לקראת פגישתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מחר (שני), יש לשים לב כי בכל ההצעות שעל השולחן לסיום המלחמה, המשותף לכולן הוא הוצאת קטאר מן המשוואה. לפיכך, יש להעריך כי קטאר תעמיד קשיים.

התוכנית המובילה היא של הנשיא טראמפ, המדברת על מינויו של טוני בלייר כמעין נציב עליון בעזה, שיהיה אחראי על מלאכת השיקום. את מקור הסמכות שלו יקבל מהרשות הפלסטינית, שתוכל להיכנס לעזה אחרי פרק זמן שלא נקבע (באחת הגרסאות נאמר כי לאחר חמש שנים), עם השלמת הרפורמות המהותיות שלה. חמאס ימסור את נשקו – אך לא ברור למי: לרשות שעדיין איננה, או לכוח בינערבי.

מי שטרחו על התוכנית הם סטיב ויטקוף, ג'ארד קושנר וטוני בלייר עצמו, ויש להניח כי ראש הממשלה נתניהו כבר קיבל אותה. איש סודו, השר רון דרמר, השתתף בהתוויית המתווה, ובלייר מקורב אליו מאוד.

מי שטרחו על התוכנית הם סטיב ויטקוף, ג'ארד קושנר וטוני בלייר עצמו, ויש להניח כי ראש הממשלה נתניהו כבר קיבל אותה. איש סודו, השר רון דרמר, השתתף בהתוויית המתווה, ובלייר מקורב אליו מאוד

סימן מקדים היה מינוי מתאם פעולה בשטחים מחוץ לצה"ל – יורם לוי, שיקבל דרגת אלוף, מן הסתם כדי להיות קרוב להיבטים הכלכליים של שיקום עזה.

לצד התוכנית הזאת, שמוביל הנשיא טראמפ, התוכנית השנייה היא של ערב הסעודית וצרפת, המקדימה את ההכרה במדינה פלסטינית למהלכים בעזה. לדעתי, ערב הסעודית משתתפת עם צרפת מן השפה ולחוץ, אולי כלחץ על טראמפ, אך למעשה היא בצד של תוכנית טראמפ. הסימן לכך היה בהיעדרותו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, כשם שנעדר מן הנאומים של ראשי המדינות בוועידת דוחה לאחר התקפת צה"ל.

יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הודיע על תמיכתו בנשיא טראמפ ובערב הסעודית, ובכך קשר את עצמו ליוזמת טראמפ בשיתוף עם ערב הסעודית. כלומר, מבחינתו של עבאס – קטאר וחמאס מחוץ למשחק.

עם התבלטותן של היוזמות הללו, הולכת ודוהה התוכנית המצרית הישנה, לאחר שאיש לא התייחס אליה. התוכנית המצרית הותירה את חמאס בתמונה ואף עם נשקו, כאשר היא קיבלה לידיה את מלאכת שיקום עזה בעזרת ועדת מומחים המקובלת על רמאללה וחמאס. מחמוד עבאס פסל את היוזמה המצרית מיידית, וסירב לכל תפקיד שהוא לחמאס – לא סמלי ולא ממשי.

היוזמה המצרית גם נתקלה בכתף קרה מכל הגורמים הרלוונטיים, מכיוון שמצרים סירבה להצטרף לדרישה שחמאס יתפרק מנשקו. סיבה נוספת: הנשיא טראמפ הפנה לנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי כתף קרה, לאחר שסיסי סירב להגיע לבית הלבן על רקע "תוכנית הריביירה" של טראמפ.

מצרים גם הבינה שאם יוחלט לפרק את חמאס מנשקו, התפקיד הזה יוטל עליה – תפקיד שאינה רוצה בו. אולם כאשר ראתה שמתפתחות תוכניות שמשאירות אותה בצל, היא ביקשה מערב הסעודית לפייס בינה לבין טראמפ. הפיוס הצליח, והסימן היה הברכה שסיסי בירך את טראמפ על יוזמתו.

לאחר מכן פרסמה מצרים הודעה כי תסכים לשלוח צבא לעזה, אך רק אם יוגדר ככוח בינלאומי על פי החלטת מועצת הביטחון, ולא ככוח מצרי.

חלק חשוב מהצעת טראמפ הוא החזרת הסיוע לעזה למוסדות בינלאומיים – כלומר לאו"ם. באזור אל-עריש ממתינות 200 משאיות של אונר"א להעברה לעזה דרך מעבר רפיח "באופן מיידי", כפי שכלי תקשורת ערביים דיווחו על תוכנית טראמפ – דרך מעבר רפיח שייפתח שוב.

חלק חשוב מהצעת טראמפ הוא החזרת הסיוע לעזה למוסדות בינלאומיים – כלומר לאו"ם. באזור אל-עריש ממתינות 200 משאיות של אונר"א להעברה לעזה דרך מעבר רפיח

לסיכום עניין יוזמות סיום המלחמה:

• יוזמת טראמפ המובילה מקדימה את שיקום עזה בידי טוני בלייר, בלי מסלול למדינה פלסטינית – אך עם ברכת הדרך של רמאללה.
• יוזמת ערב הסעודית וצרפת מקדימה הכרה במדינה פלסטינית, דורשת את פירוק חמאס מנשקו, אך אינה נכנעת.
• יוזמת מצרים דיברה על הקמת ועדת מומחים בהסכמת חמאס ורמאללה, בלי דרישה מחמאס לפרק את נשקו. עמדת מחמוד עבאס – הוא הריבון היחיד בעזה, בלי חמאס כלל.

במסדרונות האו"ם ראינו התקרבות של מצרים וערב הסעודית ליוזמת טראמפ. הביטויים לכך היו איגרת התמיכה של סיסי לטראמפ והיעדרותו של בן סלמאן מצדו של נשיא צרפת עמנואל מקרון.

אם, כפי שצפוי, היוזמה של טראמפ תוביל את סוף המלחמה בעזה, ערב הסעודית תעזוב את צרפת ותחבור לארצות הברית. אז עשויים להיפתח האופקים לנורמליזציה עם ישראל. יהיה אותו "משהו ממשי" למדינה פלסטינית, וייווצרו התנאים לדרישתה הנוספת של ערב הסעודית – סילוק השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מן הממשלה.

וזהו בדיוק המבחן הגדול של ראש הממשלה נתניהו במפגש עם הנשיא טראמפ. כבר קיימת הבטחה ישנה לטראמפ ללכת על העסקה בימי פגרת הכנסת, כאשר השניים לא יכולים להפיל אותו. אך עוצמת ההתנגשות כה חזקה עד שמהלכי פירוק הממשלה ייראו ממשיים מיד עם תום הפגרה.

מדוע? משום שממשלת "המשילות" החליטה על צעדי ענישה נגד הפלסטינים – וגם נגד ירדן – על רקע גל ההכרה במדינה פלסטינית, ובכלל זה צעדי סיפוח.

למועצת יש"ע יש זיכרון כואב מיוזמת ה"משילות" הקודמת – סיפוח בקעת הירדן לישראל בכהונתו הראשונה של טראמפ. נתניהו טיפח בהם את התקווה הזאת, אך כאשר לא התאים לו עוד – היא התנדפה, כאילו לא הייתה.

האם סמוטריץ' ובן גביר יוכלו לספוג כישלון נוסף, שחוזר על עצמו? פעם אחת – ניחא. אבל פעמיים? נתניהו מתעתע בהם כשיטה. מה יספרו בבית הכנסת?

בנאומו המוזר באו"ם, ראש הממשלה נתניהו לא הזכיר שיהודה ושומרון הם מולדת אבותינו – סימן רע לבאות – אך גם לא זרם עם יוזמת טראמפ לסיום מהיר של המלחמה, ודרש את "כניעת חמאס"

בנאומו המוזר באו"ם, ראש הממשלה נתניהו לא הזכיר שיהודה ושומרון הם מולדת אבותינו – סימן רע לבאות – אך גם לא זרם עם יוזמת טראמפ לסיום מהיר של המלחמה, ודרש את "כניעת חמאס".

אם ביום שני ראש הממשלה נתניהו יודיע על אימוצה של תוכנית טראמפ, הוא יתנגש עם בן גביר ועם סמוטריץ'. יש להניח כי נתניהו דווקא ישתמש בסכנה הזאת לממשלתו.

כאמור, גם לקטאר יש בעיה עם כל היוזמות הללו. האם ראש הממשלה נתניהו וקטאר ישתפו פעולה בהכשלתן?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.