ניו יורק, נובמבר 2005. עשרה ימי חופשה במנהטן הביאו ברגע אחד לשינוי מוחלט בהתנהגותי. אורם הבוהק 24/7 של המשרדים ואולמות המסחר, חלונות הראווה, השילוט והמסכים המרצדים, חיסלו ברגע את עיקרון החיסכון האנרגטי בתאורה עליו שקדתי ולאורו חינכתי את ילדיי.
חשתי מבוכה ותסכול. כמה מגוחך לבקש מילדים לכבות את האור ביציאה מהחדר, בעוד שעסקים מוארים באור יקרות בזבזני 24 שעות. הצטערתי על ויכוחים והסברים חוזרים בנושא כה חסר ערך לשינוי גלובלי.
תל אביב אוקטובר 2019. מגדלי המשרדים במע"ר החדש והישן מטביעים את חותמם האנרגטי. האור הלבן בוהק בלילות למרחוק ממגדלי המשרדים הריקים והיוקרתיים.
חשתי מבוכה ותסכול. כמה מגוחך לבקש מילדים לכבות את האור ביציאה מהחדר, בעוד שעסקים מוארים באור יקרות בזבזני 24 שעות. הצטערתי על ויכוחים והסברים חוזרים בנושא כה חסר ערך לשינוי גלובלי
זרקורים בהיכל בלומפילד הריק מאירים את השמיים, כחללית ענק הנוחתת על יפו בכל לילה. רחוב אבן גבירול פינת רחוב פנקס, מסכי פרסום אגרסיבי, מבריחים את העוברים והשבים בחוסר נוחות.
האם ראוי להמשיך ולדרוש מילדים ומאזרחים לעצום את העיניים לנוכח הבזבזנות במסחר ועסקים?
השינוי ההכרחי הינו ברמת ניהול עירונית ולא באמצעות חקיקה ממשלתית. התנהלות אנרגטית נכונה וחסכונית בתאורה לעסקים תיקבע מקומית באמצעות הוראת שעה ל-X שנים. שינוי מהיר ומיידי גלוי וברור יביא תועלות לכל הצדדים.
חסכנות אנרגטית בתאורה בעסקים לדוגמא: כיבוי אורות חלונות הראווה והשילוט משעה יעודה, כיבוי תאורת המשרדים משעה יעודה, כיבוי זרקורים באולמות והיכלים ללא פעילות, הפחתת תאורת לובי כניסה ותאורת חוץ ציבורית במגדלים ובנייני משרדי ומסחר מעת סגירה, ואף כיבוי/הפחתת אורות דקורטיביים בחצרות הפרטיים משעה יעודה.
התנהלות אנרגטית נכונה וחסכונית בתאורה לעסקים תיקבע מקומית באמצעות הוראת שעה ל-X שנים, וכל שרשרת המשתמשים תזכה לתועלת ישירה
כל שרשרת המשתמשים תזכה לתועלת ישירה. תועלת תצמח גם לקופת העיריה: הגבלת שעות תאורת המשרדים, המסחר והשילוט, תאפשר לתושבים עובדים, לומדים, למשפחות ולמבוגרים – לחיות בצמוד למשרדים ומסחר. החלת עירוב שימושים על כל שכונות העיר תתאפשר באופן מידי ותגדיל את קופת העיר מארנונה עסקית.
התועלת שתצמח לבעלי העסקים: הפחתת הוצאות, הגבלת שעות העבודה לכדי ארגון יעיל. התועלת שתצמח לבעלי עסקים קטנים/חדשים: הפחתת הוצאות, הקטנת תחרות מנקרת עיניים. התועלת לתושבים: היכולת לנהל חיי שגרה בצמידות לאזורי מסחר ומשרדים, עירוב שימושים.
התועלת לעובדים: הגבלת שעות עבודה, יעילות וקיום חיי פנאי ומשפחה במקביל. התועלת לתחבורה: עירוב השימושים יפחית את הנסיעות לאזורי מסחר ועבודה מרוחקים.
הטבה משמעותית לבעלי החיים. לציפורים בעיר: תעזור ההפחתה באור המלאכותי. הטבה למערכת החינוך: נראות ברורה של כוונת המבוגרים ומקבלי ההחלטות לביצוע חסכון אנרגטי. הטבה לחדשנות ויצירתיות: פיתוח אמצעים נוספים לנראות והנגשת העסקים לקהל.
האם במצב המגוחך הקיים היום אפשר להטמיע באמצעות חינוך את חשיבות השינוי הנדרש לסביבה? להפחית זיהום, למחזר פסולת, להקטין צריכה, לתעדף תחבורה ציבורית לא מזהמת, לחשוב על העתיד?
האם נכון לגייס את הנוער למאבק האקלים ולהשכיב נערים ונערות בכיכר כאקט מחאה? המפתח לשינוי ערכי ומחויבות האזרחים נמצא בניהול העירוני. ראשות עיר חכמה המבינה את הקיימות המקומית תצליח לייצר שינוי נרחב
האם נכון לגייס את הנוער למאבק האקלים ולהשכיב נערים ונערות בכיכר כאקט מחאה? המפתח לשינוי ערכי ומחויבות האזרחים נמצא בניהול העירוני. ראשות עיר חכמה המבינה את הקיימות המקומית תצליח לייצר שינוי נרחב באמצעות עירוב שימושים.
מה היא עיר חכמה בעיניי? עיר הטובה לתושביה, ניהול עירוני מוטה חינוך בריאות וראיית עתיד. לעומתה עיר שלא תנסה ו/או לא תצליח לבצע שינוי, המשמעות היא שניהול העיר מוטה אינטרסים זרים ומוטה ממון. עיר בה הנראות אינה תואמת את החינוך והחזון אינה עיר חכמה.
פועלת וכתובת על נושאי הקיימות, הבניה הירוקה. הצלת עצים וסביבה בריאה. מובילת המאבק המוצלח נגד כריתת מאות עצים ברחוב ארלוזורוב תל אביב, באמצעות חשיפת הליכי תכנון לא תקינים. משתפת מידע בין פעילי מאבקים אזרחיים רבים הנלחמים נגד תכנון מוטה אינטרסים זרים. מקדמת עירוניות מקיימת\"העיר שייכת לתושביה\". העדפת מקומיות כתפיסה כלכלית ערכית סביבתית
הכותרות הראשיות עכשיו
צעד נוסף בהתחממות היחסים בין ישראל ומדינות ערב: נציגה רשמית של ישראל תשתתף מחר (שני) בכנס ביטחוני בבחריין, כך מסר מקור בבחריין לזמן ישראל. הנציגה, מנהלת מחלקה בכירה במשרד החוץ, אשר שמה נאסר לפרסום מטעמי ביטחון, תייצג את ישראל בסדנה המוקדשת לביטחון ימי ואווירי.
הסדנה, שתימשך יומיים, צפויה להתמקד במאמצי המדינות לסכל את המתקפות המתגברות מצד איראן באזור. הנציגים אמורים לדון באמצעי הגנה לספינות נגד תקיפות איראניות במפרץ הפרסי, אמצעי מניעה להברחת נשק ואמל"ח, וכן הגנה אווירית לתעופה אזרחית.
המפגש, אשר אורגן על ידי בחריין, ארצות הברית ופולין, הינו חלק ממה שמכונה תהליך ורשה, אשר החל בועידת ורשה בבירת פולין בפברואר השנה, בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו. במקור, אמור היה הכנס הראשון להתמקד במאמצים הגלובליים לסיכול האיום האיראני, אולם מאוחר יותר נושא הכנס השתנה באופן מעומעם למאמצים המשותפים להשגת יציבות במזרח התיכון.
משרד החוץ לא הכחיש כי בנבנישתי-גבאי תייצג את ישראל במנמה, בירת בחריין, ובתגובה תמציתית לזמן ישראל נמסר: "ישראל משתתפת בהמשך תהליך ורשה".
התמקדות הכנס מחר בהגנה ימית ואווירית מגיעה בעקבות מתיחות גוברת במפרץ הפרסי בין איראן לארצות הברית ובנות בריתה, מאז שהכריז נשיא ארה״ב דונלד טראמפ כי הוא נוטש את הסכם הגרעין עם איראן והחל להפעיל סנקציות כנגד הרפובליקה האיסלאמית. מאז, ספינות במפרץ הותקפו, מל״טים הופלו, ומיכליות נפט נחטפו.
שתי התקפות בשבועות האחרונים על מפעלים של תאגיד הנפט הסעודי הובילו לקיצוץ של 50% בתפוקת הנפט בממלכה וגררו להאשמות מצד וושינגטון ואירופה. בטהראן הכחישו כל קשר להתקפות הללו, למרות שמורדים בתמיכת איראן, הנלחמים בסעודים בתימן, לקחו ארחיות על ההתקפות הללו.
נפתלי בנט יצא אתמול להגנתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפוסט שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו (עוד על כך – ברשומה שהופיעה ב-7:03 ביומן זה). דבריו זכו לשורה של תגובות ברשת.
מה לדעתכם @naftalibennett שכתב את הטקסט הכי מביך בחייו, שנאלץ להחזיר משכורת על עבודתו כי שרה התעצבנה ששילמו לו, שעבד בתוך קן הקוקיה המושחת ויודע יותר טוב מכלנו איך זה מתנהל, מה הוא לקח כשכתב את ״מתחנן בבקשה, פליז, רחמנות עלי, תנו לי לזחול לליכוד״
— Judy Mozes (@JudyMozes) October 20, 2019
בנט מפרסם הערב פוסט תמיכה בנתניהו וטוען שלהפיל אותו על סיגרים יהיה מכה אנושה לימין. הוא גם מגדיר את החקירות ״רדיפה של מחנה הימין כולו.״ לפני שנה הוא נשמע אחרת. pic.twitter.com/pGgmCYc8jR
— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) October 19, 2019
שבוע טוב
יש מספיק בימין לצערי שבשבילם תמיכה בנתניהו היא המהות. תחרות מי מגבה חזק יותר.
דווקא עכשיו נדרשת חלופה:
ימין שמדבר על חשיבות מוסדות המדינה, שלטון החוק ודוגמא אישית כאידאל. הצורך בממשלת אחדות ציונית. כן בלי הכהניסטים והלאומנים הערבים.
שמדינת ישראל לא פחות חשובה מארץ ישראל.— Yoaz Hendel יועז (@YoazHendel1) October 19, 2019
נפתלי אתה משקר את העם ואתה לא תהיה מנהיג בארץ לעולם!מי כמוך מכיר את הזוג?מכיר בטח את מחאת המילואימנקים?מאיפה הגיע הכסף?ואתה עוד יודע הרבה דברים של הזוג.אתה כמו בעל מוכה.אתה זוכר מדוע לא מינו אותך למנכ״ל של יעלון?כי אני התקשרתי לשרה והיא צרחה על ביבי כמו מטורפת והמינוי בוטל מיד https://t.co/QQcwznihDQ
— ronimana (@RoniMana) October 19, 2019
אתה מכיר טוב מרבים אחרים את הריקבון והטירוף. לא, לא הכל כשר כדי להכנס לליכוד, נפתלי.
— Ben Caspit בן כספית (@BenCaspit) October 19, 2019
בשבוע שעבר דיווחה תמר אלמוג בתאגיד השידור כאן, שלא צפוי להיות מוגש כתב אישום נגד עורך הדין דוד שמרון בפרשת הצוללות. אפשר שדיווח זה הוא שהביא את השר דודי אמסלם להידרש לתיק 3,000.
תיראו מופתעים –
לא יהיו כתבי אישום נגד 2 "המעורבים הכי קרובים לנתניהו" בפרשת הצוללות, שכמעשה נבלה קראו לה במקרה תיק 3000, "פרשת השחיתות הגדולה בתולדות המדינה"
למרות ה'גילויים' של בוגי, חרף העליהום הנבזי על רה"מ.
בושה!— דודי אמסלם ???????? (@dudiamsalem) October 19, 2019
בסוף השבוע פורסם ב"הארץ" ראיון עם שרת החינוך לשעבר יולי תמיר, שבו מתחה ביקורת על שר החינוך הנוכחי, רפי פרץ. "כשאת רואה אותו במשרד החינוך, מה את מרגישה?", שאלה רוית הכט את תמיר, וזו השיבה: "אני רוצה למות. באמת. אני מיואשת. הוא מפר בברוטליות את ההבנה שהייתה לאורך כל השנים, גם כשהיו שרים דתיים – לא לכפות אחד על השני את אמונתו". אמש הגיב יושב ראש הבית היהודי לדברים.
כששרת החינוך לשעבר יולי תמיר משתלחת בי אישית למרות שלא נפגשנו מעולם זה מאכזב ומעיד על מצב הפוליטיקה בישראל. וזה כבר עובר כל גבול אפשרי.
אם מישהו בימין או בציונות הדתית היה מתבטא כך כלפי שליחי ציבור בשמאל, הטהרנים מהשמאל כבר היו חוגגים.
שבוע טוב ופתקא טבא, מתוך אחדות ואהבת חינם. pic.twitter.com/lXoMfQjLu0
— רפי פרץ (@realrafiperets) October 19, 2019
"הלוואי ויעשה ממשלה עם הערבים. הלוואי. זה יחזיק חודש וידעו כולם את הפנים ונלך לבחירות אחרי חודש – וניתן בראש. והליכודניקים יבינו כי לא יכול להיות, לא יכול להיות… אחמד טיבי בממשלה, ואיך קוראים לו ראש הרשימה המשותפת? אני לא זוכר… עאודה ברשימה, ופאודה ברשימה, וזה לא עובד" – כך אמר חבר הכנסת חיים כץ מהליכוד על בני גנץ בכינוס פוליטי, שנערך בשבוע שעבר ותוכנו פורסם אתמול על ידי עקיבא נוביק בחדשות 13.
חיים כץ: "הלוואי שגנץ יקים עם הערבים ממשלה שתיפול אחרי חודש" • @akivanovick עם דבריו המלאים >> https://t.co/ypkNI5sGez pic.twitter.com/wl5OXD658B
— חדשות 13 (@newsisrael13) October 19, 2019
הספירה לאחור לקראת פקיעת המנדט שניתן לבנימין נתניהו להרכיב ממשלה – נמשכת: השבוע, ביום רביעי הקרוב, יסתיים פרק הזמן שבו יכול יושב ראש הליכוד להציג ממשלה בראשותו. בתחילה אמנם אמר נתניהו שאין בכוונתו להותיר בידיו את המנדט אם ייווכח שאין בכוחו להקים ממשלה, אך עד כה לא הודיע לנשיא ראובן (רובי) ריבלין כי כשל בניסיונו.
עם תום 28 הימים שעמדו לרשות נתניהו, צפוי הנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על יושב ראש כחול לבן, בני גנץ. אפשר שקודם לכן ייוועץ ריבלין עם חברי הכנסת. לנתניהו אמנם יש אפשרות לבקש מריבלין ארכה בת 14 יום – דבר שעשה במערכות בחירות קודמות – אולם הסברה הרווחת היא שראש הממשלה יימנע מלעשות כן, הואיל והנשיא צפוי לדחות את הבקשה, כך מעריכים במערכת הפוליטית.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם פיטר את נפתלי בנט מממשלתו, פעל כדי להפיץ פרסומים שליליים על אשתו של בנט, גילת, ועל אביו, ג'ים, אבל זה לא מנע מיושב ראש הימין החדש לצאת אמש להגנתו של יושב ראש הליכוד.
חבריי במחנה הימין, שיהיה לכם ברור:אם מערכת המשפט תצליח להפיל את נתניהו בגלל סיגרים וכתבות באתר וואלה, זו תהא מכה…
פורסם על ידי נפתלי בנט – Naftali Bennett ב- יום שבת, 19 באוקטובר 2019
יו"ר מרצ לשעבר זהבה גלאון: "נתניהו מנסה למכור לציבור שעצם האצבע הערבית איננה לגיטימית, ופחד מ–20% מתושבי המדינה הוא ריאליזם".
נתניהו מנסה למכור לציבור שעצם האצבע הערבית איננה לגיטימית, ופחד מ–20% מתושבי המדינה הוא ריאליזם. זו הסתה ומתכון בדוק לדם. אבל מה שמביש זה לראות איך שלושה רמטכ"לים מגמגמים מול מבחני נאמנות שמחבר חשוד סדרתי, רגע לפני שהמנדט שלו פוקע https://t.co/ZpOzmAJ8eM
— זהבה גלאון (@zehavagalon) October 19, 2019
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
בספרו החדש מתאר ניר ברקת את קורותיו – מהצנחנים להיי-טק, לראשות עיריית ירושלים, ועתה לכנסת. הקריאה על אודות שירותו הצבאי מחדדת את ההבנה, שכמו ברקת וחבריו לשנתון 1977, גם עכשיו הטובים כמעט שלא חותמים לשירות קבע ארוך, וחשוב שחלקם לפחות, יוסיפו לשרת בצה"ל.
