כמנהלת המרפאה הרב-תחומית ההוליסטית היחידה בקנדה לנשים ולילדים נשאי HIV, התקופה הזו טעונה במיוחד עבור ד"ר נאורה פיק. ב-1 בדצמבר צוין יום האיידס הבינלאומי, שמנציח את זכרם של המיליונים שמתו מהמחלה.

אחרי כמעט 15 שנים במרפאה ברחוב אוק בוונקובר, בחזית הטיפול באנשים שלקו בזיהום מסכן חיים, פיק, שגדלה בישראל, מכירה היטב את הסיפורים הטרגיים ואת סיפורי הניצחון הקשורים במגפה.

"בייחוד ביום האיידס, אני חושבת על כל האנשים שמתו מהמחלה לפני שהיה קיים טיפול שהיה יכול להציל אותם", אומרת פיק. "אני גם חושבת על ההתקדמות האדירה שנעשתה – אנחנו נותנים היום גלולה אחת ליום לאנשים שאובחנו כנשאים כדי להעניק להם חיים נורמליים, ובכל זאת, הסטיגמה עדיין נמשכת".

פיק החלה את הקריירה שלה ברפואה פנימית ובמחלות זיהומיות בישראל. היא מסורה עמוקות לעבודתה במרפאה, הממוקמת בבית החולים קולומביה הבריטית לנשים, בסמוך לבית הספר היהודי הגדול ביותר במערב קנדה.

בישראל, מספר מקרי ה-HIV גדל בשנים האחרונות. לפי נתוני משרד הבריאות, 431 בני אדם (בהם שישה תינוקות) אובחנו כנשאים ב-2018. כמעט שליש מהם היו נשים – עלייה משמעותית לעומת 2017

מחלת האיידס, שתוקפת את המערכת החיסונית, גבתה מחיר כבד מאז שזוהתה לראשונה ב-1981. לפי ארגון הבריאות העולמי, היא גבתה את חייהם של 32 מיליון בני אדם. ב-2018 מתו בעולם קרוב ל-800,000 אנשים ממחלות הקשורות ב-HIV, ו-1.7 מיליון אחרים נדבקו בנגיף. בסוף השנה שעברה חיו בעולם 38 מיליון בני אדם עם הנגיף, שתפוצתו שונה משמעותית במדינות שונות; לפי הארגון, 69% מהמקרים (25.7 מיליון בני אדם) נמצאים ביבשת אפריקה.

בקנדה הנגיף מעורר דאגה רבה, אפילו שהמצב שם הרבה פחות חמור מאשר באפריקה. לפי נתוני הממשלה, בסוף 2016 היו 63,000 נשאים קנדים של הנגיף, גידול של 5% בשנתיים. 53% ממקרי ההידבקות התרחשו ביחסי מין בין גברים, 33% במגע הטרוסקסואלי ו-11% מהזרקת סמים. כרבע מנשאי הנגיף היו נשים.

בישראל, מספר מקרי ה-HIV גדל בשנים האחרונות לאחר ירידה בין 2012 ל-2016. לפי נתוני משרד הבריאות, 431 בני אדם (בהם שישה תינוקות) אובחנו כנשאים ב-2018. כמעט שליש מהם היו נשים – עלייה משמעותית לעומת 2017.

שרת המשפטים הקנדית דאז ג'ודי וילסון רייבולד, במרכז, מבקרת במרפאת "אוק טרי" לקראת יום האיידס הבינלאומי ב-2017. היא מצולמת כאן עם ד"ר נאורה פיק, שנייה משמאל, ועם נשות הצוות (צילום: Courtesy)

כשאוכלוסיות שוליים נדחקות עוד יותר

בעולם המערבי של היום, למי שנדבק ב-HIV צפוי עתיד שונה לגמרי מאשר לפני 30 שנה, כשאבחון כזה היה למעשה גזר דין מוות. אף על פי שעדיין אין תרופה למחלה, טיפולים אנטירטרוֹויראליים הוכחו כיעילים מאוד בשליטה על הזיהום ובהפחתת ההדבקה, ומבטיחים שאנשים שנדבקו בנגיף, בכלל זאת נשים הרות ואוכלוסיות בסיכון, יוכלו לנהל חיים בריאים ויצרניים.

אבל גם אם המדע עשה דרך ארוכה בתחום, הדבר אינו נכון לגבי הציבור. "כשאנשים שומעים על איידס, רבים חושבים שזו מחלה סופנית או מתייחסים בשיפוטיות למי שסובל ממנה", אומרת פיק, באמצע שנות החמישים לחייה.

"אם אתה חולה בסרטן, כולם מגלים אהדה כלפיך, אבל במקרה של HIV הגישה היא לעתים קרובות 'זאת אשמתך'. צורת החשיבה הזאת לא השתנתה הרבה. פעם, הפחד הגדול היה מהנגיף, היום הפחד הוא יותר של האנשים שנדבקו בו. מטופלות אומרות לנו שהסטיגמה גרועה יותר מהמחלה".

"אם אתה חולה בסרטן, כולם מגלים אהדה כלפיך, אבל במקרה של HIV הגישה היא 'זאת אשמתך'. צורת החשיבה הזאת לא השתנתה הרבה. פעם, הפחד הגדול היה מהנגיף, היום הפחד הוא יותר של האנשים שנדבקו בו"

להגליה החברתית הזאת יש עוקץ נוסף, משום שהיא לרוב מופנית כלפי אנשים שכבר משתייכים לקבוצות שוליים. מודעות רבה יותר לעובדות העכשוויות עשויה להפחית את הסטיגמה ואת הבידוד שהיא גורמת.

"בעיקרון, הטיפול ב-HIV אינו שונה היום מנטילת תרופות לטיפול בלחץ דם או בסוכרת", אומרת פיק, שמשמשת גם פרופסורית קלינית בפקולטה לרפואה באוניברסיטת קולומביה הבריטית. "כיום זו מחלה כרונית, שניתנת לניהול. מטופלות אומרות לנו שאם הן מספרות לאחרים שהן נשאיות HIV, הן לרוב מקבלות את ההרגשה שעדיף שהן יסתירו את זה, שזו בושה. צריך להסתכל על HIV כמו על כל מצב רפואי אחר שניתן לטיפול, אבל לא ככה זה נתפס".

פיק מציינת עוד דעה שגויה, שעלולות להיות לה השלכות מסוכנות: אנשים רבים חושבים שנדבקים בנגיף בהזרקת סמים לווריד, אף על פי שמדובר במיעוט.

הסכנה היא בכך שאנשים חושבים שאם הם לא משתמשים במחטים, הם מוגנים מפני HIV. הם לא, בהתחשב בכך שרוב מקרי ההידבקות בקרב נשים מתרחשים ביחסי מין הטרוסקסואליים (בקרב גברים, ביחסי מין עם גברים אחרים).

פיק מקוננת על כך שמידע שגוי נוסף עדיין מסתובב: שאפשר להידבק בנגיף ממגע גופני כמו נשיקה או חיבוק; שאימהות נשאיות אינן יכולות ללדת ילדים בריאים; או שזוהי מחלה של אנשים צעירים.

ד"ר נאורה פיק (צילום: Etye Sarner)

לחשוב מחוץ לקופסה

פיק נולדה וגדלה בתל אביב. לאחר שירותה בחיל האוויר, היא למדה רפואה במשך שבע שנים באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, התמחתה ארבע שנים ברפואה פנימית, ולאחר מכן עברה לחיפה, שם היא טיפלה במחלות זיהומיות.

