את רמי דוידיאן ראיינתי כבר בשבוע הראשון אחרי ה־7 באוקטובר. זה היה בערוץ 97, ערוץ הידברות. כמעט אף אחד לא הכיר אותו אז. למעט כתבה שולית ב"מעריב", שמו לא הוזכר בתקשורת. אלה היו רגעים ספורים אחרי שהוא וחבריו פעלו בשטח כדי להציל חיים, בזמן שכולם עוד ניסו להבין מה קורה.

כעבור כחצי שנה, רמי, שכבר נבחר להשיא משואה ביום העצמאות, חזר אליי לריאיון נוסף. זה היה חודשים רבים אחרי האירועים, וכשהתחיל לדבר – הוא נשנק בבכי. כי הוא עדיין שם. עבורו, 7 באוקטובר לא נגמר. המראות, הקולות, הריחות – הכול ממשיך לרדוף אותו. זו לא הייתה עוד כתבה או דיון אולפני. זו מציאות שהוא חי בתוכה יום-יום, דקה-דקה.

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

אבו מוחמד אל-ג'ולאני, לשעבר מפקד ג'בהת א-נוסרה המזוהה עם אל-קאעדה (ולתקופה אף עם דאעש), עשה שינוי תדמיתי מדהים. האיש שהיה מזוהה עם הארגונים הרצחניים בעולם, מופיע היום בחליפה ועניבה, משמיע מסרים מתונים, ומציג את עצמו כמנהיג פוליטי לגיטימי.

כשאל-ג'ולאני נדרש להסביר את עברו הטרוריסטי, הוא טוען ש"זה היה מזמן", ש"המציאות השתנתה", ובעיקר – שהוא "היה ילד". המערב, עם הרפלקסים הדיפלומטיים הרגילים שלו, ממהר לתת לו לגיטימציה. הרי אם טרוריסט אומר שהוא השתנה – מי הם שיחשדו?

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

התרבות היהודית תמיד הייתה חריגה בנוף ההיסטורי. בעוד שבתרבויות עתיקות מלכים הועלו לדרגת אלים וביקורת עליהם נחשבה כפשע חמור, התנ"ך לעומת זאת מלא עד גדותיו בביקורת על מנהיגים – מיהודה ומשה ועד דוד ושלמה ושאר מלכי ישראל ויהודה.

חז"ל, שהמשיכו את המסורת הביקורתית הזאת, לא היססו לבקר דמויות מרכזיות, כולל את עצמם. איך ייתכן, לאור זאת, שהציבור האמוני, הנשען על מקורות אלה, מוצא את עצמו היום הולך בעיוורון אחרי פוליטיקאים במקום להפעיל את אותו חוש ביקורתי שאפיין את אבותיו?

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

בשבועות האחרונים אנו שומעים שוב ושוב את המילים "משבר חוקתי חסר תקדים". האם באמת מדובר בפעם הראשונה בתולדות ישראל? ממש לא.
האמת היא שמשבר חוקתי כבר קרה כאן בעבר, תחת שלטונו של דוד בן-גוריון – והוא קשור ישירות למשבר המסתמן כיום. הוויכוח אז נסוב סביב עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה, נושא שממשיך להיות מוקד מחלוקת עד היום.

1962: היועץ המשפטי מתנגד – הממשלה נכנסת למשבר

מאז קום המדינה, תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה היה מעורפל מאוד, במיוחד בכל הנוגע לשאלת סמכויותיו מול הדרג הנבחר. השאלה הזו הפכה למשבר חוקתי חריף בשנת 1962. זה קרה כאשר היועץ המשפטי גדעון האוזנר סירב לבקשת שר המשפטים דב יוסף להעמיד לדין עיתונאי בשם אליעזר לבנה.

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

ביום שאחרי ה-7 באוקטובר 2023, הציבור הישראלי חיפש תשובות. האמון במנהיגים התרסק, והשאלות נותרו תלויות באוויר: איך קרסו מנגנוני ההגנה? מי אחראי? ובעיקר – האם מישהו יקום וייקח אחריות?
אבל הנאומים שציפינו לשמוע – לא נשמעו.

נתניהו – הכל חוץ מלקיחת אחריות

דמיינו לרגע את ראש הממשלה בנימין נתניהו עולה לשידור ואומר:

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

לפני כמה שבועות הגיע לארץ ראש ממשלת צרפת לשעבר, גבריאל אטאל, והיה לי הכבוד לפגוש אותו בכינוס שערך בתל אביב. אטאל, בחור גיי ממוצא יהודי, ששימש גם כשר החינוך של צרפת לפני שהפך לראש ממשלה, והתפרסם בזכות המלחמה העיקשת שלו בתופעות של הקצנה אסלאמיסטית בבתי הספר בצרפת.

אטאל הפסיק את התופעה של בתי ספר באזורים מוסלמיים שהתנגדו ללימודי השואה ועצר את הקיצוניות הדתית מלחדור לבתי הספר כדי לשמור על ערכי הרפובליקה החילונית.

נאור נרקיס הוא מייסד ״חוזרים בתבונה - הקורס לחילון החברה החרדית ברוח תנועת ההשכלה״. פועל למען הגדלת כמות היוצאים מהחברה החרדית לחברה הישראלית.

שורדי השואה ניצבים כיום בפני אתגר כפול: ההתמודדות עם אתגרי הזקנה לצד ההשלכות המאוחרות של הטראומה מעברם הרחוק. במרחב הזמן בו אנו מצויים, בין חג החירות ליום העצמאות, נדרשת העמקה במושג "חירות" כערך בסיסי בחייו של אדם, ובאנלוגיה בין עצמאותו של אדם ושל עם. זאת על מנת לסייע להם, וגם לנו, לקדם הסתגלות לאתגרים העומדים בפנינו סביב המלחמה הנמשכת, והתקווה ליציאתם המהירה לחירות של החטופים בעזה.

במסגרת עבודתי בעמותת "עמך", הגעתי לאחרונה לביתה של המטופלת י', שורדת שואה בת 98. איחלתי לה חג חירות שמח ומבשר טובות. "במה אשמח?" היא שאלה.

ד"ר דורון שגיא משמש כמנהל המקצועי של המערך הגרונטולוגי בעמותת "עמך-בנפשנו", חבר הסגל האקדמי באוניברסיטת בן גוריון ובמרכז האקדמי למשפט ועסקים בר"ג, וחבר הוועד המנהל של "האגודה הישראלית לגרונטולוגיה".

בשנות התשעים המוקדמות ראיתי את הסרט "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של ביל מארי בתפקיד שדר הטלוויזיה פיל קונורס, שנשלח לקריין ב"יום המרמיטה" בעיירה קטנה שכוחת-אל, מלווה במפיקה אנדי מקדואל היפה. פיל העיתונאי נקלע ללולאת-זמן, כשהוא מוצא עצמו מתעורר כל בוקר מחדש לאותו יום – "יום המרמיטה", ומתחיל כל בוקר את אותו יום מחדש.

פיל העיתונאי הוא האדם היחיד המודע לכך שהיום חוזר על עצמו, בעוד כל השאר אינם מודעים לכך שהיום בו הם נמצאים כבר היה והתרחש – אתמול, שלשום, ואין-ספור פעמים נוספות לפניהם.