זה קרה באיחור אבל זה קרה כי זה היה צפוי. הרמטכ"ל אייל זמיר הבין מול מי הוא יושב בחדר הממשלה.

לפי דיווח בערוץ 12 היחסים בין הרמטכ"ל:

"רב-אלוף אייל זמיר, לבין הדרג המדיני הולכים ומסלימים, חודש וחצי בלבד מאז מינויו לתפקיד. אמש (ראשון) פרסמנו לראשונה במהדורה המרכזית כי בדיון ביטחוני מצומצם שהתקיים בשבוע שעבר, התבטא הרמטכ"ל בחריפות בסוגיית חלוקת הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה, בוויכוח שכלל הגעה לטונים גבוהים שלו מול הדרג המדיני.

"חיילי צה"ל לא יחלקו סיוע הומניטרי ברצועה. אני לא מוכן לשמוע על זה. חיילים יאבטחו את האזור ההומניטרי ויאפשרו לארגונים בין-לאומיים לחלק מבלי שזה מגיע לחמאס – את זה נעשה. חיילים יחלקו אוכל לעזתים – את זה לא נעשה. סוף פסוק. אני לא אסכן חיילים כדי לחלק מים ולחם להמון מוסת ורעב".

כך לפי הדברים שנאמרו בדיון.

בתפקידו הקודם כמנכ"ל משרד הביטחון, אייל זמיר היה נפגש בעיקר עם שר הביטחון הקודם יואב גלנט. בין השניים היה דו שיח מקצועי. אבל כשהרמטכ"ל התיישב בפעם הראשונה מול הגוף המכונה ממשלה – הוא הבין את הבעייה.

בתפקידו הקודם כמנכ"ל משרד הביטחון, זמיר נפגש בעיקר עם שר הביטחון הקודם גלנט. והשניים ניהלו דו שיח מקצועי. אך כשהרמטכ"ל התיישב לראשונה מול הגוף המכונה ממשלה – הוא הבין את הבעייה

שרים נזפו בו, התווכחו אתו בנושאים שהבנתם בהם היא מתחת לאפס.

הוא הבליג, אבל בשלב מסוים זה עבר כל גבול.

העימותים האלה שסגול השער המכונה ראש ממשלה לא קוטע אותם – משבשים את העבודה האמורה להתבצע באמצעות שיתוף הדוק בין הדרג הצבאי והמדיני.

תסתכלו על תמונה של שולחן הממשלה. כמעט כל המצולמים שם לא מבינים כלל את תפקידם, לא מסוגלים לתרום דבר, בטח לא בנושא הביטחוני – אבל הם נוזפים, מעירים, ובנימין נתניהו יושב בצד ושותק.

לא פלא שהממשלה בראשותו של נתניהו לא מתפקדת אפילו בצורה סמלית. אין דיונים רציניים, כמה מהמשתתפים מסלימים בכוונה את ההערות שלהם וממהרים להדליפן, כדי שציבור המצביעים שלהם יבין כמה הם "גיבורים".

זה עלוב, זה מסוכן אבל כרגע אין פתרון.

נתניהו בחר את שריו לפי אורך הלשון והיכולת שלו לשלוט בהם. אין בממשלה מחשבה מקורית. אין דמות שמסוגלת לייצג "איפכא מסתברא". זה לא היה במודיעין של צה"ל לפני ה-7 באוקטובר וזה לא קיים בממשלה. חבורה של אומרי הן, בלי מחשבה ובלי הבנה בסיסית.

וכך ישראל ממשיכה להסתבך בעזה, לא מטפלת בחות'ים ולא בגרעין האיראני. ההסתמכות על "קבלן המשנה", ארצות הברית, היא טעות נוראה.

כמעט כל יושבי שולחן הממשלה לא מסוגלים לתרום דבר, בטח לא בנושא הביטחוני. וכך ישראל ממשיכה להסתבך בעזה, לא מטפלת בחות'ים או בגרעין האיראני, ומסתמכת על "קבלן המשנה", ארה"ב

שום מסר ברור לא יוצא מהבית הלבן. נראה שגם שם נמאס מדרך ההתנהלות של נתניהו. ישראל ממשיכה לספוג טילים שמשוגרים על ידי החות'ים, למעשה על ידי איראן – וכלום, עכשיו מדברים על תגובה. הכל באיחור, הכל ללא מחשבה עמוקה ומבלי להתבסס על עובדות.

לא פלא שלרמטכ"ל נמאס.

הוא מבין שגיוס המילואים הגדול החדש בעייתי בגלל שלמלחמה בעזה אין מטרה ברורה.

רב אלוף זמיר מבין שבמצב הזה עוד מחדלים גדולים בדרך וכי בסופו של דבר הוא יהיה השעיר לעזאזל שיידרש לשלם את המחיר.

זמיר חייב לדרוש שלא יפריעו לו בעבודתו, שכן ההתערבות של השרים היא לא רק חסרת תועלת אלא הרסנית. אין לצפות לשינויים בהתנהלות הממשלה. זה פשוט לא יקרה

חברי הגוף המכונה ממשלה ברובם לא מסוגלים ליותר. הם שטחיים, בעלי אג'נדות פוליטיות צרות ומחפשים כותרות.

בפני ישראל ניצבות בעיות אדירות. עם ממשלה כזו ועם ראש ממשלה חלש, מבוהל, סחיט, לא ניתן לפתור אותן אפילו חלקית.

המצב חמור מאוד, שכן מטרות המלחמה בעזה לא הושגו, חמאס עדיין שולט ברצועה, איראן נוגעת בפצצה גרעינית, טורקיה מגבירה השפעה בסוריה וזו רשימה חלקית בלבד.

לא פלא שלרמטכ"ל נמאס. הוא מבין שגיוס המילואים הגדול החדש בעייתי כי למלחמה בעזה אין מטרה ברורה. הוא מבין שבמצב הזה עוד מחדלים גדולים בדרך וכי בסופו של דבר הוא יהיה השעיר לעזאזל

רב אלוף זמיר חייב להבין שאם הוא לא יקבל גיבוי מלא להצעות שלו, המבוססות על ניסיון צבאי רב שנים – הוא יהיה האשם האוטומטי בכל מחדל שיתרחש בעתיד. בזה הממשלה הזו מצטיינת. בלהאשים אחרים.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.