בואו, אתם שונאים. כל הקמפיין הזה היה קמפיין של שנאה. אתם שונאים את ביבי. העניינים די פתוחים לגבי הדרך שלו. לפחות לא מדוסקסים. הפילו פה ראש ממשלה על קמפיין שנאה אישי. זה עוד יחזור אלינו. דברים כאלו לא עובדים בלי נקמה.

בואו, אתם שונאים. כל הקמפיין הזה היה קמפיין של שנאה. אתם שונאים את ביבי. העניינים די פתוחים לגבי הדרך שלו. לפחות לא מדוסקסים. הפילו פה ראש ממשלה על קמפיין שנאה אישי

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עזבו ביבי (חשבתם פעם מה יקרה פה אם הוא יצא זכאי?) עזבו. איך ננקה את השנאה, איך ניפטר ממנה, כמה זמן ייקח לנו להחליף? תסתכלו מסביב. את מי אנחנו אוהבים? את ליברמן? את הדתיים? את הערבים אתם אוהבים? אני תכף אחזור לאהבה הזו.

אני לא בא לטעון פה להגנתו של נתניהו. אינני פרקליט והוא לא שטן. אני יכול בבירור להגיד שהוא מתחתן רע. את העניינים האלו אני אתן לבית המשפט לברר. אני בא רק להגיד שאין פה על מה לחגוג, זה השליח שחוסל, המסר חי וקיים. אתם יכולים לשנוא את המסר. הוא שם עליכם פס. לגדעון סער אין מסר אחר. גם לא לבני גנץ.

חודשים שאני לא קורא פה דיון אזרחי על ההווה והעתיד של המקום הזה. איפה המדינה ואיפה החזון. חודשים. לא פלא ששתי מערכות בחירות אנשים פה לא מסוגלים להחליט. אני לא אומר שהדיון בביבי והשחיתויות זניח. אני אומר שהוא הפך למראית של הכל.

אני לא בא לטעון פה להגנת נתניהו. אינני פרקליט והוא לא שטן. אני בא רק להגיד שאין פה על מה לחגוג, זה השליח שחוסל, המסר חי וקיים. אתם יכולים לשנוא את המסר. הוא שם עליכם פס. לגדעון סער אין מסר אחר. גם לא לבני גנץ

יש לי הרגשה שהדיון האובססיבי הזה, דיון שאנחנו עוד נשלם עליו, בפקפוקים של ציבור שלם במערכות המשפט, החוק, הצדק, המשטרה והתקשורת, יש לי הרגשה שהדיון הזה הוא בכלל סטייה, כדי לא לדון בדברים שבאמת חייבים לדון בהם. כדי שזה יקרה, כולם היו צריכים לסתום ת'פה ולתת לרשויות לעשות את העבודה שלהם. יש פה דברים קצת יותר חשובים לדבר עליהם מביבי.

מגרשים פה פאקינג ילדים, זקנים חיים פה בלי כבוד, בתי החולים על סף קריסה, גם מערכת החינוך, מעמד הביניים נחבט, שולחים פה נשמות בנות 18 לשטר אנשים אחרים כבר יותר מחמישים שנה. תגידו, נו, זה ביבי. ואני אגיד, עלי, צודקים. אבל אם אתם צודקים למה לא מפגינים נגד כל אלה? איפה הגיא פלג של קריסת הרווחה והחינוך והבריאות? זהו, נחליף את ביבי והכל יהיה בסדר? מה שחסר פה זה רק מוסר? אתם בסדר?

אני חושב שהדיון הזה בביבי הוא הסחה. כשהוא ייגמר, והוא ייגמר, אנשים יישבו בבית ויתחילו בארבע או ארבע מאות הקושיות. מה נשתנה? כלום לא ישתנה. זו אשליה. הפכחון ממנה יהיה כואב. אני לא כותב עלול להיות. הוא יהיה כואב.

אני חושב שהדיון הזה בביבי הוא הסחה. כשהוא ייגמר, והוא ייגמר, אנשים יישבו בבית ויתחילו ב-4 או 400 הקושיות. מה נשתנה? כלום לא ישתנה. זו אשליה. הפכחון ממנה יהיה כואב. אני לא כותב עלול להיות. הוא יהיה כואב

אחת הדרכים להימנע מהכאב היא לדבר על הפילים שבחדר. יש הרבה פלפלונים בחדר, אבל רק פיל אחד ענק. חייבים לדבר על פיל השלום.

בואו, אפשר לשנוא את נתניהו עד מחר, אבל הוא עשה את המנדט שלו. ציבור מסויים בחר בו, ברוב, והציבור הזה דרש מנתניהו משהו מאוד מסויים. נתניהו חילק את הסחורה. אם היה פרס נובל ללא שלום, הוא היה המועמד הראשי לקבלו. נתניהו מסמס את השלום.

מי מדבר על השלום בכלל? איזה סיקור בינלאומי יש לעניין הפלסטיני? לפלסטינים היתה רוח גבית ויחסי ציבור מעולים של כמעט שלושים שנה. אני לא רואה שהם יצאו מהדור הזה עם אילו הישגים. זה הישג גדול של נתניהו. צריך לתת לו את זה.

ציבור מסויים בחר בו, ברוב, והציבור הזה דרש מנתניהו משהו מאוד מסויים. נתניהו חילק את הסחורה. אם היה פרס נובל ללא שלום, הוא היה המועמד הראשי

אחרי שמונה שנות אובמה, אף אחד לא עומד מעל ישראל עם פטיש ביד, נהפוך הוא. אם אתה ישראלי ואתה מסתכל בכנות במה שקורה סביבך, אתה אומר: אנחנו אולי לא וילה בג'ונגל, אבל אנחנו אי של שפיות בים של צונאמי. צריך לתת את זה לנתניהו.

צריך לצאת מהאשליה. לא יהיה פה שלום. לא בדור הזה. אין פה שום הסדר. אין פה שום הסדר עם מנדט ורוב. בזמן שהפגנתם נגד ביבי, הרעיון שלו בנה עוד אלף מאחזים. זו הודאה כאובה. לא יהיה פה שלום. אפשר להתחיל לעבוד על התשתיות כדי שלנכדים שלנו ושלהם תהיה תקווה, ולא האומללות העכשווית.

השלום הוא חלום נהדר. הוא לא המציאות. זה הזמן להתעורר. לא לפחד מהאמירות על מדינת אפרטהייד וכו'. תמיד אומרים לנו שקל להרוס וקשה לבנות. זה ככה עם שלום ומלחמה. ראינו מה קרה פה כשניסינו שלום אינסטנט. על מי אנחנו עובדים?

צריך לצאת מהאשליה. לא יהיה פה שלום. לא בדור הזה. אין פה שום הסדר. אין פה שום הסדר עם מנדט ורוב. בזמן שהפגנתם נגד ביבי, הרעיון שלו בנה עוד אלף מאחזים

אני רוצה גם לכתוב לכם על הערבים. אלו שאתם אוהבים. הערבים האלו, מה לעשות, ערבים. הם עושים חפלות, ומשתטחים, וחמסות, וגורמטים, ואוכל אוכל אוכל, ושומעים מוזיקה מזרחית, ולרובם אין צ'כוב על המדפים, וערסים ופרחות. אתם רוצים לעשות שלום עם הערבים האלו? למה שלא נתחיל עם הערבים של פה.

אני מנסה רק להגיד שאי אפשר שלום חיצוני בלי שלום פנימי. מי שמבין את זה באופן אישי, מבין. יש פה בעיות. צריך לדבר עליהן, צריך לדבר דווקא עם מי שאנחנו הכי פחות מסכימים איתו, הסכמה משתקת, אי ההסכמה מפרה, צריך להיות קצת פחות ישראליים, וקצת יותר יהודים. כשנשלים פנימה, השלום יבוא. זה בטבע שלו

אני מנסה להגיד שאי אפשר שלום חיצוני בלי שלום פנימי. יש פה בעיות. צריך לדבר עליהן, צריך לדבר דווקא עם מי שאנחנו הכי פחות מסכימים איתו, הסכמה משתקת, אי ההסכמה מפרה

תסתכלו על נתניהו. הוא ילך. זה רק ענין של זמן ואיך וכמה דם אמוציונלי רע יישפך פה בין אחים עד שהוא יילך. מה יקרה כשהוא יילך? את מי נשנא? על מי נוציא את הארס? איך ניפטר מהארס שהצטבר לנו על כריות האצבעות מהטוקבקים? תנו צ'אנס לשלום לא היה נולד בלי "אול יו ניד איז לאב"

זאב אברהמי בן 50, מאז השירות בשטחים לא חי בארץ ולא יחיה עד שזה ייגמר. בהגדרה: יהודי פוסט ישראלי. נולד בימית, נעקר, חי יותר מדי זמן בניו יורק, עכשיו בברלין. נשוי לגרמניה (ומאז הפסיק לפחד מהמוות), שני ילדים ממוקססים היטב (ערסים יקים). כותב כדי לנשום. נושם בשביל לנגב חומוס. חוץ מראשון בלילה בברגהיין, לא אוהב דברים קבועים