בריאיון לפודקאסט של "הניו יורק טיימס" אמר ראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני כי הוא בוחן אם העיר יכולה לעצור את בנימין נתניהו במקרה שיגיע בספטמבר לעצרת הכללית של האו"ם.

הוא כינה את נתניהו "פושע מלחמה" ש"מקומו בהאג", והוסיף כי הממשל שלו מתייעץ עם הלשכה המשפטית של העירייה. השיח הציבורי קפץ מייד לשאלה אחת: האם לראש העיר יש בכלל סמכות לכך. לאחר שבירר, הודה ממדאני שאין באפשרותו לעשות זאת.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

בשבועות האחרונים מצטברות עוד ועוד עדויות מעזה על משפחות המשיאות ילדות קטינות, על נשים הנדחקות לתלות מוחלטת בגברים לצורך הישרדותן, ועל גברים המנצלים את המצוקה כדי לתבוע מין בתמורה לקמח ולתרופות.

במצבים כאלה הגוף הנשי נעשה שוב מטבע עובר לסוחר בתוך סדר חברתי פטריארכלי, הממשיך להתקיים גם בלב האסון. אלא שמה שמטריד אינו רק התרחבות התופעה עצמה, אלא גם האופן שבו האישה נעלמת כמעט מייד בתוך הפרשנויות הפוליטיות לסבלה.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

בתחקיר שפרסם הניו יורק טיימס לפני כשבוע, "כך הפכה ישראל את במת האירוויזיון לכלי של עוצמה רכה", ההצלחה של ישראל בהצבעת הקהל באירוויזיון 2025 מוצגת כתוצאה חריגה שדורשת הסבר.

במיוחד 33 האחוזים שקיבלה יובל רפאל בהצבעה הציבורית בספרד, מדינה שדעת הקהל בה עוינת עמוקות לממשלת ישראל. ההסבר שמציע העיתון: קמפיין השפעה מתואם של ממשלת ישראל.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

לפני כמה ימים, בבית קפה במודיעין, אדם אחד התקשר למשטרה כדי להתלונן על כיפה של אדם אחר. שוטרים הגיעו, אמרו לחובש הכיפה שהוא חשוד בהסתה, עצרו אותו, החזיקו אותו בתא, ובסוף שחררו אותו אחרי שגזרו את דגל פלסטין מהכיפה שלו.

זה הסיפור של אלכס סינקלייר, שכיפתו נשאה דגל ישראלי לצד דגל פלסטיני. כבר נכתב על האירוע, ובצדק, בלשון של זעם והשוואות היסטוריות, מבט שמופנה אל השר, אל המשטרה.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

הצעת חוק הממתינה עדיין בכנסת מבטיחה להכניס יותר חרדים להשכלה גבוהה. יוזמיה מציגים אותה כפריצת דרך לשוויון הזדמנויות. אך הנוסח המתגבש לקראת הקריאות האחרונות עושה דבר רחב בהרבה מפתיחת דלת: הוא משנה את טיבו של המרחב שמאחוריה.

הצעת החוק עברה קריאה ראשונה במאי האחרון ומעוצבת כעת בוועדת החינוך לקראת הקריאות השנייה והשלישית. בינואר הגישה יוזמת ההצעה נוסח שהיה מרחיב את ההפרדה המגדרית מעבר לכיתות הלימוד ובכלל זאת לקפיטריות, לספריות ולמעבדות.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

ביום שני האחרון, נבחרת הנשים של איראן בכדורגל עמדה על המגרש באוסטרליה. הן הפסידו 0:3 לדרום קוריאה. זה היה הפרט הכי שולי מהערב הזה.

כשההמנון הלאומי הושמע, השחקניות עמדו בשורה, ידיים מאחורי הגב, ושתקו. אף אחת לא שרה. אף אחת לא הניחה יד על הלב. קומץ אוהדים איראנים הניפו את דגל איראן, זה של לפני 1979, עם האריה והשמש.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

מתי כספי, שנפטר ביום ראשון השבוע בגיל 76, הלחין, ביצע והפיק למעלה מאלף שירים שעיצבו את התרבות הישראלית. אבל מה שהשאיר אחריו גדול מכל גוף יצירה. כספי השאיר אחריו דרך של להיות יוצר: מודל של אותנטיות אמנותית שנמצא כעת, דווקא כשהוא נחוץ ביותר, בסכנת היעלמות.

כספי מעולם לא כתב על פי הזמנה. הוא סירב להתאים את יצירתו לציפיות חיצוניות. "אדם יוצר לא תלוי בשום תוכנית מתאר", אמר פעם. "אני חייב להיות נאמן לעצמי".

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

יום השואה הבינלאומי, המצוין מדי שנה בינואר, נתפס לאורך השנים כהזדמנות אוניברסלית לעצור, לזכור ולהתבונן באחד מרגעי השבר העמוקים ביותר של האנושות.

ואולם בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז המלחמה בעזה, עצם העיסוק בשואה הולך והופך למוקד מחלוקת. אזכור הזיכרון, ציון היום, או התעקשות על ייחודיותו ההיסטורית, נתפסים במרחבים מסוימים כעמדה פוליטית בעייתית: לא כמעשה אנושי בסיסי של זיכרון, אלא כהצהרה אידיאולוגית המזוהה עם מדינת ישראל ועם מדיניותה הנוכחית.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

"דיברתי עם הנשיא והוא אמר לי שזה בדרך".

כך אמר הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ביום שני בערב, כשסיפר לעיתונאים שנשיא ישראל, הבטיח לו שהחנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו מגיעה. שעות ספורות לאחר מכן פרסם הנשיא יצחק הרצוג הכחשה: לא התקיימה כל שיחה כזו מאז שהוגשה בקשת החנינה.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.

ברחבי אירופה, הדים מהעבר לבשו צורה חדשה. בברלין, סטודנטים יהודים באוניברסיטה הטכנית התבצרו בבניין אגודת הסטודנטים לאחר שהודרו ממועצת הסטודנטים, שנשלטת כעת על ידי סטודנטים, חלקם תומכי חמאס.

באמסטרדם, כמה גברים צילמו את עצמם מבצעים "ציד יהודים", צועקים "שחרור פלסטין" בעודם רודפים אחרי מטרותיהם. ביום השנה לליל הבדולח, ראש ממשלת נורווגיה השתתף בטקס יום זיכרון בו יהודים לא הורשו להשתתף.

שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.