– מה השעה, שלוש וחצי?
– איזה יום היום בכלל?
– זו ההתרעה של החצי שעה, נכון?
– אה, של העשר דקות. בסדר בסדר… רק בלי עצבים עכשיו… אני סוגר את הדלת.
– הנה רק עכשיו האזעקה. סתם נכנסנו ללחץ.
– כי זה פאקינג מלחיץ שכל אחד מקבל את ההתרעה בנייד בזמן אחר. מאיפה הם הביאו את הסאונד-טרק סרט אימה הזה? זה לבד יכול להטריף.
– זה היה יירוט, נכון?
– וואו… זה כבר נשמע ממש קרוב. הרגשת איך הבית רעד? אמאל'ה.
לכודים בממ"ד. קוראים את העדויות של חברינו שנאלצים לרוץ למקלט הציבורי, ומודים למזלנו הטוב שבכלל יש לנו ממ"ד. לפחות זה. מצד שני – הפעם מרגישים חשופים בצריח. עכשיו אנחנו האוכלוסייה האזרחית שבכירי הצבא של המשטר מסתתרים מאחוריה. ברוכים הבאים לעוטף הקריה.
בערב במטבח
מחכים להתרעה
כמו ברווזים במטווח
ששמו הוא "גודל השעה"
רק שלא ייפלו עלינו הבום והטראח
וכל מה שהשגנו בחיים יילקח
חייבים להעסיק את המחשבות כדי לא ליפול לחרדה. לא שחסרות עכשיו סיבות לחרדה. אבל כמו תמיד אין בחרדה טעם. אם רק אפשר, תמיד עדיף בלי. חייבים משהו אחר לחשוב עליו.
חייבים להעסיק את המחשבות כדי לא ליפול לחרדה. לא שחסרות עכשיו סיבות לחרדה. אבל כמו תמיד אין בחרדה טעם. אם רק אפשר, תמיד עדיף בלי. חייבים משהו אחר לחשוב עליו
אולי מסכת אבות. יש שם סיפור על איש – אומרים שזה היה הלל הזקן אבל אולי זה היה בכלל הלל אחר, או מישהו שהוא לא הלל, מי יודע – שטייל על שפת הנהר וראה גולגולת צפה במים. במקום לצלם אותה לאינסטגרם – זו הייתה פינתנו בדיחת אבות על פרקי אבות – הוא התחיל לדבר איתה, עניין מעט משונה לעשות עם גולגולת, אבל נניח לזה.
האיש אמר לגולגולת את המשפט המסתורי "על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון" – שזה בארמית מדוברת: "את טובעת כי הטבעת אחרים, ואלו שהטביעו אותך – יטבעו אף הם". לארמית יש גרוב הרבה יותר מגניב מעברית, מה לעשות.
הראפ הארמי הזה הוא הגרסה היהודית לחוקי הקארמה. מי שמטביע אחרים סופו שיטביעו אותו. הכול עובר עליך וטיל בליסטי בידיך. והנה אנחנו על תקן המגן האנושי. לכודים בממ"ד, חברינו לכודים במקלט, בני משפחתנו לכודים מחוץ לישראל ולא יכולים לחזור, ובחדשות מדווחים על אזרחים שגורלם התאכזר אליהם והם לכודים עכשיו מתחת להריסות.
רגע אחד אתה בן אדם עם חיים מלאים, חלומות, רגשות, חשבונות אישיים, תכונות אופי מגונות, תשוקות, תקוות, חולשות אנוש, ריח זיעה חמוצה כשאתה מפוחד. ורגע אחרי אתה נתון סטטיסטי בתרחיש הייחוס
רגע אחד אתה בן אדם עם חיים מלאים, חלומות, רגשות, חשבונות אישיים, תכונות אופי מגונות, תשוקות, תקוות, חולשות אנוש, ריח זיעה חמוצה כשאתה מפוחד. ורגע אחרי אתה נתון סטטיסטי בתרחיש הייחוס שצפה בין 800 ל-4,000 הרוגים. מישהו צריך למלא את המשימה הלאומית הזאת כשטייסנו האמיצים משיגים שליטה אווירית מוחלטת בשמי איראן.
אתה והילדים לכודים
מתחת לביתכם ההרוס
יהודים וערבים
מסרבים להיות תרחיש ייחוס
פתאום שמענו בום. אולי זה היה האגו של נתניהו שהשתחרר מחוקי הכבידה. מישהו שפגש אותו השבוע הגדיר את מצב רוחו "בין מאני למשה רבנו". משה רבנו במאניה זו אף פעם לא בשורה טובה לאומה. "זה עם עתיק, עם מוכשר עם תרבות, שתפסה אותו כת עם מנהיג מטורף", נתניהו אמר לינון מגל בערוץ 14, ולא היה ברור לרגע אם הוא דיבר על האיראנים או עלינו.
עכשיו האימה מחלחלת וכבר אי אפשר להתרכז בשום דבר. צריך להמציא דרכים יצירתיות להדחיק, ומפעם לפעם לא לשכוח לוודא שבמעגלים מסביב כולם בסדר ולא נקלעו למצוקה.
וצריך גם להרגיע עם הנשנושים והג'וינטים והאלכוהול. אבל אולי בעצם רק בעוד יומיים-שלושה. בינתיים אפשר לשחרר קצת, לא יקרה כלום. רק הלכוד יכול
וצריך גם להרגיע עם הנשנושים והג'וינטים והאלכוהול. אבל אולי בעצם רק בעוד יומיים-שלושה. בינתיים אפשר לשחרר קצת, לא יקרה כלום. רק הלכוד יכול.
אין מה לעשות חוץ מלקפוץ מהסחת דעת אחת לשנייה. אני מעלה לאינסטגרם צילום של דירת השותפים הראשונה שבה גרתי בתל אביב. על פינת פינסקר ואלנבי. אייל שכטר ואני רקמנו שם את החלומות הראשונים של אבטיפוס, יחד עם אריק שחר, שנטש אותנו בהמשך לטובת עבודת השם יתברך בעיר הקודש בני ברק, שגם היא חטפה כהוגן השבוע.
אלוהים לא מרחם על הצדיקים של בני ברק, עוד פחות מזה על החוטאים של תל אביב, ועל המשפחה בטמרה לא ירחם כלל.
עברנו מהקריות לעיר הגדולה בלי שהיה לנו מושג איך נשרוד. לא ידענו שעוד מעט יגיעו שנות התשעים וימטירו על ראשנו גשם של מתנות, וגם כמה טילים בליסטיים מעיראק. גם לא ידענו שאנחנו חווים את השנים האחרונות של העולם האנלוגי. העולם הלא מרושת. הרגשנו גיבורים בסרט נעורים בריטי קודר.
לא ידענו שעוד מעט יגיעו שנות התשעים וימטירו על ראשנו גשם של מתנות, וגם כמה טילים בליסטיים מעיראק. גם לא ידענו שאנחנו חווים את השנים האחרונות של העולם האנלוגי. הרגשנו גיבורים בסרט נעורים
הזיכרונות מציפים והשינה ממאנת לחזור. במזוזה אני עבד והמוח רץ, כמו ששר זהר ארגוב. אני נרגע עם סרטון העלייה הבלתי לגאלית הנועזת של איה כורם ואדם בן-אמיתי, זוג המוזיקאים המוכשרים שפילסו את דרכם בסירת מעפילים קטנה בחזרה אל ילדיהם הלכודים בישראל תחת התקפת טילים.
נעבור לכתבנו נתן אלתרמן במרינה של תל אביב עם פרטים חדשים על סיפור העלייה מעורר ההשראה:
תודה רפי, אומר זאת כך:
לחיי הבחורים שקיבלו הפיקוד
ובאופל כיוונו את השיט
למועד הנכון, למקום היעוד
בלי מצפן ומפה, בליל ציד
גם בהם יסופר עוד סיפור מסוים
כי רואים גלי ים ורקיע
איך עומדים הם בקרב טרפלגר של העם
על ספינה בודדה – שתבקיע!
עננים על ראשנו, הרוח איתן
המלאכה נעשית, חי שמיים
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן
עוד נשוב ניפגש על המים
הטיל פגע לא רחוק מהבניין המרוט ברחוב פינסקר 6, שקירותיו נצרו את זיכרונותינו הראשונים מתל אביב הקטנה של האייטיז. עכשיו נותר ממנו בקושי שלד גרום. חבר לבנוני שראה את התמונה שהעליתי לאינסטגרם כתב לי בפרטי: "זה בדיוק מה שעשיתם בביירות ובעזה".
"אז עכשיו תורנו", אני עונה.
על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון.
רבי דוד הנגיד, נכדו של הרמב"ם, כתב שעל פי מסורת שהועברה מדור לדור, הגולגולת בסיפור הייתה הגולגולת של פרעה. ולכן הלל אמר לו: אתה ציווית כי יטביעו את אויבי ישראל ביאור, ולפיכך טבעת בעצמך
רבי דוד הנגיד, נכדו של הרמב"ם, כתב שעל פי מסורת שהועברה מדור לדור, הגולגולת בסיפור הייתה הגולגולת של פרעה. ולכן הלל אמר לו: אתה ציווית כי יטביעו את אויבי ישראל ביאור, ולפיכך טבעת בעצמך.
האר"י הקדוש הוסיף שהחלק השני בדברי הלל לא היו מכוונים לפרעה אישית, אלא לצוררי עם ישראל כולו: כמו שפרעה טבע בים, כך יטבעו בים כל אויבי ישראל.
שיטבעו כבר ונגמור עם הסיוט הזה, כדי שנוכל לחזור ולטפל בכל הסיוטים הקודמים שהפקרנו מאחור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו