השינוי הדרמטי שחל בשנתיים האחרונות במזרח התיכון הוא ללא ספק בזכות עוצמתו של צה"ל. אך מנגד, כיצד התפרק "ציר ההתנגדות" שהיה אמור לאחד את הזירות ולשגר עלינו אלפי טילים? מסתבר שהברית הזו הייתה סדוקה עוד לפני המלחמה. להלן הפרטים.

*  *  *

תסריט הבלהות של ישראל עד לפני כשנתיים, היה ללא ספק שבשעת המערכה הכוללת – כל חלקי "ציר המֻקַאוַּמַה" (ההתנגדות) שבנתה איראן יתקיפו את ישראל בו-זמנית.

תסריט הבלהות של ישראל עד לפני כשנתיים, היה ללא ספק, שבשעת המערכה הכוללת – כל חלקי "ציר המֻקַאוַּמַה" (ההתנגדות) שבנתה איראן יתקיפו את ישראל בו-זמנית. זה לא קרה בסופו של דבר

זה לא קרה בסופו של דבר, לא רק בזכות יכולותיו יוצאות הדופן של צה"ל, אלא גם בעקבות גל של בגידות והפרות הסכמים בצד של היריב. הסדקים בציר הפרו-איראני כבר נתגלו לפני כעשור, בזמן מלחמת האזרחים בסוריה.

הבגידה בחמאס

חמאס מעולם לא היה מרכיב טבעי במֻקאוומה. בניגוד לשאר חברי הציר הם סונים ולא שיעים, מעין זרוע צבאית של האחים המוסלמים. חברי הזרוע המדינית של חמאס זכו לכבוד מלכים תחת משטרו של בשאר אל-אסד. אך במלחמת האזרחים בסוריה ב-2012 תקע חמאס סכין בגבו של אסד והצטרף לאופוזיציה, כאשר נראה היה שהמשטר בדמשק מתערער.

אחרי נתק קצר, הידקה איראן את הקשרים עם מחנהו של יחיא סנוואר ולאחר מספר שנים, גם הצליח חסן נסראללה מנהיג חזבאללה (שאח"כ חוסל ב-27 בספטמבר 2024) לארגן פגישת פיוס "היסטורית" בין נציגים של חמאס לנשיא אסד בדמשק. אך אסד לא באמת סלח. בזמן המלחמה בעזה, בכל שטחי שליטתו אסור היה להפגין בעד חמאס או נגד ישראל.

איראן יצרה בקרב הנהגת חמאס את הרושם המוטעה, לפיו ארגון הטרור השולט בעזה חזר לחיקה של ה"מֻֻקאוומה", וכי הציר האיראני עתיד לתמוך בארגון ביום בו יחליט להתקיף את ישראל.

בעזה לקחו ברצינות את ההכרזות החוזרות של האייתוללות באיראן שהדהדו אותם בחזבאללה, בדבר סופה הקרב של "היישות הציונית". אולם בשעת האמת, למחרת המתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר, גילתה הנהגת חמאס לדאבונה, כי הארגון נותר לבדו מול ישראל.

בעזה לקחו ברצינות את הכרזות האייתוללות באיראן שהודהדו בחזבאללה, בדבר סופה הקרב של "היישות הציונית". אך בשעת האמת, למחרת המתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר, גילתה הנהגת חמאס שהארגון נותר לבדו

כבר בחודשי הלחימה הראשונים הבינו בחמאס שכולם בגדו בהם: איראן לא נקפה אצבע עד שפגע צה"ל באחד מבכיריה בדמשק, חזבאללה ניהל מלחמת התשה על הגבול על אש קטנה. בעולם הערבי הסתפקו המנהיגים בהצהרות גינוי ל"מלחמת ההשמדה" של ישראל בעזה. הרחוב הערבי יצא מדי פעם להפגנות, שהלכו ודעכו עם הזמן.

חמאס חש נבגד לא רק על ידי הציר השיעי אלא גם על ידי העולם הסוני ואפילו על ידי העם הפלסטיני. בניגוד ל"שומר החומות" במאי 2021 (בפי חמאס: "סיף אלְקֻדְס" = חרב ירושלים), הפעם ערביי 48' לא ערכו מהומות, ובגדה המערבית התפרץ עימות חמוש מוגבל בהיקפו, רק באזור השומרון.

הרשות הפלסטינית והעולם הערבי לא התערבו במערכה בעזה, גם כאשר מספר הקורבנות (לפי משרד הבריאות הפלסטיני) עלה על חמישים אלף. הצבא המצרי האדיר בסיני דאג בראש ובראשונה לחסום בפני העזתים את המעבר לסיני. הצבא הירדני מצדו, התמקד בבלימת מצעדי הפעילים האסלאמיסטים בממלכה, שניסו לצעוד לעבר הגבול עם ישראל. ההפגנות בממלכה אף הובילו להוצאתם של האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק.

הבגידה בחזבאללה

הבאה בתור הייתה הבגידה בשיעים בלבנון. כזכור, ארגון חזבאללה נוצר על ידי משמרות המהפכה האיראניים בשנות ה-80, לפני כארבעים שנה. איראן השקיעה מיליארדים בארגון בתעמולה ובנשק. אולם ההשקעה מעולם לא הייתה מתנת חינם. העדה השיעית בלבנון הייתה אמורה לשרת את האינטרסים של טהראן.

כבר בחודשי הלחימה הראשונים הבינו בחמאס שכולם בגדו בהם: איראן לא נקפה אצבע עד שפגע צה"ל באחד מבכיריה בדמשק, חזבאללה ניהל מלחמת התשה על אש קטנה. בעולם הערבי הסתפקו בהצהרות גינוי

במלחמת האזרחים בסוריה, שלחה איראן את חזבאללה (לא את כוחותיה כמובן) להילחם נגד האופוזיציה הסורית, לצד מיליציות פרו-איראניות אחרות מעיראק. שנים ארוכות הבטיחה איראן לחזבאללה כי ביום בו יותקף ע"י צה"ל, יזרמו ללבנון מאות אלפי לוחמים של מיליציות ציר ההתנגדות, מסוריה, מעיראק ואפילו מתימן.

בלבנון ניהלו בני העדה השיעית את חייהם באשליה כי השיעים בלבנון ובאיראן ערבים זה לזה. חזבאללה הקריב אלפי לוחמים למען האינטרס האיראני במלחמה בסוריה ולפני כן בסבבי הלחימה החוזרים ונשנים נגד ישראל. אך כאשר עבר צה"ל למתקפת מחץ נגד ארגון הטרור וחיסל את נוכחותו בדרום לבנון ב-2024, השתתקה איראן. לקראת חודש ספטמבר, כאשר חוסלה הנהגת חזבאללה בדאחיה של ביירות, חש חזבאללה שהוא נותר לבד לגמרי, ממש כמו חמאס.

טהראן לא התערבה, שהרי מבחינתו של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, חזבאללה אמור לשרת את איראן ולא ההיפך. איראן שגתה בקונספציה, לפיה ישראל מורתעת מאז 2006 ולא תעז לפתוח במלחמה כוללת נגד חזבאללה. כך נותרו השיעים בלבנון לבדם. אחיהם השיעים נטשו אותם. המיליציות לא הגיעו ואיראן לא התערבה כמובטח.

הסמכות הדתית העליונה בעולם השיעי, איאתוללה עלי סיסתאני מנג'ף בעיראק, ממנו ציפו בחזבאללה לפַתְוַּה (פסק הלכה) המחייב את השיעים להגן על אחיהם בלבנון, שמר על שתיקה.

כזכור, זהו אותו סיסתאני שב-2014 פרסם פסק הלכה לג'יהאד ההגנה על השיעים נגד דאעש, כאשר איימה "המדינה האסלאמית" על העדה בעיראק. בעקבות פסק ההלכה דאז התגייסו עשרות אלפי שיעים למלחמה נגד ארגון הטרור הסוני.

בלבנון ניהלו בני העדה השיעית את חייהם באשליה כי השיעים בלבנון ובאיראן ערבים זה לזה. חזבאללה הקריב אלפי לוחמים למען האינטרס האיראני במלחמה בסוריה ולפני כן בסבבי הלחימה החוזרים ונשנים נגד ישראל

האמת המביכה יצאה לאור: העולם השיעי אינו מקשה אחת. מסתבר שבעיני לא מעט שיעים, משטר האייתוללות בטהראן אינו לגיטימי וחזבאללה אחראי להרס ולחורבן על העדה השיעית בלבנון.

הבגידה באסד

בסוף נובמבר 2024 פתחו כוחות האופוזיציה במתקפה נגד משטר אסד. למרבה ההפתעה, בעלות הברית שלו, איראן ורוסיה, שהצילו את משטרו מקריסה עשור לפני כן, לא התערבו הפעם. איראן לא שלחה את המיליציות שלה להילחם והפרוקסיז בסוריה נמלטו לעיראק וללבנון.

גם האגדה אודות "רוסיה שאינה נוטשת את ידידיה" התנפצה ברגע. המלחמה באוקראינה הייתה יותר חשובה עבור הנשיא ולדימיר פוטין מאשר סוריה. למשטר אסד בדמשק מעולם לא היו חברים אמתיים, כך מסתבר.

איראן ניצלה את המשבר של מלחמת האזרחים כדי להשתלט על סוריה. רוסיה מצידה ניצלה את אותה המלחמה כדי להקים מאחז צבאי לחופי הים התיכון (בסיסי חמיימים וטרטוס). משטר אסד נוצל כעשר שנים ואחר כך נבגד וננטש.

הבגידה באיראן

לבסוף, במלחמת 12 הימים – מבצע "עם כְּלַבִיא" (13-24 ביוני) בו התקיפה ישראל את מערך הטילים של איראן ואת הכורים הגרעיניים שלה, גילה גם משטר האייתוללות בטהראן שגורלו אינו שונה מזה של חמאס, חזבאללה ובשאר אסד. המיליציות אותן היא נטשה לא הצטרפו למלחמה. אפילו החות'ים, הפרוקסי התימני הפעיל האחרון, בקושי ירה טילים על ישראל בכל מהלכה.

בתקיפת ישראל גילה גם משטר האייתוללות שגורלו אינו שונה מזה של חמאס, חזבאללה ואסד. המיליציות אותן איראן נטשה לא הצטרפו למלחמה. אפילו החות'ים, הפרוקסי התימני הפעיל האחרון, בקושי ירה טילים

למרות שאיראן סייעה לרוסיה נגד אוקראינה באספקת אלפי כטב"מים – בשעת המצוקה של איראן סירבה רוסיה לסייע לה או להעביר לה מערכות הגנה אווירית חדשות נגד מטוסי צה"ל. סין לא רק שלא סייעה לאיראן, אלא אף חתמה יום למחרת המלחמה על הסכם סחר ענק עם ארה"ב, אותה המעצמה שתקפה את מתקני הגרעין של איראן.

כך הסתיימה לה הברית של ציר ההתנגדות האיראני בגל של בגידות הדדיות. ובמקביל, שני נשיאים של ארה"ב הגנו על ישראל בשעתה הקשה ביותר ולא רק במילים. נשיא אחד הזהיר את איראן שלא תתערב (don't!), השני איים וגם תקף.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q