החודש יצא לאור "רץ למרחקים ארוכים" (הוצאת ידיעות ספרים, 2019), ספרו האוטוביוגרפי של הח"כ הטרי מטעם "הליכוד", ניר ברקת. עיקר הספר מתמקד, כצפוי, בימיו בעולם העסקים ובתקופה שבה שימש כראש עיריית ירושלים, אבל לכל אורכו הוא מדגיש את העובדה שהונע ופעל בהתאם לערכים שספג בשירותו הצבאי הקרבי.
עיקר הספר מתמקד, כצפוי, בימיו בעולם העסקים ובתקופה שבה שימש כראש עיריית ירושלים, אבל לכל אורכו הוא מדגיש את העובדה שהונע ופעל בהתאם לערכים שספג בשירותו הצבאי הקרבי
"את שש שנות שירותי הצבאי עשיתי בצנחנים. נפצעתי ב'מבצע מוביל' בלבנון ונלחמתי שלא יורידו לי פרופיל כדי שאוכל להגשים את משאת חיי ולהיות מ"פ. בשנות השירות הארוכות שלי כלוחם וכקצין, בסדיר ובמילואים, בין הלחימה בלבנון לקסבה של שכם, עוצבה אישיותי. את היכולת להגדיר יעדים ומטרות ולסחוף אחרי אחרים למדתי שם" (עמוד 9), כתב.
הקריאה בפרק על אודות הקריירה הצבאית הקצרה שלו מחדדת אבחנה על מצב הקצונה של צה"ל כיום – הטובים לא נשארים בקבע.
שנתון של כוכבים
הוא התגייס לצנחנים ב-1977. זו היתה שנה מוצלחת במיוחד לחטיבה, אשר הניבה שורת קצינים צעירים ובולטים, שהתחנכו תחת שרביטם של המח"טים אמנון ליפקין-שחק, דורון רובין ויורם יאיר, ולקחו חלק בשורה ארוכה של פשיטות בלבנון (שבאחת מהן כאמור, נפצע), בשלהי שנות השבעים וראשית שנות השמונים.
זה קרה, בין היתר, כתוצאה מכך שסיירת שקד פורקה אז ומתגייסיה, שממילא הוכשרו בבסיס הטירונים החטיבתי, שובצו בפלוגות הטירונים של החטיבה שהפכו גדולות ואיכותיות יותר בזכותם. ברקת, שהיה אחד מהם, עשה את המסלול בגדוד 890. את הדיבידנדים קטפו החטיבה הסדירה וחטיבות המילואים שלה במלחמת לבנון הראשונה.
במקביל אליו ולצידו שירתו אז בחטיבה גם בני גנץ, שבהמשך היה לרמטכ"ל ולראש המפלגה הגדולה בכנסת הנוכחית, גדי שמני, מאיר כליפי ויצחק גרשון, שהיו לאלופים, עו"ד אליעד שרגא, לימים יושב ראש התנועה לאיכות השלטון, אל"מ (מיל') יגאל שרון, שהיה מח"ט חברון, וכן דורון אביטל, מפקד סיירת מטכ"ל וח"כ לשעבר. בן מחזור נוסף, שאינו קצין, הוא הח"כ לשעבר איתן כבל.
כשפרצה מלחמת לבנון ביוני 1982, פיקד ברקת על פלוגת מסלול ב-890, אשר "מצאה את עצמה בלבנון במשך כמעט שנה, תקופה אינטנסיבית עם עסקת הכל־כלול: שיט על הנחֶתת 'בת שבע' של חיל הים ונחיתה בשפך נהר האוואלי, קרב בדאמור, קרבות בהרי השוף, שמירת קו בכביש ביירות־דמשק, קרבות הכניסה לביירות ועוד. נכנסתי ללבנון עם פלוגה צעירה, שהתבגרה שם מהר מאוד" (עמוד 32).
כשפרצה מלחמת לבנון ביוני 1982, פיקד ברקת על פלוגת מסלול ב-890, אשר "מצאה את עצמה בלבנון במשך כמעט שנה, תקופה אינטנסיבית עם עסקת הכל־כלול…"
הפלוגה ומפקדה הצטיינו בלחימה, שכללה קרבות מטווח קצר עם הקומנדו הסורי. ברקת היה מ"פ מעולה, אבל כמו רוב הקצינים המבטיחים מאותו שנתון (כאמור, ארבעה הגיעו בהמשך למטה הכללי), הוא השתחרר זמן קצר לאחר המלחמה.
מאז ועכשיו, הטובים לא נשארים בצבא
במילואים פיקד ברקת על פלוגה בגדוד 7008, בחטיבת הצנחנים 551 במשך שבע שנים. הפלוגה, כתב, "החליפה שבעה מפקדים בשבע שנים; אחד מהם היה עפר שלח, חבר ובן מחזור שלי מהסדיר" (עמוד 42). כששלח פיקד על פלוגת הצנחנים במילואים בלבנון, הכוח שלו עלה על מטען והוא נפצע קשה ואיבד את אחת מעיניו. לאחר קריירה מצליחה בתקשורת הגיע גם הוא כמו ברקת ואחרים מהשנתון לפוליטיקה, כח"כ מטעם "כחול לבן".
במאמר שהיה חלק מניסיון של עמיתו ב"מעריב", יואב לימור, לשרטט את המטה הכללי של 2008, זיהה שלח בעיית משאבי אנוש, שמאז רק החריפה. מכל חבריו למחזור הגיוס בצנחנים ב-1977, רבע מכלל הגיוס של אותה שנה, רק אחד נשאר בצבא (גדי שמני).
"שיטת המשולשים הוותיקה של צה"ל – הטוב משלושת המ"מים יהיה מ"פ, הטוב משלושת המ"פ יהיה מג"ד, וכך הלאה והלאה בסולם – הניחה שכל השלושה אכן רוצים להמשיך הלאה. זה כבר לא עובד ככה…"
"שיטת המשולשים הוותיקה של צה"ל – הטוב משלושת המ"מים יהיה מ"פ, הטוב משלושת המ"פ יהיה מג"ד, וכך הלאה והלאה בסולם – הניחה שכל השלושה אכן רוצים להמשיך הלאה. זה כבר לא עובד ככה. וכשבוחרים אחד מתוך אחד, העובדה שהוא באמת טוב היא כבר מקרה סטטיסטי, שלא קורה בכל מחזור ובכל בחירה", כתב.
שלח טען, בצדק, שהמצב הזה בוודאי טוב מהתקופה שבה כל קצין צנחנים ראה את עצמו כרמטכ"ל בפוטנציה, ושכלל לא בטוח שהחברה הישראלית "צריכה להיות עצובה שניר ברקת, גם הוא בן מחזור, הפך לנשיא בי.אר.אם, העומדת בחוד הטכנולוגי של קצה השפיץ הטכנולוגי, במקום למח"ט הצנחנים".
הדברים חלים כמובן על שאר בוגרי השנתון, אבל את צה"ל "המצב הזה הפך למערכת שרידותית, שבה מספיק לא לעשות טעויות כדי להתקדם. המאבק על הקידום, שפעם כלל טונות צבע, השמצות ועלילות גבורה ושווא, הפך לווריאציה מודרנית על הקלישאה הצבאית, לפיה אם תקשור סג"מ לעץ ותבוא בעוד עשר שנים, תמצא סגן-אלוף".
"המאבק על הקידום […] הפך לווריאציה מודרנית על הקלישאה הצבאית, לפיה אם תקשור סג"מ לעץ ותבוא בעוד עשר שנים, תמצא סגן-אלוף"
שלח כתב את המאמר ב-1998. מאז, המצב השתפר רק בעת עימותים גדולים כמו האינתיפאדה השנייה או לאחר מלחמת לבנון השנייה, כאשר תחושת צורך ושבר גדולים הניעו אנשים להישאר בקבע. בשאר הזמן, ובוודאי עכשיו, כפי שקבע נציב קבילות חיילים הקודם, אלוף (מיל') יצחק בריק, בדו"ח שפרסם "צה"ל נכשל בהשארת הטובים", בוודאי לשירות קבע ארוך טווח.
