בשוק התעסוקה בישראל מתרחשת תופעה שקשה להבין: המדינה מצויה בעיצומה של המלחמה הארוכה בתולדותיה, במצב ביטחוני רע, בידוד מדיני, תחת ניהול כושל ובתוך הפיכה משטרית – ובכל זאת, שיעור האבטלה נותר נמוך מאוד.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר הלא מועסקים הזכאים לדמי אבטלה בישראל עמד במרץ על כ־3.4% ובפברואר על 3.5%. בדצמבר אשתקד שיעור האבטלה עמד לפי הלשכה על כ־2.9%. האבטלה בדצמבר הייתה "אבטלה חיכוכית" – שיעור האבטלה הנמוך ביותר האפשרי, או מעט מעליו.

שיעור האבטלה כיום קרוב לזה שנרשם לפני פרוץ המלחמה. לפי נתוני שירות התעסוקה, בפברואר השנה נרשמו בלשכות התעסוקה כ־163 אלף זכאים לדמי אבטלה. בספטמבר 2023 נרשמו בלשכות כ־151 אלף מובטלים. ספטמבר הוא חודש של חגים, וייתכן כי זו הסיבה שנרשמו בו פחות מובטלים. בפברואר 2023 נרשמו בלשכות כ־163 אלף מובטלים, בדיוק כמו השנה.

האוכלוסייה גדלה בשנה וחצי האחרונות ב־2% בערך. אם מספר השכירים היה גדל בקצב דומה, הוא היה מגיע ב־2024 לכ־4.25 מיליון לפחות. בפועל, הוא ירד ב־2024 בכ־0.8%

אחת הסיבות לנתון המפתיע והמעודד הזה היא חוסנו יוצא הדופן של המשק הישראלי, ויכולתם של מנהלים ועובדים לקיים פעילות עסקית גם תחת משבר ולחץ קיצוניים – יכולת הידועה גם ברחבי העולם. עם זאת, מספר הלא מועסקים בפועל גבוה בהרבה מכפי שמשתקף בנתונים הרשמיים, והכלכלה היצרנית המקומית רעועה יותר מכפי שנדמה.

בלית ברירה, המילואים הפכו למקור פרנסה

לפי הלשכה, המספר הכולל הממוצע של העובדים השכירים המועסקים בישראל (כולל זרים) עמד ב־2023 על כ־4.23 מיליון. אוכלוסיית ישראל גדלה בשנה וחצי האחרונות ב־2% בערך. אם מספר השכירים היה גדל בקצב דומה, הוא היה מגיע ב־2024 לכ־4.25 מיליון לפחות. בפועל, הוא ירד ב־2024 בכ־0.8% ועמד בממוצע על כ־4.2 מיליון. שוק העבודה והיצע המשרות לא גדלו, אלא התכווצו.

חיילים מחטיבת גולני בתרגיל ברמת הגולן. 22 במאי 2024 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

כיצד ייתכן, אפוא, שהאבטלה לא ירדה? כלכלנים וסוציולוגים מונים לכך סיבות רבות. לפני המלחמה הועסקו בישראל כ־120 אלף עובדים פלסטינים מהגדה המערבית ועזה, רובם בבנייה, חקלאות וניקיון, ומקצתם בעבודה מקצועית. כמעט כולם פוטרו וגורשו באוקטובר 2023, ורק אלפים בודדים חזרו מאז.

בעקבות טבח אוקטובר, שבו נרצחו ונחטפו עובדים מאסיה, נמלטו מהארץ רבבות עובדים זרים. במקומם הגיעו אחרים, אך מספר העובדים הזרים שאינם פלסטינים נותר דומה לזה שהיה לפני המלחמה – כ־150 אלף. את מקומם של הפלסטינים תפסו ישראלים (לפי הערכות, רובם ערבים, אך חלקם יהודים). פיטורי הפלסטינים מנעו, אפוא, זינוק באבטלת הישראלים – מבלי שנוצרו מקומות עבודה חדשים.

