שדרות רוטשילד תל אביב, בוקר שישי סוף נובמבר 2019. כיתות ילדים ומורים צעדו במחאת האקלים, שלטי קרטון צבעוניים נכתבו ביד, אבל האופטימיות החייכנית עלולה להתפתח לחרדה קיומית.

האם ההורים והסבים ממשיכים בעבודתם ופעולותיהם כרגיל, ואילו הילדים נשלחים לחזית? הפרלמנט האירופי הכריז על מצב חרום אקלימי וסביבתי, אירוע חסר תקדים, וילדי תל אביב באישור ועד הורים מרכזי, הכריזו על מאבק אקלימי ויצאו לצעדה.

אני נזכרת בדחיפות השיח הציבורי לפני שנים, בנושא רעידות אדמה ותקינה לבניית ממ"ד, ותוכניות למיגון מבנים ישנים עם תמריצים לקבלנים.

חלפו השנים, וכעת טוען מנהל תכנון שהמבנים המשופצים אינם מוגנים ומרכזי הערים נותרו לא מוגנות. המערכת כשלה בתכנון וביצוע אבל ראשים לא עפו ואיש לא מצביע על האשמים.

רק דבר אחד הפך לנצחי, תרגול הילדים בנוהל רעידות אדמה, שנה אחר שנה, טפטוף החרדה הקיומית. "אמא מתי כבר תגיע רעידת האדמה? התכוננו מספיק בגן ובכיתה" אמרה לי בתי הקטנה

רק דבר אחד הפך לנצחי, תרגול הילדים בנוהל רעידות אדמה, שנה אחר שנה, טפטוף החרדה הקיומית. "אמא מתי כבר תגיע רעידת האדמה?  התכוננו מספיק בגן ובכיתה" אמרה לי בתי הקטנה.

השינוי ההכרחי כל כך בסיסי ומשמעותי. זו לא מלחמה לילדים. אם דור ההורים והסבים היצרני והעובד לא ישכיל לשנות את השיח והמטרות, אין ערך לצעדות.

קבוצות הורים בכל הארץ קמו למאבק על העתיד. "הורים למען אקלים" קוראים קריאה לשינוי. זה קורה במרכז הארץ, במגוון שכונות. מצבנו טוב ביחס לכלל המדינה. לרובנו יש עבודה וחינוך ילדינו איכותי.

ההורים באזור נושאים במשרות בכירות וזוטרות ולכן חייבת להישאל השאלה: כמה מהורי הילדים עובדים במשרות ציבור, תקשורת, פרסום, תכנון, תחבורה וסביבה?

כמה מהם מבינים שבעבודתם הם לוקחים חלק בקידום והנצחת מצב החרום האקלימי והסביבתי? כמה מהם מבינים שהם לוקחים חלק בהסתרת וטיוח מידע ובחוסר כנות כלפי הציבור?

כמה מהם מבינים שבעבודתם הם לוקחים חלק בקידום והנצחת מצב החרום האקלימי והסביבתי? כמה מהם מבינים שהם לוקחים חלק בהסתרת וטיוח מידע ובחוסר כנות כלפי הציבור?

המשבר האקלימי והסביבתי נוצר ומתגבר מפעולות רבות ועקביות בכיוון הלא נכון. הקריאה לאנשים לצמצם צריכה בביתם, למחזר ולא להשתמש בכלים חד פעמיים פחות משפיעה, לעומת השינוי המשמעותי וההכרחי שנדרש בקבלת החלטות ברמה ארצית ובעולם העסקי.

דוקא עולם העסקים האגרסיבי בו עובדים הורים רבים, דוחף כל העת להגדלת צריכה ומכירה.

חברות ציבוריות ממשלתיות ופרטיות בהם עובדים הורים, הנהנים מהטבות רכב וטיסות עודפות – מבצעות לעיתים פרויקטים מנופחים, מזיקות לאקלים ולסביבה.

דוקא עולם העסקים האגרסיבי בו עובדים הורים רבים, דוחף כל העת להגדלת צריכה ומכירה

הורים העובדים בתכנון חייבים לבצע את השינוי לבניה ירוקה, למבנים שצורכים פחות אנרגיה. מבנים בריאים, שישרתו את הדורות הבאים.

הורים הלוקחים חלק בוועדות תכנון חייבים להרחיק את הלוביסטים ובעלי ההון. הורים העוסקים בטקסטיל ואופנה ומוצרים שונים, עיסוקם מחייב שינוי מערכתי, צמצום, העדפת המקומי, ייצור מאוזן והפחתת טביעת הרגל האקלימית.

הורים העוסקים בכתיבה ופרסום, המייצרים תוכן בהזמנת בעלי הון או רשויות, הפוגע בסיכוי להפחית צריכה, יש לשאוף לאיזון ובקרה ובכך לייצר עתיד בריא לילדיהם. תפעילו את השפעתכם.

נוח לכל עובד להאמין שהוא עושה את המוטל עליו ואין בכוחו להשפיע על מקבלי ההחלטות. לא כך הדבר. החשש של עובדים על מקום עבודתם מוכר וידוע, אך היכולת להשפיע ופיתוח העמדה הברורה, השיח המבקר והמאזן – יעצימו את ילדיהם פי כמה וכמה. שיח ציבורי יכול להשפיע במקום העבודה ועל מקבלי ההחלטות.

זו לא מלחמה לילדים, הורים סבים וילדים יכולים לצעוד ביחד. במקביל נפעל להפחתת הייצור והצריכה, לאיזון ובקרה, להפחתת השינוע ושימוש במוצר מקומי קיים, לעצור את ההתדרדרות

זו לא מלחמה לילדים, הורים סבים וילדים יכולים לצעוד ביחד. במקביל נפעל להפחתת הייצור והצריכה, לאיזון ובקרה, להפחתת השינוע ושימוש במוצר מקומי קיים, לעצור את ההתדרדרות.

ואל תכרתו עצים, אין סיבה טובה לכריתת עצים. יש לשלב עצים בבניה ופיתוח.

אוסי בנימין פועלת וכתובת על נושאי הקיימות, הבניה הירוקה. הצלת עצים וסביבה בריאה. מובילת המאבק המוצלח נגד כריתת מאות עצים ברחוב ארלוזורוב תל אביב, באמצעות חשיפת הליכי תכנון לא תקינים. משתפת מידע בין פעילי מאבקים אזרחיים רבים הנלחמים נגד תכנון מוטה אינטרסים זרים. מקדמת עירוניות מקיימת\"העיר שייכת לתושביה\". העדפת מקומיות כתפיסה כלכלית ערכית סביבתית