בימים האחרונים ניסה צה"ל להתנקש במוחמד סנוואר, מנהיג חמאס ברצועה, באמצעות תקיפה ממוקדת מהאוויר. זאת, במטרה לפגוע במתחם פיקוד ושליטה תת-קרקעי מתחת לבית החולים האירופי בחאן יונס, בו שהו ככל הנראה סנוואר ובכירי חמאס נוספים.

על פי הדיווחים, סנוואר ככל הנראה נפגע במתקפה הממוקדת, אך גם אם נפצע ואף חוסל, הרי שמטרותיו של המבצע בעת הרגישה הזו אינן לגמרי ברורות. מהבחינה הסימבולית, ניתן להניח כי חיסולו של סנוואר אמור בין השאר לשדר מסר הרתעתי, לערער את מערך הפיקוד הבכיר של הארגון ולהניע מהלך שיוביל אולי לקריסתו מלמעלה.

אך ההיסטוריה מלמדת כי חיסולו של ה"ראש" לא רק שאינו מביא למפלתם של ארגונים כדוגמת חמאס, אלא שהוא בהכרח מביא לעלייתו של "ראש" אחר שעלול להיות אכזרי, מתוחכם ורב השפעה לא פחות מקודמו – אם לא יותר.

ההיסטוריה מלמדת כי חיסול ה"ראש" לא רק שאינו מביא למפלתם של ארגונים כדוגמת חמאס, אלא שהוא בהכרח מביא לעליית "ראש" אחר שעלול להיות אכזרי, מתוחכם ורב השפעה לא פחות מקודמו – אם לא יותר

אך גם ברמה המבצעית גרידא לא ברורה משמעותו של מבצע החיסול הממוקד. נכון, פגיעה בבכירי הארגון עשויה לטלטל את מערך הפיקוד והשליטה. אך ידוע כי בחמאס כבר מזמן לא פועלים במתכונת חטיבתית או גדודית סדורה בזירת הלחימה. הם פועלים יותר באמצעות חוליות קטנות, הממעטות בעימותים ישירים עם הצבא ומסכנות את כוחותיו בעיקר באמצעות ירי טילי נ"ט ואר.פי.ג'י, הנחת מטענים, ומלכוד בתים ופירי מנהרות.

לנוכח המטרות המעורפלות, נראה אם כן כי מבצעים כדוגמת ניסיון החיסול של סנוואר הם חסרי ערך מהותי בנקודת הזמן הנוכחית, והם מהווים בעיקר סכנה ברורה ומיידית לחיי החטופים שמוחזקים עדיין ברצועה.

ראשית, מעדויות החטופים שהוחזרו ארצה עולה, כי חלק מהחטופים החיים מוחזקים בסמוך לבכירי חמאס ומשמשים כמגן אנושי לאלו. פעולה ממוקדת נגד אותם בכירים עלולה להביא לפגיעה ישירה באותם חטופים ואף למותם.

בנוסף, ידוע גם על סמך העדויות הקיימות, כי החמאס נוטה להעביר את החטופים בין מקומות מסתור שונים מעל ומתחת לפני הקרקע, כך שחלקם עלולים למצוא את עצמם בתוך זירת הפגזות מהאוויר ולהיפגע כתוצאה מהתמוטטות המבנה שבו הם מוחזקים או מקריסתה של מנהרה.

זאת ועוד, השומרים שמופקדים על החטופים ניזונים תדירות מהתקשורת בישראל ובעולם. הם מודעים לשינויים ולתנודות בזירה הפוליטית והביטחונית, ויחסם לחטופים מושפע באופן ישיר מתנודות אלו.

לנוכח המטרות המעורפלות, נראה אם כן כי מבצעים כדוגמת ניסיון החיסול של סנוואר הם חסרי ערך מהותי בנקודת הזמן הנוכחית, והם מהווים בעיקר סכנה ברורה ומיידית לחיי החטופים שמוחזקים עדיין ברצועה

כך למשל, ידע החייל עידן אלכסנדר ששוחרר לאחרונה לספר, כי כאשר נבחר דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב השתפרו התנאים שבהם הוחזק בשבי. באופן דומה, ניסיונות חיסול ממוקדים בבכירי הארגון עלולים להוביל להחרפת תנאי השבי של החטופים, המוחזקים גם כך בתנאי קיצון לא אנושיים, ובתוך כך להביא לפגיעה נוספת בהם.

