בימים אלה נשאלת שאלה נכבדה, עד כמה "חוקר" אמור להיות "אובייקטיבי" ולהתנסח בסגנון "מדעי" בבואו לנתח את סוגיות השעה הבוערות. סוגיות בעלות השלכות פוליטיות אקטואליות.

במילים אחרות – עד כמה חוקר צריך לנתק את עצמו מתחושותיו ומדעותיו הפוליטיות בבואו לבחון את ההתפתחויות הפוליטיות הדרמטיות המתרחשות לנגד עינינו, ובעיקר את מלחמת עזה והמלחמה באיראן.

עד כמה חוקר צריך לנתק את עצמו מתחושותיו ומדעותיו הפוליטיות בבואו לבחון את ההתפתחויות הפוליטיות הדרמטיות המתרחשות לנגד עינינו, ובעיקר את מלחמת עזה והמלחמה באיראן

אם אנו מקלפים את הניסוחים המופשטים, השאלה היא עד כמה התמיכה בבנימין נתניהו או התנגדות לו צריכה לעצב את הניתוח "המדעי" .

אני שייך לאסכולה שאי אפשר לנתק בין הדברים. דווקא בימים אלה, התפיסה הפוליטית נגד נתניהו חייבת להכתיב את הניתוח המדעי, כי אלה ימים לא רגילים, וההתייחסות אליהם חייבת להיות לא רגילה. הכל נתניהו. הכל נובע ממנו, והכל חוזר אליו.

אי אפשר לעשות ניתוח מדעי בלי להתייחס לביבי. כל התעלמות מן המוטיבים המניעים את נתניהו, תביא את "החוקר" למסקנות מוטעות. דווקא "המדע" מחייב לבחון כל התפתחות על פי הפריזמה של ביבי. איך ביבי מתייחס להתפתחות הזאת, ואיך ההתפתחות מתייחסת לביבי. לא למדינה. לביבי במובן הכי אישי שיש.

בתור מי שעקב מקרוב אחר יאסר ערפאת, אני מזהה קווי התנהגות מאוד דומים בינו לבין נתניהו, ואפרט אותם בהזדמנות אחרת. החזות הכל כך שונה של נתניהו וערפאת לא צריכה להטעות. ערפאת טיפח בתשומת לב מרובה את מראהו המרושל, עם "השערות על הפנים", כאילו יצא זה עתה מאיזו פייק שוחה בשדה הקרב עם ישראל. כמו נתניהו, היושב שעות מרובות בטיפוח מראהו המהודר, מעין "מלך". וכעת, עם תרבות ה-AI, הוא טורח באולפן משוכלל להנפיק לעצמו מראה של אביר, של אלכסנדר מוקדון, של רוכב על אריות וכיוצא בזה מראות ומופתים.

אי אפשר לעשות ניתוח מדעי בלי להתייחס לביבי. כל התעלמות מן המוטיבים המניעים את נתניהו, תביא את "החוקר" למסקנות מוטעות. דווקא "המדע" מחייב לבחון כל התפתחות על פי הפריזמה של ביבי

כמו שאי אפשר להבין את הפלסטינים בלי להבין את ערפאת, כך אי אפשר להבין את מה שקורה בישראל בלי להבין את ביבי. כמו שבעניין הפלסטיני הכל היה ערפאת, כך בישראל הכל זה ביבי.

דווקא גישה למדנית מחייבת לנתח את ההתפתחויות המדיניות, הפוליטיות והצבאיות על פי מה שביבי רוצה, לא על פי מה שמדינת ישראל צריכה.

ומה נתניהו רוצה? להבדיל מערפאת, לביבי יש בעיה קריטית שלא הייתה לערפאת. הוא עומד למשפט על שוחד, לשכתו נחקרת בקשרים לא כשרים עם קטאר, והוא צריך לנער מעליו האשמות כבדות בעניין אחריות על טבח העוטף.

לפיכך, ביבי חייב לתת תשובות דרסטיות לבעיות שלא עמדו בפני ערפאת, ואשר ערפאת נטרל לפני שיצרו לו בעיות.

אולי נתניהו לא מודע לזה, אבל אחד מצעדיו הראשונים של ערפאת, כאשר נכנס לגדה, היה לעצור (!) את השופטים. בהמשך הוא מינה שופטים חברי פתח.

מן הפריזמה הזאת אנו גם חייבים לנתח את מלחמת איראן, למה היא פרצה, ולאן היא מתקדמת.

מתוך מה שפורסם, כל התכנון למלחמה התנהל במערכת 8200. נתניהו הציג אותה לדונלד טראמפ מייד כאשר נבחר, אבל טראמפ לא היה נלהב. התוכנית העדכנית נדונה שוב במפקדת 8200 ללא נתניהו, ורק כאשר הכל היה מוכן, התוכניות הובאו לנתניהו לאישור.

למרות שנתניהו כבר הציג תכנית מוקדמת לטראמפ, לא הייתה ודאות שנתניהו יאשר את התוכנית המעודכנת.

כמו שאי אפשר להבין את הפלסטינים בלי להבין את ערפאת, כך אי אפשר להבין את מה שקורה בישראל בלי להבין את ביבי. כמו שבעניין הפלסטיני הכל היה ערפאת, כך בישראל הכל זה ביבי

על פי עדויות של רונן בר, כל התוכניות שהוכנו לחיסול יחיא סנוואר וצמרת חמאס בעזה נדחו בשיטתיות. גם חיסולו של חסן נסראללה נעשה כאשר נתניהו נאם באו"ם. כולנו ראינו את תדהמתו בשידור חי. אח"כ לשכתו הוציאה פייק כאילו כל הנאום באו"ם היה תרמית שנועדה לאפשר את הפעולה, אבל מי שראה את נתניהו הנדהם הבין לבד איפה התרמית. זה לא הפריע לנתניהו לקחת לעצמו קרדיט בחיסולו של נסראללה למרות שהחיסול בוצע בשעת הסחת דעת שלו.

נדמה לי שהצלחת חיסולו של נסראללה גזרה את גורלם של שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי. זאת הייתה נקודת האל חזור מבחינתו של נתניהו. איך נוהג יעקב ברדוגו לומר: הכל אישי, הכל פוליטי. גם המלחמה בלבנון, בוודאי המלחמה בעזה, וכעת המלחמה באיראן.

אז מה רוצה נתניהו להשיג במלחמה באיראן? מבחינתו, כאשר הוצגה בפניו תכנית המתקפה, זה בא לו בתזמון כוכבים נדיר. שלא כמו סיכול תכניות חיסול סנוואר ודומיהם, הפעם היה לנתניהו הרבה מה להרוויח מן הביצוע של התוכנית.

קודם כל, איראן הייתה פרויקט הדגל שלו לאורך שנים רבות, והוא לא יכול היה להרשות לעצמו שלא לאשר תכנית כזאת. במצבו הפוליטי והמשפטי – ידיעה כי דחה פעולה באיראן הייתה פשלה אחת יותר מדיי. מה עוד, שהמוסד דיווח על ריצה של איראן לפצצה.

שנית, העיתוי היה מושלם – פרשת התביעה גרמה לו אי נחת בולט. חקירת קטארגייט עלולה להגיח כל רגע עם ממצאים קטלניים, והוא היה מוכרח להנפיק ספין חזק שיכסה על חרפת חוק ההשתמטות.

על פי עדויות של רונן בר, כל התוכניות שהוכנו לחיסול יחיא סנוואר וצמרת חמאס בעזה נדחו בשיטתיות. גם חיסולו של חסן נסראללה נעשה כאשר נתניהו נאם באו"ם. כולנו ראינו את תדהמתו בשידור חי

זאת הייתה התכנסות כוכבים נדירה שבה האינטרס של ישראל והאינטרס של נתניהו הצטלבו.

אבל, מכאן הם נפרדים. כמו ערפאת, גם נתניהו מטפח מצבי אי וודאות ומתח לתושבים, ככלי שליטה, ומתמחה ביצירת מצבים שלא מאפשרים את ניהול משפטו.

בעוד שהאינטרס של ישראל מחייב ייצוב ורגיעה, ומכאן לדבוק ביעדים הלאומיים בחיסול תכנית הגרעין, יעדים מעשיים ובני השגה בזמן סביר, נתניהו מציב יעדים שמאריכים את המלחמה ביודעין – כמו הפלת המשטר האיראני ורדיפה אחרי כל טיל וטיל כדי לחסלו, בעוד מערכת הביטחון מדברת על חיסול משגרים ולא טילים.

