עם של אריות, אתם אומרים. מה אני עושה פה – לא יודע, זה רק אני ושני חברים שלי מקבוצת סכין בגב האומה שלא מצטרפים למסיבת סוף המלחמה בחמיצות אופיינית.

תגרשו אותנו כבר, אנחנו משביתי שמחות שלא יודעים להודות להשם על הנס שעשה לנו, והאמת, גם לבחור ההוא שהשם סידר לו קקי שנייה לפני שטיל שבר לו את כל השמשות בבית.

תגרשו אותנו כבר, אנחנו משביתי שמחות שלא יודעים להודות להשם על הנס שעשה לנו, והאמת, גם לבחור ההוא שהשם סידר לו קקי שנייה לפני שטיל שבר לו את כל השמשות בבית

בנימין נתניהו מתנהג עכשיו כאילו הפציץ בעצמו את הכור הגרעיני ולא ישב בבונקר מתחת לקריה כשסביבו כל שדרת הפיקוד, כדי שיהיה לו במי להשתלח אם משהו ישתבש. במדינה צמאה למילה טובה התראיין רק בערוץ הבית 14 אצל ינון מגל והתפלל עם הפנים לדונלד טראמפ.

וזה עבד לו, נשיאנו המתהפך טראמפ פתח את שערי משפט וציווה לשחרר את וילי נתניהו. כי מה שחשוב במדינה שטופת דם ודמע זה משפט נתניהו. גם אבי האומה האמריקאית הבין שכל עוד המשפט מתנהל לא יהיה פה שקט. כי אם נתניהו לא טס אף אחד לא טס. והוא לא טס מזמן, אפילו הדיילות כבר החלימו.

אוהו, איך הגלגל מסתובב, דווקא הטייסים המושמצים שנתניהו הקפיד לגלגל בזפת ונוצות ("המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות אבל לא בלי ממשלה") ושילח בהם את הקומץ שכינה אותם סרבנים – דווקא הם הצילו למדינה את התחת והוציאו אותו מהבונקר עם סומק בלחיים.

האיש שראש הממשלה יצחק שמיר אמר עליו "מלאך חבלה",  שהתנער מאחריות למחדל הנורא בתולדות המדינה ("לא העירו אותי"), יוצא מבין הצללים ומתקשט בלי למצמץ בהישג של טייסי צה"ל, מוסד ושב"כ, להם הדביק את מחדל ה-7.10 על אלפי קורבנותיו.

ומצעד הטסטוסטרון באולפנים, והצהרות נתניהו לאומה, את אחת האחרונות נשא אחרי(!) שהתבשר על נפילת שבעה חיילים באסון הנגמ"ש הרעוע, לא הרגשתם שהוא יודע. הבלון המאופר נתן עבודה כשעולמן של עוד שבע משפחות בשרשרת השכול חרב כליל. נתניהו כהרגלו הוא רובוט מכוון מטרה שלא רואה בעיניים, למה מי מת?

נשיאנו המתהפך טראמפ פתח את שערי משפט וציווה לשחרר את וילי נתניהו. כי מה שחשוב במדינה שטופת דם ודמע זה משפט נתניהו. גם אבי האומה האמריקאית הבין שכל עוד המשפט מתנהל לא יהיה פה שקט

ראיתי גברת בת 104 מתראיינת מהמקלט. המראיין ספר לה מלחמות ועיניה החכמות הביטו בו ברחמים. רבים אבל 104 או לא 104, נתנה לו את ליטרת הבשר העתיק שלה ופיזרה אופטימיות עליו ועל העם הטיפש ששורק אתו בחושך עמישראל חי. סלאח פה זה ארץ ישראל, התחת של אמריקה.

קראתי על ישיבת קבינט שדיברו בה על החטופים. סתם, נראה לכם? קחו ת'זמן. אז השר זאב אלקין אמר בישיבה "למשרד שלי אין הרבה מה לעשות עם המתקפה", ויואב דיכטר ענה לו "אתה אחראי על שיקום הצפון והדרום, עכשיו יהיה לך גם את המרכז", וכל שרי קבינט המלחמה התפוצצו מצחוק, איזה קטע. עושים חיים שם בצמרת הרקובה.

אחר כך היה עוד מטח טילים, שני אזרחים התפוצצו ובתים נחרבו וחצי מדינה עברה עוד לילה במקלטים. ונזכרתי בשורה של חנוך לוין:

"הטבח מגיש בשר לרב הטבחים, רב הטבחים מגיש בשר לתותחים, כל האנשים אחים מתחת לפרחים, רועמים התותחים, הילדים בוכים".

