תמרור אזהרה מצרי לממשלת ישראל

הביקור המשותף ביום שני של שר החוץ המצרי בדר עבד אל־עטי וראש הממשלה הפלסטיני מוחמד מוסטפא במעבר רפיח שלח מסר ברור לוושינגטון ולירושלים: כך רואה קהיר את היום שאחרי בעזה.

מוסטפא, שהגיע בביקור הבכורה שלו הכי קרוב לרצועה, הכריז כי הרשות הפלסטינית היא הכתובת היחידה לניהול ענייני עזה. הוא אף הודיע על הקמת "ועדה זמנית לניהול ענייני הרצועה בחסות הממשלה הפלסטינית" – צעד שנועד למעשה להפעיל מחדש את מוסדות הרשות בעזה.

המארח המצרי, שר החוץ עבד אל־עטי – ששירת בעבר בשגרירות מצרים בתל אביב – האשים את ישראל בפגיעה נרחבת באזרחים עזתים ובניסיון לגרשם למדינות אחרות, אך נמנע מאזכור חמאס. הוא העדיף להתמקד בתוכניות לשיקום הרצועה ובתפקידה המרכזי של מצרים. בקהיר חוששים מניסיונות ממשלת בנימין נתניהו להחיות תוכניות טרנספר, ומתנגדים לכך נחרצות.

בקהיר מבינים שישראל אינה ממהרת לגבש תוכניות ל"יום שאחרי", ולכן מצרים מציבה מתווה משלה – חזרת הרשות הפלסטינית לשליטה ברצועה ושיקום בסיוע מצרי

הלחץ על מצרים גובר גם מבית. הסנטימנט האנטי־ישראלי, שתמיד היה משמעותי, נמצא כעת בשיא. השבוע סערו הרשתות החברתיות סביב חברת פרגאללה המצרית, שהואשמה בייצור מיצים לשוק הישראלי עם כיתוב בעברית בלבד. פרסומת למיץ בתל אביב הציתה קריאות לחרם, כאשר משתמשים ברשתות כינו זאת "בושה" וקראו: "החרם הוא ג'יהאד, החרם הוא חובה".

מצרים מעוניינת לסיים בהקדם את המלחמה בעזה. בקהיר מבינים שישראל אינה ממהרת לגבש תוכניות ל"יום שאחרי", ולכן מצרים מציבה מתווה משלה – חזרת הרשות הפלסטינית לשליטה ברצועה ושיקום בסיוע מצרי. כל זה תוך התמודדות עם לחץ ציבורי פנימי כבד והתנגדות עזה לכל נורמליזציה עם ישראל. הביקור ברפיח נועד להציג חזון חלופי, אך הדרך ליישומו עדיין רחוקה וקשה מתמיד.

ראש ממשלת הרשות הפלסטינית מוחמד מוסטפא מלווה בשר החוץ המצרי בדר עבד אל־עאטי, מבקר במחסן של הסהר האדום המארגן סיוע הומניטרי לעזה, אל־עריש, 18 באוגוסט 2025 (צילום: Khaled DESOUKI / AFP)

מצוקת המזון והמים בסוריה מחריפה

הממשלה החדשה של סוריה בראשות הנשיא אחמד א־שרע מתמודדת עם אתגר הומניטרי הולך ומחריף, כאשר המדינה נתונה לבצורת הקשה ביותר זה 36 שנה. המחסור החמור במים ובמזון מאיים על מיליוני אזרחים ברחבי המדינה.

הבצורת פגעה קשות בייצור החיטה, שצנח ב־40% והסתכם השנה ב־1.2 מיליון טון בלבד – ירידה דרמטית במדינה שבעבר ייצרה עד ארבעה מיליון טון בשנה ואף ייצאה דגנים. לפי הערכת ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, סוריה ניצבת כעת בפני מחסור חמור בחיטה. יותר ממחצית מ־25.6 מיליון תושבי המדינה סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, ושלושה מיליון נמצאים בסכנת רעב ממשית.

המשבר אינו מסתכם בדגנים בלבד: לסוריה חסרים גם מקורות מים. דמשק, הבירה והעיר הגדולה במדינה, חוותה את החורף היבש ביותר מאז 1956

המשבר אינו מסתכם בדגנים בלבד: לסוריה חסרים גם מקורות מים. דמשק, הבירה והעיר הגדולה במדינה, חוותה את החורף היבש ביותר מאז 1956. מעיין עין אל־פיג'ה – מקור המים המרכזי של הבירה – פועל ברמה הנמוכה ביותר שנרשמה אי פעם. המעיין, הנשען על מי גשמים ושלגים מהרי הגבול הלבנוני, ספג פגיעה קשה בעקבות היעדר המשקעים.

בעוד ערב הסעודית הכריזה לאחרונה על השקעות חסרות תקדים בהיקף 6.4 מיליארד דולר בסוריה – בפרויקטי תשתית, נדל"ן ותקשורת – הכספים ארוכי הטווח הללו אינם מסייעים במענה למשבר ההומניטרי המיידי. הממשלה החדשה הצליחה לרכוש רק 375.5 אלף טון חיטה מחקלאים מקומיים, מחצית מהכמות שנרכשה אשתקד, לצד סיוע חירום מוגבל של 220 אלף טון שהגיע מעיראק.

שלולית מים קטנה בערוץ היבש ברובו של נהר האורונטס בסוריה, ברקע בצורת קשה באזור, מחוז אידליב, 4 באוגוסט 2025 (צילום: OMAR HAJ KADOUR / AFP)

על אף הסרת הסנקציות האמריקאיות במאי 2025 במסגרת שינוי המדיניות של הנשיא דונלד טראמפ, ההתאוששות הסורית נותרת מוגבלת בשל קשיים מעשיים. עיכובים בתשלומים ומשברים פיננסיים ממשיכים לשבש את מאמצי הייבוא, כאשר רוסיה – שסיפקה בעבר את מרבית החיטה למשטר אסד – השעתה משלוחים בשל בעיות תשלום ואי־ודאות פוליטית.

במקום זאת, המדינה נאלצת להסתמך על משלוחים פרטיים קטנים בהיקף כולל של כ־200 אלף טון בלבד – הרבה מתחת ל־2.15 מיליון הטון הנדרשים השנה.

הפער בין צרכי ההישרדות הדחופים של סוריה לבין שאיפות השיקום ארוכות הטווח נותר חד ובולט. בעוד ההשקעות הבינלאומיות משדרות אמון בעתיד המדינה, הממשלה מתמודדת עם האתגר המיידי של אספקת מזון ומים לאוכלוסייה. ארגוני האו"ם מזהירים כי בהיעדר פתרון מהיר, המשבר עלול להחריף מאוד בתוך זמן קצר.

בעוד ההשקעות הבינלאומיות משדרות אמון בעתיד המדינה, הממשלה מתמודדת עם האתגר המיידי של אספקת מזון ומים לאוכלוסייה. ארגוני האו"ם מזהירים כי בהיעדר פתרון מהיר, המשבר עלול להחריף

האם האפיפיור יבקר בלבנון עד סוף השנה?

גורם בכיר בכנסייה הקתולית בלבנון הכריז השבוע כי האפיפיור לאו ה־14 יבקר במדינה בחודשים הקרובים – ביקור שעשוי להיות המסע הבינלאומי הראשון של מנהיג הכנסייה הקתולית החדש ונקודת מפנה עבור נוצרים במזרח התיכון המבקשים ביטחון ויציבות. הביקור האחרון של אפיפיור בלבנון התקיים ב־2012.

הקרדינל בשארה א־ראעי, ראש הכנסייה המרונית הקתולית בלבנון, אמר לערוץ "אל־ערבייה" כי האפיפיור יגיע ללבנון "עד דצמבר", כאשר ההכנות כבר בעיצומן. אף שטרם נקבע מועד סופי, פקיד לבנוני המעורה בנושא אישר לסוכנות הידיעות "רויטרס" כי מתנהלים דיונים על ביקור לקראת סוף השנה.

האפיפיור לאו הארבעה־עשר במהלך פגישה פרטית עם נשיא לבנון ג'וזף עאון ורעייתו נעמת עאון בוותיקן, 13 ביוני 2025 (צילום: Mario Tomassetti / VATICAN MEDIA / AFP)

לאו ה־14, שנבחר ב־8 במאי על ידי הקרדינלים הקתולים והפך לאפיפיור האמריקאי הראשון, החליף את האפיפיור פרנציסקוס המנוח. מתחילת כהונתו הוא מציב את המזרח התיכון בעדיפות גבוהה. גם פרנציסקוס תכנן לבקר בלבנון, אך מנע ממנו מצבו הבריאותי.

לדברי גורמים בוותיקן, לאו ה־14 צפוי לבקר גם בטורקיה בסוף נובמבר כחלק מציון 1,700 שנה לוועידת ניקיאה – אחת הוועדות החשובות בתולדות הכנסייה. הגישה הזו מלמדת כי האפיפיור החדש מחויב לחיזוק נוכחות הכנסייה הקתולית במזרח התיכון ולתמיכה בקהילות הנוצריות בו.