ב-2002, עברה לקנדה עם בעלה, מנתח מערכות, ועם שלושת ילדיהם הצעירים כדי להצטרף למעבדת המחלקה למחלות זיהומיות באוניברסיטת קולומביה הבריטית. אחת מבנותיהם עובדת כעיתונאית בארץ, בנם הגיש מועמדות ללימודי תואר שני באימונולוגיה במכון ויצמן, ובת אחרת לומדת מנהל עסקים בוונקובר.

פיק הצטרפה למרפאת "אוק טרי" ב-2005 כרופאה למחלות זיהומיות, והתמנתה למנהלת הרפואית שלה בתחילת 2011. היא מאמינה שהרקע האישי שלה והחינוך הישראלי שקיבלה משרת אותה רבות בעבודתה במרפאה.

"החיים בישראל לימדו אותי להיות עם ראש פתוח ולא לפחד מאתגרים. אני באה ממשפחה של ניצולי שואה, ואולי זה קשור לכך שבעבודה שלי אני נדרשת לדבר בשם אלה שמרגישים שאינם יכולים לדבר עם המערכת"

"החיים בישראל לימדו אותי להיות עם ראש פתוח ולא לפחד משינויים ומאתגרים", אומרת פיק, שמגיעה לארץ לפחות פעם בשנה לביקור משפחתי.

"ההתמודדות עם כל הדברים האלה שם גורמת לך לפתח חסינות פנימית. את מתרגלת לחשוב מחוץ לקופסה. חוץ מזה, אני באה ממשפחה של ניצולי שואה, ואולי זה קשור לכך שכחלק מהעבודה שלי אני נדרשת להגן על זכויות אדם ולדבר בשם אלה שמרגישים שהם אינם יכולים לדבר עם המערכת".

יחס אישי ורגישות הם בעלי חשיבות עליונה בעבודתה של מרפאת "אוק טרי" עם 700 מטופלים מדי שנה, כדי לתת להם הרגשה שמדובר במקום בטוח שדואג להם. החל מהמפגש הראשון, הצוות מתייחס למטופלים ללא כל שיפוטיות.

ד"ר נאורה פיק מחזיקה מבחר של תרופות אנטירטרוויראליות עבור מטופלות עם HIV (צילום: צילום: עטיה סרנר)

הכול במקום אחד

מרפאת "אוק טרי", שהוקמה ב-1994, היא אחת המרפאות היחידות מסוגה בצפון אמריקה. היא לא רק מתמחה בטיפול ב-HIV ובבריאות האישה, אלא גם משרתת את הצרכים החברתיים והנפשיים של מטופלים בני כל הגילים.

היא פועלת לפי גישה של "הכול במקום אחד" ומספקת תחת קורת גג אחת מגוון שירותים הנוגעים לכל חיי האישה, בכלל זאת בעיות בריאות והזדקנות עם HIV. המרפאה מציעה גם ייעוץ טרום-היריון לבני זוג שלפחות אחד מהם נשא HIV.

היא פועלת לפי גישה של "הכול במקום אחד" ומספקת מגוון שירותים הנוגעים לכל חיי האישה, בכלל זאת בעיות בריאות והזדקנות עם HIV. המרפאה מציעה גם ייעוץ טרום-היריון לבני זוג שלפחות אחד מהם נשא

המרפאה, הממוקמת בקומה השישית והעליונה של המרכז לבריאות האישה, מסבירת פנים. שתי נשים חביבות מפקחות על חלל הקבלה המרווח, שבו אור טבעי חודר דרך חלונות גדולים, צמחים מלבלבים ומוזיקה עדינה נשמעת ברקע. יש גם תצוגה של עלוני מידע על HIV, בריאות האישה ושירותי המרפאה.

15 חברי הצוות, רובם נשים, מספקים טיפול הוליסטי לנשים ולמשפחותיהן בסביבה תומכת, משלבת ומודעת-טראומה. הצוות כולל מומחים לטיפול בנשאי HIV מבוגרים וילדים ולגינקולוגיה/מיילדוּת, רופאים כלליים, אחות, תזונאיות, רוקחים, יועצת טראומה/התמכרויות, עובדות סוציאליות וחוקרים.

בכל בוקר הצוות מתאסף לפני לוח מחיק גדול במסדרון, כדי לדון במטופלים שהוזמנו לאותו יום ובטיפול הטוב ביותר עבורם. תכנית הטיפול של כל אחד מהם מפורטת במגנטים צבעוניים, כשכל צבע מסמל תחום אחר.

פיק נפגשת עם כל אחד מהמטופלים, מזהה את האתגרים הצפויים להם ודואגת להם לטיפול שישפר את בריאותם במסגרת שירותי המרפאה. היא גם דואגת לכך שהצוות יהיה מעודכן בהתפתחויות חדשות הקשורות באיידס. פעמיים בחודש פיק מזמינה מומחים חיצוניים להרצות במרפאה ושולחת את הצוות לכנסים.

ד"ר נאורה פיק כותבת על הלוח המחיק במרפאת "אוק טרי" במפגש הבוקר של צוות המרפאה, שבו מומחי בריאות בין-תחומיים דנים יחד במטופלות שהם צפויים לפגוש באותו היום ובאסטרטגיית הטיפול בהן (צילום: Courtesy)

התמודדות עם טראומה על בסיס יומיומי

העבודה במרפאת "אוק טרי" איננה לבעלי לב חלש. מטופלות רבות סובלות מבעיות התמכרותיות ונפשיות חמורות. חלקן נמצאות או נמצאו בעבר במערכות יחסים מתעללות שגרמו להן טראומה משמעותית.

"מה שאנחנו רואים בדרך כלל זה שנשים שסבלו טראומה, בין אם ניצול מיני או אלימות, מנסות להקהות אותה באמצעות שימוש בחומרים", אומרת פיק, שמדברת על המטופלות שלה בחמלה רבה. "אם לא הייתה החלפת מחט או הזרקה בטוחה, הן עשויות להידבק ב-HIV ולעתים קרובות בהפטיטיס C . נוסף על הטיפול ב-HIV אנחנו מנסים לטפל בטראומה. כדי שנוכל לעזור, אנחנו צריכים להיות מוכווני טראומה כדי להציע טיפול מודע-טראומה".

85% מנשאיות הנגיף בקנדה חוו טראומה וסובלות מבעיות של בריאות נפשית, בעיקר כאלה הקשורות לדיכאון, חרדה והתעללות. רובן מקבוצות מיעוטים, בכלל זאת ילידוֹת קנדיות ומהגרות, רובן מאפריקה

לדבריה, 85% מנשאיות הנגיף בקנדה חוו טראומה וסובלות מבעיות של בריאות נפשית, בעיקר כאלה הקשורות לדיכאון, חרדה והתעללות. רובן מקבוצות מיעוטים, בכלל זאת ילידוֹת קנדיות ומהגרות, רובן מאפריקה. לפיכך, המרפאה שכרה כמה נשות צוות מאותן קבוצות, כדי לגלות יותר רגישות תרבותית.

בהתחשב בקושי הרב הכרוך בעבודה במרפאה, פיק משבחת את עמיתיה, שלפעמים מפתחים יחסים משמעותיים וארוכי טווח עם מטופלות.

"אחד האתגרים שאנשי הצוות שלנו מתמודדים איתו הוא טראומה עקיפה", היא אומרת. "הם עלולים לחוות טראומה מלשמוע את הסיפורים הקשים של המטופלות על כל מה שהן עברו. אנחנו צריכים להתמודד גם עם מצבים טרגיים של מטופלות שמתו ושל אחרות שסובלות מהתמכרות קשה. משבר האופיואידים האיום בוונקובר, לדוגמה, גבה את חייהן של כמה מהמטופלות שלנו".