לבסוף, קיים גם חשש כי בחמאס יגיבו לניסיונות החיסול הממוקדים בהוצאה להורג של חלק מהחטופים החיים, על מנת להעביר מסר חד ותקיף למקבלי ההחלטות בישראל.

בחודש ינואר השנה הסביר סגן אלוף ד"ר אמיר בלומנפלד, שמונה לאחר השבעה באוקטובר 2023 על ידי צה"ל לרופא החטופים ומלווה את משפחותיהם, כי הציבור הישראלי לא מבין כל כך מה קורה לחטופים. זאת, על שום תמונותיהם הרבות של החטופים, המופיעות ברחובות ומלמדות משהו על מצבם הגופני והנפשי לפני שנחטפו, ועל כן מייצרות תפיסה מוטעית באשר למצבם הנוכחי.

במהלך השבי, הבהיר בלומנפלד, "כל מערכות הגוף נפגעות. זה מה שקורה כשבן אדם נמצא תקופה מאוד ממושכת בשבי, ובעיקר במנהרה". לכך יש להוסיף כמובן את הטראומה, את הפציעות שמהן סובלים חלק מהחטופים כתוצאה מרגעי החטיפה האלימה או מאירועי תקיפה מסוימים שחוו במהלך תקופת השבי, וכן את המחלות הכרוניות שחלקם סובלים מהן ולא טופלו כיאות או בכלל במהלך החזקתם בשבי.

כל מערכות הגוף נפגעות כשאדם נמצא תקופה מאוד ממושכת בשבי, בעיקר במנהרה. לכך יש להוסיף את הטראומה, את הפציעות מהחטיפה האלימה או מאירועי תקיפה שחוו בשבי, וכן מחלות הכרוניות

רק לשם המחשה, חלק מהחטופים שהוחזרו לארץ סבלו מירידה דרמטית של בין 20 ל-40 אחוזים ממשקל גופם לאחר 55 ימים בשבי, לא 586 ימים. רבים מהם סבלו מכינים ומסקביאס.

הילדים שהוחזקו בשבי אימצו תבנית התנהגותית מסוימת בשל ההנחיות שקיבלו משוביהם לא לבכות, לא לצעוק או לדבר בקול רם, והתבנית הזו נטמעה בהם לתקופה ממושכת גם לאחר שהושבו לארץ, וחלק מהילדים המשיכו לאגור ולהחביא מזון גם לאחר ששבו.

ההשלכות הנפשיות של תקופת השבי באות לידי ביטוי בעוצמות שונות, בצורות שונות, אף בתקופות זמן שונות. ואולם, מבין כלל החטופים ששבו ארצה זוהתה אופוריה בהתחלה ולאחריה צניחה נפשית דרמטית, שהתבטאה ברגשי אשם קשים בסימן אשמת הניצול, במצב הרוח, בהתנהגות – וברצון לחיות. ויש עדויות גם על פגיעות מיניות שעברו החטופים בתקופת השבי – גברים ונשים כאחד.

אבל כל הנתונים האלו נכונים, לכל היותר, לחודש ינואר 2025, שנראה כרגע כמו זיכרון רחוק, ולא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שמצבם של החטופים שעודם מוחזקים בשבי רק החמיר מאז וכי לא נותר להם עוד זמן רב.

כיום, נראה כי הציבור הישראלי מבין טוב מאוד את המציאות הבלתי אפשרית שנתונים בה החטופים שעוד נשארו ברצועה, ואילו הממשלה והעומד בראשה הם שבוחרים ביודעין להעלים עין ולאמץ סדר עדיפויות שונה.

הנתונים על מצב החטופים בשבי נכונים, לכל היותר, לינואר 2025, שנראה כרגע כזיכרון רחוק. לא צריך להיות מומחה כדי להבין שמצב החטופים שעודם מוחזקים בשבי רק החמיר מאז וכי לא נותר להם עוד זמן רב

אם תמשיך ישראל בקו החיסולים הממוקדים ותצא לתמרון הצבאי הנרחב בימים הקרובים, ייתכן שבקרוב מאוד ניווכח כי לא נותר עוד את מי להציל.

ד"ר יונתן אילן, מרצה בכיר וחוקר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. תחומי מחקר עיקריים: התרבות הויזואלית על שלל גווניה (ובמיוחד צילום, טלוויזיה); חדשות וייצורן (ובככל זה ארגוני חדשות בזירה המקומית והבינלאומית); ארגוני מדיה