בחדשות דופקים לנו בראש שאין על העם הזה בעולם, אין כמונו, עם של אריות, משאירים חטופים בעזה כמעט שנתיים אבל אריות. ועזה זה קל"ב. שנה שנתיים והם כאן.

אני חוזרת למי שלא שמע, עם של גיבורי-על שתקועים עם שלטון חבורת הזבל. יורים עלינו טילים בליסטיים וכתב"מים כאילו זה זיקוקים בחתונה של אברהם. עוד יותר טוב, יורדים למקלט ועולים ובודקים שהבית לא עף לשכנים, ועוד יותר טוב.

קראתי על ישיבת קבינט שעסקה בחטופים. סתם, נראה לכם? אלקין אמר "למשרד שלי אין הרבה מה לעשות עם המתקפה", ודיכטר ענה "אתה אחראי על שיקום הצפון והדרום, עכשיו יהיה לך גם את המרכז" וכולם צחקו

אף אחד לא מתלונן. רק קפלניסטית אחת הפגינה ליד הבית של השר ניר ברקת עם שלט שמסית להחזיר חטופים. מה חטופים עכשיו? ועוד היה לה כובע עם כיתוב מסית: "דמוקרטיה". אלוהים ישמור, בחיים אל תסתובבו ככה, ובלי שלטים עם תמונות חטופים! הם עוד יחשבו שמחזירים אותם, זה פוגע בבנימין נתניהו, הוא נודר, במשענת חייו נודר, שהם רק סובלים, לא מתים. מה, הוא לא סובל? יאללה להתפזר למקלטים.

אנחנו הצפרדע ששוב מתבשלת בסיר. נרקיס מלך הביצה עלה לשלטון במאה שעברה ולא ילך לפני שישאיר אדמה חרוכה. לו קשה יותר, סלאח, מה זה הרוגים ואזרחים בלי בית כשהחתונה של הילד שוב נדחתה. עד מתי, אלוהיי, כמה סבל בבנאדם מנותק אחד, ריבונו של עולם, השמפניה נמזגה והקבבונים על המגש, קול ששון וקול שמחה, קול חתן ואמא של החתן, העגלה נוסעת, אין עצור.

נתניהו הוא העונש של המדינה המובסת הזאת והיא תרצה את עונשה עד שילך לעולמו בשיבה כלשהי ויתפרק מעצמו, לא דקה קודם. כנראה יפחלצו אותו כי חבל, זה עובד גם בלי בטרייה ותכלס אין מצב שנשים לב. אולי הוא כבר לא עמנו ורק טופז לוק יודע ולא מגלה אפילו למשענת חייו ולאברהם.

תפתחו מסטיק בזוקה, עתידות: אין כמו עם צייתן לשליט רקוב. נמשיך להתעורר לפנות בוקר או באמצע הלילה ולרדת למקלט כמו עדר או נשב בממ"ד או נצטופף בחדר מדרגות או נעצור את הרכב בצד הדרך ונתהה אם לשכב על הכורכר או להישאר לשבת, נספור בומים ונחזור הביתה לצפות בטלוויזיה, נותנים כל יום ריאליטי מלחמה לפנים. המון גברים לשעבר ינתחו: כמה כמה? כמה הרוגים, כמה פצועים, כמה הרס ובשביל מה. החטופים עוד בעזה, תכף שנתיים, גם עזה כאן, מחרחרת אבל שורדת, כמו נתניהו, רק עתיקה ממנו.

שם יפה בחרו למלחמה "עם כלביא". כה זקוף קומה, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". יש המשך לפסוק אבל זה בינינו, האויב מאזין:

"לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה".

אף אחד לא מתלונן. רק קפלניסטית אחת הפגינה ליד הבית של השר ניר ברקת עם שלט שמסית להחזיר חטופים. מה חטופים עכשיו? ועוד היה לה כובע עם כיתוב מסית: "דמוקרטיה"

וכשנקום נהיה עם חופשי באמת. נקים את המדינה מעפר, השמש תזרח, נבחר אנשים טובים, נרקוד ברחובות והכל, ונהיה סתם עם ככל העמים. הכי טוב ככל העמים, לא לביא, לא קם ולא בטיח.

ואל תשכחו להשאיר בחוץ קערה עם סיכות חטופים.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת