המשבר סביב פיטורי ראש שב"כ רונן בר, התערבות בית המשפט העליון בהחלטה זו, והצהרת ראש הממשלה כי לא יכבד את פסיקת בית המשפט, אינם בגדר סכסוך פוליטי רגיל. משבר זה מייצג ביטוי חמור של תופעה מדאיגה, שניתן להשוות להפרעה אוטואימונית – כאשר הדמוקרטיה תוקפת את מנגנוני ההגנה של עצמה.

בדומה למערכת החיסון של הגוף, דמוקרטיה בריאה מסתמכת על "מערכת חיסון" של מוסדות וארגונים המזהים איומים ומגנים על המערכת כולה. בתנאים רגילים, מוסדות כמו שב"כ מתפקדים כחלק ממערכת חיסון זו, מזהים איומים על הביטחון הלאומי ורווחת אזרחיה. אבל כאשר ההנהגה הפוליטית מפטרת ראשי ביטחון בגלל הבעת הערכות לא רצויות, הדמוקרטיה למעשה תוקפת את "תאי החיסון" שלה עצמה.

בדומה למערכת החיסון של הגוף, דמוקרטיה בריאה מסתמכת על "מערכת חיסון" של מוסדות וארגונים המזהים איומים ומגנים על המערכת כולה. בתנאים רגילים, מוסדות כמו שב"כ מתפקדים כחלק ממערכת חיסון זו

אירוע זה הוא המשך ישיר למשבר החוקתי שהחל עם הרפורמה המשפטית שהוביל שר המשפטים יריב לוין בשנת 2023. למרות שפרוץ המלחמה הביא להקפאה זמנית של מאמצי החקיקה, המתח בין זרועות הממשל לא נעלם. הוא ממשיך להתבטא באירועים כמו המשבר הנוכחי, מעמיק את "המחלה האוטואימונית" של הדמוקרטיה הישראלית.

המסגרת החוקית בישראל כמעט אינה מטילה מגבלות על פיטורי ראשי מערכת הביטחון. האילוצים על כוחו של ראש הממשלה בהקשר זה הם נורמות שהתפתחו לאורך השנים. נורמות אלה לא צמחו במקרה: הן התפתחו כדי להבטיח שהחלטות ביטחוניות קריטיות יתקבלו על בסיס מקצועי ולא פוליטי; לאפשר תכנון לטווח ארוך במקום שינויים תכופים המבוססים על רוחות פוליטיות; ולהבטיח שמערכת הביטחון משרתת את המדינה כולה, ולא מפלגה או אידיאולוגיה ספציפית.

ערעור על נורמות אלה מבלי ליצור מגבלות חוקיות חלופיות משאיר את מערכת הביטחון פגיעה לשיקולים זרים. במצב כזה, הפיקוח היחיד שנותר הוא ביקורת שיפוטית של בית המשפט העליון, שבמקרה של פיטורי ראש שב"כ התבססה על שיקולים הקשורים לעיתוי ההדחה בזמן מלחמה והשלכותיה על הביטחון הלאומי.

משבר זה מקבל ממדים נוספים כאשר בוחנים אותו דרך העדשה של תמיכה בינלאומית. ראש הממשלה בנימין נתניהו נראה מחוזק יותר ויותר בזכות הברית שלו עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ שנבחר מחדש. מערכת יחסים זו יוצרת תחושה של חסינות, שעלולה לעודד את נתניהו לדחוף את הגבולות החוקתיים רחוק יותר מאי פעם.

במסגרת החוקית בישראל אין כמעט מגבלות על פיטורי ראשי מערכת הביטחון. האילוצים על כוחו של רה"מ בהקשר זה הם הנורמות. ערעור עליהן מבלי ליצור מגבלות חוקיות חלופיות, משאיר את מערכת הביטחון פגיעה

היחסים המתוחים של טראמפ עצמו עם סוכנויות המודיעין האמריקאיות במהלך כהונתו הראשונה מספקים מקבילה מדאיגה. הדחיות התכופות שלו של הערכות מודיעין לא נוחות וביקורת פומבית על אנשי ביטחון יצרו מתחים דומים בתוך המערכת האמריקאית.

נתניהו יכול להצביע על הגישות של טראמפ כתקדים, בעוד טראמפ יכול להתייחס לפעולות ישראל כדי לנרמל את האתגרים שהוא עצמו מציב למגבלות מוסדיות. שני המנהיגים משדרים גישה של "הכל אפשרי" כלפי מגבלות חוקתיות שמאיימת על נורמות דמוקרטיות בשתי המדינות.