"כשמטופלת מתה, אנחנו מדליקים נר ומוסיפים לעץ עלה שעליו אנחנו כותבים את ראשי התיבות של שם המטופלת (כדי לשמור על פרטיותה). הטקס הזה עוזר לצוות להתמודד עם אבדן ולנצור את זכרה"

על הקיר שמאחורי פיק בחדר הצוות, יש מחווה למטופלות שמתו.

"לפני כמה שנים, כדרך להכיר במוות, הצוות תלה כאן על הקיר דגם של עץ", אומרת פיק. "כשמטופלת מתה, אנחנו מדליקים נר ומוסיפים לעץ עלה שעליו אנחנו כותבים את ראשי התיבות של שם המטופלת (כדי לשמור על פרטיותה). הטקס הזה עוזר לצוות להתמודד עם אבדן ולנצור את זכרה של המטופלת".

כדי להיות מועיל, הצוות צריך להגן על עצמו. "אנו צריכים לעשות הכל כדי להימנע מלחוות טראומה בעצמנו, כי אחרת לא נוכל לספק טיפול איכותי", אומרת פיק. "אנו מנסים לתמוך זה בזה. אנחנו מאוד קשורים זה לזה, וזו הדרך היחידה לעשות את זה. אם הייתי צריכה לעשות את זה בעצמי, הייתי נשחקת די מהר".

ד"ר נאורה פיק, משמאל, והאחות ברב פיקרינג ליד הלוח המפרט את הטיפולים של היום במרפאה (צילום: עטיה סרנר)

טיפול מתמחה

פיק מקבלת מטופלים ארבעה ימים בשבוע. מכיוון שמרפאת "אוק טרי" היא מרפאה מתמחה, היא מקדישה לכל אחד מהמטופלים שלה זמן רב הרבה יותר מכפי שנוהגים רופאים כלליים בדרך כלל.

"אנחנו בדרך כלל קובעים תורים של 45 עד 60 דקות, מכיוון שיש כל כך הרבה דברים שצריך להתייחס אליהם", אומרת פיק, שמסייעת בכתיבת קווים מנחים פרובינציאליים וכלל-ארציים לטיפול בנשים ובילדים נשאי HIV.

"אנחנו מתייחסים להיבטים הרפואיים, ל-HIV, לגורמים החברתיים שיש להם השלכות בריאותיות. לעומת רופא כללי, שמקבל 40 מטופלים ביום, אנחנו מקבלים הרבה פחות אבל מקדישים לכל אחד הרבה יותר תשומת לב".

בתהליך הזה היא מפתחת קשר קרוב עם מטופלות. "אני אוהבת את העבודה שלי בגלל האינטראקציה עם המטופלות", אומרת פיק. "בגלל האופן שבו אנחנו מתייחסים למטופלות, הן מרגישות שהמרפאה היא מקום בטוח עבורן. כשאנו הופכים לגורם המטפל העיקרי שלהן, הן פוגשות אותנו כל שלושה עד שישה חודשים. אנחנו הופכים כמעט למשפחה שנייה. לחלק מהן אין אף אחד אחר".

"לנשים באפריקה אין זכויות מלאות. לראות את החוסן ואת התבונה של הנשים האלה ואת האופן שבו הן משגשגות זה דבר מדהים ומתגמל מאוד. אני עוזרת להשיב להן את הקול שרבות מהן איבדו. אני לומדת מהן המון"

בשיחה עם פיק, מסירותה למטופלות שלה והכבוד שבו היא מתייחסת אליהן ניכרים מיד. "אוכלוסיית המטופלות מגלה חוסן נפשי רב, בעיקר הנשים שבאו מאפריקה, שרובן או רבות מהן נדבקו ב-HIV בזמן אונס", היא אומרת.

