמץ להיות פופוליסטי, לא לפגר אחר רוח הזמן. אולי הצורך להתריס ולהתגרות בסביבתם הקרובה. ולעתים דחף בלתי נלאה להתבלט ולהתפרסם.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט, פרופסורים ומדעני מדינה בהרווארד, חקרו ופרסמו את הספר הפוליטי השוואתי "איך דמוקרטיות מתות". מה שעובר בימים אלה על מדינת ישראל משקפת במובנים רבים את תיאורם.

המחברים טוענים, שבתקופתנו דמוקרטיות עדיין מתות, אך באמצעים שונים מאשר בעבר, "פחות בידי אנשים עם רובים ויותר בידי מנהיגים נבחרים".

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.

הדרמה המתחוללת בישראל היא על רקע ביקורו המתוכנן של הנשיא דונלד טראמפ בסעודיה. למרות שאין קשר בין הדברים, הרי בשורה התחתונה, כאשר ארצות הברית תבקש לכונן את ציר המדינות הפרו-אמריקאיות במזרח התיכון, יכולתו של בנימין נתניהו לחבל בה תקטן בהרבה, גם אם המעבר מן הציר הקטארי לציר הסעודי מאיים על שלמות ממשלתו.

ההישענות על קטאר לא מחייבת את נתניהו לשום התחייבות בעניין הפלסטיני. קטאר איננה מעוניינת בפתרון הבעיה הפלסטינית, כי "הבעיה" מספקת לה תמונות איכות לערוץ ההסתה אל-ג'זירה, בעוד סעודיה מעוניינת להרגיע את "הבעיה" כדי לייצב את המשטרים הערביים, ולסכל את מאמציה של קטאר לקדם את הסער האסלאמי במזרח התיכון ובאירופה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

ספורט קבוצתי זה עסק גדול, עסק שמבוסס על אוהדים. אמנם לא כולנו חובבי ספורט, ולחלקנו זה נראה די מטופש להתלהב מ-11 אנשים הרודפים אחרי כדור, אבל אי אפשר להתכחש לאותו צורך נפשי שטבוע בנו לשיוך חברתי. מבנה הנפש האנושית מקיים בנו בור רגשי, הדורש מאיתנו למלאו בתוכן חברתי, ואהדה לקבוצת ספורט יודעת לעשות זאת. ומשהצליחה קבוצת הכדורגל למלא את הבור הזה היא קנתה אוהד.

מה שקבוצת כדורגל מעניקה לאוהד זו סביבה חברתית מעצימה. מסגרת שרואה אותו ומעריכה אותו, ונותנת לו את הסיפוק שבלהיות שייך. מה שהקבוצה מקבלת מהאוהד זה את המוצר החברתי היקר והנדיר של נאמנות.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.