פיטוריו של רונן בר על רקע אידיאולוגי, בשל הבעת אמיתות לא נוחות המאתגרות נרטיבים פוליטיים, במיוחד במהלך משבר ביטחוני מורכב, עלולים ליצור תקדים מסוכן שיוביל לפוליטיזציה של מערכת הביטחון, יצירת מנגנון שבו נאמנות אישית או פוליטית גוברת על שיקול דעת מקצועי ואינטרס לאומי.

זהו ליבה של ההפרעה האוטואימונית הדמוקרטית – כדי לרפא את המערכת, עלינו להסתמך על שיתוף פעולה מצד אלה שגרמו למחלה מלכתחילה. במקרה הנוכחי, התיקונים החוקיים שיגבילו את הכוח לפטר ראשי סוכנויות ביטחון מסיבות פוליטיות – חייבים לעבור דרך אותה קואליציה שרוצה כוח בלתי מוגבל לעשות בדיוק את זה.

האם משבר אוטואימוני זה גוזר גורל על עתידה הדמוקרטי של ישראל? לא בהכרח. כפי שהמדע הרפואי פיתח טיפולים להפרעות אוטואימוניות, כך גם מערכות דמוקרטיות יכולות לפתח נוגדנים נגד הרס עצמי.

ליבת ההפרעה האוטואימונית הדמוקרטית – ריפוי המערכת מחייב שת"פ עם מחולליה. התיקונים החוקיים שיגבילו פיטורים פוליטיים של ראשי סוכנויות ביטחון – חייבים לעבור דרך הקואליציה שרוצה כוח בלתי מוגבל לפטרם

ארצות הברית התאוששה מפרשת ווטרגייט כאשר תאים דמוקרטיים בריאים – בתי משפט, הקונגרס והעיתונות – הצליחו להכיל את ניסיונו של הנשיא ריצ'רד ניקסון להציב את עצמו מעל החוק.

מערכת החיסון הדמוקרטית של דרום קוריאה הופעלה כאשר מיליוני אזרחים הצטרפו ל"מחאות הנרות" ובית המשפט החוקתי הדיח את הנשיאה פאק גון-הייה במהלך משבר השחיתות בשנים 2016-2017. נוגדנים חוקתיים בדרום אפריקה שלאחר האפרטהייד נלחמו בזיהומים של נשיאות ג'ייקוב זומה (2009-2018) כאשר בית המשפט החוקתי, תקשורת עצמאית וארגוני חברה אזרחית אתגרו בהצלחה את השחיתות. גם הניסיון הפולני מאז 2015 מדגים, לצד פגיעות להפרעות אוטואימוניות דמוקרטיות, את אפשרות ההתאוששות.

כדי שדמוקרטיות יתאוששו ממצבים דומים, נדרשים בדרך כלל מספר תנאים מקבילים. ראשית, חיוני שיתרחש פיצול בין האליטות, כאשר חלק מבעלי הכוח בוחרים להגן על נורמות דמוקרטיות גם במחיר של עימות פוליטי. במקביל, נדרשת התנגדות מוסדית – בתי משפט, פקידים בכירים ואנשי ביטחון המוכנים לעמוד על עקרונות מקצועיים למרות לחץ פוליטי. גורם קריטי נוסף הוא לחץ ציבורי משמעותי – גיוס המוני היוצר מחיר פוליטי עבור נסיגה דמוקרטית. לבסוף, לעתים קרובות נדרשות השלכות בינלאומיות – עלויות דיפלומטיות, כלכליות או מוניטין המספקות תמריצים נוספים נגד שחיקה דמוקרטית.

מנהיגים פוליטיים באים והולכים, אך עקרונות דמוקרטיים בסיסיים צריכים להישאר איתנים. מורשת דמוקרטית זו אינה שייכת לזרם פוליטי אחד או אחר, אלא לכל האזרחים ולדורות הבאים.

מנהיגים פוליטיים באים והולכים, אך עקרונות דמוקרטיים בסיסיים צריכים להישאר איתנים. מורשת דמוקרטית זו אינה שייכת לזרם פוליטי אחד או אחר, אלא לכל האזרחים ולדורות הבאים

הפרדוקס עשוי להיראות בלתי ניתן להתגברות, אך הדמוקרטיה הישראלית יכולה לרפא את עצמה באמצעות מעורבות אזרחית עקבית ואומץ של אלה בתוך המערכת הבוחרים בעקרונות דמוקרטיים על פני יתרון מפלגתי.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.