"לנשים שם אין זכויות מלאות. הן לא יכולות לעשות הפלה בלי הסכמת הגבר. לראות את החוסן ואת התבונה של הנשים האלה ואת האופן שבו הן משגשגות זה דבר מדהים ומתגמל מאוד. אני עובדת איתן ועוזרת להשיב להן את הקול שרבות מהן איבדו במהלך הטראומה שהן עברו. אני לומדת מהן המון".

פיק, ששואבת סיפוק רב מעבודתה, מספרת על אישה צעירה מוונקובר שלא הייתה מודעת להיותה נשאית HIV עד שחלתה. כפי שקורה פעמים רבות לנשאים לא מטופלים, היא פיתחה דלקת ריאות, התמוטטה ואושפזה בטיפול נמרץ.

"היא צונררה והופנתה אלינו", משחזרת פיק. "היא הייתה ממש צנומה, וחשבה שהיא עומדת למות. נתנו לה את כל השירותים שאנחנו מכירים, והרגעתי אותה שהיא הולכת לחיות ושהיא תוכל להיות אם ואשת משפחה. בהתחלה היא לא האמינה לי. והנה כעבור שש שנים יש לה שני ילדים ובעל, והיא נראית בריאה".

ד"ר נאורה פיק ליד פירוט הקווים המנחים לבטיחות תרבותית עבור ילידים, התלוי על הקיר במרפאה (צילום: עטיה סרנר)

מושיטות יד

המרפאה אינה מגבילה את עבודתה רק לאלה שבאים לבקש טיפול. שתי עובדות שטח יוצאות לרחובות ומושיטות יד לחסרות בית ולנשים אחרות שלא נוטות לשתף פעולה. הן מנסות להביאן למרפאה, אבל רוב העבודה הזו נעשית בקהילה.

"הדבר שעומד בראש מעייננו הוא שנשים ייטלו את התרופות כדי שירגישו טוב", אומרת פיק. "אבל מה שעומד בראש מעייניהן הוא המחסור במגורים או האלימות שהן חוות בבית או בעיות אחרות. אז יש לנו עובדת סוציאלית שמנסה להתמודד עם הנושאים האלה, כי אחרת לא נצליח לטפל ב-HIV שלהן".

"אם אין לך איפה לגור או שאין לך אוכל, נטילת התרופות שלך עשויה להיות בעדיפות נמוכה אצלך, ומי דואג לזה? אנחנו. לפעמים דרוש רק בן אדם אחד שיאמין בך. לחלקן אף פעם לא היה מישהו כזה", היא אומרת

"אם אין לך איפה לגור או שאין לך אוכל, נטילת התרופות האנטירטרוֹויראליות שלך עשויה להיות בעדיפות נמוכה אצלך, ומי דואג לזה? אנחנו. לפעמים דרוש רק בן אדם אחד שיאמין בך. לחלקן אף פעם לא היה מישהו כזה", היא אומרת.

לגבי ילדים שחיים עם HIV, צוות רופאי הילדים הרב-תחומי של המרפאה פוגש אותם אחת לשלושה חודשים, ומוודא שהם לוקחים את התרופות הנחוצות כדי לשלוט בנגיף. תמיכת עמיתים היא חלק חשוב בטיפול.

לדברי פיק, אחד ההישגים הגדולים של מרפאת "אוק טרי" הוא שמאז 1997, בקרב כ-600 נשאיות HIV הרות שקיבלו טיפול ותרופות במרפאה, לא הייתה אפילו העברה אחת של הנגיף לעובר.

בעוד כמה ימים, מרפאת "אוק טרי" תחגוג את יום השנה ה-25 שלה. פיק הזמינה מטופלות, חברי צוות ואת שלוש המייסדות לאירוע, שתפתח אישה מבוגרת משבט מקומי. יהיו בו מתופפים מהאומות הראשונות, רקדנים אפריקאים, פינת אמנות למטופלות ולילדיהן, מאכלים מיוחדים והזדמנות עבור המטופלות להתערבב עם אנשי הצוות. פיק מקווה שזה יסייע להעצמת המטופלות.