בהשוואה לעזה, ששם המלחמה נמתחת לא בגלל צורך ישראלי אמיתי, אלא בגלל חישוביו האישיים של נתניהו, כך יש לחשוש – הוא יתמתח את המלחמה על פי ענייניו האישיים. לעומת נתניהו, המקדם בהופעותיו התכופות את השגת היעדים מאריכי המלחמה, צה"ל מקפיד לדבוק ביעדים מקצרי המלחמה.

בעניין חיסול פרויקט הגרעין, יש לישראל את הבעיה של המתקן בפורדו, ושוב את הבעיה הזאת יש לבחון מן הפריזמה הרל"ביסטית.

על היכולת להשמיד את המתקן בפורדו ויתרנו, כאשר נתניהו מסיבותיו האישיות, העדיף את איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' על הברית עם סעודיה. רק מתוך בסיסים בסעודיה חיל האוויר יכול היה לצאת לפעולה יעילה בפורדו, וכעת אנו תלויים בהחלטתו של הנשיא דונלד טראמפ. אנו מאוד מקווים שהנשיא יכניס את ארצות הברית למלחמה, אבל עד רגע זה טראמפ מדבר, אבל לא עושה.

בעוד שהאינטרס של ישראל מחייב ייצוב ורגיעה, יעדים לאומיים מעשיים ובני השגה בזמן סביר, נתניהו מציב יעדים שמאריכים את המלחמה ביודעין – כמו הפלת המשטר האיראני ורדיפה אחרי כל טיל

מכיוון שנתניהו מכונס בתוך עצמו, הוא לא שוקל את ההיבט המדיני הרחב. אחת הסכנות המתרקמות באופק היא הסכנה שסין תחרוג מן המדיניות שלה שלא לעבור לפסים צבאיים במדיניותה הגלובלית. זאת סכנה מיוחדת לישראל – להיות הגורם שיביא לידי כך.

אני הייתי מציע לפנות לסין בדרכים דיסקרטיות, ולהבטיח לה שהיא לא צריכה להיות תלויה באייתוללות באבטחת אספקת הנפט החיונית לכלכלה שלה. להבהיר שלהיפך, הפלת האייתוללות, וביטול פרויקט הגרעין האיראני יבטיח את היציבות, שתבטיח אספקת נפט בטוחה לכלכלה שלה.

איך זה קשור למשפט של נתניהו? לא קשור. המשפט מחייב דווקא את הגברת חוסר הביטחון וחוסר היציבות וחוסר הוודאות.לכן אין להניח שישראל תלך בכיוון הדיפלומטי החיוני הזה. הנה דוגמה לאופן שבו רק דרך הפריזמה של נתניהו אפשר לנתח כיום מצבים מדיניים בישראל.

אבל מה ביבי באמת רוצה מן המלחמה? הציוצים של מכונת הרעל מגלים לנו, ושלא יהיו אשליות לאף אחד – לא רק לחסל את המשפט, אלא גם את מערכת המשפט, ולחסל את הדיפ סטייט, כלומר להשלים את פיטורי היועמ"שית גלי בהרב מיארה, ולמנות את דוד זיני לראשות השב"כ – כלומר: כהניזציה של השב"כ.

המלחמה באיראן היא בעצם דו שכבתית – ישראל נגד איראן, וישראל של אתמול נגד ישראל של מחר.

הביצועים המדהימים של חיל האוויר והמוסד עלולים להיות חלילה שירת הברבור של ישראל הטובה, הדמוקרטית, החופשית, המקדמת הצטיינות ואליטיזם של האתמול. נתניהו, מסיבותיו האישיות, מקדם דווקא את מודל ישראל "האיראנית": הכהניסטית, הרקובה, המשיחיסטית, שהיא גם בבואה של הרשות הפלסטינית שערפאת קידם: עלובה, מפולגת, מושחתת.

הביצועים המדהימים של חיל האוויר והמוסד עלולים להיות חלילה שירת הברבור של ישראל הדמוקרטית, החופשית, המקדמת הצטיינות. נתניהו, מסיבותיו האישיות, מקדם דווקא את מודל ישראל "האיראנית", הכהניסטית

יש לחשוש כי דווקא הצלחתה של ישראל הטכנולוגית תקדם את חיסולה, ודווקא תבוסתה של איראן הרקובה תקדם את ניצחונה. אז אל תשאל מה ישראל צריכה, תשאל מה נתניהו רוצה. אכן, הכל ביבי.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.