צחצוח החרבות ההדדי בין ארצות הברית ואיראן ביומיים האחרונים יוצר את הרושם הבלתי נמנע כי שתי המדינות נמצאות בישורת האחרונה, לקראת החלטה בעניין פרויקט הגרעין.
איראן, כדרכה, שומרת על כל האופציות פתוחות – יד אחת באגרוף קפוץ ויד שנייה פתוחה למשא ומתן, אבל בתנאים שלה.
ב-48 השעות האחרונות זה נראה כך:
- העיתון "טהרן טיימס", המקורב למשטר, פרסם ביום ראשון ידיעה "בלעדית" על כך שאיראן הכינה לשיגור מיידי את מערך הטילים שלה, המאוחסן בבסיסים תת-קרקעיים סודיים ברחבי המדינה.
- במקביל, בכיר במשטר אמר כי טהרן לא תחשוש לתקוף את הבסיס האווירי באי דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי, שם מרוכזים בימים אלה המפציצים האסטרטגיים של חיל האוויר האמריקאי
במקביל, בכיר במשטר אמר כי טהרן לא תחשוש לתקוף את הבסיס האווירי באי דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי, שם מרוכזים בימים אלה המפציצים של חיל האוויר האמריקאי
- ואתמול (שני), בנאום חוצב להבות, אמר המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, כי איראן לא תשקוט אם תותקף.
עד כאן האיומים, ומכאן למסרים הפייסניים: נשיא איראן מסעוד פזשכיאן הצהיר שלשום כי איראן לא מעוניינת במשא ומתן ישיר, ובמשתמע, היא לא מתנגדת למשא ומתן עקיף דרך מתווך שיהיה מקובל עליה.
יותר מכך, האיראנים שולחים איתותים ברורים את מי הם מעדיפים כמתווך בינם לבין ארה"ב. כמו במגעים השקטים ב-2015 עם ממשל אובמה, טהרן רוצה את עומאן כחוליה המקשרת.
האיראנים שולחים איתותים ברורים את מי הם מעדיפים כמתווך בינם לבין ארה"ב. כמו במגעים השקטים ב-2015 עם ממשל אובמה, טהרן רוצה את עומאן כחוליה המקשרת
זו הסיבה שההודעה של הנשיא האיראני הועברה לאמריקאים דרך המפרצית השכנה ולא דרך איחוד האמירויות, שנבחרה על ידי וושינגטון בתחילת חודש מרץ כדי להעביר את המכתב האישי של הנשיא טראמפ למנהיג העליון חמינאי.
ביממה האחרונה נראה כי הנשיא טראמפ מנסה לצנן מעט את האווירה, אחרי סוף שבוע רווי איומים הדדים. אתמול, בדרכו חזרה ממאר-א-לגו לוושינגטון, הנשיא אמר לכתבים שהתלוו למטוסו כי מבחינתו עדיפה עסקה והוא גם מוכן להמתין לה. זהו אולי רמז לכך שהאולטימטום האמריקאי – שאמור לפוג ב-12 במאי – הוא מועד גמיש ולא קשיח.
אלא שלצד הדברים "המרגיעים" הללו, טראמפ הוסיף איום להטיל "מכסים משניים" שמטרתם להגביר את הלחץ הכלכלי על טהרן. הכוונה היא למכסים על מוצרים ושירותים של חברות שנמצאות בקשרי מסחר עם איראן.
יש שיראו בהצהרה הזו מעין שלב ביניים שטראמפ מנסה לייצר לעצמו, לפני שהוא מגיע להחלטה אם לתקוף או לא.
מהזווית הישראלית, ההתנהלות של טראמפ מחייבת בחינה זהירה. העובדה שהנשיא האמריקאי בוחר במדיניות בינארית של הסכם או הפצצה, יכולה להציב את ישראל במצב דומה לזה שהיא ניצבה ביולי 2015, עם הסכם מוגמר מעל ראשה.
התקווה הישראלית היא כמובן לתקיפה אמריקאית, אבל ספק אם זו הבחירה הראשונה של הנשיא שהכריז בעת שובו לבית הלבן על מדיניות של צמצום סכסוכים ולא פתיחה של חדשים.
התקווה הישראלית היא כמובן לתקיפה אמריקאית, אבל ספק אם זו גם ההעדפה של הנשיא שהכריז על מדיניות של צמצום סכסוכים ולא פתיחה של חדשים
עם זאת, בשונה ממשל אובמה, שהסתיר מישראל את המגעים עם איראן ולא אפשר לה להשפיע על הסיכומים, הממשל של טראמפ נמצא בעניין הזה בקשר הדוק עם גורמים בירושלים.
זו ערובה לכך שעמדתה של ישראל תישמע, אבל לאו דווקא תתקבל: בחודשיים האחרונים כבר הוכח שוושינגטון של טראמפ יודעת לכפות על ראש הממשלה בנימין נתניהו החלטות שלא נוחות לו.
בעניין הזה, השתיקה הישראלית מעלה סימני שאלה. האם יש כאן מהלך מתואם לכל אורכו? או שמא ירושלים התבקשה שלא להפריע למאמץ האמריקאי?
בפעם האחרונה שנתניהו השפיע על טראמפ בעניין הסכם הגרעין, זו התבררה כאחת הטעויות האסטרטגיות הגדולות של של שני הצדדים. ב-2018, כשטראמפ פרש מההסכם בלחץ נתניהו, ההודעה האמריקאית נחגגה בצהלולים בירושלים ובוושינגטון. לימים התברר גודל המחדל: הפרישה האמריקאית אפשרה לאיראן לפרוץ את המסגרת ההסכמית ולהגיע לסף גרעין.
ב-2018, כשטראמפ פרש מההסכם בלחץ נתניהו, ההודעה נחגגה בצהלולים בירושלים ובוושינגטון. לימים התברר גודל המחדל: הפרישה האמריקאית אפשרה לאיראן לפרוץ את המסגרת ההסכמית ולהגיע לסף גרעין
עכשיו הנשיא טראמפ מוצא עצמו שוב מול חמינאי. המנהיג העליון של איראן טוען לכל אורך הדרך כי אחרי הפרישה האמריקאית מההסכם ב-2018, הוא לא סומך על ארצות הברית, מה שמטיל עכשיו על טראמפ את נטל ההוכחה.
בינתיים הנשיא האמריקאי מנסה לגשר על חוסר האמון הזה באיום צבאי ממשי חמור מאי-פעם, אבל גם לו ברור שאם המטרה היא הסכם, ארצות הברית תצטרך להתגמש. וזה עשוי לבוא על חשבון האינטרס הישראלי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו