תגידי – לא לי, לעצמך – מה עשית כדי לשנות את המצב? כן את, שכל כך חרדה לעתיד צאצאייך, עד שאת בקושי מצליחה להכניס משהו לפה או לקרוא משהו מעבר לכותרת בעיתון, לאן את מנווטת את הדאגה? ואתה, שחבר בעשרות קבוצות מחאה בוואטסאפ, קורא כל מילה שמתפרסמת בהן, מגיב באימוג'ים של כעס, תסכול, גועל – מה אתה עושה חוץ מלהעביר סרטונים מקבוצה לקבוצה?

איפה אתם, שאין לכם אמון בממשלה ובהחלטותיה, לפי הסקרים יותר משני שלישים מהציבור? איך יכול להיות שאתם ממשיכים לשבת בבית ולא ממלאים את הרחובות כל יום, כול היום?

איפה אתם, שאין לכם אמון בממשלה ובהחלטותיה, לפי הסקרים יותר משני שלישים מהציבור? איך יכול להיות שאתם ממשיכים לשבת בבית ולא ממלאים את הרחובות כל יום, כול היום?

הרי ממשלה שאתם לא סומכים עליה שולחת את בניכם למות במלחמה שכל גורמי המקצוע מתנגדים לה. זאת בעודה מממנת מכספכם נמל תעופה זמני בדרך לקבר רבי נחמן באומן – אבל בית החולים סורוקה טרם ראה פרוטה לשיקומו מפגיעת טיל איראני, מתעלמת מהירידה במדדי איכות החיים והמצוינות – ומתגמלת בורות ובדלנות, מחסלת את הכלכלה, את יחסי החוץ, את העתיד של כולנו.

לא אדון מה מפעיל את ראש הממשלה – הקורא מוזמן לבחור אחד או יותר מסדרת הסברים, ובהם אמונה שהוא ממלא שליחות היסטורית למען האומה, לחץ של שותפיו בקואליציה, תרגילים לדחיית המשפט (ובהמשך, מי יודע, גם הבחירות), ויש הנדרשים לסוגיות מתחום בריאות הנפש או למצבו הקוגניטיבי.

כמו כן, מיותר לנתח את מניעי שותפיו בקואליציה ואין טעם לחלק ציונים לתפקוד השרים – הכול ידוע. ואתם, מה אתם עושים עם כל המידע זה?

הכי קל להאשים, להצביע על "הם", להסביר למה "הם" לא בסדר, לומר ש"להם" אכפת רק מהבוחרים "שלהם", לגמרי לא מעניין "אותם" כמה נזק "הם" גורמים לנו. הכול מדויק, אבל מה עם "אני", איפה "אנחנו"?

נכון, מי שמשמיד כאן כול חלקה טובה מחזיק בידיו כוח רב – ובהשוואה אליו, היכולות שלנו מוגבלות. נכון, עייפנו, וכמה אפשר. נכון, לא בטוח שהמחאה תצליח (הגם שמחקר מוכיח שמחאה קבועה משפיעה). תירוצים לא חסרים.

הרי ממשלה שאתם לא סומכים עליה שולחת את בניכם למות במלחמה שגורמי המקצוע מתנגדים לה. בעודה מממנת מכספכם מסע לקבר רב באומן – אבל בית החולים סורוקה  טרם ראה פרוטה לשיקומו מפגיעת טיל

אתם יודעים מה? בסדר, אתם לא משתתפים בהפגנות, ולא משנה אם בגלל שמסובך להגיע או קשה לעמוד, מחשש שוטרים, כי תסתבכו בעבודה, כי קר, כי חם, כי סתם. לכול הפחות תתרמו, כי הכול עולה כסף: מגפונים, תאורה, פרסומות, הסעות, עתירות.

לא, ממשל ביידן לא תרם מיליארד דולר כדי להפיל ממשלה נבחרת מהימין, ג'ורג' סורוס לא העמיד את חשבון הבנק שלו לרשות המחאה, ואם אהוד ברק מממן את הכול מכיסו, כולל תשלום נדיב למפגינים – עליי דילגו.

אנחנו מתקרבים לימים הנוראים, הזמן המסורתי לחשבון נפש, ואני מנצלת את הבמה ואת לוח השנה כדי לפנות לכל מי שמתחלחל מהנעשה במקומותינו. וזהו.

התחנכנו על ביטויים של אחריות אישית לכלל, כמו "אם אין אני לי – מי לי, וכשאני לעצמי – מה אני" או "כל ישראל ערבים זה לזה". זאת ועוד, נאמר במקורותינו שכל מי שיש בידו למחות נגד מי שעובר עבירה ואינו מוחה, נענש כאילו הוא עצמו עבר אותה.

כלומר, אי אפשר לראות ולהתעלם, אסור לומר: זה לא העסק שלי, לא היה לי נעים להעיר, פחדתי מהתגובה, ממילא זה לא היה עוזר.

לא, ממשל ביידן לא תרם מיליארד דולר כדי להפיל ממשלה נבחרת מהימין, ג'ורג' סורוס לא העמיד את חשבון הבנק שלו לרשות המחאה, ואם אהוד ברק מממן את הכול מכיסו, כולל תשלום נדיב למפגינים – עליי דילגו

ובתרגום למצבנו – כל מי שיש בידו לפעול נגד הממשלה הרעה הזו ואינו עושה זאת, למעשה מאפשר לה להמשיך במסע החורבן, ולכן הוא שותף למעשיה. תחשבו על זה, כולכם עכשיו, לפני שיהיה מאוחר.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.