יש תקדים בישראל לפיצוץ במפעל עם חומרים מסוכנים, לסגירתו ולגילוי רמת פגיעתו. נדרשת סגירת המפעלים הפטרוכימיים במיידי לנוכח מדיניות כזב הנהוגה לאורך עשרות שנים בתעשייה הפטרוכימית, בחסות ממשלות התומכות בבעלי הון, תוך הפקרת האוכלוסייה וסיכון חייה, ובמיוחד סיכון אוכלוסיית מפרץ חיפה. ראשי עיריות ערי המפרץ נדרשים להכרזה מאוחדת של מצב חירום אזורי כדי לעצור התנהלות זו הגובלת בפשע.  

*  *  *

המועצה הארצית לתכנון ובנייה החליטה לאפשר לחברת בז"ן עבודה בתנאים חריגים, ללא הליכי תכנון, למשך שלוש שנים לפחות. הם עשו זאת בסתר, כדי למנוע תגובות מתנגדות. מהות ההחלטה והיותה קבילה לאורך שנים, בעת שנדרשת עצירה מוחלטת של מפעלי בז"ן – ממשיכה את הפגיעה באוכלוסיית המפרץ מזיהום של רעלים ואת הסכנות להתהוות של אירוע אזורי קשה.

המועצה הארצית לתכנון ובנייה אפשרה לחברת בז"ן עבודה בתנאים חריגים, ללא הליכי תכנון, למשך 3 שנים לפחות. זה נעשה בסתר כדי למנוע התנגדות, תוך פגיעה מזיהום באוכלוסיית המפרץ והמשך סיכונה

ההחלטה להפעיל את המפעלים נעשתה ללא חוות דעת של מומחים מקצועיים אובייקטיביים חיצוניים. נראה שבעלי תפקידים רבים בממשל איבדו כל מודעות לסכנה ותומכים בבעלי/מנהלי בז"ן, תוך הפרת מושחתת של החוקים הנדרשים לעשייה מקיימת חיים, בניגוד למתחייב מתפקידם. 

האחריות לפשע רב שנים זה מוטלת גם על בעלי המפעלים המודעים לסכנה. והכל בחסות ראש ממשלה שמאפשר את רעילות האוויר סביבנו. הסכנות לאסון אזורי יכולות להיווצר במפתיע מטעות אנוש, טעות מחשוב, כשל בייצור או הובלה, כשלים בצנרת ואביזרים, פריצה, חבלה ועוד.

אין יכולות לפיקוד העורף ולכבאות ישראל למנוע בעת אסון אזורי פיצוצים, שריפות וענני רעלים רבים ונרחבים שעלולים לגרום לפציעה ואף מוות. במקרים מסוג זה נתיבי מילוט יהיו כמלכודת בעת של פניקה כללית.

מפעלי בז"ן פועלים כבר שנים עם יכולת ייצור מקסימלית ובהתאם למשתנים שתוקנו על פי חוק. במסגרת זו, אינספור חומרים רעילים בתהליכים הללו זורמים לקישון או לים ולשריפה בארובה בתדירות גבוהה, ומרעילים את הציבור על פי כיוון הרוח, משקל יחסי ועוד. חומרים מפריצות בצנרת ואביזרים בתשתיות מוסיפים לרמת הזיהום. רמת הניטור ששופרה עדיין חסרה. נתוני העשייה אינם נמסרים בשקיפות מלאה.

מדובר בפשע רב שנים, הנהנה משיתוף מומחי רפואה ששכחו את האתיקה לטובת הכסף. לאורך שנים רבות הכחישו בישראל את הקשר בין החומרים למחלת הסרטן ולא היה ניתן להגיע לאמת הידועה אך מוסתרת היטב. גם כאשר בארה"ב החלו לאמת קשר בין חומרים למחלות בעיקר באמצע המאה הקודמת, בישראל הייתה עדיין הסתרה פושעת.

שנים רבות הוכחש בישראל הקשר בין החומרים למחלת הסרטן ולא היה ניתן להגיע לאמת הידועה אך מוסתרת היטב. גם כשבארה"ב החלו לאמת קשר בין חומרים למחלות, בישראל הייתה עדיין הסתרה

רק אירוע הפיצוץ הקטלני שסגר את מפעל "פרוטרום עכו" הוביל את עיתון "ידיעות אחרונות" ואת כלל האוכלוסייה לגלות את האמת על ממדי ההתנהלות הפושעת בתחום. כך קרה גם עם טובי לוחמי השייטת שהתאמנו באופן מופקר לאורך שנים בקישון.

סכנות קיימות בכל מקום במדינה שיש בו תשתיות של חומרים מסוכנים. גם במאגרים, בנמל ובתשתיות המקשרות והמובילות את אותם חומרים.

לאורך שתי קדנציות של יונה יהב כראש עיריית חיפה, בהן הוא לא ניהל מאבק אמיתי מול הממשלה, מוטלת עליו חובת הוכחת אחריותו לרווחת חיי האוכלוסייה, בהכרזה על סכנת אסון אזורי/אזרחי. במשך שנים עיריית חיפה עורכת ישיבות שכוללות את נציגי הממשל, אך לשווא, הסכנה נשארת בעינה. ראשי עיריות בערי המפרץ נדרשים להכרזה מאוחדת של מצב חירום אזורי, אך גם אם הוא לא יצליח לחבור לראשי עיריות המפרץ – עליו לפעול בלעדיהן כדי לעצור את העשייה המסוכנת. 

למפעלים בישראל אין יכולות עמידה כלל ברעידות אדמה

לכל סוגי הפלדה יש לאורך השנים ירידה בתכונות החוזק, והם סובלים מהחלדה המפחיתה את עובי הדופן ותורמת להחלשה נוספת. כך במקומות רבים יש פגיעה בתשתיות הצנרת, והחומרים הזורמים בתשתיות הללו מאכלים אותן מבפנים. אין צורך בחוות דעת של מהנדסים מומחים חדשים לבדיקה פנימית כדי לאשש זאת.

בכל סוגי הפלדה יש עם השנים ירידה בתכונות החוזק, והם סובלים מהחלדה המפחיתה את עובי הדופן ותורמת להחלשה נוספת. כך יש פגיעות רבות בתשתיות הצנרת, והחומרים הזורמים בהן מאכלים אותן מבפנים

המפעלים בנויים באופן מיושן לפי תכניות שמתעלמות מתחום רעידות האדמה. חומרי המתכת משתנים באיכותם וביכולות עמידותם מאז התקופה בה נבנו המפעלים ועד היום, וזה ניכר במקומות שונים ורבים במתקנים, גם במתקנים המחודשים. לא ניתן להגדיל עמידות כללית לרעידות אדמה במצב הזה. מדובר בשקר. אירוע של אסון אזורי יקרה בישראל בוודאות על פי כל התחזיות – זה רק עניין של זמן. מוטב שהסכנה תטופל כבר היום, כדי שלא נשמע בהמשך "לא ידענו".

אני זוכר שבעת עבודתי, לאחר עשייה תוך סיכון אישי בחוות המכלים של בז"ן, הגיע מהנדס תחנת הכוח (עבדנו מולו רבות במקומות שונים) ואמר שאילו היה מתרחש כשל, לא רק המכל האדיר הקרוב אלינו היה מתפוצץ – אלא גם המכלים הסמוכים. 

המשרד להגנת הסביבה – משרד דמה

כאשר קוראים את ההנחיות והצווים בתחומי המפעלים פטרוכימיים שגובשו במשרד לבטיחות וגהות לשעבר, מגלים אין ספור צווים המתייחסים לעשייה הנדרשת על ידי המפעלים ולבדיקה הנחוצה על ידי נציגי הממשלה. אך האם במפעלים עשו את כל הנדרש?

האם המשרד להגנת הסביבה או כל משרד אחר לצורך העניין העסיק את מכלול אנשי המקצוע הרלוונטיים, שהוכשרו מקצועית בארץ או בחו"ל לבדיקת אינספור היבטים בטיחותיים בתחומים שונים באחזקת המפעלים?

אני זוכר שבעת עבודתי, תוך סיכון אישי בחוות המכלים של בז"ן, הגיע מהנדס תחנת הכוח ואמר שאילו היה מתרחש כשל, לא רק המכל האדיר הקרוב אלינו היה מתפוצץ – אלא גם המכלים הסמוכים

גם אם הצליחו לזהות פה ושם חריגות של מזהמים – המשרד להגנת הסביבה כשל בגדול. ראו לדוגמה את מפעל רפאל לפיתוח אמצעי לחימה, שזיהם את הקרקע ואת מי התהום בחומרי נפץ וברעלים נוספים לאורך שנים רבות. כשהגישו דוחות מרפאל – הם היו שקריים. מבקר המדינה מצא זאת והמשרד להגנת הסביבה הכושל לא עשה דבר לאורך שנים רבות כדי למנוע זאת. וזו לא הדוגמה היחידה. 

הטיל שהפסיק את פעילות המפעלים היה אמור להפסיק לחלוטין את הפעילות של המפעלים לטובת כל התוכניות להשבחת העיר חיפה. הרי הובטח קידום של אורח חיים בריא לאוכלוסיית האזור והמטרופולין. זאת כאשר גורל ילדים רבים באזור נגזר והם מועדים לפריצת מחלת הסרטן בגופם לאחר שנים של ספיגת זיהומים מבלי שהם מודעים לה. כאשר כמיליון איש מייחלים לעשייה מבריאה. 

