שתיקת הכבשים

הקלטות ראש אמ"ן לשעבר אלוף אהרון חליוה ששודרו ביום ששי האחרון בחדשות ערוץ 12 שפכו עוד מעט אור על הסיבות למחדל הענק של ה-7 באוקטובר.

אבל יש סיבה אחת למחדל שברורה מכל תחקיר שנעשה עד היום ומכל עדות של חיילים שהיו על גבול עזה לפני היום הארור. לסיבה הזו קוראים "שתיקת הכבשים". כבר שנים רבות שאני שומע מקצינים שפרשו, כי הם לא התקדמו בסולם הדרגות היות ש"פתחו את הפה" בדיונים עם מפקדים בכירים.

יש סיבה אחת למחדל שברורה מכל תחקיר – "שתיקת הכבשים". כבר שנים רבות שאני שומע מקצינים שפרשו, כי הם לא התקדמו בסולם הדרגות כי "פתחו את הפה" בדיונים עם מפקדים בכירים

חברי הטוב ומפקדי לשעבר סגן אלוף במילואים אריק קודלר, תיאר בפניי את הבעיה כבר לפני שנים רבות. לדבריו, בדיונים עם הקצונה הבכירה כולם מהנהנים בראשיהם לאות הסכמה, גם אם הם מבינים שהדברים שהוחלט עליהם מוטעים.

"מי שלא נהג כך סומן ולא התקדם", אמר ונתן דוגמאות.

בדקתי עם עוד קצינים במילואים והם סיפרו את אותו סיפור. אם אתה קצין זוטר יחסית וחולק על דעתו של הקצין הבכיר, זמנך בשרות נקצב באותו רגע, כי מייד מסמנים אותך כ"עושה צרות".

כאשר התצפיתנית על גבול עזה ניסתה לדווח למפקדה שהיא רואה סימנים להכנות להתקפה היא ננזפה ונאמר לה "תשתמשי בעיניים ולא בראש".

את הנעשה אין להשיב. נשאלת השאלה אם המצב הנורא הזה שהשתרש בצה"ל כבר לפני שנים רבות ישתנה. הוא חייב להשתנות, שכן ברור לכל מי שעיניו בראשו שהמלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר אינה האחרונה. יהיה אולי פסק זמן אבל ישראל מוקפת אויבים, חלקם תאבי נקם.

השאלה היא איך גורמים למצב להשתנות. בגופי מודיעין בעולם יש תפקיד של הממונה על ה"איפכא מסתברא". כאשר דיון מבצעי מסתיים בהחלטה לעשות משהו, הוא קם ומנסה לשכנע באותות ובמופתים שעל סמך המידע שאולי לא הגיע לכל הקצינים הבכירים ואולי לא הובן נכון, צריך דווקא לעשות משהו אחר.

חברי הטוב ומפקדי לשעבר סגן אלוף במילואים קודלר, תיאר בפניי את הבעיה כבר לפני שנים. לדבריו, בדיונים עם הקצונה הבכירה כולם מהנהנים בראשיהם לאות הסכמה, גם אם הם מבינים שהדברים שהוחלט עליהם מוטעים

תפקיד כזה לא היה קיים בצה"ל ובעיקר לא בחיל המודיעין. וזה הביא למחדל שאין מספיק מילים לתאר אותו.

כל הסימנים היו מונחים על השולחן, מידע מודיעיני מדויק ועדכני. אבל מי שניסה לחלוק על "קונספציית השקט" סומן באותו הרגע כעושה צרות וקידומו ברוב המקרים נעצר.

אם לשפוט על פי התנהגות מה שמכונה קבינט, הגורמים ל"שתיקת הכבשים" חדרו גם לחדר בו מתכנס הגוף הזה כדי לקבוע מהלכים צבאיים.

כאשר שר הביטחון הקודם יואב גלנט הציג לחברי הקבינט משהו שלא נראה להם תואם את דעתם, דעה המבוססת בדרך כלל רק על שיקולים פוליטיים, הראו לו את הדלת.

גם הרמטכ"ל הנוכחי אייל זמיר זכה לקיתונות של זלזול בעיקר מצד שרים שלא היו ש"ג בשקם ונאלץ בסופו של דבר לקבל החלטות. כאלה שברור כי ללא הלחץ מחסרי ההבנה בממשלה היו אחרות לגמרי.

כלומר, במסגרת הזו גם הקצינים הכי בכירים צריכים להפוך לעתים חלק "מהכבשים השותקות" – גרסה מיוחדת של התופעה בדרגי הביניים של הקצונה בצה"ל.

בממשלה ובקבינט אין סיכוי כרגע לשינוי. כאשר מספר שרים בורים מוחלטים בנושאי ביטחון מסבירים לרמטכ"ל מה צריך לעשות – המקרה אבוד.

אבל בצה"ל חייבים לעשות את השינוי ומייד. לא משהו וולונטרי אלא משהו ממוסד. כל קצין, או ליתר דיוק כל רב"ט או סמל, שיש להם מידע הסותר את זה שבידי הקצינים הבכירים, חייב לקבל הזדמנות לומר את דעתו. ויותר מכך חייבת להיות התייחסות רצינית לדעה הזו או למידע.

הסימנים היו על השולחן, מידע מודיעיני מדויק ועדכני. אבל מי שניסה לחלוק על "קונספציית השקט" סומן מייד כעושה צרות וקידומו לרוב נעצר. אם לשפוט על פי התנהגות הקבינט, הגורמים ל"שתיקת הכבשים" חדרו גם לשם

אגב בחיל האוויר המצב מעט שונה. שם אחרי כל משימה מתבצע תחקיר והמפקדים שומעים את כולם, אנשי צוות אוויר ואם צריך גם אנשים טכניים.

האם צפוי שינוי בצה"ל? אני ממש לא בטוח.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.