לקראת הכיבוש המחודש של העיר עזה הודיעה הממשלה בשבוע שעבר כי תגייס 130 אלף חיילי מילואים, מתוכם 60 אלף באופן מיידי, ותאריך צווים קיימים של 20 אלף. לפי דיווחים, הם יצטרפו לכוחות הסדירים שכבר פועלים בפאתי העיר.

חלק ניכר מהם כבר שירתו מאות ימים במלחמה, ורבים חשים שחוקים וזועקים על הפגיעה בלימודים, בעסקים ובחיי המשפחה. מאגר החיילים העומדים לרשות הצבא הולך ומידלדל, שכן רבבות הפסיקו להתייצב, ושיעור ההתייצבות – לפי הערכות – ירד מ־160% בתחילת המלחמה לכ־50% בלבד.

עם זאת, יש גם חיילים רבים שממשיכים להתייצב למילואים. לצד אלה המונעים מאידיאולוגיה, רבים אחרים מגיעים מחוסר ברירה: רבבות צעירים ישראלים אינם מוצאים עבודה משום שהם נקראים שוב ושוב למילואים – וכך הופכים המילואים למקור פרנסתם היחיד, או הסביר ביותר.

רבבות צעירים ישראלים אינם מוצאים עבודה משום שהם נקראים שוב ושוב למילואים – וכך הופכים המילואים למקור פרנסתם היחיד, או הסביר ביותר

המלחמה יצרה תופעה ייחודית: המשק הישראלי אינו צומח, ומספר המשרות הפסיק לגדול; ובכל זאת, שיעור האבטלה נותר נמוך. הסיבות לכך הן פיטורי העובדים הפלסטינים מהשטחים, שיצרו משרות לישראלים, ובעיקר העובדה שחיילי מילואים רבים אינם עובדים אך גם אינם מוגדרים מובטלים.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), המספר הכולל של משרות השכירים במשק הישראלי עמד במאי השנה על כ־4.128 מיליון. מספר המשרות משתנה מעט מחודש לחודש; ב־2024 הוא עמד בממוצע, לפי הלמ"ס, על כ־4.2 מיליון, ואילו לפני המלחמה על כ־4.23 מיליון.

חיילים מחטיבת גולני בתרגיל ברמת הגולן, 22 במאי 2024 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

מספר המשרות נמוך מאשר אשתקד, ונמוך עוד יותר בהשוואה ל־2023. זאת אף שאוכלוסיית ישראל גדלה בכ־1.5% בשנה. אילו מספר השכירים היה גדל בקצב דומה, הוא היה מגיע ליותר מ־4.3 מיליון. הקיפאון במספר המשרות תואם את העובדה שהתוצר הלאומי הישראלי התכווץ ב־2024 בכ־1.3%, והתוצר לנפש – בכ־3.1%.

למרות זאת, שיעור האבטלה הצר – מובטלים שמחפשים עבודה – עמד ביולי השנה על 2.8%, שהם כ־126 אלף איש – שיעור האבטלה הצר הנמוך ביותר שנמדד אי־פעם בישראל.

הסיבה העיקרית לכך שהמשק הישראלי מתכווץ מבלי שנרשמת עלייה באבטלה היא שמאות אלפי עובדים צעירים לא נכנסו לשוק העבודה – ובכל זאת לא הוגדרו מובטלים

אחת הסיבות לאבטלה הנמוכה היא העובדה שכ־120 אלף עובדים פלסטינים מהגדה המערבית ומעזה, שעבדו בישראל לפני הטבח באוקטובר 2023, פוטרו מייד ולא חזרו מאז, בזמן שמספרם של יתר העובדים הזרים לא גדל. את מקומם של הפלסטינים תפסו ישראלים.

אבל הסיבה העיקרית לכך שהמשק הישראלי מתכווץ מבלי שנרשמת עלייה באבטלה היא שמאות אלפי עובדים צעירים לא נכנסו לשוק העבודה – ובכל זאת לא הוגדרו מובטלים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו במפגש עם לוחמי גדוד מילואים, 21 בנובמבר 2023 (צילום: חיים צח, לע"מ)

לפי הלמ"ס, 9.4% מהעובדים נמצאו ביולי במילואים או בחל"ת בשל המלחמה. ביוני היה מספר הנעדרים גבוה יותר והגיע לכ־15%, בשל מלחמת 12 הימים עם איראן. אך הצעירים שלא הפכו לעובדים ולא למובטלים – רובם עקב רצף של קריאות למילואים – אינם כלולים במספרים הללו, אלא מתווספים להם.

לפי נתוני שירות התעסוקה, שיעור האבטלה המורחב – מובטלים שמחפשים עבודה וכאלה שאינם – עמד ביולי על כ־4.5%, וביוני על כ־10%. מספרם היה גבוה יותר ביוני בשל המלחמה עם איראן.

בשירות התעסוקה מודדים אבטלה לפי מספר החותמים בלשכות, ובלמ"ס – לפי מספר האנשים שמצהירים על עצמם כי הם מובטלים בסקרים. אך חיילי מילואים לא חותמים, וגם אינם רואים את עצמם כמובטלים

אבל מומחים לשוק העבודה מעריכים כי צעירים רבים, הנמצאים בקביעות בין סבבי מילואים, אינם נכללים גם בנתוני האבטלה המורחבים, ואינם רשומים כמובטלים כלל. בשירות התעסוקה מודדים אבטלה לפי מספר החותמים בלשכות, ובלמ"ס – לפי מספר האנשים שמצהירים על עצמם כי הם מובטלים בסקרים. אך חיילי מילואים לא חותמים, וגם אינם רואים את עצמם כמובטלים.

"דור שלם שחייו מתעכבים"

לדברי אתי קונור־אטיאס, המנהלת האקדמית של מרכז אדווה למחקרים כלכליים־חברתיים: "נתוני האבטלה הנמוכים מסתירים מציאות מדאיגה: במקום לבנות כלכלה יצרנית, המייצרת משרות איכותיות, הממשלה הופכת את המילואים למקור פרנסה חלופי לדור שלם של צעירים.

אתי קונור־אטיאס

"בשל התמשכות המלחמה, מעסיקים נמנעים מלגייס עובדים שעלולים להיקרא למילואים ממושכים – וכך צעירים, שסיימו לימודים, או השתחררו מהצבא, מתקשים להשתלב בשוק העבודה, ונאלצים להסתמך על המילואים כברירת מחדל.

"התוצאה היא כלכלה של תלות: צעירים נשענים על המילואים במקום על הזדמנויות תעסוקה אמיתיות, ובעתיד יישאו גם בנטל החוב הציבורי ובקיצוץ בשירותים החברתיים. זה איננו חוסן כלכלי, אלא דחיית החשבון ל'אחרי המלחמה'".

התלות שפיתחו צעירים יהודים בתגמולי המילואים בולטת בהשוואה למצבם של צעירים ערבים. לפי דוח של חברת "אלפנאר" שפורסם בינואר, שיעור הצעירים הערבים בני 22–24 שאינם עובדים ואינם לומדים עלה בזמן המלחמה מ־22% ל־34%.

"צעירים שיש להם עבודה ויוצאים למילואים לרוב אינם מפוטרים", מציינת יערה אשחר, מנכ"לית פורום הארגונים לתעסוקת צעירים, "אבל אלה שבמהלך המלחמה השתחררו מסדיר, או סיימו לימודים, או פוטרו ב־2023, מתקשים למצוא עבודה כי המעסיקים חוששים לגייס אותם – בגלל המילואים".

"אלה שבמהלך המלחמה השתחררו מסדיר, או סיימו לימודים, או פוטרו ב־2023, מתקשים למצוא עבודה כי המעסיקים חוששים לגייס אותם – בגלל המילואים"

לדברי חבר הנהלת העמותה למען משרתי המילואים, אלוף־משנה במילואים משה פישר: "אכן, רבים מאלה שהשתחררו בשנים האחרונות ממשיכים להגיע לשירות מילואים ורוצים בכך.

"יש לכך כל מיני סיבות: הם מאמינים בשירות ורוצים לתת את חלקם; הם נמצאים עם החברים שלהם; זו עשייה בעלת משמעות; והם מתוגמלים לא רע, בוודאי יותר ממובטלים או ממי שמועסק בעבודות זמניות בשכר מועט. יש לציין שלא כולם לוחמים, ולמי שאינו לוחם, מילואים בזמנים אלה יכולים להיות סידור די נוח".

