מאמר מעולה. אם הגברת וילף היתה קוראת את ספרו של אנדרה דרזנין-"מה רצו הפלסטינים", היתה לומדת על הדיונים הערים בקרב הפלסטינים על תפיסת המדינה שלהם, והיתה מגלה כמה גוונים שונים יש שם, כולל ביחס לישראל. וכמובן, כפי שיורם כתב בצדק, היחס לישראל עבר שינוים מהותיים במהלך השנים. זה אופייני לישראל ולישראלים להתעלם מהמציאות, ובתחום הזה כנראה שלגברת וילף יש הצטיינות יתרה.

כרגיל, מאמר מלומד של יורם פרי. המציאות היא פשוטה וכמעט מתמצת בנתון אחד. יש לבקש לעינת וילף, שהיכרותה את הסכסוך שטחית ובנאלית, אסמכתא אחת מהמשאים ומתנים שישראל קיימה עם הפלסטינים, על דרישה שלהם לשיבת כל הפליטים. כאחד שמכיר מקרוב את כל הטיוטות של המשאים ומתנים(קמפ דיוויד, טאבה ואנאפוליס)- מעולם זה לא קרה והפלסטינים ויתרו כבר ב-1988 על מימוש 'זכות השיבה'. בעימות שקיימתי מול עינת לרגל הוצאת ספרם הראשון- לא הייתה לה , ועד היום אין לה, את "ההוכחה" הזו. התביעה הפלסטינית הייתה ונשארה כל הזמן סימלית ותמיד נעה בין 80-100 אלף פליטים. מספר חסר משמעות מבחינה דמוגרפית, בעיקר לאור העובדה שבמקביל 400 אלף פלסטינים תושבי מזרח ירושלים מחזירים את התושבות הישראלית שלהם ונגרעים ממניין הערבים בישראל.

לטעמי יורם פרי טועה כאשר הוא טוען שיש לתקוף אישית את וילף. הרעיונות שהיא מציגה כל כך חלשים, שאין בעיה להפריך אותם בחמש דקות.
טעות נוספת של פרי היא עצם הנפילה במלכודת הטיעו של וילף. הוא טוען שהתגבש עם פלסטיני כאשר היא טוענת שאין כזה. זהו דיון מופרך, מיותר, שלא ייתכן שהוא מתבסס על המציאות. לדוגמא: האם יש עם בלגי? יש שם צרפתים והולנדים. מהי המורשת הבלגית? מה עקרונות היסוד לש האומה הבלגית? אבל יש מדינה בשם בלגיה ואף אחד לא מתכוון לטעון נגד קיומה.
מה לגבי דרום סודן? זו מדינה ש"נולדה" כדי להפסיק מלחמה עקובה מדם. אולי "נבטל" גם אותה?
לא ברור לי מדוע יש צורך לתקוף אישית או להגן על קיומו של עם פלסטיני. אפשר בלי שני אלה, עדיין להתבסס על דוגמאות מן המציאות, כדי לטעון בעד מדינה פלסטינית ותהליך שלום.

אילו שינויים חלו בעמדות אש"ף, פתח והרש"פ? נא לצרף ראיות מקיפות ומשכנעות בערבית – כי יש רבות כאלה שמוכיחות שלא חל שום שינוי, ולהיפך. הם לא מכירים בישראל ושורפים להשמיד אותה (כלומר את הכיבוש, שבו שם נרדף לישראל) ו"להחזיר" את כל "הפליטים", בדיוק כמו חמאס.
מה ישראל לא עשתה ולא עושה כדי לרצות ולתמוך ברשות ובעזה? הרי מתנגדי ביבי היום משתמשים בסיסמאות "מממן חמאס" בזמן שהם לפני הטבח ראו בסנואר "מנהיג פרגמטי". בקיצור, אד הומינם לא ישנה את המציאות ואת העובדות.

כתיבה אקדמית נאה, אבל,
היסטורית,
במדמנה הפוליטית ובמחוזות פרקטיקות של הינדוס מקיאווליאני, שיסוי שיבוש שקר,
השימוש הכוחני באנשים/נשים ובכלים
כדי לגרור קולות בין גושים,
לכרסם באחוזי חסימה של מחנה יריב,
להנדס תודעה או לזכות בהכנסות,
ולהיכנס מתחת לאפיריון פשיזם תיאוקרטי
מתוזמרים יחד עם
הצפות כאוס, בלבול מחנה היריב בקשקושים, השתלטות, שחיתות ויצירת חוסר אונים נרכש.
לגברת המדוברת (מה קשור איך היא נראית?!)
יש רקורד מסויים ותפנית חצי חדה חצי קורצת,
בתוך הקשר שהוא הרבה יותר קיומי ושיטתי,
לכאורה. הציון במאמר של פורומים וארגונים שונים מעניין ומהותי יותר מהרטוריקה המשוכללת…

(ובלי שום קשר,
מעניין שהיה איש טוב מבית טוב עם ערכים טובים ומפלגה די טובה ומשרד עורכי די טוב,
מעניין מה קרה שהפך כרכיכה.
ובלי שום קשר בכלל,
מי פרץ לסלולריים של חברי יש עתיד, ובנט וגנצי?)

מכתב מענין למערכת הארץ מציג את הדברים אחרת. לראיית שירלי ליאונר-כהן, דירוג האושר הגבוה מייצג פסימיות רבה – למרות המצב הנורא, הישראלים אינם מצפים לשיפור או שינוי, מבחינתם הגרוע הקיים, זה הכי טוב שאפשר לצפות.

אכן דברי טעם. אם כי, כמי שמתנהלת בחיי קהילה מסורתיים (נולדתי לזה ואז בחרתי בזה)באמת לא צריכה להיות מלומדת גדולה כדי להכיר את זה ממש מקרוב. הרבה לפני קפלן וערוץ 14.
ואז מגיע הרגע שהאיש החכם פתאום הופך דמגוג בעצמו. זה חזק ממנו. "נכלולי" "סוכן רהיטים"
אלוהים , איפה מגדלים כזו תודעה??
אבל הפרופ' גם קצת מודע לדיסוננס ואומר: לא חייבים לקרוא.
נכון!!! לא חייבים לכתוב
מאחלת לך שתצליח לרפא קנאה שנאה וזעם- זה פוגע לא רק באושר. זה פוגע בבריאות
החיים וההתמודדות כאן בארץ אבותינו ואמותינו… מורכבים גם ככה
חוסן*דמוקרטיה* שמח בחור בחלקם*

ולמה בחרו בשלי יחימוביץ', יאיר לפיד, מירב מיכאלי, מיקי חיימוביץ', מיקי רוזנטל ויסלחו לי אחרים ששכחתי? רק בגלל שהכירו אותם מהמדיה הישנה. לא בגלל שום תכונה אחרת שלהם. אז עכשיו זה זה רק על סטרואידים.

המינויים של טראמפ, כפי שמתוארים כאן, הם לעשות מהמקפצה את מה שנעשה במשך עשורים רבים (לפחות); אבל כנראה ש"המעמד החושב ברחבי העולם כולו" עדיין מסרב להבין.
וסתם נקודה קטנה: אפשר היה למנות לראשות NASA גם את סת' מקפרליין. לפחות הסירטונים היו יותר מצחיקים.

במקום בו יש תהליכים אוטוקרטיים פשיסטיים,
תיאוקרטיים קלפטוקרטיים קקיסטוקרטיים,
הינדוס הנרטיב הוא רק כלי אחד מרבים שמשרת להשלמת ריסוק דמוקרטיה ונורמות.
ריסוק הסדרים קיימים, קידוש הכיבוש, שבירת גבולות הכוח, ושעבוד למיליטריזם משיחי מצריכים מערכת שמתכחשת למגבלות הכוח, מוסר או מדיניות. כמובן, הפנטזיות בהכרח יכנעו לראליזם שמכתיבה המציאות.
העמקת מנגנון השליטה ודיכוי כתרגול תודעתי מצריכה ריסוק מיתוסים ישנים וכפיית סמלים פשיסטיים מקודשים בשליטה ובציות.
שחיתות כמנגנון שלטון ונאמנות מדרבנת הדגמת יכולת לפטור מוסרי למחנה המשטר.
אינטרסים צרים מתוארים כמיתוס גאולי, שהוא לעומתי ביחס לחשיבה רציונלית של רבין (שלא לדבר על חלומות פרס, לתפישתם).
פשיזם תיאוקרטי חייב למחוק ראליזם כדי להוכיח הצדקה דתית של כוח וחטאים.
רלטיביזם מוסרי הופך לכלל- הכל תלוי בסטנדרטים נגדיים של מנהיג עליון ואלו הרווחים במחנה.
מרחב הספק נמחק, הפיוס והפשרה לא אפשריים, ולכן חייבים לעסוק בדיכוי ביקורת ואינטלקטואליות. סתימת פיות היא מהות היררכיה צרה מבוססת שקר.
אם המנהיגות האפסית הרופסת הכושלת גרועה,
חייבים למחוק גיבורים אמיתיים.
הכשלון המוחלט (בעזה ובתפקוד ומדדים בינ"ל) יכול להיות מוצדק רק באמצעות הסחות דעת וסמלים וטקסים בלי קהל ושמות הזויים, שהם במכוון מנוגדים למיתוס הגבורה האלטרואיסטית האמיתית.
ביטול האחר ומראית עין של דמוקרטיה הם מאפייני הלא דמוקרטיה שמערבבת דת ומדינה, מכפיפה ולא מפרידה רשויות, יוצרת אפליה בין דם לדם ולא שיוויון, וגוזלת במקום להסיר צדק יציבות ושגשוג.
שחיטת רעיון הדמוקרטיה וערכיה
מחייב רמיסת אנשי מקצוע ישרים, מנגנוני בקרה אחריות ומשפט צדק.
המעבר מריאליזם לשיח משיחי כוחני מקדש מלחמות נצח במקום חיים ורדיפת שלמנים וסגידה לעגל כככ במקום חמלה ותקווה חייב לשחוט סמלי אמת ומה שעמד מאחוריהם בחיים.
וככל שהקריסות והכישלון המוחלט יתנפצו מול המציאות, כך הצרכים הנ"ל יצריכו יותר כפייה ודיכוי והסחות דעת.
קונספציה.

המושג "תיאורית קונספירציה" הומצא ע"י ה-FBI וה-CIA (מן הסתם בסיוע אחד הסניפים של Tavistock Institute בארה"ב), כדי לעשות דיסקרדיטציה למי שלא האמינו שמי שלא היה במחסן הספרים יכל לירות משם 2 כדורים ברובה שבקושי עבד, ולפגוע בשני אנשים ומכונית מ-4 כיוונים שונים.
הסרט היחידי שמראה את הפגיעה בנשיא קנדי, צולם ע"י בונה חופשי דרגה 33 בשם Abraham Zapruder (יהודי, למרבה הצער).
אין כמעט ספק שמדובר בזיוף, שכן מיקום השמש (עפ"י הזווית ואורך הצל) בעת הפגיעה בקנדי, שונה לחלוטין מזה שנראה באותו הסרט, שניות אחדות קודם לכן.
כך שלא רק שאוסוואלד לא היה המתנקש, אלא שספק אם בכלל היתה התנקשות (היתה התנקשות בשוטר J.D. Tippitt שכונה ע"י חבריו JFK בשל דמיונו לנשיא (!?!?). ידוע שבובי קנדי אמר שמי שמוטל לפניו איננו אחיו.

כל התיאור כאן של הנסיבות והגורמים להסכמי אוסלו מופרך. רבין, ערפאת ופרס היו בונים חופשיים שמחויבותם למסדר קודמת למחויבותם לעמיהם. זה היה חלק מהתכנית למזרח תיכון חדש – אותה שריקרק שימון פרס/קי לכל עבר, ושיורשו בנימין מיליקובסקי-נתניהו מקדם כיום (אל תגידו בקרית-גת).
איך בדיוק הכנסת ערבו-נאצים חמושים לארץ-ישראל אמורה לקדם את ה"שלום", וליהערך אל מול האיום הגרעיני – שלא היה ולא נברא?

הדגנרציה המכוונת והמתוכננת של התקשורת והאקדמיה, פוטרת את נציגיה מהנטל המיותר הזה של הבאת הוכחות לדבריהם. הסברים מתחום הפסיכולוגיה והסוציולוגיה הפוליטית באים להחליף את העיסוק בעובדות. הרי הכותב הוא "מהצד הנכון", אז מי בכלל ידרוש ממנו ראיה לדבריו?

לאחר שהמאמר הופיע באתר התפרסם מחקר מרתק בארה"ב שסיפר כי צעירים הגבירו את השימוש באסטרולוגיה. תעשיית האסטרולוגיה צמחה מ-12 מיליארד דולר בתחילת העשור ל-28 מיליארד לקראת סופו. "הכוכבים החליפו את מקום אלוהים" טענו מחברי המחקר.

מה שהניע את האדם, מאז ומעולם, היה חיפוש מזון, מים וביטחון. האדם מחפש 'משמעות', כמובן, גם בתקופות צנע ומחסור אבל זה מגיע או כאשר היאוש מכלה או כאשר יש לאדם כל צרכיו הפיזיים. לא חייבים להיות דתיים בכדי לראות את היתרונות בחיים דתיים ולא חילוני בכדי לראות את החסרונות. מצחיק שפרופ' הוא כזה דוגמטי.

רשימה מעוררת מחשבה ועניין. מאז ומעולם, במיוחד בעתות משבר ואסון אנשים דבקו בחיפוש נואש אחר משמעות (שבתאי צבי כמשל). האם תמיד החיפוש הזה מייצג משהו מיתי, לא רציונלי, מאגי? ואם כן, היכן, אם בכלל, אנחנו, הליברלים, הרציונאלים, נעדרי האלוהים יכולים למצוא משמעות?

אכן. בדיוק הבוקר אינפרנדתי בפייס מישהי שפרסמה סירטון הזוי עמוס תיאוריות קונספירציה. מעבר לחזרה על קונספירציית הקורונה – היא מאלו – היא הוסיפה תיאוריה לפיה החטופים לא באמת נחטפו לעזה והכל הוא חלק ממסע הינדוס תודעה של התשקורת, בלשונה. הקורונה הובילה לצורך במשמעות, 7.10 כמובן וכמו שהצרה סטרוק ניסחה זאת: זו תקופה של נס.

תודה יורם.
ויקטור פרנקל ששרד את השואה כתב את הספר האדם מחפש משמעות ובו טען שישנה משמעות אישית שניתן לגלות. רבים מוצאים משמעות במטרה שהם מבקשים להשיג, אחרים בעזרה לבני אדם, ואחרים בלימוד תורה או ובאמונה בכוח עליון שמכוון הכל. אירוסטרטוס מצא משמעות בהנצחת זיכרו על ידי הרס אחד משבעת פלאי תבל. משמעות המלחמה יכולה להמצא בערך החיים (הגנה עצמית), בנקמה, ברצון לעוצמה, במאבק על ארץ הקודש, במחקר מדעי והגדלת הידע האנושי. אולי אנחנו סובלים מעודף משמעויות סותרות?

תודה יורם, כדרכך, נהיר ומשכנע.
את המשמעות לקיום העם היהודי כבר הגדירו מזמן: לשמש "אור לגויים". לא בכדי הוגדרה כך המשמעות שכן לא היה עידן בחיי העם בו החיים התנהלו על מי מנוחות, והגדרה זו נטעה את האמונה ששרידותנו מובטחת. הסיבות לפורענויות שפקדו את העם היהודי הן בגלות והן בארצו היו מגוונות, כפי שגם חומרתם ועוצמתם. וחרף זאת, נותר תמיד חוטר והעם המשיך להתקיים. לנוכח זאת, האם שונה תקופתנו מתקופות קודמות? אולי המשקפיים שלנו השתנו ויכולתנו להבין, לנתח, לבקר, להשוות השתכללו? בתקופת המקרא רק לנביאים היו משקפיים כאלה, שאכן איפשרו להם להוכיח את הציבור שלהם ולשקף להם את איוולתם. בתקופתנו הנביאים הם העיתונאים, היועצים המשפטיים, הפילוסופים ואינטלקטואלים כדוגמת יורם פרי. ראייתם משקפת לנו את איוולת המנהיגים שנבחרו באופן דמוקרטי, הרבנים שהורמו מעם מתוקף שושלתם, וציבור הנוהים מחרים שלהם ואחריהם. אך מי ישמע לנביאים בני זמננו?
בעתות מצוקה ומלחמה, לדעתי, גובר הצורך בהשתייכות קבוצתית. ה'לבד' קשה מנשוא ומסוכן. את הדרך הכי זמינה להשתייכות קבוצתית מזמנת הדת שמתאפיינת בפולחן משותף בהתפרקות מחשיבה ביקורתית ובציות עיוור לרב. לעומת זאת, את הבדידות הבלתי נסבלת שנלווה לה הדהוד בלתי פוסק של סכנה מאיימת אולי אפשר להפיג, לכאורה, בעזרת סמים שמטשטשים אף הם את החשיבה ומנטרלים את הקשר למציאות.
ואני תמהה איזה אור עוד נותר פה במדינה כי אני מחפשת משמעות לילדי ונכדי אותם אני מותירה כאן אחרי לכתי.

אחת התופעות שמן הסתם אינן חדשות אך מודגשות ביתר שאת במלחמה הזאת היא האדרת הנופלים. יצא לי להשתתף בכמה לוחות צבאיות ואלמנט הגבורה חוזר ומתקרב זכר בכולן. החברים, המפקדים בצבא וגם ההורים מפארים את זכר המת בגבורה שגילה גם אם היא זו שהביאה לנפילתו., וזאת כאשר הולכת ומתבררת ההונאה שבמלחמה מתמשכת מסיבות פוליטיות בלבד. אלמנט הגבורה פועל לא רק כמנחם את המשפחה השכולה, אלא מדרבן את חבריו של הנופל לשאוף להגיע למקומו ו"לזכות" בלוויה שבה נאמרים דברי הלל על גבורתו .המוות הגבורה נותן משמעות חיים לאלה שנותרו מאחור.

פרופ' פרי – החשבון לראש ארגון המחבלים, הדיקטטור, הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו לא יוגש לעולם. ביבים שקרניהו ישלוט בישראל עד יומו האחרון ככל שירצה, עניין שיימשך עוד הרבה שנים, אלא אם כן הוא יסתבך באירוע בריאותי משמעותי וקוטל חיים באופן טבעי למהדרין. ביבים שקרניהו בנה בישראל מבנה פוליטי שמשרת אותו ושאיננו יכול להתפרק, משום שהוא מבוסס על אמונה בסיסית של כל חבריו בעליונות הדיקטטורה על כל שיטת משטר אחרת.

תודה. מאמר מאיר עיניים אך בו זמנית גם עושה חושך בעיניים. במחשבה עולה מיד כמובן ספרו של ויקטור פרנקל האדם מחפש משמעות. המוטו של הספר הוא: אם יש בשביל מה לחיות , אפשר לסבול כמעט כל איך.וכשהאיך מאד קשה והמנהיגות גרועה ואסונית החברה מתדרדרת לכיוונים רעים. סיום המאמר של יורם מזכיר לי את נחמיה שטרסלר שמקפיד לסיים כל מאמר שלו באזכור שנתניהו הוא המנהיג השפל ביותר בתולדות העם היהודי .
יורם מציין את החשבון הנורא שיוגש בבוא היום לנתניהו ואני נזכר שהאיש לא שילם מעולם את החשבונות שהוגשו לו. לא כאדם פרטי ולא כמנהיג. את החשבון משלמים ונשלם אנחנו.

הדבר הכואב והמדאיג בתיאור מצב הדברים כפי שיורם מתאר, זאת העובדה שהתרגלנו! התרגלנו לירידה הולכת ונמשכת בסטנדרטים של נורמות ציבוריות וחברתיות.
אנחנו כפסע משחיתות חוגגת ואבדן הבושה ( ראה ח"כ גוטליב בצווחות פוגעניות בבית המשפט)

תיאור מדויק ומדכא של המצב, כשממשלת העבריינים, המושחתים, הכושלים והפרזיטיים מביאה אותו לשיא. עד שלא תעבור מן העולם המצב יחמיר, ומי יודע כמה שנים יקח לשקם את ההרס והריקבון שזרעה. המועמדים להחליף אותה ע"פ הסקרים לא מעוררים אופטימיות.

יפה עשה פרופ' פרי שקשר בין המציאות בה אנו נמצאים למצב אנומי. הביטוי הכי דרמטי לכך הוא ההצהרה על הכוונה שלא למלא אחר הוראות בג"ץ.
נ ב. האם מערכת יחסים עם לבנונית, שיש בה ביטוי להעמקת הקשר בין עמים, נחשבת לאנומי אם כללי ביטחון שדה נישמרים?

המאמר מצביע באופן משכנע על סימני אנומי בחברה הישראלית (שחיקת נורמות, פיצול סמכויות, אלימות גואה). משתמע מהמאמר, שההתקרבות למצב החמור הזה נובעת מהתנהלות השלטון הנוכחי. כלומר, אם יתחלף השלטון, המצב עשוי להשתפר במהירות. או לא? לגבי הכותרת – "כבר לא ממש מדינה". נראה לי שזו ממש הגזמה. כל מי שהיה אתמול בהפגנה בת"א, עם מאות אלפים שמילאו את הכיכר והרחובות, יכול להעיד שעדיין "יש מדינה".

עוצמתו של המאמר נובעת מן הנתונים שמביא פרופ' פרי מתחומים שונים ומצטרפים ביחד לתמונה מבהילה. לכך ניתן להוסיף השתלחות ברמטכ"ל מכהן בתקופת מלחמה, ביזוי החלטות בג"ץ , אי הכרה בנשיא בית המשפט העליון,נסיון הדחה של היועמ"שית בשל דבקותה בשלטון החוק, פוליטיזציה ממאירה של המשטרה, מבקר מדינה שמשמש כלי שרת של השלטון. כמעט ואין תחום שלא פשו בו הריקבון, ההזנחה והשחיתות. החשש הגדול הוא שהשלטון הנוכחי ימצא את הדרך למנוע קיום בחירות במועדן כי הוא מוכיח שאין לו גבולות.