יושבים חבורת צעירים תחת עומס בלתי אפשרי של לימודים מורכבים במתמטיקה, בחינות מכשילות, תחרות מתמדת על ציונים בשיטת חישוב ממוצע ייחודית לטכניון מכל המוסדות האקדמיים (שיטת 2.2), והיו בינינו שממש נלחמו נגד סיכון של ממוצע טכניוני שאינו עובר, אשר משמעותו קשה.
היינו מודעים לכך שהדרישות מאתנו גבוהות יותר מהדרישות מהסטודנטים ברוב המוסדות האקדמיים האחרים, והייתה גם גאוות יחידה. הפגישות בינינו באגודת הסטודנטים יצרו אתנחתא וזמן למתוח שרירים ולהתרענן.
היינו מודעים לכך שהדרישות מאתנו גבוהות יותר מהדרישות מהסטודנטים ברוב המוסדות האקדמיים האחרים, והייתה גם גאוות יחידה. הפגישות בינינו באגודת הסטודנטים יצרו אתנחתא וזמן למתוח שרירים ולהתרענן
וברקע – המוח המשיך לעבוד על המצאות ויצירתיות בתחום המתיחות, הרבה לפני יגאל שילון.
ליוסי ורדי (כיום ד"ר יוסי ורדי, יזם הייטק) ולי היה מדור משותף למתיחות בעיתון ניצוץ. חלק מהזמן העיתון היה בשותפות עם אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, חנוך לוין ז"ל (בהמשך מחזאי נודע) היה אחראי על העמוד האחורי בעיתון, שראה אור אחת לשבוע.
באחת המתיחות, רתמנו את הציבור הנאיבי בהדר חיפה לתרום מוצרים לאוצר כדי לאושש את המדיניות הממשלתית. שר האוצר היה אז פנחס רוזן. בתמונה שהופיעה בעיתון צולם יוסי ורדי עולה על דרגש ומציג לראווה לציבור זוג מכנסי חאקי שנתרם ע"י גב' מרמושטיין, בתקווה שיימצא לפחות שר אחד בעל גוף כבעלה אשר יוכל להשתמש בהם. כך תרמו אזרחי חיפה המעורבים בגדים שפג תוקפם כי הילדים גדלו, נעלי בית, ספרים, ואזה, עציץ, תמונת קיר ועוד.
בעניין אחר, פתחנו דוכן קולות ברחוב הרצל, ושילמנו שתי לירות לכל מי שהתחייב בכתב להצביע למפלגה שסימנה "זץ" – עם ראשי תיבות של פיתוח וטיפוח, ותתפלאו, אזרחים חיפאיים ממורמרים התעניינו במצע המומצא של המפלגה החדשה וגם חתמו וקיבלו את התמורה המובטחת – מבלי שהסכום יירד משכר סופרים שלנו. זה היה על חשבון אגודת הסטודנטים. בתמונה אני, עם הגב למצלמה, מסביר את מצע המפלגה, משלם וגורף חתימות.
בפעם אחרת המדור הכריז על מקצוע הנדסי חדש. השם הנבחר (שאינו קיים) היה "ארספרציה". המקצוע מגשר בין המקצועות כמו בין היסטוריה להיסטריה, בין אנליזה לדיאליזה, בין אוטונומיה לאוטו-מניה, ובין הנדסה תיאורית לגיאוגרפיה בשיטת אקסיומת הגישור. כן, במסגרת זו נתתי הרצאת פתיחה ועניתי על שאלות.
ליוסי ורדי ולי היה מדור משותף למתיחות בעיתון ניצוץ, לעתים בשותפות עם אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, וחנוך לוין ז"ל היה אחראי על העמוד האחורי בעיתון, שראה אור אחת לשבוע
עולה מרוסיה אחד טען שמקור המדע הזה הוא ברוסיה, דבר שהוכחש, כל המצאה ביקשו הרוסים לנכס לעצמם. והיו גם נרשמים לחוג כי הובטחו 2 נקודות אקדמיות.
וחזרנו לשפיות במשנה מרץ וסם נעורים.
צריך להבין את מצבו של הסטודנט בטכניון בהשוואה לכל סטודנט אחר שלמד כל מקצוע שהוא באוניברסיטת חיפה, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בר אילן או באוניברסיטת תל אביב. הדרישות בטכניון היו יותר חמורות, ושיטת ניקוד הציונים הייתה זרז ללחץ ולמתח נפשי מתמיד בו היו נתונים הסטודנטים בטכניון.
מקצועות הלימוד הם כולם מקצועות הדורשים כושר ניתוח אנליטי מתמטי והמסגרות נוקשות. לימודים הומניים שנלמדו כעיקר באוניברסיטאות אחרות – נחשבו בטכניון לאתנחתות בלימודים.
הסטודנט המצוי היה בחיפוש מתמיד אחר שעת חופש, ובירך על כל יום חופשי. כדי להשתחרר, להרפות, להירגע ואפילו – לבלות. וכשהשתחררנו מהלימודים, ולו לפרק זמן של שעות בודדות, ידענו שמדובר בחופש קצרצר וקצוב שצריך לנצל, כצעירים בחיפה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כי הוא עומד להסתיים. וידענו שהניצול צריך להיות מרבי, איכותי, הכי טוב שיש, הכי טוב שאפשר.
משמע – כל מתיחה שהגינו הייתה עם רעיון והפתעה בצדה, עם מחשבה, וביצוע בהפקה הכי טובה. ומייד, ממש מייד בתום כל מבצע שכזה, חזרנו לנוסחאות ולתרגילים, לניסיונות להבין את השיעורים שלמדנו, ולמאבקים להצליח בבחינות.
כשהשתחררנו מהלימודים ולו לשעות בודדות, ידענו שמדובר בחופש קצרצר וקצוב שצריך לנצל באופן מרבי ואיכותי, כצעירים בחיפה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. כל מתיחה שהגינו הייתה עם רעיון והפתעה בצדה
המתיחות היו פריקת עול חיונית עבורנו, כמו שיעור חופשי שהיה נהוג בזמנו לקיים בכל סוף שבוע של לימודים, בבית הספר העממי של אותם ימים.
מהנדס מבנים בוגר הטכניון, בעל תואר שני במדיניות ציבורית, לימודי תעודה בתכנון עירוני ותואר שלישי בהנדסה אזרחית. בעל משרד תכנון וייעוץ בחיפה, מחברם של ספרים מקצועיים ואחרים. מחבר הספר: "תכנון כחוק – דירות ומבני ציבור" בהוצאת "בורסי". אתר -www.benezra.co.il
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו