בשבועות האחרונים אנו שומעים שוב ושוב את המילים "משבר חוקתי חסר תקדים". האם באמת מדובר בפעם הראשונה בתולדות ישראל? ממש לא.
האמת היא שמשבר חוקתי כבר קרה כאן בעבר, תחת שלטונו של דוד בן-גוריון – והוא קשור ישירות למשבר המסתמן כיום. הוויכוח אז נסוב סביב עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה, נושא שממשיך להיות מוקד מחלוקת עד היום.

1962: היועץ המשפטי מתנגד – הממשלה נכנסת למשבר

מאז קום המדינה, תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה היה מעורפל מאוד, במיוחד בכל הנוגע לשאלת סמכויותיו מול הדרג הנבחר. השאלה הזו הפכה למשבר חוקתי חריף בשנת 1962. זה קרה כאשר היועץ המשפטי גדעון האוזנר סירב לבקשת שר המשפטים דב יוסף להעמיד לדין עיתונאי בשם אליעזר לבנה.

מאז קום המדינה, תפקיד היועץ המשפטי לממשלה היה מעורפל, במיוחד בנוגע לשאלת סמכויותיו מול הדרג הנבחר. השאלה הפכה למשבר חוקתי חריף בשנת 1962, כשהיועמ"ש סירב לבקשת שר המשפטים

לבנה היה עיתונאי וחבר מפא"י לשעבר, שהעז להקים תנועה פוליטית חדשה בשם "המשטר החדש", אשר נועדה לערער על שלטון מפא"י. הממשלה ביקשה להעמיד אותו לדין בטענה הקשורה לקריה למחקר גרעיני בדימונה. בימינו היו קוראים לזה "דיכוי ורדיפה פוליטית".

האוזנר סירב להעמיד את לבנה לדין, בטענה שאין לכך בסיס עובדתי. הסירוב הזה הוביל למשבר חוקתי ראשון מסוגו, סביב השאלה: האם היועץ המשפטי לממשלה מחויב להישמע להנחיות הדרג הפוליטי, או שהוא עצמאי לחלוטין בהחלטותיו?

פסיקת ועדת אגרנט: היועץ המשפטי עצמאי – אבל כפוף להיוועצות

בעקבות המשבר, הוקמה ועדת משפטנים בראשות שופט העליון שמעון אגרנט. הוועדה קבעה כי:
1. היועץ המשפטי לממשלה מחזיק בעצמאות מוחלטת בכל הנוגע להעמדה לדין, כדי למנוע השפעה פוליטית על מערכת אכיפת החוק.
2. עם זאת, עליו להתייעץ עם שר המשפטים ולדווח לו על פעולותיו.
3. במקרה של סוגיות ביטחוניות או ציבוריות רגישות, עליו להתייעץ גם עם הממשלה.
4. שר המשפטים יכול, במקרים מסוימים, ליטול לידיו את סמכויות היועץ המשפטי, משום שבמקור הן הוקנו בכלל לשר.
5. לגבי חוות הדעת המשפטיות של היועמ"ש, הוועדה קבעה שהן משקפות את הפרשנות הרשמית של החוק, אך הממשלה רשאית במקרים חריגים לקבל החלטות לפי שיקול דעתה.

סירובו היועמ"ש האוזנר לדרישת שר המשפטים דאז, הוביל למשבר חוקתי ראשון מסוגו סביב השאלה: האם היועמ"ש מחויב להישמע להנחיות הדרג הפוליטי, או שהוא עצמאי לחלוטין בהחלטותיו?

כיצד היועמ"שים הרחיבו את סמכויותיהם מאז ועד היום

אלא שמכאן ואילך, היועצים המשפטיים לממשלה לא הסתפקו בהגדרה הזו. בעקבות פרשת קו 300, יצחק זמיר (שכיהן כיועמ"ש) טען במאמר שפרסם כי מסקנות ועדת אגרנט מובילות למסקנה שהממשלה כפופה לחלוטין לפרשנותו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה.
המשמעות היא שהיועמ"ש:
רשאי לסרב לייצג את עמדת הממשלה בבג"ץ אם הוא לא מסכים איתה.
יכול להציג עמדה מנוגדת לעמדת הממשלה, בשם הממשלה עצמה.
מחזיק בסמכות פרשנית עליונה, כאשר כל הרשויות נדרשות לציית לו.

גישה זו אומצה בבית המשפט העליון, ולמעשה קיבעה מצב שבו היועמ"ש אינו רק יועץ – אלא בעל סמכות על הרשות המבצעת.

הימין לא השלים עם המצב – והתפוח הלוהט נשאר על השולחן

השמאל הישראלי, באופן כללי, קיבל את ההתפתחות הזו כהסדרה הכרחית של עצמאות המשפטנים. אך בימין מעולם לא השלימו עם מצב שבו פקיד בלתי נבחר יכול לכפות את עמדתו על הממשלה.

ביקורת נמתחה גם מצד משפטנים שמרנים, בהם חיים כהן (לשעבר המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון), פרופ' רות גביזון וד"ר איתן לבונטין, שטענו כי מדובר בפרשנות מרחיבה מדי של מסקנות ועדת אגרנט.

וכך, השאלה האם היועץ המשפטי לממשלה הוא יועץ או שליט בפועל של הממשלה – לא נפתרה עד היום. המשבר הנוכחי אינו חדש, אלא המשך ישיר של קרב משפטי ופוליטי בן עשרות שנים.

השאלה האם היועץ המשפטי לממשלה הוא יועץ או שליט בפועל של הממשלה – לא נפתרה עד היום. המשבר הנוכחי אינו חדש, אלא המשך ישיר של קרב משפטי ופוליטי בן עשרות שנים

מה הלאה?

נראה כי סוגיית הכוח של הייעוץ המשפטי עומדת להגיע לנקודת רתיחה – ומי יודע? אולי הפעם, סוף סוף, ישראל תיאלץ להכריע שוב בסוגיה המעסיקה את המדינה עוד מיום הקמתה.

תפוח האדמה הלוהט הזה, כך מסתבר, לא הולך לשום מקום.

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.