לפני ארבע שנים נקלעתי לאחד האירועים המפחידים בחיי. רימוני הלם התפוצצו סביבי ומטחי אבנים נחתו לידי בלוד במהלך המהומות שפרצו שם בעקבות מסע הלוויה של מוסא חסונה. לרגעים חששתי שלא אצא משם בשלום.

האירוע האלים ההוא היה חלק מהמהומות שפרצו אז בערים המעורבות בישראל סביב מבצע "שומר חומות". הוא הסתיים באותו לילה בצעדת מחאה ברמלה בהובלת איתמר בן גביר, שהגיע לזירת המהומות כדי להפגין עוצמה יהודית.

בן גביר – שרק כמה שבועות קודם לכן הושבע לראשונה בחייו לכנסת, לאחר שעמד בראש סיעת עוצמה יהודית ברשימת הציונות הדתית – הנהיג את תומכיו, שהניפו את דגלי תנועת כ"ך, לעבר השכונה הערבית ברמלה הנושאת את השם הטעון "הגטו".

המפגינים – רובם צעירים רושפי זעם בתחילת שנות העשרים לחייהם – שרו את מיטב הרפרטואר של מצעד הפזמונים הגזעני. מ"שיישרף לכם הכפר" ו"מוחמד מת", דרך "ערבי הוא בן זונה, יהודי הוא נשמה", ועד "אנקמה נקם אחת משתי עיניי מפלסטינים".

המפגינים שרו את מיטב הרפרטואר של מצעד הפזמונים הגזעני. מ"שיישרף לכם הכפר" ו"מוחמד מת", דרך "ערבי הוא בן זונה, יהודי הוא נשמה", ועד "אנקמה נקם אחת משתי עיניי מפלסטינים"

בין שיר לשיר הם חזרו לקריאת הקרב "מוות לערבים!" ובכל פעם שהם עשו את זה, ח"כ בן גביר עשה את עצמו משתיק אותם ואמר "לא לא… לא מוות לערבים, מוות למחבלים… אנחנו לא אומרים יותר 'מוות לערבים'. רק 'מוות למחבלים'".

זה היה ועודנו הסרטון הטוב ביותר אי פעם pic.twitter.com/hD3Q2Ptqor

— David Oppenheim (@Duduoppe) April 25, 2024

חבר הכנסת הטרי – בעל השכלה משפטית, ניסיון רב בתביעות והבנה תקשורתית ופוליטית מפותחת – הבין אז שאם הוא רוצה לשרוד בכנסת, להתקדם ולכבוש את לבבות המוני המצביעים הישראלים הצעירים שכמהים לגבר-גבר כמוהו, הוא חייב לעבור הלבנה בתקשורת המיינסטרים.

וכדי שזו תהפוך אותו מפרובוקטור מוקצה בשולי החברה לאורח מבוקש באולפנים הממוזגים, ותמתג אותו כדובון מצחיק שרוקד ואומר "דיציס" ו"ידידיייי" ב"ארץ נהדרת" – הוא מוכרח לנתק את עצמו מכור מחצבתו האידיאולוגי. הכהניזם. התנועה שהוגדרה בישראל (ואחר כך גם בארה"ב) "ארגון טרור" ולפיכך חדלה להיות מנגנון אפקטיבי לצבירת כוח ולהתקדמות פוליטית.

אז בן גביר חתך הצידה. לפחות מהשפה לחוץ.

הוא לא היה צריך לעשות הרבה, רק להצהיר שהוא כבר לא כהניסט יותר, להוריד את התמונה המרשיעה של ברוך גולדשטיין מקיר סלון ביתו, אחרי שהתבקש אלף פעם להתנצל עליה – כאילו שזה מה שחשוב באמת – ופעם בכמה זמן לנזוף במפגין אקראי לידו שלא יצעק יותר "מוות לערבים" אלא "מוות למחבלים".