במדינה שסובלת ממשבר כלכלי מתמשך ושיתוק פוליטי, הביקור מציע רגע נדיר של תקווה והכרה בינלאומית – במיוחד עבור האוכלוסייה הנוצרית

משרד הארכיבישוף של ביירות ציין כי הודעה רשמית על הביקור תימסר באמצעות ערוצי הוותיקן, אולם בלבנון כבר שוררת התרגשות. במדינה שסובלת ממשבר כלכלי מתמשך ושיתוק פוליטי, הביקור מציע רגע נדיר של תקווה והכרה בינלאומית – במיוחד עבור האוכלוסייה הנוצרית.

נוצרים ברחבי המזרח התיכון רואים בביקור האפיפיור הקרוב סימן אפשרי לפתיחתו של עידן חדש ובטוח יותר עבור קהילותיהם, שהתמודדו בשנים האחרונות עם אתגרים כבדים לנוכח הטלטלות האזוריות וחוסר היציבות הפוליטית.

האפיפיור לאו הארבעה־עשר מנופף למאמינים, 17 באוגוסט 2025 (צילום: Andreas SOLARO / AFP)

השבוע בתולדות מזה"ת: הפסקת האש בין איראן לעיראק

ב־20 באוגוסט 1988 חתמו איראן ועיראק על הסכם הפסקת אש שסיים את אחד הקונפליקטים הארוכים והעקובים מדם של סוף המאה ה־20 – מלחמת איראן–עיראק. לאחר שמונה שנות לחימה אכזרית נעתרו שני הצדדים לדרישת מועצת הביטחון של האו"ם והפסיקו את פעולות האיבה.

המלחמה, שפרצה ב־1980 על רקע סכסוכים טריטוריאליים ומתחים פוליטיים עמוקים, התרחבה עד מהרה לקונפליקט אזורי ובינלאומי, כאשר מדינות וגורמים חיצוניים סיפקו תמיכה עקיפה ואספקת נשק.

במהלך הלחימה שיגר המשטר האיראני לחזיתות לחימה המונים של נערים צעירים במסגרת גלי "בשר תותחים" – אחת התופעות המזעזעות והמזוהות ביותר עם המלחמה

ההסכם הושג לאחר שבחודשים יולי ואוגוסט 1988 הצליח הצבא העיראקי להשיב לידיו את רוב השטחים שכבשה איראן קודם לכן. הכלכלה האיראנית קרסה תחת הנטל, והמלחמה רוקנה את קופת המדינה והחלישה את סמכות משטר האייתוללות.

ב־25 באוגוסט נפתחו בז'נבה שיחות רשמיות שנועדו לשים קץ למלחמה שגבתה כמיליון קורבנות – רובם המכריע חיילים ואזרחים איראנים.

במהלך הלחימה שיגר המשטר האיראני לחזיתות לחימה המונים של נערים צעירים במסגרת גלי "בשר תותחים" – אחת התופעות המזעזעות והמזוהות ביותר עם מלחמת איראן–עיראק

במהלך הלחימה השתמש המשטר האיראני בשיטה מזעזעת: שיגור המוני של נערים צעירים אל קווי האויב, במסגרת גלי "בשר תותחים" שנועדו לפרוץ את ההגנות העיראקיות.

העיתונאי האמריקאי רובין רייט, שסיקר את הקרבות מהחזית האיראנית, תיאר זאת כך: "במהלך 'מתקפת פאתח' בפברואר 1987, סיירתי בחזית הדרום־מערבית בצד האיראני וראיתי עשרות נערים, בני 16–19, שאמרו בהתלהבות שהם התנדבו להפוך לשהידים.

"במהלך 'מתקפת פאתח' בפברואר 1987, סיירתי בחזית הדרום־מערבית בצד האיראני וראיתי עשרות נערים, בני 16–19, שאמרו בהתלהבות שהם התנדבו להפוך לשהידים"

"חיילי הצבא הסדיר, משמרות המהפכה והאייתולות – כולם שיבחו את הנערים הללו, הידועים כבסיג'י, על כך שמילאו את התפקיד המסוכן ביותר בפריצת הקווים העיראקיים. הם הובילו את הדרך, רצו על פני שדות מוקשים כדי לפנות את הקרקע להתקפה הקרקעית האיראנית. כשהם עונדים סרטי ראש לבנים כדי לסמן את המוכנות להקרבה ולמוות, וצועקים 'שהיד, שהיד'.

"הם ממש פוצצו את דרכם לגן עדן. מספרם מעולם לא נחשף. אבל תוך כדי הליכה בשכונות המגורים בערים איראניות ניתן היה לקבל לכך רמז. חלון אחר חלון, רחוב אחר רחוב, הציגו תצלומים עם מסגרת שחורה של נערים או ילדים בגיל טרום־התבגרות".