כל האוויר שסביבנו מורעל. מדובר בתרבות חיינו, בהסדרים פוליטיים, במערכת החינוך – ובַשינוי האקלימי; הכול הורעל מזה זמן, אבל באופן קיצוני בשנתיים וחצי האחרונות.

ועולה ומתבקשת השאלה: כיצד קרה שאדם אחד השתלט על כל האוויר שלנו? כיצד השתלט אדם אחד על עולמנו ואיך הוא מוסיף ומרעיל אותנו עוד ועוד, אולי עד כלות.

עולה ומתבקשת השאלה: כיצד קרה שאדם אחד השתלט על כל האוויר שלנו? כיצד השתלט אדם אחד על עולמנו ואיך הוא מוסיף ומרעיל אותנו עוד ועוד, אולי עד כלות

מחקרים שונים נערכו אודות אישיותו המורכבת של בנימין נתניהו, ואחד מהם אף חזר על עצמו פעמיים: ב-1999 וב-2017 (קמחי, יהושע ואוליאל, השורד). המחקרים מצאו, שבדפוסי התנהגותו בולטים מאפיינים נרקיסיסטיים ופרנואידיים, הכוללים תחושות של חשיבות עצמית מוגזמת; ייחוס כישרונות לעצמו ויכולות גבוהות יותר מאלה של אחרים; צורך בתשומת לב רבה; אגוצנטריות ויכולת נמוכה ליחסים בינאישיים אינטימיים, כולל היעדר אמפתיה; חשדנות רבה מאוד וקושי לקבל ביקורת.

בנוסף, מן המחקרים עולה שנתניהו חי בתחושה שהכל מגיע לו וכי הינו בעל נטייה לנצל אחרים. לאלה יש להוסיף גם נטייה לסמכותנות, בדרך לקיסרות, הכוללת שימוש רב במניפולציות ואי-אמינות פוליטית. מתקבל גם הרושם כי נתניהו מתקשה לתפקד במצבי סטרס בלתי צפויים ואף ניתן לסחיטה.

תרבות ופוליטיקה

תרבות היא מכלול חיי הרוח של חברה, יחד עם התנהגותם של האנשים בטקסים של חברתם, במיתוסים, בשפה, בחינוך, בנורמות ובערכים. הפוליטיקה היא חלק מהעשייה התרבותית. את כל אלה מזהם ראש הממשלה באופן עקבי, עמוק ומכוון.

בפוליטיקה הישראלית, נתניהו לא מוביל רק קו אידיאולוגי – הוא מכתיב סגנון. זהו סגנון של פיקוח נוסח "אח גדול", הטלת פחד, פילוג והסתה. הוא הפך את הזירה הפוליטית לאזור מלחמה מתמיד, שבו כל מי שחושב אחרת הוא – שמאלני, אנרכיסט, בוגד. במקום שיח ציבורי פתוח ומכבד, נוצרה בגינו אווירה רעילה של חוסר אמון. גם אם אינך פוליטיקאי, אתה נתון בתחושת מחנק בכל מסגרות השיח.

נתניהו הפך את הזירה הפוליטית לאזור מלחמה, בו מי שחושב אחרת הוא – שמאלני, אנרכיסט, בוגד. במקום שיח ציבורי מכבד, נוצרה אווירה רעילה של חוסר אמון, בו כולם נתונים בתחושת מחנק בכל מסגרות השיח

חינוך

החינוך, כלומר הבסיס שעליו תיבנה הדמוקרטיה של המחר, נפגע לא פחות. תחת שלטונו ארוך השנים של נתניהו, הפכה מערכת החינוך לזירה פוליטית. נושאים קריטיים כמו זכויות אדם, מוסר אזרחי, מורשת פתוחה, ביקורת או חינוך לדמוקרטיה – נדחקו לשוליים.

המרחב החינוכי, שהיה אמור להיות חופשי ונושם, הולך ומצטמצם. ילדים גדלים בתוך מערכת שבה המחשבה פחות חשובה מנאמנות, והביקורות מוחלפת בצייתנות. מערכת החינוך לא נשארה חסינה.

ההשפעות התרבותיות והפוליטיות מחלחלות אל תוך תכני הלימוד, סדרי העדיפויות והאווירה הכללית. במקום לטפח סקרנות, פלורליזם ודמוקרטיה – מהנדסים תודעה. כשמערכת החינוך נושמת אווירה של פחד, צייתנות ומלחמת זהויות – היא הופכת מחממה של תקווה להשתלטות פרועה של ערכים מעוותים.

שינויי האקלים – לא איום עתידי אלא מציאות נוכחת

לא רק האוויר המטאפורי מזדהם, גם האוויר של חמצן וחנקן כך. שינויי האקלים, עוד תרחיש עתידני שייעשה רלוונטי "יום אחד", הם כבר כאן. העלייה בטמפרטורות, התגברות אירועי קיצון כמו שיטפונות, בצורות, שריפות ענק, וסופות יוצאות דופן, כולם סימנים מובהקים לכך שכדור הארץ משתנה.

הגורם המרכזי הוא פעילות אנושית: שריפת דלקים פוסיליים, כריתת יערות, גידול בקר ל"שנת הבשרים שלי" וטביעת רגל אקולוגית מכל סוג. כולם משתתפים, חלקם מבלי דעת, בַמנגנון שמוביל את העולם למשבר.

השלכות שינויי האקלים כבר גובות מחיר: מיליוני בני אדם נאלצים לעזוב את בתיהם בעקבות בצורות או הצפות; יבולים נפגעים, מזון מתייקר, מגפות מתפשטות מהר יותר. דווקא מי שתרמו הכי פחות למשבר – מדינות עניות, קהילות מוחלשות – הן הראשונות לשלם את המחיר.

ממשלת נתניהו אינה מטפלת באיום הגדול הזה, כפי שנשיאות טראמפ אינה עושה זאת. בני הברית הללו אינם רואים צורך לדאוג לדורות קדימה כי "דבר לא יקרה".

לא רק האוויר המטאפורי מזדהם. שינויי האקלים, עוד תרחיש עתידני, כבר כאן. ממשלת נתניהו, כמו נשיאות טראמפ, לא מטפלת באיום, בני הברית הללו אינם רואים צורך לדאוג לדורות הבאים

רק כך, רק כוח

היכולת להיפטר מן הטירוף ולטהר את האווירה המורעלת מותנית בשתי הדרכים הללו: לחץ חברתי בדמותן של הפגנות ושביתות שאנחנו מכירים מזה שנתיים ומחצה; והפעלת כוח לא אלימה (שאינה מכוונת לפגוע בבני אדם), שעד כה נמנענו ממנה, בדרך של השתלטות על מוסדות פוליטיים קרדינליים, כמו הכנסת. אכן, נדרש שיבוש זמני של החוק, כפי שעושה נתניהו כל הזמן, לאורך כל הדרך מאז הארבעה בינואר 2023. אחרת "לא תהיה לנו מדינה" תחדל להיות קלישאה.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.