בספרו החדש, "נקודת מפנה: חשיבותם הגדולה של הדברים הקטנים", מתאר העיתונאי מלקולם גלדוול כיצד שינויים חברתיים נרחבים נובעים לעיתים ממסות קריטיות שמביאות לרגע של התפשטות מהירה – כמו מגפה. לעיתים מדובר בהופעת מגמות חדשות, ולעיתים בריסון של מגמות קיימות. גם טרנדים מזיקים יכולים להיבלם ברגע שמספיק אנשים נוהגים אחרת, ומשדרים בכך לגיטימציה לאחרים להצטרף.

כך, למשל, התמשכה בסין במשך כאלף שנה תופעה כואבת וקטלנית: כריכת כפות רגלי ילדות על מנת לעצב אותן למודל אידיאלי של רגל קטנה. כריכה זו גרמה לסבל עצום ואף למותן של כ-10% מהילדות.

חוקר ומרצה למשפט פלילי. חבר סגל בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי. מחבר הספר הקבצן השביעי – רשימות מבית המעצר.

בישראל חולמים שההישגים מול איראן יובילו לשינוי עמוק במזרח התיכון ובעיקר לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה ולוויתורים של חמאס על החטופים. אבל מדובר בתקוות שווא, שכן גם ההישגים במערכה מול טהראן לא משנים את העובדה הפשוטה – הפלסטינים פה כדי להישאר, וללא אופק מדיני משמעותי, גם איראן מוחלשת לא תוביל להסכם שלום בין סעודיה לישראל.

*  *  *

עוד בטרם הסתיימה המערכה מול איראן, ולפני שידוע האם באמת ישראל הצליחה לחסל את שאיפות הגרעין של איראן (המתקנים בוודאי נפגעו קשה, המוטיבציה – סביר שלא), החלו בישראל לחלום על "מזרח תיכון חדש" שבו חמאס משחרר את החטופים וסעודיה רצה לנורמליזציה עם ישראל.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

מאז השבעה באוקטובר, כל אימת שחטופים חזרו מהשבי – חיים או מתים – תגובות בני משפחותיהם נסרקו במסרקות ברזל בחיפוש אחר הכרת תודה אישית לבנימין נתניהו. היעדר תודה זיכה את המשפחה בסקילה מצד תומכי נתניהו ומכונת הרעל שלו, ואילו הופעתה גררה צקצוק נבגד מצד אלה שראו בו את האחראי הראשי להפקרה.

בעקבות פתיחת המלחמה מול איראן ועל רקע מהלומות הפתיחה הצבאיות המרשימות, התרחב אל החזית המזרחית גם מבחן התודה לנתניהו. כל תגובות האופוזיציה, התקשורת ודמויות בולטות בציבוריות הישראלית נסרקות בקפידה אחר הכרת תודה זו, שהפכה להיות אבן בוחן לממלכתיות דווקא מצד אלה ששואפים לכונן כאן מלוכה.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני ואקטיביסט. כותב על פוליטיקה וחברה. מתגורר וחי בתל אביב.

ישראל שוכנת לחופי הים התיכון, וזהו נתון גאוגרפי שמלווה אותנו כמו שירות מילואים, בלתי נמנע, חם, ודורש מגבת. יש לנו כמעט מאתיים קילומטר של חוף ים, מתנה שהטבע העניק לנו ושהרשויות עסוקות מאז ומעולם בלמנוע מאיתנו להנות ממנו.

כמו כולנו, חוץ מהירושלמים שהים עבורם הוא מושג מופשט כמו כביש אופקי, גדלתי על נסיעות משפחתיות לים. בקיץ היו הוריי חותכים אבטיח, ממלאים תרמוס במיץ פטל, אורזים צידנית ונוסעים לים בפורד אסקורט כחולה ורותחת, הרכב הראשון שאבי קנה, חמושים באופטימיות ודלק מלא עופרת.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.