"מאז עזיבת העובדים הפלסטינים, בחלק מהענפים – כמו תעשייה, חקלאות ובניין – מדווחים על מחסור משווע בעובדים. יש צעירים ישראלים שהולכים לעבוד בהם, אבל זה עדיין לא עונה על הצרכים"

לדברי יערה אשחר, מנכ"לית פורום הארגונים לתעסוקת צעירים: "מאז עזיבת העובדים הפלסטינים, בחלק מהענפים – כמו תעשייה, חקלאות ובניין – מדווחים על מחסור משווע בעובדים. יש צעירים ישראלים שהולכים לעבוד בהם, אבל זה עדיין לא עונה על הצרכים. השכר בעבודות הללו אינו זעום, אך כיוון שמדובר לרוב בעבודה פיזית קשה, לעיתים במקומות נידחים, הוא לא אטרקטיבי מספיק.

"יש כאן מציאות שבה יש ענפים עם מחסור בעובדים, ענפים עם אבטלה, ובתווך – אוכלוסייה נרחבת של צעירים שלא עובדים".

יערה אשחר, מנכ"לית פורום הארגונים לתעסוקת צעירים (צילום: באדיבות המצולמת)

הסיבה השנייה ל"נס" המדומה היא העובדה שמאות אלפי ישראלים נקראו שוב ושוב למילואים. לדברי אשחר: "רבבות ממשרתי המילואים נפצעו במלחמה, פיזית או נפשית – והפסיקו לעבוד ולחפש עבודה". רבים מאותם נפגעים אינם מבקשים דמי אבטלה, וכך יצאו משוק העבודה מבלי להגדיל את שיעור האבטלה הרשמי.

"צעירים רבים נוספים לא מתקבלים לעבודה בגלל המילואים", מציינת אשחר. "מי שיש לו עבודה ויוצא למילואים לרוב לא מפוטר. אבל מי שבמהלך המלחמה השתחרר מסדיר, או סיים לימודים, או שפוטר ב־2023 ומאז גויס שוב ושוב למילואים, מתקשה למצוא עבודה כי המעסיקים חוששים לגייס אותו".

חיילי המילואים שיש להם מקום עבודה אינם עובדים בזמן השירות. אותם מילואימניקים דווקא כן מופיעים ברשומות המדינה כ"מועסקים", אף שבחלק ניכר מהזמן אינם עובדים בפועל

המובטלים הללו אינם זכאים לדמי אבטלה, וגם לא נרשמים כמובטלים ברשויות – ולכן מוגדרים כחלק מהאבטלה הלא רשומה שיצרה המלחמה. זאת, מאחר שחיילים משוחררים זכאים לדמי אבטלה רק אם עבדו במשך חצי שנה מתוך השנה הראשונה לשחרורם. מספר "מובטלי המילואים" אינו ידוע, אך בפירמת רואי החשבון והייעוץ הפיננסי BDO מעריכים כי הוא עומד על כ־50 אלף.

גם חיילי המילואים שיש להם מקום עבודה אינם עובדים בזמן השירות. אותם מילואימניקים דווקא כן מופיעים ברשומות המדינה כ"מועסקים", אף שבחלק ניכר מהזמן אינם עובדים בפועל. מספר המשרות האמיתי נמוך, אפוא, אף יותר מהנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – שכאמור, גם הם לא הצביעו על גידול בזמן המלחמה.

לוחמי חטיבת המילואים 5 מתאמנים במל"י בצאלים, ספטמבר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

כדי להבין את הפער בין הרשומות לבין מצב המשק בפועל, יש לדעת כמה ישראלים משרתים במילואים – אך מספרם לא פורסם. בזירה הציבורית ובתקשורת מתנהל שיח סוער על שיעור ההתייצבות למילואים, שבו מתפרסמים נתונים שונים ואף סותרים. עם זאת, צה"ל אינו מצהיר כמה חיילים נקראו למילואים מלכתחילה.

בתחילת המלחמה דובר צה"ל הצהיר שגויסו כ־300 אלף אנשי מילואים. במאי אשתקד אישרה הממשלה להגדיל את מספר המגויסים לכ־350 אלף. מאז, צה"ל נסוג מחלק מעזה, נכנס ללבנון – ונסוג ממנה. בימים אלה הצבא קורא לרבבות מילואימניקים, אבל בצה"ל סירבו לענות לשאלתנו כמה שירתו עד לשבוע שעבר.

"הצבא מסתיר נתונים כדי לא להראות את הקריסה. ההערכה שלנו היא ששיעור ההתייצבות ירד מ־130% בתחילת המלחמה לכ־60% ואפילו פחות"

פעיל מרכזי בארגון של משרתי מילואים המעורה בנעשה בצה"ל מעריך כי מספר המשרתים הפעילים במילואים, אחרי הגיוס הנרחב של השבוע האחרון, עומד על כחצי ממספרם בפרוץ המלחמה, כלומר, בסביבות ה־150 אלף. לדבריו: "הצבא מסתיר נתונים כדי לא להראות את הקריסה. ההערכה שלנו היא ששיעור ההתייצבות ירד מ־130% בתחילת המלחמה לכ־60% ואפילו פחות".

אחוז ההתייצבות הוא מסך הקריאות. האם הייתה ירידה גם בהיקף הקריאות מאז הנסיגה החלקית מעזה והפסקת האש בלבנון, כך שהמספר האמיתי של המשרתים במילואים פעילים הוא פחות מחצי ממי ששירתו באוקטובר 2023?
"לא. למרות שהייתה ירידה בהיקף המשימות, לא הייתה ירידה משמעותית בהיקף הקריאות. ההתייצבות כל כך נמוכה, שמזעיקים יותר כדי להחליף את מי שלא מתייצב. יש יחידות שלמות שלא מתפקדות בגלל חוסר התייצבות. אם חסרים חובשים או נהגי טנקים, למשל, היחידה שלהם לא תתפקד, וצריך לגייס יחידה שלמה אחרת במקומה ולקוות ב'שיטת מצליח' שהיא כן תתפקד".

אילוסטרציה: אבטלה (צילום: SARINYAPINNGAM/iStock)

לא כל משרתי המילואים עובדים, ולכן מספר העובדים הנעדרים מעבודתם נמוך ממספר המשרתים. לפי סקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המספר עומד על כ־50 אלף. אבל זהו רק מספר חיילי המילואים בכל זמן נתון. קשה לחשב את מספר העובדים שגויסו במהלך המלחמה כולה. ככל הנראה מדובר במאות אלפים.

השירות הארוך והשוחק פוגע בפרנסתם של רבים מחיילי המילואים, נוסף על הסיכון, ההקרבה והמחיר הרגשי והגופני האדיר שהם משלמים. אלפי עסקים בבעלות מילואימניקים קרסו; יזמי הייטק רבים שגויסו נאלצו לסגור חברות הזנק; המקרים של פיטורי מילואימניקים, בניגוד לחוק, מתרבים; אחרים גילו כי המעסיקים "מייבשים אותם" והפסיקו לשתף אותם בעבודה – והתפטרו בעצמם.

במציאות שבה מספר המשרות לא גדל, וצעירים מתקשים למצוא עבודה, יש כאלה שהשירות מציל את פרנסתם. לצעירים מובטלים שאינם זכאים לקצבה, תקבולי המילואים הם מקור פרנסה יחיד

אולם, במציאות שבה מספר המשרות לא גדל, וצעירים מתקשים למצוא עבודה, יש כאלה שהשירות מציל את פרנסתם. לצעירים מובטלים שאינם זכאים לקצבה, תקבולי המילואים הם מקור פרנסה יחיד, וממילא הם גבוהים מהקצבאות, ולעתים גם מהשכר שצעירים יכולים להשתכר בעבודה. המלחמה יצרה גם "שוק שחור" של קומבינות המאפשרות להרוויח מימי מילואים ולסחור בהם.

אלא שתקבולי המילואים לא צומחים על העצים. לפי תחשיבי בנק ישראל, המלחמה עלתה למדינה בשנים 2023–2024 בתוספת תקציב של כ־135 מיליארד שקל, נוסף על הפיצויים מקרן מס רכוש, שהסתכמו ב־19 מיליארד שקל. כתוצאה מכך, הגירעון התקציבי השוטף הגיע ב־2024 ל־6.8% מהתוצר. בבנק צופים כי ההוצאה הציבורית בשנים 2026–2030 תגדל בכ־50 מיליארד שקל בשנה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בכנסת, 13 בינואר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המגזר הציבורי השמין, המגזר הפרטי הרזה

נוסף על ההוצאות על אמל"ח ומילואים, גייסה הממשלה במהלך המלחמה עובדים רבים – בעיקר שוטרים, אנשי קבע ואנשי רפואה. התוצאה: בעוד שמספר המשרות הכולל במשק נותר כמעט ללא שינוי, מספר העובדים במגזר הציבורי עלה, ואילו במגזר הפרטי פיטרו עובדים.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר עובדי הציבור גדל מ־788 אלף ב־2023 ל־840 אלף ב־2024, בעוד שמספר העובדים בחברות פרטיות התכווץ בהיקף דומה בשל קריסת עסקים בצל המלחמה וצמצומים בחברות הייטק.

"השורה התחתונה של הנתונים היא שהכלכלה הישראלית לא צומחת ולא מייצרת משרות – ואף מתכווצת. במקביל, היא נושאת על גבה משרתי ציבור רבים יותר"

לדברי הכלכלן הראשי של BDO, חן הרצוג: "השורה התחתונה של הנתונים היא שהכלכלה הישראלית לא צומחת ולא מייצרת משרות – ואף מתכווצת. במקביל, היא נושאת על גבה משרתי ציבור רבים יותר, גם עובדי מדינה וגם חיילים במילואים, ומשלמת קצבאות רבות יותר למפונים ולנפגעים".

כל עוד יש מלחמה חייבים לגייס מילואים, להגדיל תקנים ולשלם קצבאות. התשלומים הללו מגיעים לאנשים רבים והכסף מתגלגל גם לעסקים הקטנים ועוזר לשמור על רמת החיים. אז מבחינה כלכלית, מה רע במצב הזה?
"אכן, אלה תשלומים חיוניים בזמן מלחמה, והם מסייעים לשמור על רמת החיים. אבל האם זה בר־קיימא? התוצר הישראלי לא ירד, אבל התוצר העסקי התכווץ ב־0.8% בזמן שהתוצר הציבורי גדל ב־4%. הכסף מגיע ממיסים ומהגדלת החוב הציבורי. אנחנו כמו משפחה שצורכת יותר ממה שהיא מרוויחה וחיה מהמינוס".

נגיד בנק ישראל, פרופסור אמיר ירון (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בדוח בנק ישראל על מצב המשק, שפורסם במרץ השנה, נכתבו דברים דומים:

"עליית נטל השירות הצבאי, ובייחוד שירות המילואים, תגבה מחיר כלכלי ניכר […] התמשכות המלחמה, עלויותיה הגבוהות, ריבוי החזיתות והחשש מאיומים חמורים נוספים הציבו בפני המשק אתגרים מורכבים […] במהלך 2024 ניכרה התאוששות חלקית בפעילות המשק […] עם זאת, המשק טרם חזר למצבו ערב המלחמה, והשלכותיה ימשיכו ללוות אותו עוד שנים רבות".

הדוח מתח גם ביקורת חריפה על הגדלת התמיכה הממשלתית במוסדות לימוד התורה החרדיים:

"הרחבת התמריצים הכלכליים שניתנים למי שיכולים לעבוד ואינם עובדים, ומימון ציבורי גדול ומתרחב למוסדות שאינם מלמדים לימודי ליבה […] מתחדד ההכרח הכלכלי לשלב בהקדם אוכלוסיות נוספות בשוק העבודה ובנשיאה בנטל השירות הצבאי".

הדוח מהדהד את אזהרותיהם של כלכלנים שונים מפני ההשלכות הכלכליות של השתמטות החרדים מצה"ל. אותם כלכלנים טוענים כי ההשתמטות קשורה ישירות לכך שכמחצית מהגברים החרדים אינם עובדים, לומדים בכוללים ומתפרנסים מקצבאות – וכי שירות צבאי עשוי לדחוף אותם לצאת לשוק העבודה. כלכלני משרד האוצר פרסמו אשתקד דוח שהזהיר: "המשך ההשתמטות יעלה למדינה 104 מיליארד שקל בשנה".

חרדים מפגינים נגד גיוס לצה"ל מול תל השומר, 15 בינואר 2025 (צילום: תום נויברג/פלאש90)

אבל לפחות בטווח הקצר – אם וכאשר החרדים יתגייסו לצה"ל – הגיוס לא יחסוך תקציבים ממשלתיים אלא להפך – יגדיל אותם. הכלכלן, פרופסור דן בן דוד, תומך נחוש ונמרץ בגיוס חרדים ובשילובם בחברה הישראלית, הבהיר בעבר ש"מבחינה כלכלי נטו, הגיוס שלהם הוא בזבוז כסף".

למעשה, להתארכות המלחמה ולהגדלת התמיכות בחרדים ובשירותי הדת יש אפקט כלכלי־חברתי דומה: שני התהליכים מזרימים תקציבים גדולים שמקלים על המצוקה בטווח הקצר – אך מגבירים את התלות של החברה בממשלה.

התלות שפיתחו המגזרים השונים בחברה היהודית בתמיכה ממשלתית בולטת במיוחד על רקע מצבה של החברה הערבית, שאינה מגויסת למילואים וגם אינה נהנית מהטבות הניתנות לחרדים

התלות שפיתחו המגזרים השונים בחברה היהודית בתמיכה ממשלתית בולטת במיוחד על רקע מצבה של החברה הערבית, שאינה מגויסת למילואים וגם אינה נהנית מהטבות הניתנות לחרדים.

דוח של חברת אלפנאר שפורסם בינואר הצביע על עלייה בשיעור הצעירים הערבים בני 22–24 שאינם עובדים ואינם לומדים – מ־22% ל־34% במהלך המלחמה, וזאת למרות האפשרות להחליף עובדים פלסטינים מהשטחים.

כפר קאסם, ארכיון (צילום: משה שי/פלאש90)

פעילים חברתיים ערבים מציינים שורה של סיבות למצב: פיטורי עובדים ערבים ממקומות עבודה בניהול יהודי; סירוב להעסיק ערבים; קריסת עסקים ביישובים הערביים בשל ירי הרקטות מלבנון, המצב הכללי וחרמות מצד יהודים; היעדר שירות מילואים; קיצוץ בתמיכה הממשלתית; והעלייה החדה בפשיעה.

לדברי שהירה שלבי, מנכ"לית משותפת בארגון "יוזמות אברהם": "מאז טבח שבעה באוקטובר והמלחמה קיבלנו דיווחים רבים של ערבים שפוטרו מעבודתם. עוד דבר שמקשה על צעירים ערבים הוא שהרבה מקומות החזירו את הדרישה, שהייתה מקובלת בעבר, שהעובד יהיה 'יוצא צבא'; וארגוני הפשע התחזקו. הם מחסלים עסקים יצרניים ושואבים צעירים שהפשע הופך להיות הפרנסה שלהם".

פרשנים כלכליים ציינו כי המציאות הנוכחית מזכירה את משל "האיש השמן והאיש הרזה", שהשמיע פעם נתניהו בהיותו שר האוצר – על כלכלה מדולדלת המתקשה לשאת על גבה הוצאות ציבוריות כבדות

ייתכן כי שירות המילואים והתמיכה הממשלתית מצילים את החברה היהודית ממצב דומה, אבל הם מגדילים את ההוצאה הציבורית, על חשבון המגזר העסקי והיצרני. פרשנים כלכליים ציינו כי המציאות הנוכחית מזכירה את משל "האיש השמן והאיש הרזה", שהשמיע פעם בנימין נתניהו בהיותו שר האוצר – על כלכלה מדולדלת המתקשה לשאת על גבה הוצאות ציבוריות כבדות.

"אם המלחמה תתארך, המצב, כנראה, יחמיר"

כלכלנים מזהירים כי המצב הקיים בשוק העבודה אינו בר־קיימא, וכי משק המבוסס על תמיכה ממשלתית רחבה צפוי לקרוס. הרצוג הזהיר בריאיון לזמן ישראל לפני כשנה: "כל האינדיקטורים מראים שאנחנו בדרך למיתון עמוק". כיום המשק עדיין אינו מוגדר כמצוי במיתון, אך הרצוג ממשיך להשמיע אזהרות דומות.

אריאל שרון ובנימין נתניהו במהלך הבחירות ב־2003 (צילום: משה שי/פלאש90)

אולי טעית והמשק הישראלי פשוט שרד את המשבר?
"המשק הישראלי חזק, אבל אי אפשר להוציא ולהוציא בלי לשלם על זה בסוף. אנחנו נשלם על הרחבת הוצאות הממשלה, וכבר משלמים, במיסים, קיצוץ בשירותים חיוניים, ריביות על החזר חוב, שיגדילו את ההוצאה עוד יותר, וידרשו עוד מיסים וגזרות ופגיעה במגזר העסקי, שתביא לפגיעה בצמיחה ולאבטלה".

בטווח הקצר, משתמע מדבריך שהאזרח הממוצע מרוויח כלכלית מהמלחמה – גם אם הוא סובל, עצוב וכועס על עצם קיומה – משום שללא שירות המילואים, ייתכן שהיה מובטל?
"הוא לא מרוויח – העלו לו את המע"מ, לקחו לו דמי הבראה, ייקרו לו את התחבורה. האזרח הממוצע עובד, ואין לו סיבה לחשוב שאם לא היו מילואים הוא היה מובטל".

"תקציב המדינה בנוי על סמך הנחה שהמלחמה תסתיים ב־2025, או תמשיך בעצימות נמוכה. העצמת הלחימה תהיה כרוכה בפריצת מסגרת התקציב, ואז אנחנו כבר בשלב חדש ועוד יותר מסוכן"

אם המלחמה תימשך ותתעצם, המצב הכלכלי יחמיר?
"כנראה שכן. תקציב המדינה בנוי על סמך הנחה שהמלחמה תסתיים ב־2025, או תמשיך בעצימות נמוכה שתלך ותפחת. העצמת הלחימה תהיה כרוכה בפריצת מסגרת התקציב, ואז אנחנו כבר בשלב חדש ועוד יותר מסוכן".

חן הרצוג, הכלכלן הראשי בפירמת רו"ח BDO (צילום: נתי חדד)

בעבר, אחרי משברים נוראיים, הגיעו צמיחה כלכלית מהירה ועלייה חדה ברמת החיים. כך קרה ברוב העולם אחרי מלחמת העולם השנייה, ובחלק מהמדינות, כולל ישראל, אחרי מגפת הקורונה. אולי זה יקרה כאן אחרי המלחמה?
"תיאורטית, זה אפשרי. אבל לשם כך צריך שפרמיית הסיכון של ישראל תרד ותיווצר אווירה שתמשוך השקעות, וגם התנהלות תקציבית אחראית. התנאי השני לא מתקיים, כמו שנכתב גם בדוחות של בנק ישראל וחברות דירוג האשראי. לגבי התנאי הראשון, הסיכון שלנו גבוה, ועלול להישאר כזה גם אם המלחמה תסתיים".