נולדתי בבאר שבע בשכונת ה' לדוגמא. שכונת משעולים מדברית, ללא כניסת מכוניות. רצף בתי קרקע קטנים בבניה טורית והבנה אקלימית.
קירות בלוק חשוף גבוהים חילקו בין חצרות הבתים והרחוב. לא הרגשנו את החום והרוח המדברית.
אוסי בנימין פועלת וכתובת על נושאי הקיימות, הבניה הירוקה. הצלת עצים וסביבה בריאה. מובילת המאבק המוצלח נגד כריתת מאות עצים ברחוב ארלוזורוב תל אביב, באמצעות חשיפת הליכי תכנון לא תקינים. משתפת מידע בין פעילי מאבקים אזרחיים רבים הנלחמים נגד תכנון מוטה אינטרסים זרים. מקדמת עירוניות מקיימת\"העיר שייכת לתושביה\". העדפת מקומיות כתפיסה כלכלית ערכית סביבתית
שדרות רוטשילד תל אביב, בוקר שישי סוף נובמבר 2019. כיתות ילדים ומורים צעדו במחאת האקלים, שלטי קרטון צבעוניים נכתבו ביד, אבל האופטימיות החייכנית עלולה להתפתח לחרדה קיומית.
האם ההורים והסבים ממשיכים בעבודתם ופעולותיהם כרגיל, ואילו הילדים נשלחים לחזית? הפרלמנט האירופי הכריז על מצב חרום אקלימי וסביבתי, אירוע חסר תקדים, וילדי תל אביב באישור ועד הורים מרכזי, הכריזו על מאבק אקלימי ויצאו לצעדה.
אוסי בנימין פועלת וכתובת על נושאי הקיימות, הבניה הירוקה. הצלת עצים וסביבה בריאה. מובילת המאבק המוצלח נגד כריתת מאות עצים ברחוב ארלוזורוב תל אביב, באמצעות חשיפת הליכי תכנון לא תקינים. משתפת מידע בין פעילי מאבקים אזרחיים רבים הנלחמים נגד תכנון מוטה אינטרסים זרים. מקדמת עירוניות מקיימת\"העיר שייכת לתושביה\". העדפת מקומיות כתפיסה כלכלית ערכית סביבתית
ניו יורק, נובמבר 2005. עשרה ימי חופשה במנהטן הביאו ברגע אחד לשינוי מוחלט בהתנהגותי. אורם הבוהק 24/7 של המשרדים ואולמות המסחר, חלונות הראווה, השילוט והמסכים המרצדים, חיסלו ברגע את עיקרון החיסכון האנרגטי בתאורה עליו שקדתי ולאורו חינכתי את ילדיי.
חשתי מבוכה ותסכול. כמה מגוחך לבקש מילדים לכבות את האור ביציאה מהחדר, בעוד שעסקים מוארים באור יקרות בזבזני 24 שעות. הצטערתי על ויכוחים והסברים חוזרים בנושא כה חסר ערך לשינוי גלובלי.
אוסי בנימין פועלת וכתובת על נושאי הקיימות, הבניה הירוקה. הצלת עצים וסביבה בריאה. מובילת המאבק המוצלח נגד כריתת מאות עצים ברחוב ארלוזורוב תל אביב, באמצעות חשיפת הליכי תכנון לא תקינים. משתפת מידע בין פעילי מאבקים אזרחיים רבים הנלחמים נגד תכנון מוטה אינטרסים זרים. מקדמת עירוניות מקיימת\"העיר שייכת לתושביה\". העדפת מקומיות כתפיסה כלכלית ערכית סביבתית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
פוסט נפלא ומעורר מחשבה. מצד אחד, הוא עגום – שכן הוא מצביע על מצב ממשי, ועל אינטרסים רבים שפועלים נגדנו, תושבי הערים. מאידך, הוא מציף נושא חשוב מאוד באופן ברור ונהיר, ומעודד את כולנו – להתעורר.
תודה!
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
למקרה שפיספסת
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
וואו סיפור מרגש.
רגישות של ילדים קטנים עם אינטואיציה מצויינת ואפילו שאינם יכולים להסביר את ההשפעה הנרחבת הם פועלים נכון,
לעומת מבוגרים, שמנותקים מהטבע, ובעלי בורות מוחלטת בנושא אקלים כדוה"א והשפעות העצים בכל התחומים: מבחינה לימודית,חברתית,אקלימית, מבחינת האדמה,מבחינה כלכלית ועוד…
כל כך נכון כל מה שכתבת , מרגש ומראה בדיוק על האבסורד הזה !!! ראשי השלטון והשליטה בתושבים , לוקחים את זכויות חיי העצים לידיהם , וכורתים אותם בלי משים , בהינף מסור חשמלי , נופלים העצים למותם ! והציפורים נעלמות מהעיר איתם . עיוורון קיבעון ונוקשות של המחליטים !!! אל מול החיים !!!
נכון מאוד. אנו נאבקים גם בירושלים על שימור עצים ותיקים, הנפגעים ומתמעטים כתוצאה מפרויקטים שונים ומשונים של תחבורה, בנייה ו"שדרוג" רחובות. מתי יפנימו את הערך הנופי והאקולוגי של עצים? חורה גם הביטוי "פיצוי נופי", כאילו אפשר לפצות על אבדן עצים גדולים, עבותים ומצלים.