אל"ם משה פישר, חבר הנהלת העמותה למען משרתי המילואים (צילום: באדיבות המצולם)

יש להם ברירה? מעסיקים לא לוקחים צעירים אחרי צבא לעבודה כי הם בין סבבי מילואים, אז רובם חייבים את המילואים כמקור פרנסה יחיד.
"יש ביקוש קשיח לתפקידים מסוימים, כמו מתדלקים, פועלי בניין או מוכרים. אבל חלק מהתפקידים הללו – למשל, בניין – קשים מאוד, ואחרים מתגמלים מעט, הרבה פחות ממילואים".

האם סבבי המילואים הם לא מה שמונע מהם להתפתח ולהתקדם לתפקידים טובים יותר?  האם הממשלה לא מנצלת את העובדה הזאת להארכת המלחמה?
"בוודאי! תראה, לצבא אין ברירה. אין לו כוח אדם והוא מנצל את מי שיש לו. בוודאי שיש כאן ניצול ציני מצד הממשלה. יש כאן דור שלם שהחיים שלו מתעכבים בשנים. הלימודים, ההתפתחות המקצועית. וכולנו נשלם על כך.

"הבעיה היא שאף אחד לא נותן את הדעת על מצוקתם של הצעירים הללו – וההשלכות שלה. אנחנו עסוקים בימים אלה בבעיות כל כך קשות ובוערות, באנשים שהממשלה הפקירה ומסכנת את חייהם, שבעיות אחרות נדחקות הצידה. אנחנו במצב של אובדן דרך טוטלי, וניצול הצעירים הוא בשוליים של שולי הדרך.  המלחמה הזאת חייבת, חייבת להסתיים".

"אנחנו במצב של אובדן דרך טוטלי, וניצול הצעירים הוא בשוליים של שולי הדרך.  המלחמה הזאת חייבת, חייבת להסתיים"

שסתום יקר, שיפגע בעתיד המדינה 

שירות המילואים הממושך עולה הון עתק לתקציב המדינה. הממשלה הוציאה על גיוס מילואים כ־8.2 מיליארד שקל ב־2023 וכ־32 מיליארד ב־2024, ומיליארדים נוספים ישולמו על השירות השנה.

נוסף על משרתי המילואים, גייסה הממשלה במהלך המלחמה עובדים רבים – בעיקר שוטרים, אנשי קבע ואנשי רפואה. כתוצאה מכך גדל מספר עובדי הציבור בישראל בעשרות אלפים, במקביל לירידה בהיקף דומה במספר העובדים בחברות פרטיות, בשל קריסת עסקים וצמצומים בהייטק.

חיילים שנפצעו במלחמה באוהל מחאה ליד הכנסת, 30 ביוני 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

בשורה התחתונה, הכלכלה הישראלית אינה צומחת ואף מתכווצת, אך נושאת על גבה יותר עובדי ציבור וחיילים, לצד קצבאות רבות יותר לנפגעי המלחמה – הפצועים, נפגעי הנפש והמפונים. כלכלנים מזהירים זה זמן רב כי מדובר במצב שאינו בר־קיימא, שעלול לפגוע בכלכלה בעתיד ואף להביא לקריסתה.

בדוח בנק ישראל על מצב המשק, שפורסם במרץ השנה, נכתב:

"עליית נטל השירות הצבאי, ובייחוד שירות המילואים, תגבה מחיר כלכלי ניכר […] התמשכות המלחמה, עלויותיה הגבוהות, ריבוי החזיתות והחשש מאיומים חמורים נוספים הציבו בפני המשק אתגרים מורכבים […] במהלך 2024 ניכרה התאוששות חלקית בפעילות המשק […] עם זאת, המשק טרם חזר למצבו ערב המלחמה, והשלכותיה ימשיכו ללוות אותו עוד שנים רבות". 

אלא שבטווח הקצר, המשך גיוס המילואים הוא שסתום המונע מצוקה כלכלית, או לפחות מעכב אותה. הצריכה הפרטית בישראל נותרה גבוהה לאורך רוב תקופת המלחמה, משום שרבים מאלה שנותרו ללא עבודה ממשיכים לקבל תגמולי מילואים וקצבאות. כלכלנים מכנים זאת "הנשמה מלאכותית" של המשק – אבל גם הנשמה מלאכותית מונעת חנק.

אין זה מן הנמנע שאחד השיקולים הנסתרים בהחלטת הממשלה להמשיך במלחמה הוא החשש מהתוצאה של הפסקת שירות המילואים – כאשר מאות אלפי צעירים יאבדו את התגמולים, ובטווח המיידי יוותרו ללא כל מקור פרנסה.