בימים אלה, כשלשונו של בנימין נתניהו מתייבשת כבר מרוב ליקוקים שליקק לנשיא דונלד טראמפ, ומחוות החנופה שלו ושל רעייתו עדיין מהדהדים לתפארה בבלוגוספירה שלו, הולכת וגוברת הביקורת בארה"ב על הנשיא, אופן פעולתו ועל מדיניות ה"ביביבי" שלו (Big Beautiful Bill), זו התוכנית הכלכלית החדשה, שתוסיף בעשור הקרוב 2,5 טריליון (כן, כן, טריליון, לא מיליארד) דולרים לגרעון הלאומי בארה"ב, בניגוד מוחלט להבטחות הבחירות שלו.

בעוד שבישראל רבים נמסו מהנאה כשנתניהו הציג בפני הנשיא את המכתב שכתב ובו המלצה שלו לתת לטראמפ את פרס נובל לשלום, ואחרים סלחו לשרה ("הגברת הראשונה") נתניהו על כך שהנחיתה צ'פחה על גבו של הנשיא, ג'סטה הנתפשת בעיני כל חניך התרבות האמריקאית לא פחות מברברית, בתקשורת של מעצמה זו, ובקרב המעמד הקורא בעולם כולו, גוברת ומתחזקת הביקורת על טראמפ 2.0.

בעוד שבישראל רבים נמסו מהנאה כשנתניהו הציג בפני טראמפ את המלצתו להעניק לו פרס נובל לשלום, ואחרים סלחו לשרה על הצ'פחה שהנחיתה על גב הנשיא, גוברת בעולם הביקורת על טראמפ 2.0

"מעשיו של טראמפ דומים למהפכת התרבות שהנהיג מאו דזה-דונג בסין", קבע הכלכלן המפורסם, המדען החברתי פול קרוגמן, זוכה פרס נובל לכלכלה ב-2008. עמיתו למקצוע לורנס סאמרס, שכיהן כנשיא אוניברסיטת הרווארד וכשר האוצר של ארה"ב, קבע כי "מדיניות טראמפ תביא לא רק לפגיעה אנושה במקרו-כלכלה של ארה"ב, אלא גם תפגע פגיעה אישית ברוטלית במיליוני אמריקאים".

דוגמה לטענה בתחום המקרו-כלכלה – פטפוטיו של טראמפ בפלטפורמת social truth שלו (איזה שם אורווליאני) כבר הביאו לעלייה של מחיר הנחושת בארה"ב. התערבותו של טראמפ בפוליטיקה הפנימית בברזיל, כשתמך בנשיא הפופוליסטי לשעבר ז'איר בולסנארו בטענה שעשו לו "ציד מכשפות" (מזכיר התבטאות דומה שלו על ראש ממשלה שעדיין מכהן במדינה ים-תיכונית כלשהי?) הביאה כבר לזעזועים קשים בכלכלה הברזילאית. מטבע הריאל צנח בשני אחוזים, חלה עלייה דרמטית במחירי סחורות, אפילו הקפה, וחשש משקיעים מפני החלשת הדולר נתן אותותיו על שוקי הכספים בעולם.

דוגמאות לטענה השנייה נוגעות בחיי היום יום של מיליוני אמריקאים. המיסים שיירדו על פי התכנית הכלכלית שטראמפ מהלל ומשבח יביאו לכך שהעניים ביותר יפסידו כ-1,600 דולר בשנה ואילו העשירים ביותר ירוויחו תוספת של 12,000 דולרים בתקופה זו. מיליון דולר יועברו בשנה מכל שכבות החברה האמריקאית לטובת השכבה העליונה, שמונה לא יותר מ-0.1 אחוזים ממנה.

התוכנית תפגע קשות במוסדות הבריאות והסעד בארה"ב. מיליון בני אדם יתווספו לכ-26 המיליונים שאין להם כלל ביטוח רפואי. קיצוץ של טריליון דולר (שוב, טריליון, לא מיליארד) במדיקייד יגרום ל-8-12 מיליון איש לאבד את זכאותם לכיסוי רפואי שלהם. תכנית זו, בניגוד לתוכנית מדיקר, נועדה מלכתחילה לבעלי אמצעים נמוכים. כבר השנה ייפלטו אלפי חולים נזקקים מתוכנית הבריאות מדיקר, ממנה נהנים 70 מיליון אנשים. וסגירת בתי חולים באזורים כפריים תביא להורדת רמת הבריאות במדינה, שכבר היום תוחלת החיים של אזרחיה נמוכה בהשוואה לכל מדינות העולם המפותח.

לורנס סאמרס, שכיהן כנשיא אוניברסיטת הרווארד וכשר האוצר של ארה"ב, קבע כי "מדיניות טראמפ תביא לא רק לפגיעה אנושה במקרו-כלכלה של ארה"ב, אלא גם תפגע פגיעה אישית ברוטלית במיליוני אמריקאים"

איך להבין את טראמפ?

מספר התיאוריות על טראמפ והשקפת העולם שלו קרוב לאצבעות שתי ידיים. היו שתיארו אותו כסתם נוכל מתוחכם, שלמד את תורתו של עו"ד רוי כהן, המנטור של אביו ושלו, שהראה להם איך עושים מיליונים מדריסה של אחרים.

היו שתיארו את טראמפ כמנהיג פופוליסטי, על כך כבר נכתבו עשרות ספרים ומאות מאמרים. האינטלקטואלית הציבורית אן אפלבאום קבעה, כשרק החל את המרוץ שלו לבחירות בפעם הראשונה, שהוא ינהיג משטר קלפטוקרטי בארה"ב, כלומר, משטר שבו תכלית השליטים היא לנפח כהוגן את כיסיהם ואת כיסי ידידיהם.

קבוצה של 27 פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומומחים לבריאות הנפש, בהם מן המפורסמים בעולם, תיארה את טראמפ כבעל תכונות המתאימות למה שמכונה "נרקיסיזם פתולוגי" או "הפרעת אישיות נרקיסיסטית קיצונית", עם סימנים של פרנויה, סדיזם וחוסר אמפתיה, דבר שמעמיד את הציבור בסכנה.

והחודש נכנס לתמונה מיודענו פרנסיס פוקויאמה. האמריקאי ממוצא יפני בן ה-73 שהוא מומחה למדע המדינה, פילוסופיה פוליטית ומדיניות ציבורית, טבע בשנת 1989 את המושג "קץ היסטוריה". הרעיון שנעשה ויראלי והביא אותו לפרסם ספר בנושא זה, היה, שעם התמוטטות ברית המועצות והקומוניזם, הדמוקרטיה הליברלית נשארה האידיאולוגיה היחידה בעולם והיא תתפשט לכל מקום שבו היא עדיין אינה קיימת. מבחינה זאת, "ההיסטוריה" במובנה ההגליאני הסתיימה.

קבוצת פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומומחי בריאות הנפש תיארה את טראמפ כבעל תכונות המתאימות ל"נרקיסיזם פתולוגי" או "הפרעת אישיות נרקיסיסטית קיצונית", עם סימני פרנויה, סדיזם וחוסר אמפתיה

פוקויאמה ספג אמנם ביקורת הן מהימין והן מהשמאל ועידכן את תורתו, אך הפך לסמל של התקופה הפוסט-מלחמתית וזוהרו לא עומם. והנה הצליח לעורר מחדש התרגשות רבתי, כשזרק לחלל מושג חדש: מה שטראמפ כונן הוא רה-פטרימוניאליזם אוטוריטרי.
נא לא להיבהל, המושג אינו מסובך כל כך.

מי שהשתמש לראשונה במושג פטרימוניאליזם היה מקס ובר, אחד ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית (1864-1920). כשהוא ניתח את סוגי המשטרים, ובמיוחד את ההתפתחות ההיסטורית של מוסדות השלטון הוא קבע, כי בעבר היה נהוג סוג של משטר אותו כינה פטרימוניאלי (נחלת אבות בלועזית).

במשטר כזה המדינה היא רכוש פרטי של השליט וכוחו נשען על קשרים אישיים ומשפחתיים. אין הבחנה בין הקופה הציבורית לבין הקופה של השליט. השליט רואה במדינה אחוזה פרטית שלו או של משפחתו והוא ממנה לבירוקרטיה אנשים לא על פי כישוריהם והתאמתם לתפקיד, אלא בני משפחה, קרובים, ואנשים שחבים לו נאמנות אישית, לא לחוק או לתפקיד שהם ממלאים.

פוקויאמה השתמש בכתביו במושג המקורי, כשתיאר סוגי משטרים בעבר. אך כשביקש להבין את השינויים שחלו באחרונה בדמוקרטיות, את מהות משטרו של טראמפ וכמה שליטים אחרים בעולם הדומים לו, הוא טען כי ניתן להבחין בהן בתופעה של רה-פטרימוניאליזציה, כלומר, כשמדינה מודרנית חוזרת לתבניות שהיו נהוגות בעבר הרחוק, של שלטון אישי עם נאמנות פרטית ושחיתות ציבורית.

מה שקרה על פי פוקויאמה בארה"ב, כמו ברוסיה, הונגריה או בהודו הוא, שהשליטים פעלו בניגוד לעקרונות לפיהן נהגו המדינות המודרניות עד עתה. במקום שלטון החוק – נאמנות לשליט. במקום מינויים לפקידות הציבורית על פי כישורים – מינוי על פי קשרים. במקום גישה שוויונית, ניטרלית והוגנת של הבירוקרטיה לציבור, כלומר נאמנות למקצוע – הפלייה לטובת המקורבים לשלטון. במקום הפרדה בין הכסף הציבורי לבין הרכוש הפרטי – שילוב שלהם ושליטה בהם על ידי השליטים.

במשטר "נחלת אבות" המדינה היא רכוש פרטי של השליט, וכוחו נשען על קשרים אישיים ומשפחתיים. אין הבחנה בין הקופה הציבורית לבין קופת השליט, והוא רואה במדינה אחוזה פרטית שלו או של משפחתו

בכל התחומים האלה, המתקיימים במדינות מזה כמאתיים שנה, חלה נסיגה אחורה לפטרימוניאליזם. מכאן תוספת ה"רה" למושג.

מאז החל את הכהונה השנייה שלו מינה טראמפ אנשים לתפקידי מפתח במדינה לא על פי כישוריהם, אלא על פי נאמנותם בלבד. הוא תובע מהם כפיפות מוחלטת אליו ולא לחוק.

הוא משתלט על התקשורת, מסלק את שומרי הסף המבקשים להגן על מוסדות המדינה כפי שהיו מקובלים עד עתה, ומצמצם עד כדי ביטול חלק ניכר של מוסדות אלה.

ואיפה נשמע שנשיא מצפה מראשי מדינות הבאים לשיחות מדיניות עמו להתגורר במלון שהוא בעליו, או מייצר ומשווק מוצרים – האחרון שבהם היה בושם – שנושאים את שמו ושההכנסות מהן משולשלות ישירות לכיסו?

מדיניות החוץ של טראמפ, קל לראות זאת, נועדה להעשיר את עצמו, את משפחתו ואת שותפיו. זה בלט מאוד במזרח התיכון, החל מהסכמי אברהם שרקח חתנו ג'ארד קושנר והמתנה שקיבל – מטוס ששוויו חצי מיליארד דולר, עבור לתכניות להשקעות עתק בסעודיה, ועד לתוכניות לבניית ריביירה ובתי מלון בעזה. כל אלה וצעדים רבים אחרים הם מימוש הפטרימוניאליזם הלכה למעשה.

פוקויאמה הביא כדוגמה עוד כמה מנהיגים כאלה שהחזירו את הדמוקרטיה אחורה. לא רק פגעו באופיו הליברלי ויצרו משטר א-ליברלי, או אי-ליברלי, אלא הפכו את השלטון מבעל מבנה וקודים של מדינה מודרנית לשלטון פטרימוניאלי.

בתחומים רבים המתקיימים במדינות מזה כ-200 שנה, חלה נסיגה אחורה לפטרימוניאליזם. מדיניות החוץ של טראמפ נועדה להעשיר את עצמו, משפחתו ושותפיו וזה בלט מאוד בצעדיו במזרח התיכון

כאמריקאי, אך טבעי שפוקויאמה התרכז בסיפור של טראמפ, והזכיר גם את רג'פ טאיפ ארדואן, ויקטור אורבן, ולדימיר פוטין ונרנדרה מודי. אבל התיאור שלו מתאים להפליא למדינה נוספת במזרח הים התיכון, שגם בה נוצר בעשור האחרון שלטון רה-פטרימוניאלי עם השחיתות הממוסדות שלו. האם צריך לפרט, או שהדברים צריכים להיות ברורים לכולם?

יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.