לראות ולא להאמין. בשנת 2025, בגרמניה, בעיר פלנסבורג שבצפונה, בחנות קטנה במרכז העיר, נתלה על חלון הראווה של החנות שלט: "יהודים, הכניסה אסורה. שום דבר אישי, וגם לא אנטישמיות, פשוט אינני יכול לסבול אתכם". למרות מחאות השלט נותר תלוי.
ברור שמי שתולה שלט כזה בגרמניה של היום חושף עצמו כאנטישמי. הניסיון להציג שנאת יהודים כ"עניין פרטי" איננו אלא גילוי של אנטישמיות ישנה באריזה חדשה. המשפט "אני פשוט לא יכול לסבול אתכם" חושף את הפנים האמיתיות והמכוערות של האנטישמי. האנטישמיות של ימינו אינה צועדת רק במדים שחורים ובמצעדי לפידים. היא מסתתרת גם מאחורי "טעם אישי", "דעה פרטית", עטופה בציניות או בסיסמאות דוגמת Free Palestine.
המשפט "אני פשוט לא יכול לסבול אתכם" חושף את הפנים האמיתיות והמכוערות של האנטישמי. האנטישמיות היום לא צועדת רק במצעדי לפידים. היא מסתתרת גם מאחורי "טעם אישי" ו"דעה פרטית"
חשוב לזכור שהשואה לא החלה באושוויץ. היא החלה באבן שנזרקה אל חלונות הראווה של חנויות יהודיות, בקריאות "אל תקנו אצל יהודים", ביריקות על יהודים ברחובות הערים הגרמניות, ובשלטים שקבעו כי ליהודים אסור להיכנס אליהן. היא החלה באנטישמיות. כיום, 80 שנה אחרי, מזכיר השלט הקטן בחלון הראווה פלנסבורג באורח מצמרר את אותם הצעדים הראשונים בדרך אל ההשמדה.
לאחר 1945 עיצבה גרמניה לעצמה תודעה של אחריות היסטורית. "לעולם לא עוד" לא היה רק שבועה מוסרית אלא אבן יסוד של הרפובליקה הפדרלית. אם היסוד הזה מתערער הרי שכל המבנה בסכנה. העובדה ששלט כזה יכול להישאר מוצג, מבלי לעורר סערה ציבורית רחבת היקף בגרמניה, יכולה להעיד על בקיעים עמוקים בקונצנזוס שנבנה מאז.
השאלה מטרידה וברורה: אם יהודים אינם רצויים בעיר גרמנית, האם באמת למדו הגרמנים את הלקח מהעבר ומהשואה? הרי "אין כניסה ליהודים" משמעו בפועל גם "אין כניסה לישראלים". אם כך, מה נותר מן היחסים הייחודיים שנרקמו בין ישראל לגרמניה לאורך עשרות שנים? שלט כזה איננו רק עלבון ליהדות גרמניה, אלא גם פגיעה ישירה בבסיס היחסים הללו, המבוססים על ההכרה באחריות ההיסטורית של גרמניה כלפי מדינת היהודים.
זה איננו אירוע יחיד. מדובר בחוליה נוספת בשרשרת מתמשכת וגוברת של אירועים אנטישמיים: תקיפות ברחוב, מסעות שנאה ברשתות החברתיות, חרמות תרבותיים וכלכליים על ישראל. השלט הזה הוא חלק מתמונה רחבה של אקלים שבו אנטישמיות שוב ל"לגיטימית".
לאחר 1945 עיצבה גרמניה לעצמה תודעת אחריות היסטורית. אם היסוד הזה מתערער – כל המבנה בסכנה. שלט כזה שנשאר מוצג, ולא מעורר סערה ציבורית בגרמניה, מעיד על בקיעים עמוקים בקונצנזוס שנבנה מאז
לכך מצטרף ממד נוסף: המלחמה בעזה שימשה זרז לשובם של השדים הישנים של האנטישמיות ה"קלאסית", הרואה ביהודי גוף זר שיש להוקיעו, ולצדם עלתה האנטישמיות החדשה, המכוונת נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. שתי הצורות הללו מתלכדות לטבעת של מתקפה חסרת תקדים, הכוללת בתוכה את ישראל, אזרחיה והקהילות יהודיות ברחבי העולם ומקבלות לגיטימציה מסוכנת.
