הציבור בישראל יוצא בימים אלה מותש מהמרחבים המוגנים ומהממ"דים הישר למאבק נוסף, קשה יותר וחשוב יותר – מאבק פנימי על עתידו החברתי-תרבותי ועל עתידו המדיני והביטחוני.

זהו מאבק, שכדי להצליח בו יש להתנתק מהאופוריה המסוכנת שעוטפת היום חלקים מהציבור הישראלי המפולג, אופוריה שבחלקה היא ספונטנית ומובנת, אבל בעיקרה מועצמת על ידי מערכת משומנת של יחסי ציבור.

כדי להצליח במאבק הפנימי הצפוי יש להתנתק מהאופוריה המסוכנת שעוטפת היום חלקים מהציבור הישראלי המפולג, אופוריה ספונטנית ומובנת בחלקה, אך בעיקרה מועצמת על ידי מערכת משומנת של יחסי ציבור

כדי להבין את הסכנה שבאופוריה כדאי להתבונן אל העבר. יש בו כדי להאיר גם את הסכנה בזו של היום.

באמצע יוני 1967 היה מצבה האסטרטגי של ישראל בשיאו. האויב, שרק שבוע קודם לכן איים בהשמדת ישראל, הובס; צבאותיו חוסלו; מנהיגו התפטר; הקהילה הבינלאומית ובראשה הממשל האמריקאי הריעו לישראל ותמכו בה.

אלא שבעקבות הניצחון התמסרה החברה הישראלית לאופוריה משכרת ושקעה לתוכה. היא התעלמה מהסימנים המעידים על התנהלות שמובילה לאסונות, סימנים שהופיעו במישור הצבאי כמו גם במישורים החברתי-תרבותי והמדיני.

במישור הצבאי

במישור הצבאי בא מחיר האופוריה לידי ביטוי בסדרה מתעצמת של כישלונות. תחילתה, באוקטובר 1967, בטיבוע המשחתת אילת; במרץ 1968 בכראמה; באוקטובר 1968 נתפס צה"ל לא מוכן לאורך התעלה ולא מוגן בפני ההפגזות שהתחילו את מלחמת ההתשה, מלחמה שאותה סיימנו ללא יכולת הכרעה ומייחלים להפסקת אש. מחירה – קרוב לאלף הרוגים ואלפי פצועים; שיאם של הכישלונות הגיע באוקטובר 1973.

במישור החברתי-תרבותי

במישור החברתי-תרבותי לא היינו ערים לגלישה משמחה על הניצחון הצבאי לעבר יהירות והערכה עצמית מופרזת. התפתח פולחן לכוח הצבאי וכמעט כל חלקי החברה, בכללם אנשי הצבא, הפוליטיקאים והאקדמיה, היו שותפים לזלזול בצבאות האויב המובס ובנשיא המצרי אנואר סאדאת.

במישור החברתי-תרבותי לא היינו ערים לגלישה משמחת הניצחון הצבאי לעבר יהירות והערכה עצמית מופרזת. התפתח פולחן לכוח הצבאי וכמעט כל חלקי החברה היו שותפים לזלזול בצבאות האויב המובס

בחוגים מסוימים דובר על "הנס האלוהי" שבישר על ניצני המשיחיות ועל הסתירה המובנית בה בין מדינה דמוקרטית ובין מדינה יהודית ועל עימות שמתפתח בין ציווי דתי לחוקי המדינה.

במישור המדיני

במישור המדיני הובילה היהירות לדחייה על הסף של יוזמת שלום אמריקאית. בתחילת 1973 דחתה ראש הממשלה דאז גולדה מאיר בנחרצות ובבוז את המתווה שהציגו לה הנשיא ריצ'רד ניקסון ויועצו הנרי קיסינג'ר – "הג'וק של קיסינג'ר" כלשונה. היא טענה שהתבוסה שהנחילה ישראל למצרים מצדיקה דרישה אולטימטיבית לספח חלק גדול מסיני. "בישראל חשבו שניתן גם לספח שטחים וגם להשיג שלום", הסביר קיסינג'ר את מהות האופוריה שהתפוגגה לחלוטין באוקטובר. ההיבריס ששלט בראש הממשלה היכה בנו.

*  *  *

והיום האופוריה חוזרת. היא נשענת על היכולות יוצאות הדופן של המודיעין, של המבצעים המיוחדים ושל חיל האוויר שעיצבו פרק חדש בתולדות המלחמות, ועל החלטת ראש הממשלה לאשר להם לפעול.

אבל בניגוד לאופוריה של העבר, זאת של היום מלובה בהגיגי אולפנים ובמניפולציות תקשורתיות ותוך הצגת מידע מסולף, מוטה ומטעה. כל זאת כדי להשתמש באופוריה ככלי במאבק על עתיד החברה והמדינה, ולטשטש את הסכנות הצפויות:

• מממשלה משיחית וגזענית כשזרעי המשיחיות של "הנס האלוהי" נבטו וגדלו, והיום מפגעים שליחיה, ברשות ובסמכות, באזרחים ובחיילים.
• מממשלה שמחלישה את החברה במדינה, פוגעת בערכי היסוד שלה, מפלגת אותה ופועלת להעמיק את השסע שיצרה.
•  מממשלה שמתקשה לנהל את המדינה, יוצרת סכנה מיידית לקיומה כמדינה יהודית-דמוקרטית ומובילה את ישראל לקראת משטר דיקטטורי.

והיום האופוריה חוזרת. היא נשענת על היכולות יוצאות הדופן של המודיעין, של המבצעים המיוחדים ושל חיל האוויר שעיצבו פרק חדש בתולדות המלחמות, ועל החלטת ראש הממשלה לאשר להם לפעול

ובימים אלה ההיבריס של ראש הממשלה גורם לו להתעלם מניגוד העניינים שהוא נמצא בו כדי להחדיר את הגישה המשיחית אל ראשות השב"כ. האמירות החמורות שיוחסו למועמדו לתפקיד לגבי הדיקטטורה המשפטית ועל כך שנאמנותו לראש הממשלה קודמת לנאמנות לחוק – מעידה על חוסר הבנה של מהות התפקיד, חשיבותו ורגישותו.

האופוריה המועצמת משמשת גם כדי להעלים החלטות כושלות של ראש הממשלה:

• בנימין נתניהו הוא שאפשר לאיראן להגיע לסף ייצור פצצה גרעינית, כשדחף ליציאת ארצות הברית מההסכם עם איראן.
• נתניהו הוא שסירב ללחץ גורמי הביטחון, קודם ל- 7.10, לחסל את ראשי חמאס ולהקים חלופה לשליטתו ברצועה.
• נתניהו הוא שהפקיר את יישובי העוטף ותושביו למתקפת "חמאס המורתע", מתקפה שהסתייעה במימון שהעביר לחמאס.
• לאחר 7.10 נתניהו הוא שהפקיר, וממשיך להפקיר, אזרחים וחיילים לגורלם בשבי מתמשך.
• נתניהו הוא שהורה לפתוח ב"מלחמת השולל" בעזה שלא נועדה לשחרר את החטופים או "להכריע את חמאס", אלא לשמר את ממשלת הסרבנים שהם הבייס הקואליציוני שלו. מלחמת שולל שמחירה נוראי.

ואולי הסחת הדעת הבולטת היא בהדהדו את ה"אני הוריתי, אני הנחיתי, אני אישרתי" ובהימנעותו מלקיחת אחריות למה שהוא לא הורה ולמה שלא ידע. צה"ל יוצא למלחמה או למהלך התקפי רק בהוראת הדרג המדיני. לכן, במנעו מצה"ל את יתרון היוזמה, להפתיע וליישם תכניות פעולה יצירתיות, גרם ראש הממשלה לו ולנו להיחשף להונאה, להפתעה ולכאוס.

האופוריה המועצמת משמשת גם להעלמת החלטות כושלות של רה"מ. הסחת הדעת הבולטת היא בהדהוד ה"אני הוריתי, אני אישרתי" ובהימנעותו מלקיחת אחריות למה שלא הורה ולא ידע

כך היה בדרך לאוקטובר 1973 וכך היה בדרך לאוקטובר 2023. היציאה של חמאס למתקפה ב-7.10 היא כישלונו הבלעדי של ראש הממשלה. למחיר של תוצאות ההתקפה יש לו שותפים.

ובאשר למה "שלא ידע", נראה שבפרשת קטארגייט יש לא רק עשן אלא גם הרבה אש שתעמיד למבחן את משמעות אי ידיעתו.

עם חידוש המאבק ברחובות חשוב להיות מודעים לסכנה שבאופוריה ובעיקר לזו הנבנית בהבל פה. חשוב להתייצב מול הגישה של עליונות הכוח ולהכיר בכך שהעליונות הצבאית ההכרחית חייבת להיות מגובה בהסכם מדיני יציב.

יש לצאת לרחובות כדי לבטל את השפעת הקנאים של שני הצדדים: השפעת הקנאים היהודים תתבטל בהחלפת הממשלה. וזו של חמאס תתבטל בהסכם אזורי ולא חלקי. הסכם על בסיס תכנית המתואמת עם האמריקאים ועם מדינות ערב המתונות שתהיה לו תרומה של ממש לביטחון ישראל. הסכם שיפסיק את מלחמת השולל בעזה ויאפשר להחזיר מיד את החטופים כולם. הוא גם יביא לסיום שליטת חמאס ברצועה ולהחלשת השפעתו ביהודה ושומרון. ואם ישכיל נתניהו, גם אם באיחור רב, לקבל הסכם אזורי – יעמוד הסכם כזה לזכותו במשפטה של ההיסטוריה.

אם תתחדש מלחמה בהשפעת ההיבריס של בנימין נתניהו ודונלד טראמפ – את מחירה ישלמו אזרחי ישראל בארץ והקהילות היהודיות בעולם.

בימים האחרונים נראה שהפוליטיקאים של מחנה השינוי מתחילים להתעורר. יש לקרוא להם לשלב ידיים. גם אם לא על הכול יסכימו וגם אם חלקם ישמרו על מסגרת פוליטית עצמאית, חשוב שכבר עכשיו יחליטו על מועמד מוסכם שיוביל, כראשון בן שווים, את מחנה השינוי ואתו ציבור גדול.

"סרבנים" ו"עשבים שוטים" כינו נתניהו ושופריו את לוחמי המבצעים המיוחדים, המודיעין וחיל האוויר. "אפשר להסתדר בלעדיהם" ידעו לקבוע שופריו. והלוחמים, סדיר ומילואים, השיבו להם במעשים – בלבנון ובאיראן.

"סרבנים" ו"עשבים שוטים" כינו נתניהו ושופריו את לוחמי המבצעים המיוחדים, המודיעין וחיל האוויר. "אפשר להסתדר בלעדיהם" ידעו לקבוע שופריו. והלוחמים, סדיר ומילואים, השיבו להם במעשים – בלבנון ובאיראן

לכן יש לצאת לרחובות ולקרוא ללוחמים אלה להוביל את הציבור בקריאה: "אנחנו אמרנו את דברינו. עכשיו על העם לדבר. בחירות עכשיו!" ואחריהן יתחיל התיקון.

ד"ר יגאל קיפניס. היסטוריון. חוקר את ההיסטוריה המדינית של ישראל. חקלאי וחבר מושב מעלה גמלא. מחבר הספרים: 1982, לבנון הדרך למלחמה; 1973, הדרך למלחמה; הגולן שהיה כמפלצת, הגולן בין סוריה וישראל. חבר פורום 555 של טייסי חיל האוויר בעבר.