בשבעה באוקטובר הרבש"צים ביישובי הנגב המערבי וכיתות הכוננות הכפופות להם נתנו את המענה הקריטי ביותר בהגנה על הקיבוץ או הכפר שהותקף. בחלק מהיישובים הם ניהלו לבדם, עם קומץ של נשקים, קרב אימתני מול מאות מחבלים עד שהצבא הגיע – לעיתים רק בסופו של היום.
עשרות מהם נהרגו או נפצעו, כולל הרבש"צים של היישובים כפר עזה, בארי, נחל עוז, מבטחים, עין השלושה, חולית, ישע וניר יצחק. גבורתם של היחידים מול הרבים כבר הפכה למורשת הקרב של היום הנורא הזה, לנצח.
בימים שלאחר המתקפה חשפנו את עומק המחדל שהוביל למצב המחפיר שבו לוחמים ביישובים נאלצו להיאבק ברימונים וברקטות אר־פי־ג'י כשבידיהם אקדחים, אבנים או גרזנים בלבד. כיתות הכוננות הורעבו באופן שיטתי: נשקן נלקח מהן בשתי פעימות, ובחלק מהמקרים צומצם פי ארבעה ואף חמישה בסדרת קיצוצים שיזם הצבא – בעיקר מחשש לגניבות.
בחלק מהמקרים המתינו המחבלים ללוחמי כיתת הכוננות ליד הנשקייה עם שחר, על פי מידע מודיעיני שקיבלו מראש, וטבחו בהם מבלי שאלה הספיקו אפילו להתגונן
גם הנשקים ארוכי הקנה המעטים שנותרו הושמו על פי פקודה בנשקיות נעולות (במקום בבתי הלוחמים). בחלק מהמקרים המתינו המחבלים ללוחמי כיתת הכוננות ליד הנשקייה עם שחר, על פי מידע מודיעיני שקיבלו מראש, וטבחו בהם מבלי שאלה הספיקו אפילו להתגונן.
חודשים ספורים לאחר מכן החל הצבא בהפעלת תוכנית "משיב הרוח" לחיזוק כיתות הכוננות. תקן הנשקים של כל יישוב עלה ל־28 רובים, חולקו אפודים, קסדות וציוד לוגיסטי, וגם מספר הלוחמים בכיתות גדל.
במשך חודשים ארוכים תוגברה האבטחה ביישובים על ידי לוחמים מיחידות צבאיות, אולם לאחרונה – ועל רקע חזרה כמעט מלאה של תושבים לגור בקיבוצים ובמושבים שנפגעו פחות – חוזרת כיתת הכוננות להיות המענה הראשון והיחיד כמעט במקרה של מתקפה.
למרות התגבור בציוד, חברי כיתות כוננות ורבש"ץ בחזית הדרומית של עוטף עזה עימם שוחחנו טוענים שגם שנה וחצי אחרי הצבא והרשויות לא לוקחים ברצינות את התפקיד הקריטי של כיתת הכוננות והעומד בראשה. חלקם עדיין חשים שיש לצבא, למשרד הביטחון ולקב"טים במועצות גישה מפקירה ומזלזלת.
לטענתם, בסופו של יום כל יישוב נשאר להגן על עצמו בלי תורת לחימה מסודרת, שרשרת פיקוד יעילה ורמת כוננות אחידה.
"במקרה שתפרוץ מלחמה יגלו שבכל יישוב יש נוהל פנימי שונה מהיישוב שלידו. זה מצב לא טוב. אנחנו לא מכירים רשימת דרישות, ואני לא מרגיש שיש שרשרת פיקוד מעליי"
"מבחינתי כחבר כיתת כוננות, הצבא לא קיים", אומר אחד מחברי כיתת הכוננות ביישוב בדרום. "אנחנו ילד של אף אחד – לא פונים אלינו, לא בודקים אותנו, לא מבקרים אותנו ולא משוחחים איתנו. מעולם לא נעשתה פה בבודקה ביקורת במהלך השמירות, מעולם לא עבר מישהו ושאל אם צריכים דבר מה, או בדק שבאמת שומרים.
"הרבש"ץ שלנו הוא המלך של הממלכה ובמקצועיות שלו הכול תלוי – הוא קובע את תורת הלחימה לבד והתקשורת בינו לבין הצבא היא מצומצמת. במקרה שתפרוץ מלחמה יגלו שבכל יישוב יש נוהל פנימי שונה מהיישוב שלידו. זה מצב לא טוב. אנחנו לא מכירים רשימת דרישות מסודרת, ואני לא מרגיש שיש שרשרת פיקוד מעליי.