הוא לא היה צריך לעשות הרבה, רק להצהיר שהוא כבר לא כהניסט, להוריד את התמונה המרשיעה של ברוך גולדשטיין מקיר סלון ביתו, ופעם בכמה זמן לנזוף במפגין שלא יצעק יותר "מוות לערבים" אלא "מוות למחבלים"

זה הספיק. זה עלה לו בפרידה משותפיו ופטרוניו מיכאל בן-ארי וברוך מרזל, ממשיכי דרכו המובהקים של מאיר כהנא בישראל, אבל בתמורה הביא אותו למשרד לביטחון לאומי ולשליטה במשטרת ישראל. דיל משתלם מנקודת מבטו, והרסני מבחינת מדינת ישראל.

ספרו של פרופ' שאול מגיד, "מאיר כהנא – החיים הציבוריים והמחשבה הפוליטית של יהודי אמריקני רדיקלי"

אין לי מושג מה רמת האנגלית של בן גביר. אם היא דומה לרמת האנגלית המביכה של שותפו לרשימה בצלאל סמוטריץ', הוא כנראה לא קרא את ספרו של פרופ' שאול מגיד, "מאיר כהנא – החיים הציבוריים והמחשבה הפוליטית של יהודי אמריקני רדיקלי", שיצא בארה"ב ממש באותם ימים שבהם בערו הערים המעורבות בישראל במהומות אלימות.

פרופ' מגיד פתח את ספרו באנקדוטה רלוונטית. הוא הגיע למסיבת בת מצווה של אחיינית שלו ופגש שם יהודי חובש כיפה, שגילה עניין בעבודתו המקצועית. מגיד סיפר לו שהוא בדיוק מסיים לכתוב ביוגרפיה מקיפה של הרב כהנא, ובן שיחו אמר לו: "כל מה שכהנא אמר היה נכון וכל מה שהוא חזה אכן התגשם – הוא פשוט היה צריך להגיד את זה בצורה יפה יותר".

בין אם קרא את הספר ובין אם לא, בן גביר פעל בדיוק לפי העיקרון הזה. הוא עבר לשווק כהניזם בצורה יפה יותר. וזה השתלם לו בענק. בשעה שארגון הטרור "כהנא חי" נותר מחוץ לחוק, הכהניסט בן גביר מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו להיות הממונה על שלטון החוק.

בן גביר עבר לשווק כהניזם בצורה יפה יותר. וזה השתלם לו בענק. בשעה שארגון הטרור "כהנא חי" נותר מחוץ לחוק, הכהניסט בן גביר מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו להיות הממונה על שלטון החוק

בן גביר – יליד 1976 – היה רק בן 14 כשהרב כהנא נרצח בניו יורק. מאז שעמד על דעתו הפוליטית, וזה קרה לו בגיל צעיר מאוד, הוא הבין שאת העוצמה הפוליטית שלו הוא ישאב וימשיך לשאוב תמיד בעיקר ממצביעים שצעירים ממנו. בהתחלה היו אלה נערי רחוב אבודים שנהו אחריו, וככל שהתבגר המעגל גדל, ופערי הגיל התרחבו.

אלה שהקיפו אותו בהפגנות "שומר חומות" – בהתחלה עם הקריאות "מוות לערבים" ואז, קריצה-קריצה, בקריאות "מוות למחבלים" – כבר היו צעירים ממנו בעשרים שנה ויותר. הם נולדו אחרי שהרב כהנא נרצח. הם לא באמת יודעים מי הוא היה, במה הוא דגל, ומה המשמעות המלאה של ה"כהניזם" הזה שבו מאשימים אותם כל הזמן השמאלנים המאנייקים.

מאיר כהנא נואם בכנסת ב-24 באוגוסט 1984 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

וזה גם לא ממש מעניין אותם. הם שונאים ערבים, ואחרי שבעה באוקטובר השנאה הזו גברה שבעתיים. והם שונאים שמאלנים, וגם השנאה הזו רק הולכת וגדלה. והם שונאים את ערוצי התבהלה, ואת הממסד, ואת האשכנזים, ואת הפלצנים התל אביבים הליברלים, ואת הלהטב"ים, ואת תנועת ה-Woke, ואת שב"כ, ואת הפרקליטות, ואת כל מי שלא בא להם טוב בעין.

ובן גביר הוא האיש שלהם. זה שעושה בית ספר לכולם. אפילו לביבי המלך.

השבוע רגשה הארץ לכמה שעות בעקבות הידיעה שפרסם עמית סגל בחדשות 12 על כך שראש שב"כ רונן בר הזהיר את ראש הממשלה מפני "חדירת כהניזם" למשטרת ישראל ואז הנחה את שב"כ "לאסוף ראיות ועדויות למעורבות הדרג המדיני בעשיית הדרג הביטחוני בכיוון הפעלת הכוח באופן המנוגד לחוק – ולבוא עם מספר ממצאים".

מעטים הבינו איפה פה בעצם הבעיה. הרי אף אחד לא באמת קנה את ההצגה שאיתמר בן גביר התבגר והפסיק להיות כהניסט. לכולם היה ברור תמיד שזה מופע ראווה לצרכים משפטיים ותקשורתיים. בן גביר עצמו אפילו לא התאמץ לקיים מראית עין.

ב-10 בנובמבר 2022, מיד אחרי שהמליץ לנשיא המדינה יצחק הרצוג להטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו (שמצידו הבטיח לו תפקיד שר), יצא היישר מבית הנשיא לעצרת הזיכרון לציון 32 שנים לרצח הרב כהנא

ב-10 בנובמבר 2022, מיד אחרי שהמליץ לנשיא המדינה יצחק הרצוג להטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו (שמצידו הבטיח לו תפקיד שר), יצא היישר מבית הנשיא לעצרת הזיכרון לציון 32 שנים לרצח הרב כהנא, ושם – כשהוא מוקף בסטיקרים של "שמאלנים בוגדים" ו"מוות למחבלים" – נשא נאום ניצחון שבו אמר: "נער הייתי וגם בגרתי ומאז הייתי בן 16, כל שנה הגעתי לאזכרה להכיר ולהוקיר את מי שנרצח על קידוש השם".

חבר הכנסת איתמר בן גביר נואם באזכרה לרב כהנא צילום: @zevi1148 pic.twitter.com/zbBzP9KcmB

— Itamar Cohen | איתמר כהן (@Itamar_cohen_1) November 10, 2022

אחרי שראש הממשלה רכב השבוע על הידיעה העיתונאית הבלעדית של עמית סגל והאשים את ראש שב"כ בניסיון "להפיל את ממשלת הימין", מסר שב"כ בתגובה כי "תנועת כ"ך ו'כהנא חי' הוכרזו כהתאחדויות בלתי מותרות בשנת 1994" – זה קרה בעקבות הטבח של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה – "ומאז שנת 2016 מוגדרות כארגוני טרור… והשירות פעל לחשוף פעילותם של ארגונים אלה ולסכלה, בהתאם לייעודו בחוק".

בן גביר, חשוב לזכור ולהזכיר, הוא תלמיד נאמן של הרב כהנא לא רק בעניין השנאה הגואה לערבים. הכהניסטים מזוהים בעיקר עם גזענות – לכן ההתעקשות הסמנטית של בן גביר על ההבדל בין "מוות לערבים" ל"מוות למחבלים".

אבל תנועת כ"ך שהקים כהנא לא הייתה רק תנועת שנאה גזענית-לאומנית לערבים, אלא גם תנועה אנטי-ממסדית, שטיפחה ניכור ועויינות לחוקי המדינה, למוסדותיה ולגופי הביטחון שלה. בלב הכהניזם היה תמיד בוז עמוק לשלטון החוק החילוני והעמדת ה"נקמה" כערך עליון.

אבל תנועת כ"ך שהקים כהנא לא הייתה רק תנועת שנאה גזענית-לאומנית לערבים, אלא גם תנועה אנטי-ממסדית, שטיפחה ניכור ועויינות לחוקי המדינה, למוסדותיה ולגופי הביטחון שלה

זה לא מקרי שבן גביר ממשיך להאיץ בנהגיו לנסוע במהירות מופרזת, וגורר אחריו שובל ארוך של עבירות תנועה ותיקים פליליים, כולל הרשעות על התפרעות, השחתת רכוש, הפרעה לשוטר ותמיכה בארגון טרור.

רכבו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, לאחר שנפגע בתאונת דרכים ברמלה, 26 באפריל 2024 (צילום: Jamal Awad/FLASH90)

זה לא מקרי שמקורביו ואנשי לשכתו חילקו רישיונות נשק למקורבים. זה לא מקרי שבן גביר עוין את מח"ש וניהל קמפיין למען הרוצח עמירם בן-אוליאל, שהאשים את המדינה בתפירת תיק נגדו. זה לא מקרי שתומכי בן גביר עמדו בראש הקבוצה שפרצה לשדה תימן ולבית הדין הצבאי בבית ליד.

בכהניזם כל אלה הם לא באג, אלא פיצ'ר. ולכן איתמר בן גביר – הפעם כשר לביטחון לאומי – הנחה קציני משטרה לא להפעיל כוח לריסון ההתפרעויות של תומכיו. הרגע ההוא היה ניצחון מוחלט לכהניזם ותבוסה מוחלטת לציונות.

זו תבוסה שגם היא תהיה רשומה לדיראון עולם על שמו של נתניהו, האיש שאפשר לכל זה לקרות, ועל הדרך הפך את תנועת הליכוד מתנועה לאומית שממשיכה את דרכם של בגין ושמיר – שבזו לרב כהנא ולדרכו – לתנועה לאומנית שרבים מחברי הכנסת שלה כבר לא רחוקים בעצם בעמדותיהם מהכהניזם.

לבן גביר אין בעיה לתקוף את מערכת המשפט ובמקביל להמשיך להשתמש בה לצרכיו. הוא תובע סדרתי כבר שנים. וחוץ מהערבים ימ"ש, יש כנראה מעט מאוד אנשים בעולם ששנואים עליו יותר מאנשי שב"כ

לבן גביר אין בעיה לתקוף את מערכת המשפט ובמקביל להמשיך להשתמש בה לצרכיו. הוא תובע סדרתי כבר שנים. וחוץ מהערבים ימ"ש, יש כנראה מעט מאוד אנשים בעולם ששנואים עליו יותר מאנשי שב"כ.

ב-2005 בן-גביר תבע את קונספירטור הימין ברי חמיש, שכתב באתר האינטרנט הנושא את השם רב המשמעות "ארכיון הקונספירציות":

"אני חושב שברור לכל מי שעוקב אחרי התקשורת הישראלית שבן גביר הוא סוכן שב"כ פרובוקטור או סתם אידיוט. ככל הנראה שניהם. הוא עבר על החוק כל כך הרבה פעמים, יש לו משפט חדש כל חודש וכל פעם הוא מזוכה על נקודה טכנית".

השופט עודד שחם מבית המשפט השלום בירושלים קיבל את טענתו של בן גביר שבמילייה הכהניסטי שמקיף אותו, האשמתו שהוא סוכן שב"כ היא השמצה חמורה מאוד, שמגיעה לכדי לשון הרע. הוא פסק לו 30 אלף שקלים כפיצוי.

השופט עודד שחם קיבל את טענתו של בן גביר שבמילייה הכהניסטי שמקיף אותו, האשמתו שהוא סוכן שב"כ היא השמצה חמורה מאוד, שמגיעה לכדי לשון הרע. הוא פסק לו 30 אלף שקלים כפיצוי

השאלה האם בן גביר סתם אידיוט אפילו לא עלתה לדיון באותו משפט.