הם צצים כמו פטריות אחרי גשם. מילת הקסם היא "בכיר לשעבר בשב"כ". המילה שב"כ היא מילה ממגנטת – למי שהשתייך לארגון הזה יש הילה של איש מסתורין, חכם, יודע כל ומומחה לכל מה שקשור לביטחון המדינה החל בחמאס, עזה, טורקיה, תימן, יהודה ושומרון, ערביי ישראל, כל מדינות ערב, וגם הזירה הבינלאומית, הזירה הפנים ישראלית ועוד ועוד.

בקיצור, "הבכיר לשעבר בשב"כ" הוא כולבויניק של מידע ויכולות "אינטלקטואליות" לנתח את המצב הביטחוני, המדיני, החברתי והבינלאומי לאשורו, לתת עצות לאופן הפעילות הנדרש, או להצביע על כשלים של המערכת בהקשרים אלה.

בקיצור, "הבכיר לשעבר בשב"כ" הוא  כולבויניק של מידע ויכולות "אינטלקטואליות" לנתח את המצב הביטחוני, המדיני, החברתי והבינלאומי לאשורו, לתת עצות לאופן הפעילות הנדרש או להצביע על כשלים של המערכת

המומחיות הזו נובעת אך ורק מהמצג של צמד המלים "בכיר בשב"כ" ואין לה שום קשר לרמת הידע, ההבנה, הניסיון, ההשכלה, והסטטוס האמיתי שלו בשב"כ. בחלק מהמקרים הוא היה בעל תפקיד זוטר ביותר, אבל המערכת מציגה אותו כבכיר בלי קשר לעובדות האמיתיות או יכולת לבדוק את "בכירותו". כל מה שנדרש ממנו הוא לפתוח את פיו ולדבר באופן רהוט ובביטחון עצמי רב וכבר הוא מתקבל למועדון האקסקלוסיבי הזה.

כך יכול רכז שטח שלא הגיע לדרגה ניהולית כלשהי, שקורא עיתונות יומית או שומע חדשות בטלוויזיה, להופיע ולדקלם את מה שקרא או שמע כאילו זוהי איזה תורה וחכמה נסתרת שרק הוא ידע אותה מכוח עבודתו בשב"כ.

כך יכול ראש ענף (דרגת הניהול הנמוכה ביותר בשב"כ) להופיע בטלוויזיה אחרי פרסום דו"ח השב"כ על הכשלים שלו במלחמת "חרבות ברזל", ולהסביר באופן נחרץ ובוטח כי התחקיר אינו רציני, אינו עוסק בשיפורים שנדרשים, שהוא עצמו השתתף בעשרות תחקירים כאלה, שלא ראה מעולם תחקיר שטחי כזה, ושהוא לא רואה בתחקיר לקחים משמעותיים. אין מי שיבדוק אם מה שהוא אמר נכון, ואין מי שיאתגר אותו בשאלות על "מומחיותו" בתחקירים ועל האופן שבו הוא מגיע למסקנות שלו.

חלק מה"בכירים" מופיעים בדיונים שעוסקים למשל בח'ותים בתימן למרות שאין להם שום ניסיון וידע בתחום. אבל מה זה משנה – העיקרון שלהם קובע שלכל שאלה יש תשובה והמהות או התוכן לא חשובים.

כך יכול רכז שטח שלא הגיע לדרגה ניהולית כלשהי, שעוקב אחר עיתונות יומית או חדשות בטלוויזיה, לדקלם את מה שקרא או שמע כאילו מדובר בתורה וחכמה נסתרת שרק הוא יודע מכוח עבודתו בשב"כ

כמובן שבפועל הם לא מייצגים את הארגון, ובחלק ניכר מהמקרים גם אינם בכירים לשעבר. הם יבואו לכל פורום אליו יוזמנו ויקשקשו משהו ואחר כך יחזרו לביתם שמחים ומדושני עונג על החשיפה התקשורתית.

חלקם הם בעלי אג'נדות פוליטיות ברורות והם מציגים את האג'נדה שלהם, אשר אין לה שום קשר לסטטוס "הבכיר" שלהם ולתפקידים שנשאו בעבר. אחד מהם, שפרש לפני כ-20 שנים, מציג עצמו באופן שיקרי כראש אגף (מקביל לדרגת אלוף, למרות שבפועל היה ראש מחלקה מקביל לדרגת אל"מ), ומתוך עמדה פוליטית הוא מכפיש את ראש השב"כ ואת מנהליו כאחרון הטוקבקיסטים המתלהמים ברשתות החברתיות.

זוהי אינה אשמתם של הפרשנים "הבכירים" הללו. הם רודפי חשיפה עצמית ויעשו כל מה שניתן לעשות כדי להשמיע את קולם. אשמה התקשורת שמביאה אותם לאולפנים ומציגה אותם כמומחים מבלי לבדוק דבר על הרקע האמיתי שלהם ועל נטייתם הפוליטית. היא צריכה למלא זמן בתוכניות האקטואליה הבלתי נגמרות ולעשות מצג שווא של "פרשן מעניין שיודע משהו שהאדם הפשוט אינו יודע".

בפועל, בעלי מספרות שמשוחחים יום יום עם הלקוחות שלהם תוך כדי התספורת על מה שקורה, יכולים לעתים לנתח את המצב מצוין, ולהגיע לתובנות נכונות וטובות יותר מכל הפרשנים הבכירים לשעבר. אבל הם אינם  מושכים רייטינג, ולכן אף שהתובנות שלהם יכולות לשקף נכון את מצב השיח הציבורי, אין מי שיזמין לאולפן "ספר צמרת" כדי לפרשן.

בעלי מספרות שמשוחחים יום יום עם לקוחותיהם תוך כדי התספורת על מה שקורה, יכולים לעתים לנתח את המצב מצוין ולהגיע תובנות נכונות מאלה של הפרשנים הבכירים לשעבר – אך הם אינם מושכים רייטינג

התופעה הבזויה הזו היא חלק ממנת חלקו של הציבור, השבוי במעקב אחרי ערוצי התקשורת השונים. באופן אישי אני מתעב את כל הפרשנים הללו, ובמיוחד את אלה שחוזרים בהופעותיהם התקשורתיות תוך כדי מצג של חשיבות עצמית נפוחה של מומחים.

פרשנים "בכירי" שב"כ בעבר – נמאסתם.

חיים מנור הוא יליד 1947, תושב כפר סבא, גימלאי של מערכת הביטחון בתפקיד בכיר, תואר שני במנהל עסקים ותואר שני נוסף במדעי המדינה.