במוצאי שבת, לפני 30 שנה, נרצח יצחק רבין, האיש שחייו ומעשיו היו הביטוי הנאמן לתקומת ישראל. "האיש ההוא" הלך בדרך האמת, מסור ומחויב להקמתה, לביטחונה ולביסוסה של ישראל ברוח מגילת העצמאות.

"האיש ההוא" ידע את דרך המלחמה, וידע גם שזו תוביל לדרך השלום עם המדינות האויבות השכנות לישראל. הוא הניח את יסודות השלום עם מצרים, והוביל לשלום עם ירדן. מנהיגי העולם ראו בו יועץ, בר-סמכא בנושאי ביטחון ומדינה. ראו בו חבר.

ד"ר יגאל קיפניס. היסטוריון. חוקר את ההיסטוריה המדינית של ישראל. חקלאי וחבר מושב מעלה גמלא. מחבר הספרים: 1982, לבנון הדרך למלחמה; 1973, הדרך למלחמה; הגולן שהיה כמפלצת, הגולן בין סוריה וישראל. חבר פורום 555 של טייסי חיל האוויר בעבר.

הציבור בישראל יוצא בימים אלה מותש מהמרחבים המוגנים ומהממ"דים הישר למאבק נוסף, קשה יותר וחשוב יותר – מאבק פנימי על עתידו החברתי-תרבותי ועל עתידו המדיני והביטחוני.

זהו מאבק, שכדי להצליח בו יש להתנתק מהאופוריה המסוכנת שעוטפת היום חלקים מהציבור הישראלי המפולג, אופוריה שבחלקה היא ספונטנית ומובנת, אבל בעיקרה מועצמת על ידי מערכת משומנת של יחסי ציבור.

ד"ר יגאל קיפניס. היסטוריון. חוקר את ההיסטוריה המדינית של ישראל. חקלאי וחבר מושב מעלה גמלא. מחבר הספרים: 1982, לבנון הדרך למלחמה; 1973, הדרך למלחמה; הגולן שהיה כמפלצת, הגולן בין סוריה וישראל. חבר פורום 555 של טייסי חיל האוויר בעבר.

על רקע פעילותו השערורייתית של ערוץ 14, ניתן היה לצפות מהערוצים האחרים לנהוג בצורה מקצועית יותר. במקרים רבים אין זה כך. מובנת העובדה שיום השנה למלחמת יום הכיפורים כמעט ולא זכה להתייחסות.

ככל שיום השנה למלחמת יום הכיפורים כן זכה להתייחסות, היה זה בהקשר לאירועי אוקטובר 2023, ובלטה בה התייחסות שולית: תיעוד על "חשיפה", כביכול, של "דיון קבינט", כביכול. הדיווח על כך מעיד על דרכה של התקשורת הממוסדת להתמסר לדיווח מסולף שנמסר לה, לא לבחון אותו אלא להעביר את הסילוף לציבור.

ד"ר יגאל קיפניס. היסטוריון. חוקר את ההיסטוריה המדינית של ישראל. חקלאי וחבר מושב מעלה גמלא. מחבר הספרים: 1982, לבנון הדרך למלחמה; 1973, הדרך למלחמה; הגולן שהיה כמפלצת, הגולן בין סוריה וישראל. חבר פורום 555 של טייסי חיל האוויר בעבר.

בשבועות האחרונים, הדיווחים הבלתי פוסקים על הגברת התקיפות האמריקאיות באזור המפרץ, איומי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, הפרסומים על הצפוי, והפגיעה בתשתיות האיראניות לצד האיומים האיראניים בהקשר לתגובה ולהעצמת המלחמה – החזירו את כולנו בבת אחת לאותה מציאות מוכרת ושוחקת, אשר דומה שכלל לא נעלמה מחיינו בשלוש השנים האחרונות.

התקשורת שוב געשה, התחושה המוכרת בציבור הייתה ש"עוד רגע זה קורה", והפרשנים באולפנים שוב שירטטו תרחישים שבהם אנחנו במרחק פסיעה ממערכה כוללת ועצימה עם טילים על מדינתנו בפעם המי יודע כמה.

אורן לשם הוא סא"ל במיל' בחיל האוויר, מרצה ויועץ בנושאי מנהיגות, קבלת החלטות וניהול בתנאי משבר, מחבר הספר "עשן של אי-ודאות".

במשך שנים התרגלו בישראל להתייחס לביקורת האירופאית כאל רעש רקע: עוד גינוי, עוד אזהרה מפני הרחבת התנחלויות, עוד הצהרה על פתרון שתי המדינות, מבלי שיש להצהרות וגינויים אלו כמעט שום מחיר מדיני או כלכלי.

בחודשים האחרונים התמונה החלה להשתנות. חלק משמעותי מהרטוריקה האירופאית תורגם לכלי לחץ מעשיים וממוקדים, לא "רק" נגד אלימות מתנחלים קיצוניים, אלא נגד מפעל ההתנחלויות, ובעיקר נגד הצעדים של השר בצלאל סמוטריץ' והממשלה, שבאירופה מגדירים כסיפוח דה־פקטו.

ד"ר מאיה שיאון צדקיהו היא מנהלת תכנית יחסי ישראל-אירופה במכון מתווים, מרצה בפורום אירופה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ת"א וחוקרת אירופה בפרויקט תמרור-פוליטוגרפיה.

"העולם כולו נגדנו
לא נורא, נתגבר
לא שמים בכלל עלינו
לא נורא, נסתדר"

השיר שכתב יורם טהרלב ב־1969 ביטא אז התרסה נוסטלגית, אך בשנים האחרונות הפך לתפיסת עולם ביחסה של ישראל לארצות הברית. בתקשורת, במערכת הפוליטית וגם בציבור הישראלי משתרשת תפיסה נוחה אך מסוכנת: ביקורת גוברת באמריקה נתפסת כמעט בלעדית דרך עדשת האנטישמיות.

יהודה לוקץ׳ הוא פרופסור-חבר אמריטוס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון, וירג׳יניה. פרסם חמישה ספרים. הוא מחבר הספר שיצא לאור לאחרונה: "Op-Ed: Musings on War & Peace in the Middle East and Beyond"