"עד ינואר לא היו גם נהלים. בינתיים פרסמו נהלים גנריים, אבל אני לא חושב שמישהו בודק שמיישמים אותם. אנחנו אמורים להיות שמונה כוננים ביישוב – אף אחד לא בודק את זה. במקומות שבהם הרבש"ץ רציני, הוא בודק, ואם לא – אז לא. כלוחם אני לבד במדבר, ילד חורג, עם אבא אחד שהוא האלוהים שלי".
רבש"ץ באחד מיישובי דרום העוטף סבור שהמצב אף חמור יותר: "נכון שיש שיפור משמעותי בציוד ולאחרונה גם בתוכנית האימונים, אבל התלישות והניתוק עדיין גדולים. אין באמת תקשורת ביני לבין הצבא.
"אנחנו מוטציה רצינית, הרבש"צים. אנחנו כפופים מבצעית לצבא – כלומר, לכאורה המפקד שלי הוא המח"ט של החטיבה הדרומית וקצין ההגמ"ר שלה, אבל בפועל אני מועסק על ידי ועד המושב שלי"
"אני כרבש"ץ של יישוב המסונף לחטיבה הדרומית מגן גם על הגדר של מצרים וגם על הגדר של עזה. במשך חודשים היינו נזרקים מחטיבה לחטיבה ומאוגדה לאוגדה, עד שלאחרונה חזרנו להיות תחת החטיבה הדרומית".
"מוטציה מאוד מוזרה שמביאה לפגיעה בביטחון"
שורש הבעיה נעוץ, לטענתו, במבנה ההעסקה המעוות — בשיטה הישראלית שלפיה כאשר כמה גורמים נושאים רק בחלק מהאחריות, התוצאה היא שבפועל איש מהם אינו נושא בה באמת.
"אנחנו מוטציה מאוד רצינית, הרבש"צים. אנחנו כפופים מבצעית לצבא – כלומר, לכאורה המפקד שלי הוא המח"ט של החטיבה הדרומית וקצין ההגמ"ר שלה (הגנה מרחבית). אבל אני רק חצי צבאי, כי בפועל אני מועסק על ידי ועד המושב שלי, שאחראי על העסקתי וגם על פיטוריי, ואמור להיות בקשר גם מול הקב"ט של המועצה. נוסף על כך, את המשכורת שלי מעביר משרד הביטחון. זאת מוטציה מאוד־מאוד מוזרה, שמביאה לפגיעה קשה מאוד בביטחון.
"בכל יישוב אתה יכול למצוא את הפער מול רכז הביטחון, ובין הרבש"ץ לבין המעסיק שלו. מדובר בהמון פערים באופן רוחבי. ההתיישבות לא באמת רוצה להיות אחראית על כיתות הכוננות אבל היא מחויבת לחוזה שחתמו עם משרד הביטחון.
"כשיש רבש"ץ רציני, מסור ואחראי, הדברים עובדים טוב. כשיש רבש"צים פחות מיומנים הם נופלים בין הכיסאות. וכך כל רבש"ץ מנהל את ההגנה של היישוב שלו כראות עיניו"
"מצד הצבא אנחנו מקבלים טפטופים כל הזמן. במקום שיוקם גדוד שנקרא לו 'גדוד הגמ"ר', שהוא שלוחה של החטיבה להגנת היישובים, ובמקום שנהיה חלק מהמערך הצבאי פה באזור עם שדרת אחריות מסודרת, אנחנו נעים ונדים בין כל הגורמים.
"כשיש רבש"ץ רציני, מסור ואחראי, הדברים עובדים טוב יותר. כשיש רבש"צים פחות מיומנים הם נופלים בין הכיסאות. וכך כל רבש"ץ מנהל את ההגנה של היישוב שלו כראות עיניו. זה ממש לא צריך להיות ככה".
למה בעצם שלא תהיה לכל רבש"ץ אוטונומיה ביישוב שלו?
"כי כך יוצרים מצב שבו חלק מהיישובים לא מוגנים מספיק. כדי להיות רבש"ץ כיום אתה לא צריך להיות איש צבא ותיק. מספיק שיש לך רקע קרבי ורצוי ניסיון פיקודי. בפועל, אתה מרואיין על ידי המח"ט ואם המח"ט קולט שכבר ניהלת עובד וחצי אתה מתאים לתפקיד.