שר האנרגיה הצהיר שיש מאגר עתודות של דלק וכי אין סיבה לדאגה בעת הפסקת הייצור. מהחברה להגנת הטבע נמסר לגבי החברה אשר מנהלת את צינור הנפט של קצא"א: "דו"ח המבקר מוכיח שוב, שמדובר בחברה כושלת שלא מסוגלת לתת מענה לסיכונים האדירים שהיא מביאה בפעילותה, לטבע, לסביבה ולבריאות הציבור". 

כאשר מקימים קו צנרת בעל חשיבות מרבית ולאורך של עשרות ק"מ נדרשת תכנית הנדסית כוללת לפי מדידות בתוואי שנקבע. הצנרת צריכה להיות מיוצרת מסוג פלדה מיטבית ובעובי מיטבי עם מקטעים בעלי מגופים אוטומטיים ככל שניתן ומכשירי פקוח והתראה לכל אורכה. כולל מכשור לשאיבה בכל מקטע ונתיבי הגעה בהתאם. בדרך זו ניתן לקבוע מועד החלפת המקטעים על פי בדיקות קלות ומהירות של עובי דופן.

תכנית של סגירת המפעלים אשר אושרה בממשלה, בשנה לא ידועה ובתקציב ממקור לא ידוע, במקביל להפעלת המפעלים, מעלה חששות לאי מימושה. נשארים בין היתר חוות המכלים העתיקים, העשויים מתכת שאיבדה את חוזקה המקורי, תשתיות לקויות ועוד. כל אלה אינם עמידים להתקפת טילים. האם הם יהוו מוקשים לנו ולדורות הבאים היקרים מכל?

כדי לעצור את תעשיית השקרים נדרשת תמיכה מאוחדת של כל המפלגות, המגזרים והארגונים בארץ. הממשלה הנוכחית הצליחה להפוך אמת לשקר ולהיפך. כדי להבין עד כמה, מומלץ לקרוא את דברי מבקר המדינה על כישלונה של ישראל בתחומי הסביבה והאקלים המהווים "סיכון עתידי שרלוונטי לדור הנוכחי ולדורות הבאים". 

תכנית סגירת המפעלים אושרה בממשלה, אך ללא קביעת מועד או מקור תקציבי, וזאת במקביל להפעלתם. זה מעלה חששות לאי מימושה. נשארת שם, למשל, חוות המכלים העתיקה, שאינה עמידה להתקפת טילים

כשעסקתי באטימת פריצות, בשיטה שמקורה באירופה, הצלחתי לקצר את זמן העבודה בייצור מעטפות המתכת, ובחלק מהאטימות מנעתי עצירת פעילות במתקנים ובחלק גם מנעתי כשלים מסכני חיים. מעולם לא נגרם מוות או כשל מקומי בשנות עבודתי. אך לאורך השנים הכרתי מתקנים במפעלים רבים, כולל בז"ן, ולמדתי מניסיוני את גבולות היכולת של השיטה – בטמפרטורה, בלחצים ובמדדים נוספים.

פעם אחת בלבד סירבתי להתקין מעטפת גדולה במקום מסוכן ביותר בבז"ן. מנהל בכיר הגיע ודרש בקול רועם שאתקין את המעטפת. הוא איים שרגלי לא תדרוך במפעל אם לא אעשה זאת. לא יכולתי לשתף אותו באילוצים שלא אפשרו את האטימה הזו ובסכנות שיכולות היו להתפתח תוך זמן קצר. כאשר בעל המפעל שלי הגיע, הוא הסכים לקחת אחריות על הסיכונים הללו, וביחד הרכבנו וסיימנו את אטימת הפריצה, באחריותו.

לאחר כשבועיים הגעתי למתקן וביקשתי ממנהל המשמרת לצאת ולראות אם יש עדיין פריצה. כאשר הגענו בסמיכות לקופסה הזו, הבחנו שהתחילה בערה נקודתית, כיבינו את האש עם מטף כיבוי, והועברו הוראות לעצירת כוללת של המתקן. אילו לא היינו שם – הבערה הייתה מתגברת והקופסה גדולת הממדים הייתה נפתחת בפיצוץ גדול ומפזרת חומר דולק לכל עבר. במזל רב העיתוי של הביקור מנע אירוע קשה למפעל.

אני מקדיש את הפוסט הזה לזכרו של אחי היקר והאהוב, צביקה ישראל, שנפטר בטרם עת ממחלת הסרטן (2012), אשר נגרמה מחומרי המפעלים שזרמו במעלה הוואדי השכונתי בו היה גר. אני חרד לחיי הדורות הבאים, ולמענם יש לתקן את מנגנון קבלת ההחלטות בנושאים אקוטיים אלה. 

יורם ישראל הוא צייר. לשעבר חבר אגודת האומנים בחיפה. זכה ב-2001 בפרס "שטרוק" בציור שמן לאזור הצפון מטעם עיריית חיפה והאגודה "בית שאגאל". עבד בתעשייה והתמחה בתחום אטימת פריצות במפעלים פטרוכימיים.