במילואים, כדברי הקמל"ר לשעבר, תא"ל (מיל') שוקי בן ענת, מורכב דור המ"פים והמג"דים למעשה מ"מי שאשתו מרשה לו". כתוצאה מכך גם מספר הקצינים בקבע שמחזיקים במינוי משנה (מנמ"ש) כמפקדי פלוגות וגדודים במילואים הוא במגמת גדילה מתמדת.
נכון, אלו שמשתחררים כיום מצה"ל נדרשים לחברה הישראלית, שאינה מצויה תחת איום קיומי, עוד יותר משהיו נדרשים בוגרי שנתון 1977. אבל בצבא, בסדיר ובמילואים, ישנו משבר כוח אדם של ממש.
כוחו של הצבא הוא באנשיו, ולא במערכיו הטכנולוגיים. אבל משוואה שתתבסס על תגמולים, שמתורגמים ל"מה יוצא לי מזה", ולא על תחושת משמעות, שייכות וערך – לא תחזיק מים. ואת אלו יש לחזק
כוחו של הצבא הוא באנשיו, ולא במערכיו הטכנולוגיים. אחת הדרכים להשאיר את הטובים בשירות, או לפחות את חלקם, היא מסלולי שירות משולבים שכוללים תחנות במערכי השדה, המודיעין והסייבר (שיבטיחו אפשרויות תעסוקה באזרחות). ישנן כמובן דרכים נוספות, אבל בכל מקרה משוואה שתתבסס על תגמולים, שמתורגמים ל"מה יוצא לי מזה", ולא על תחושת משמעות, שייכות וערך לא תחזיק מים. ואת אלו יש לחזק.
למבצע "חומת מגן" למשל, קבע האלוף (מיל) גיורא איילנד הגיע צה"ל עם ארבעה מפקדי חטיבות חי"ר, "מהטובים שהיו לו אי־פעם". המבצע ההוא הצליח לא מעט בגללם, וכדאי שמינויים לתפקיד לא יהיה בגדר מקרה סטטיסטי.
גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.
למקרה שפיספסת
תגובות אחרונות
המחזמר "אגם הברבורים: אופרת הרוק", המוצג כעת בניו יורק, הוא התוצרת האחרונה בייצוא התרבותי של ישראל לארצות הברית.
למרות שהמחזמר לא כולל אפילו מילה בעברית, היוצרים שלו הם אייקונים ישראלים, ושני שליש מהצוות – המונה 12 שחקנים צעירים – מגיעים מהארץ.
המחזמר משתמש בבלט הקלסי של צ'ייקובסקי בתור בסיס, לרבות סיפור האהבה בין הנסיך זיגפריד, הפלייבוי המלכותי, לאודט, נסיכת הברבורים.
המופע נפתח עם המוזיקה המוכרת של המלחין הרוסי, אך אז לוקח זווית אחרת, ונוסק למחזמר פופ-רוק סקסי עם שירים חדשים.
הפרויקט החל כרעיון של הכותבת מירית שם-אור ובתה שרונה פיק, שאליהן הצטרף הבמאי צדי צרפתי. שרונה אומרת כי החומרים התאימו לה, משום שאביה, צביקה פיק, "היה נוהג לנגן את היצירה הזו באופן ספציפי כשהייתי ילדה.
"הוא הגיע מרקע קלסי, ומאוד מאוד אהב את זה, כך שהוא רצה שאנחנו נכיר את זה", היא אומרת. "התאהבתי ביצירת המופת הזו, ויצירת המחזמר הזה משלבת את האהבה שלי לפופ-רוק ולמוזיקה קלסית".
![צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/10/LK1_1623-e1570452498790-640x400.jpg "צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)")
פיק ואחותה דניאלה (הנשואה לבמאי הקולנוע קוונטין טרנטינו) היו צמד בתחילת שנות ה-2000, ואחרי שהיה להם להיט ענק, אומרת פיק, היא הפכה ליותר בטוחה ביכולות ההלחנה שלה, והחלה להתייחס לזה יותר ברצינות.
בתור אם לשלושה ילדים קטנים, פיק הפחיתה את המיקוד בשירה והתמקדה במה שהיא קוראת לו "חלום חיי". לאחר שאמה כתבה את עלילת המחזמר והמילים לשירים, "היא וצדי ישבו במשך שעות ליצור את המחזה, ואני עבדתי איתו על השירים. זה מאמץ משותף", אומרת פיק.
צרפתי כבר מכיר את משפחת פיק: בתחילת שנות ה-70, הוא הופיע בגרסה הישראלית של המחזמר "שיער" עם צביקה. "לאחר 18 שנים בתור שחקן, מאז גיל 10, זו הייתה ההופעה האחרונה שלי על הבמה. חווה אלברשטיין ביקשה ממני אז לביים מופע שלה, ולפתע החיים שלי השתנו והפכתי לבמאי", מספר צרפתי.
צרפתי, הידוע בהפקות ענק על הבמה ובטלוויזיה בישראל, צוחק כשהוא אומר ש"אגם הברבורים: אופרת הרוק" הוא "הדבר הקטן ביותר שאי פעם עשיתי.
"אבל כשהייתי בן 13", הוא אומר, "שמעתי מוזיקה של צ'ייקובסקי, רציתי לחבר כוראוגרפיה ל'אגם הברבורים', ואפילו שיחקתי את הנסיך. אז כששרונה ומירית סיפרו לי על כך, אמרתי, בואו נשב יחד. אחרי שבועיים, אמרתי שאני בעניין".
צרפתי רואה במחזמר התאמה מתבקשת של היצירה הקלסית מהמאה ה-19 למאה ה-21. "אגם הברבורים תמיד היה בלט, אבל אף אחד לא כתב אותו בתור מחזה, עם טקסט, עם סיפור. עבדנו כדי לבנות סיפור בין השירים", הוא אומר.
מאפיין מרכזי בנראטיב הוא הנבל, הרוזן פון רוטברט, המגולם על ידי השחקן, הכותב והמפיק הישראלי-אמריקאי, עדן יעקב לוי. זה אתגר מהנה עבור לוי יליד ירושלים, שהגיע לניו יורק לפני קרוב לעשור בגיל 25 כדי ללמוד משחק.
"פון רותבארט הוא אדם מאוד מרושע", אומר לוי. "מגלומן שחושב שהוא מלך העולם, ורוצה לשלוט בכל מי שהוא יכול ומה שהוא יכול. לשחק תפקיד של חזיר שוביניסטי היה קשה, כי אני לא מזדהה עם שום דבר מזה ברמה האישית. למעשה, אני מתנגד לזה. אבל מנקודת מבט של משחק, לשחק דמות שכזו זה כיף".
לוי- אשר בדומה לשחקנים רבים, מחזיק בעבודה צדדית: מורה לעברית בברוקלין – מעריך את הזכות להשתתף כעת במחזמר כחול-לבן. "זה כיף, קומדיה קלה, פארסה, אבל היא גם מתמודדת עם נושאים רציניים כמו סקסיזם", אומר לוי.
פיק, צרפתי ולוי מלאים תקוות בנוגע לעתיד של היצירה האהובה שלהם, אשר מציגה כעת בחלל הקטן יחסית של Chelsea Music Hall מתחת לשוק צ'לסי במנהטן, והיא תעבור למיקום אחר בניו יורק סיטי בנובמבר.
לוי מדמיין את סצנת נשף המסכות הווינאי הנוצץ על במה גדולה יותר, וצרפתי להוט לגרום להצגה לצמוח, צעד אחרי צעד. "אני לא רוצה לראות ארבע או חמש ברבורות", אומר הבמאי, ביחס ללהקת הציפורים המרפרפות על במת המחזה. "אני רוצה לראות 12 מהן. זו אגדה, זו פנטזיה. ופנטזיות הן גדולות".
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
פוסט נפלא ומעורר מחשבה. מצד אחד, הוא עגום – שכן הוא מצביע על מצב ממשי, ועל אינטרסים רבים שפועלים נגדנו, תושבי הערים. מאידך, הוא מציף נושא חשוב מאוד באופן ברור ונהיר, ומעודד את כולנו – להתעורר.
תודה!