המלחמה העצימה החדשה בעזה היא כל כך מופרכת, עד כי גדולים הסיכויים שהממשלה הזאת אכן תלך על זה. מצד שני, היא כל כך מופרכת עד כי קשה לראות כיצד הממשלה תוכל ללכת על זה.

התוצאה – זאת תהיה מלחמת הודעות לעיתונות – די דומה לשלב "מרכבות גדעון", שהייתה מלחמה של ניצחון דובר צה"ל בלי כיסוי בשטח, אבל כעת הפער בין ההודעות הרשמיות לבין מה שקורה בשטח יהיה כל כך בולט – עד כי הקורבן הראשון יהיה האמינות של דובר צה"ל.

זו תהיה מלחמת הודעות לעיתונות – בדומה לשלב "מרכבות גדעון" – מלחמה של דובר צה"ל בלי כיסוי בשטח. כעת הפער בין ההודעות הרשמיות למתרחש בשטח יהיה כה בולט – עד שהקורבן הראשון יהיה אמינות דובר צה"ל

הרמטכ"ל, אייל זמיר, משך בדש מעילו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כאשר אמר לו שהוא מכניס את צה"ל למלכודת, שהוא מעביר את צה"ל ללחימה בשטח שבו יש לחמאס יתרון – למלחמת גרילה של פגע וברח, שבה חמאס יכה בצה"ל וייעלם. אבל הרמטכ"ל זמיר משך גם בדש מדיו שלו, והוא לא יוכל לומר בעתיד שלא ידע שהוא מכניס את צה"ל למלכודות של חמאס.

זה יצריך בעתיד ריענון של פקודות "דגל שחור" – מתי אסור למלא פקודות כאשר הן פקודות של פשע מלחמה כפי שהוא מוגדר היום – וריענון ל"הנחיות" של דרג מדיני שאין בהם סבירות והן מסכנות את הצבא, את החיילים ואת מטרות המלחמה הרשמיות.

במקרה שלנו, ההחלטה על כיבוש עזה מוצגת ככזו שנועדה לכאורה לממש את "כל" מטרות המלחמה, פירוק חמאס מיכולותיו הצבאיות והממשליות ושחרור החטופים. לגבי שחרור החטופים – השלב הזה של המלחמה עומד בסתירה למטרה הזאת. זאת מערכה שהסכנות לחטופים במסגרתה רק מתחזקות, בעוד שהסיכויים לשחרורם בעסקה רק מתרחקים.

אשר לפירוק חמאס מיכולותיו הממשליות והצבאיות – המטרה הזאת כבר הושגה בידי צה"ל. חמאס הפך לכוח גרילה, הממתין לצה"ל שייכנס למלכודות שהכין, והוא נעדר כל יכולת ממשלית. אבל מה שיותר חשוב – המטרה של פירוק חמאס מנשקו מקובלת גם על סעודיה וצרפת, ויוזמת ההכרה במדינה פלסטינית מותנית בפירוק חמאס מנשקו. גם כניסת אש"ף לתמונת עזה תלויה ברפורמות אמיתיות שעל אבו מאזן לבצע, אבל הוא לא רוצה ולא מסוגל לעשות זאת.

המהלך של פירוק חמאס מנשקו יקרה בלי ההרפתקה החדשה של כיבוש עזה. לפיכך, אם שופטים את כיבוש עזה על פי הקריטריונים של מטרות המלחמה – הוא לא עומד בהן. מסכן את חיי החטופים, ומחבל בסיכוי האמיתי לפרק את חמאס מנשקו יחד עם סעודיה ואירופה, על פי המודל הלבנוני של פירוק חזבאללה ואש"ף מנשקם.

פירוק חמאס מנשקו יקרה בלי הרפתקת כיבוש עזה. הכיבוש לא עומד בקריטריונים של מטרות המלחמה – הוא מסכן את חיי החטופים ומחבל בסיכוי האמיתי לפרק את חמאס מנשקו יחד עם סעודיה ואירופה

אז מתוך ההנחה שההודעות של נתניהו על כך שמטרות המלחמה הן לשחרר את החטופים וכן הלאה הן ספין כמיטב מסורת הספינים והשטיקים שלו, אז מהי מטרת מלחמה האמיתית?

בצלאל סמוטריץ' אמר אותה ממש ערב ההחלטה של כיבוש עזה: אין בכוונתנו לחזור לגוש קטיף. הוא היה קטן מדי. אנו רוצים התנחלויות למלוא אורכה ורוחבה של עזה. לפיכך, את השלב הזה של המלחמה יש להגדיר כמלחמת מרכבות הגרנדמייזר. מלחמה משיחית של סיפוק התאוות של סמוטריץ', דניאלה וייס ודומיהם מן הקצה הכי ימני של הקשת הפוליטית בישראל.

אבל, כדי לממש זאת הם חייבים לסלק את הרמטכ"ל אייל זמיר מן הדרך, ולהחליפו ברמטכ"ל משיחי כדוגמת דוד זיני, או עופר וינטר, אשר יחליף גם את הקוד המוסרי של צה"ל מהקוד של טוהר הנשק לקוד המכינות הצבאיות של הסרוגים – תפיסה משיחית הגובלת בפשעי מלחמה על פי החוקים הבינלאומיים בטריבונלים של האג.

אין להוציא מכלל אפשרות שנתניהו בכוונה העמיד לזמיר מטרות מלחמה בלתי אפשריות כדי להכריח אותו להתפטר – אך אסור לזמיר לעשות זאת. בין מטרות המלחמה הלא מוכרזות של נתניהו והמשיחיים – הפיכת צה"ל לצבא השם. הרמטכ"ל זמיר חייב לגלות עמידות חזקה יותר מראש השב"כ רונן בר, ולשמור על תפקידו כמגן צה"ל וערכיו מול המתקפה הסרוגה.

והדברים משליכים גם על הגדה. ידוע שסמוטריץ' רצה להיות שר הביטחון כאשר הוקמה הממשלה הזאת. לא כל כך בגלל שאכפת לו מביטחון המדינה, אלא כדי להכריע במלחמה הארוכה שבין נוער הגבעות לבין צה"ל ביהודה ושומרון. נתניהו כמעט נתן לו זאת, מה אכפת לו, אבל הוא לא עמד בלחץ שהיה אז נגד המינוי, כולל מצד ממשל ביידן.

יתכן שנתניהו העמיד לזמיר בכוונה מטרות מלחמה בלתי אפשריות כדי להכריחו להתפטר – אך אסור לזמיר לעשות זאת. הפיכת צה"ל לצבא השם היא  בין מטרות המלחמה הלא מוכרזות של נתניהו והמשיחיים

נתניהו נתן 3 הבטחות ליהדות הפוליטית, שהן הבסיס של ממשלתו – תכנית הכרעה של סמוטריץ' בגדה, בית כנסת על הר הבית לאיתמר בן גביר, וחיסול הדמוקרטיה למען "מדינה יהודית" לאבי מעוז.

לפיכך, הוא לא יכול לסגור עסקה עם חמאס, כי המלחמה בעזה היא כלי בידו לקיים את הבטחותיו לגרנדמייזרים. השיטה – להציב לחמאס דרישות בלתי אפשריות, שהוא לא יכול לקבל, וכאשר חמאס דוחה אותן, מייד פוצחים במצהלות – חמאס אשם.

אז השאלה הגדולה היא – האם לא תהיה עסקה על עזה? ההחלטה בידי דונלד טראמפ. נתניהו לא יכול לקבל אותה, והדרך היחידה היא לכפות עליו את האינטרסים של ארצות הברית בסיום המלחמה והקמת ציר ישראל-סעודיה, שהוא  גם האינטרס הישראלי הראשון במעלה, המתנגש עם החזון הגרנדמייזרי של התכנסות לתוך גטו.

טראמפ אמר שני דברים בהקשר הזה: שההחלטה על מלחמה בעזה היא החלטה של ישראל, וכי הוא לא יתערב בה, אבל מייד הוסיף כי מבחינתו הסיוע לעזה הוא הדבר הראשון במעלה. כלומר: תחם את גבולות הגזרה של מלחמת מרכבות הגרנדמייזר.

יש להעריך כי נתניהו מכר לסטיב ויטקוף שהוא יפעיל לחץ על חמאס רק בשביל להכריח אותם לקבל עסקה, אבל לא "באמת". בשלב הזה טראמפ מסייע לנתניהו להפעיל לחץ צבאי כלשהו על חמאס כדי להגיע להסכם, אבל כאשר יראה שנתניהו תחמן אותו, שלב ה-don't צפוי להגיע מהר.

נתניהו נתן 3 הבטחות ליהדות הפוליטית, שהן בסיס ממשלתו – תכנית הכרעה של סמוטריץ' בגדה, בית כנסת על הר הבית לבן גביר, וחיסול הדמוקרטיה למען "מדינה יהודית" למעוז. לפיכך, הוא לא יכול לסגור עסקה עם חמאס

מלחמת עזה חייבת להסתיים בשלושת חודשי הפגרה, וזה מה שיקרה. השאלה היא רק אם החטופים ישרדו. יש לקוות שהם לא ישלמו את המחיר של הטריקים והשטיקים של נתניהו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.