מדינת ישראל ניצבת בפני רגע גורלי. זהו צומת קריטי בו ייקבע עתידנו: התדרדרות למדינת יהודה או עצירת הטירוף והשבת הדמוקרטיה למסלולה.

בנימין נתניהו, איש מבוגר ותשוש, שולט בכל מנגנוני השלטון ומכך נובע כוחו המוחלט. ניסיונו הרב וכישוריו מאפשרים לו להפעיל את המערכות, אך שלטונו אינו נצחי. סופו יגיע – אם בדרך הטבע כמו כל אדם, או באמצעות שרידי שומרי הסף והמחאה הציבורית. השאלה המכרעת היא: מה יקרה אחריו?

נתניהו שולט במנגנוני השלטון ומכך כוחו המוחלט. ניסיונו וכישוריו מאפשרים לו להפעיל את המערכות, אך שלטונו אינו נצחי. סופו יגיע – בדרך הטבע או באמצעות שרידי שומרי הסף והמחאה – אך מה יקרה אחריו?

התרחיש הפסימי

התרחיש הפסימי יתממש אם נמשיך להיות אדישים ולאפשר לנתניהו לכופף את המערכות בהתאם לרצונותיו ולהמשיך להחליש את שומרי הסף, אז נמצא את עצמנו בתרחיש מדאיג. הבחירות הבאות, אם יתקיימו, לא יהיו דמוקרטיות באמת.

תחילה תתפתח דיקטטורה "רכה" תחת הנהגתו, שבמהלכה מי שיוכל – יעזוב את המדינה. אחריה תגיע תקופה קשה יותר – כי כשהוא יסיים את תפקידו, יירשו אותו אנשים קיצוניים יותר, שכבר עכשיו צוברים כוח והשפעה תחת חסותו.

שלושת הבולטים בין יורשיו הפוטנציאליים הם איתמר בן גביר שתופס יותר ויותר כוח, יריב לוין שנהיה יותר ויותר נקמני וחסר מעצורים, ובצלאל סמוטריץ' שנדחק יותר ויותר לקיר.

וכשהקיצוניים ישתלטו על השלטון, אפילו היכולת לעזוב את המדינה לא תהיה מובטחת. אלה שחשבו שאפשר לחיות בלי דמוקרטיה יגלו את טעותם, ואלה שהזהירו אך נשארו ימצאו עצמם מדוכאים בידי השררה.

התרחיש האופטימי

התרחיש האופטימי יקרה רק במידה שנצליח להפיל את השלטון הנוכחי בקרוב, באמצעות פעולות אזרחיות. לאחר מכן יתחיל תהליך שיקום: בחירות, הקמת ממשלה חדשה, והתמודדות עם האתגרים הכלכליים והחברתיים שהשלטון הנוכחי משאיר לנו. התהליך יהיה קשה וכואב, וכולנו נשלם מחירים כבדים, אך בסופו נבנה מדינה טובה יותר עם עתיד לילדינו.

בתרחיש הפסימי, הבחירות הבאות, אם יתקיימו, לא יהיו דמוקרטיות באמת. תחילה תתפתח דיקטטורה "רכה" תחת הנהגתו, שבמהלכה מי שיוכל – יעזוב את המדינה. אחריה תגיע תקופה קשה יותר

חשוב להבין

תמיכה בנתניהו היא תמיכה עקיפה בקיצוניים. התעלמות מפעולותיו רק מחזקת את הקיצוניות. בעוד נתניהו מושחת, ממשיכיו יהיו קיצוניים ומסוכנים במיוחד.

בן גביר נראה אולי ילדותי ומגוחך, אך הוא חסר קווים אדומים. יריב לוין, איש אפור וטכנוקרט, אך המניעים שלו הם הרס מנגנוני השלטון מתוך תשוקת נקמה. סמוטריץ' מוביל אידיאולוגיה משיחית שמוכנה להרוס את הקיים על מנת להגשים חזון דמיוני.

לצד כל אחד משלושת אלה – יפעלו החרדים והמשיחיים, שישאפו לנצל אותם על מנת לחלוב את משאבי המדינה והציבור ולקיים את חזונם.

מה עלינו לעשות כדי לשנות את המצב? להמשיך במחאה ציבורית, לדרוש בתוקף ממקבלי החלטות לפעול; להיאבק בכלים משפטיים למען שמירה על זכויות אדם ואזרח: לשמור על עצמאותה התקשורת החופשית, להפעיל ביקורת נגד התנהלות ודיווחים אמביוולנטיים של התקשורת המתיימרת להיות חופשית, להתנגד לכל ניסיון להשתיק או להחליש ביקורת פומבית.

וכמובן, במידה שנגיע לשלב הבחירות – עלינו להיות ערניים ביותר, לעודד את כל מי שסביבנו לצאת להצביע, בעיקר את אלה החושבים שזה לא נוגע להם, להיזהר מזיופים ומהתערבות בבחירות, ולהיות מעורבים כבר כעת במפלגות ובמצען.

מדינת ישראל, כפי שאנו מכירים אותה, לא תוכל להתקיים תחת שלטון דיקטטורי. לא לחינם הוצאה בעבר האידיאולוגיה הקיצונית של הכהניזם מחוץ לחוק. אם הקיצוניים ישתלטו על המדינה, החזקים יברחו ממנה, המיעוטים ינסו לשרוד בפרופיל נמוך, והחלשים שיישארו יסבלו כמו במשטרים דיקטטוריים במקומות אחרים בעולם. וכל זה בלי לציין מה יעשו המדינות השכנות לנו עם מה שהיה פעם מדינת ישראל החזקה.

ישראל שאנו מכירים לא תוכל להתקיים תחת שלטון דיקטטורי. לא לחינם הוצאה בעבר האידיאולוגיה הקיצונית של הכהניזם מחוץ לחוק. אם הקיצוניים ישתלטו, החזקים יברחו המיעוטים ינסו לשרוד והחלשים יסבלו

אם לא נפעל בנחישות עכשיו, זה יהיה יום העצמאות האחרון של מדינת ישראל שהכרנו.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.