"מי שמחליט בסוף זאת הנהלת היישוב, והיא לא מפעילה שיקולים ביטחוניים בהכרח. זאת פוזיציה שהפילו על ראשי היישובים – והם לא בהכרח רוצים אותה. אני יכול להגיד לך בצורה נחרצת שלכמה מהרבש"צים בעוטף אין עבר צבאי. אין מבחן ברור להתקבל לתפקיד הזה, בין היתר בגלל שהוא תלוש בין כל כך הרבה גורמים".
"הרבש"ץ הוא תפקיד במושב שכביכול הפילו אותו על ההתיישבות, שלא באמת רוצה אותו, אבל היא מחויבת על חוזה שנחתם עם משרד הביטחון. אז הרבש"ץ הוא בעצם אדון לעצמו"
"המעסיק שלנו, הנהגות היישובים, לא משלים לנו את השכר ולא מבין את המשמעות הצבאית של ביטחון יישוב", אומר הרבש"ץ. "אז התקשורת בין הרבש"ץ למעסיק היא מאוד־מאוד בעייתית, עם הרבה פערים. בכל יישוב יש את הפער שלו מול רכז הביטחון.
"הרבש"ץ הוא תפקיד במושב שכביכול הפילו אותו על ההתיישבות, שלא באמת רוצה אותו, אבל היא מחויבת על חוזה שנחתם עם משרד הביטחון. אז הרבש"ץ הוא בעצם אדון לעצמו".
מול הצבא יש תורת לחימה מסודרת? או שאתה צריך להמציא את הגלגל?
"יש תיק הגנת היישוב שאיכשהו מאגד את כל הנהלים והפקודות. אבל זה משהו גנרי שנעשה מבלי להגיע לשטח. נציגי הגמ"ר בחטיבה עוד לא הגיעו ליישוב שלי לראות איך זה עובד בפועל. אז תכלס, אני יכול לשים תרנגולת בעמדה ולתת לה לשרוק ולהגיד להם 'אני מגן על היישוב'.
"אף אחד לא בודק את זה, אף אחד לא באמת מלמד אותנו. תפיסת הגנה שלי ותפיסת הגנה של המושב לידי יכולים להיות עם הבדל של שמיים וארץ. אין שיתוף מידע פה והכול מתנהל בצורה פרטיזנית לגמרי כי אף אחד לא מגיע באמת לתפור חליפת הגנה שמתאימה ליישוב, אף שבכל יישוב המתאר שונה, הגודל שונה ומספר התושבים שונה. זה לא קורה".
"אף אחד לא מגיע באמת לתפור חליפת הגנה שמתאימה ליישוב, אף שבכל יישוב המתאר שונה, הגודל שונה ומספר התושבים שונה. זה לא קורה"
אין מצב שמישהו יבוא לביקורת בלילה לשאול מה שלומכם ואיך הולך פה?
"לא, לא, ממש לא".
"הרבש"צים הם אנשי מפתח ביישוב"
לוחמים בכיתות כוננות אומרים שהמצב הנוכחי אומנם נוח להם, כי הוא מאפשר גמישות רבה – אבל הוא מזיק למטרה. "לא מרגיש לי ששינו דיסקט, בטח לא בגישה", אומר אחד הלוחמים. "כל מה שאנחנו עושים הוא מול הרבש"ץ, ואז אתה תלוי עם איזה רבש"ץ נפלת. המושב בוחר את הרבש"ץ לפי הנאמנות שלו, לפעמים לפי שיקולים פוליטיים מקומיים, ולא לפי יכולות וניסיון.
"כיתות הכוננות הן גוף שנרקב הרבה זמן. היינו ונשארנו כמו קודם – חוליות עצמאיות הפזורות בשטח. אם יקרה שוב אסון, אנחנו מרגישים שהתיאום ושיתוף הפעולה כדי להחביר בין הצבא לכיתות יהיה גם בפעם הבאה לקוי".
חבר אחר בכיתת כוננות מאשר שמצב ההצטיידות השתפר משמעותית, אך לטענתו חלק מזה נובע מתרומות. "אנחנו גם מקבלים המון תרומות כך שאנחנו מצוידים הרבה יותר טוב. אבל בכל הקשור בתקשורת עם הצבא, המצב לקוי. אין שפה משותפת עם הצבא, לא ישב איתנו אף פעם קצין בכיר, לא היה סבב היכרות, לא הקדישו לנו שעה לשמוע מה אנחנו צריכים.
בהגמ"ר חטיבה דרומית מודעים לחלק מהביקורת, ואת חלקה גם מקבלים. גם שם מסכימים שהקשר בין הרבש"ץ, המועצה והצבא יכול להיות הדוק יותר. "אנחנו מייחסים חשיבות גדולה לרבש"צים ולכיתות הכוננות: פעם בשבוע הם נפגשים עם מפקד החטיבה ואנחנו מגיעים אליהם לביקורים. אנחנו רואים ברבש"צים אנשי מפתח בביטחון היישוב", אומר גורם בכיר באוגדת עזה.
"לא נכון להגיד שאנחנו לא עושים ביקורות, אנחנו מרבים לעשות ביקורות וגם ביקורות פתע כדי לבדוק איך מתבצעת השמירה. תמיד אפשר לבצע יותר ואכן עוד לא הגענו לכל היישובים בעוטף"
באשר לטענה שכל יישוב וכל רבש"ץ לעצמו, אומר הגורם: "זה נכון שבמקום שבו יש רבש"ץ תותח הדברים עובדים יותר טוב, ובמקום שבו אנשים פחות איכותיים, הדברים יעבדו פחות טוב. אבל לא נכון להגיד שאנחנו לא עושים ביקורות, אנחנו מרבים לעשות ביקורות וגם ביקורות פתע כדי לבדוק איך מתבצעת השמירה. תמיד אפשר לבצע יותר ואכן עוד לא הגענו לכל היישובים בעוטף".
גם בצבא היו מעדיפים לראות את הרבש"ץ מלהטט בין פחות גורמים חיצוניים, ומסכימים שמדובר במצב לא סביר. "רבש"ץ הוא אחד התפקידים הכי מורכבים, כי המועצה היא המעסיק שלו. הוא נבחר על ידי מנהל הקהילה ומקבל את פקודותיו מהצבא. ולכן הוא כל הזמן בין לבין ויש מתחים מובנים. המיקום של הרבש"ץ מורכב, אבל לא בלתי ניתן לעבודה".
באוגדה מודעים גם לבעייתיות בקשר בין כיתות הכוננות לקב"טים במועצות האזוריות. "זה נכון שאין שום כפיפות ויש העדר סמכות חוקית או היררכיה בין הקב"טים האחראיים על שעת חירום לבין הרבש"צים. כאוגדה עובדים מול הקב"טים, שהם מנהלי הביטחון ברשויות. יש צורך להסדיר את הפעילות בין הקב"טים במועצה לבין הרבש"צים כך שיוכלו לעבוד בתיאום".
גם במועצה האזורית אשכול, המועצה שספגה את מספר האבדות הגדול ביותר בשבעה באוקטובר, עוקבים בדאגה אחרי הקשר עם כיתות הכוננות. ראשת המועצה החדשה מיכל עוזיהו העלתה את סוגיית מחלקות ההגנה היישוביות בפגישה עם שר הביטחון ותובעת לשנות את הגישה גם מנקודת הראות של תנאי ההעסקה של הרבש"צים וחברי כיתות הכוננות.
"לצד הציפייה שלנו מהצבא להפקת לקחים אמיתית ושינוי יסודי במערך הביטחון וההגנה על יישובינו כדי שאירוע כזה לא יחזור על עצמו, אנו גם תובעים חיזוק משמעותי ושינוי תפיסה לגבי מחלקות ההגנה היישוביות"
"בשבעה באוקטובר קיבלנו הוכחה לחשיבות של כיתות הכוננות שהיו קו ראשון למתקפה ונלחמו שעות ארוכות לבד מול מאות מחבלים עד שהצבא הגיע והצילו חיים רבים", מסרה עוזיהו לזמן ישראל. "חלקם שילמו על כך בחייהם.
"מאז, לצד הציפייה שלנו מהצבא להפקת לקחים אמיתית ושינוי יסודי במערך הביטחון וההגנה על יישובינו כדי שאירוע כזה לא יחזור על עצמו, אנו גם תובעים חיזוק משמעותי ושינוי תפיסה לגבי מחלקות ההגנה היישוביות – החל מיצירת סטנדרטיזציה ברורה, ציוד, הכשרות, אמצעים טכנולוגיים, וכלה בנושא המעמד וההעסקה שלהם.
"חוזקה של מחלקת ההגנה היישובית הוא אחד המרכיבים הקריטיים בחזרה הביתה. לגיבורים שלנו שמובילים את מערכי ההגנה היישוביים נדרש לתת ביטחון תעסוקתי. אם הם אנשי הביטחון היישוביים, מערכת הביטחון נדרשת להעסקתם בתנאים של כוחות הביטחון במדינת ישראל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו