רשימה מעוררת מחשבה ועניין. מאז ומעולם, במיוחד בעתות משבר ואסון אנשים דבקו בחיפוש נואש אחר משמעות (שבתאי צבי כמשל). האם תמיד החיפוש הזה מייצג משהו מיתי, לא רציונלי, מאגי? ואם כן, היכן, אם בכלל, אנחנו, הליברלים, הרציונאלים, נעדרי האלוהים יכולים למצוא משמעות?

אכן מאמר חשוב ששם את האצבע על תהליכי העומק המדאיגים שמכרסמים בלגיטימיות של המפעל הציוני. נראה שהמשיחיים או הג'יהאדיסטים, גם אם הם מיעוט עדיין, מחזיקים בכוח הוטו לכל סוג של חשיבה רציונלית כמו זו המשתקפת במאמר. תודה פרפ' יורם פרי שהתרסת והזכרת שאפשר גם אחרת…

יש טענה ש"אינטלקטואל" היה במקור שם גנאי לאנשי ההגות והמצפון, שדרשו משפט חוזר לאלפרד דרייפוס, בצרפת, בסוף המאה ה-19- כמין אנשים שאינם נאמנים מספיק למדינתם. אלה היו הוגים אמיתיים שלא חששו לבקר מוסכמות רווחות בחברתם ובמדינתם ולא חששו מדעת הרוב (שהרי הרוב בד"כ טועה, כך טען המחזאי איבסן). יגאל בן-נון הוא, אם כן, אינטלקטואל אמיתי, שלא חושש להשמיע דעות לא מקובלות, לנפץ פסילים ולשחוט פרות קדושות אצלנו. כך הוא עושה גם כאן כשהוא נוגע באחת הפרות הקדושות המפוטמות הרועות בתודעה הישראלית. כל הכבוד על האומץ ועל היכולת להפוך תופעה על כל צדדיה וקרביה ולברוא אותה כרעיון חדש. שאפו על כך!
כמובן, שאפשר להתווכח על עצם הטיעון כאן. הבעיה העיקרית שמופיעה בטיעון של בן-נון היא ההכללה שהוא עושה עם מצבים אחרים ועם מקומות שונים. ביסוד הקונפליקט שלנו עם הערבים ובעיקר עם הפלסטינים, עומדים מיתוסים של צדק, פליטות, דת ותרבות, והם שונים מסוגי הקונפליקטים שבתוכם פעלו האמריקאים, למשל, בקוריאה, באפגניסטן או בעיראק. רוב הקונפליקטים ניתנים לפתרון פוליטי, הקונפליקט שלנו מסובך הרבה יותר בגלל המרכיבים הדתיים והמיתיים שבו.
השינוי הדרמטי בחייהם של העמים במזה"ת שלנו יקרה כשיהיו הרבה אינטלקטואלים מהסוג של בן-נון בשני הצדדים, שיבקרו וישחטו את הפרות הקדושות שעל גבן מתבשל הסכסוך שלנו כבר 120 שנה ויהפכו אותו מסכסוך מיתי לקונפליקט פוליטי. בצד השני יש כמה כאלה, שראוי להקשיב להם. אחד מהם הוא האינטלקטואל הלבנוני חאזם צאריה. כדאי לעקוב אחריו ולקרוא את מה שהוא אומר. כאן, למשל, בתרגום לעברית של אחד ממאמרי הביקורת שהוא מפרסם בעיתונות הערבית:
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9052568