על רקע זה, חשוב להזכיר את נקודת המוצא: המלחמה פרצה בעקבות הטבח המזעזע שביצע חמאס ב־7 באוקטובר. היה זה רצח מתועב שנועד לא רק לפגוע במדינת ישראל אלא להטיל אימה על העם היהודי כולו. מי שמבקש להשתמש במלחמה כדי להצדיק אנטישמיות, משרת הלכה למעשה את אותם רעיונות אפלים שהובילו לפשעים הגדולים של המאה ה־20.
ביקורת על ישראל, גם זו הלגיטימית, איננה יכולה להפוך לשנאת יהודים או לשלילת עצם קיומה של מדינת ישראל. זהו קו אדום שעל גרמניה, על אירופה ועל העולם הדמוקרטי להגן עליו בנחישות. ההכרה בזכותה של ישראל להגן על עצמה מפני אויבים המבקשים את חורבנה היא לא רק אינטרס ישראלי אלא ערך אוניברסלי של צדק, מוסר והגנה על חירות האדם.
אנטישמיות איננה "בעיה יהודית" או "בעיה ישראלית". היא מתקפה על הדמוקרטיה, על כבוד האדם ועל יסודות הציוויליזציה המערבית. ההיסטוריה הוכיחה שהיהודים הם הראשונים להיפגע ואחרים יבואו אחריהם.
נדרשים צעדים משפטיים נחרצים נגד כל גילוי אנטישמיות כעת. לא מחר, לא מחרתיים. החל בבעל החנות ועד לכל מי שמפיץ את הרעל הזה. על המנהיגות הגרמנית לקרוא לילד בשמו: זו לא "דעה פרטית", לא "הומור שחור" ולא "מחאה פוליטית". זו אנטישמיות טהורה. במידה שמעשה זה ואחרים לא ייענו בתגובה נחושה מצד השלטונות וחשוב לא פחות, מצד החברה האזרחית הגרמנית, הרי שבכך יוסרו המחסומים שהוצבו מאז 1945 בפני חזרת השנאה, והלקח האוניברסלי של השואה ימשיך להישחק.
המלחמה בעזה שימשה זרז לשובם של השדים הישנים של האנטישמיות ה"קלאסית", הרואה ביהודי גוף זר שיש להוקיעו, ולצדם עלתה האנטישמיות החדשה, המכוונת נגד עצם קיומה של מדינת ישראל
אם גרמניה בפרט, והעולם הדמוקרטי בכלל, לא יעמדו על המשמר, יבוא היום שבו שלטים כאלה לא יפתיעו עוד איש. והפעם, מדינת ישראל ותושביה יהיו בלב הסערה.
השגריר בדימוס אילן מור שרת במיגוון תפקידים במשרד החוץ, כולל בתפקיד של שגריר בהונגריה ובקרואטיה, וכיהן כציר המדיני בשגרירויות ישראל בבייג'ינג ובברלין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנובלי קשר,
ובלי להשוות;
במיקוד שליטה פנימי,
נזכור מי עוסק בכתישת המונים ילדים ונשים,
ומניעת סיוע והזזת אוכלוסיה והרס רבתי כולל תשתיות בסיס כמו בתי חולים,
וגם מי החזיק בסלון ביתו תמונה של רוצח מתפללים, ואיפה יש כתובות "מוות לערבים",
ואיפה יש שופרות צאצאי טרוריסטים מורשעים,
ומי רוקדים לצלילי "שישרף להם הכפר",
ואיפה יש כנסים לטרנספר ומי המשתתפים,
ומי אמרו?:
* "מחיקת כל עזה מעל פני האדמה… שימותו. ושימותו ברע."
* "כל התינוקות בעזה הם האויב."
* "אין לי בעיה שילדים בעזה ימותו."
* "אני משטחת את עזה, אין לי סנטימנטים."
* "אנחנו משמידים את כל מה שנשאר מהרצועה."
* "שאפשר להרוג מאה פלסטינים ביום ולאכפת."
* "להכרית, למחוק."
* "אין בלתי מעורבים… להפגיז ללא רחם מהאוויר! תימרון קרקעי רק אחרי שיטוח בניינים."
ובלי קשר,
בלי להשוות,
נזכור:
1. חוקי הסמכה.
2. סילוק שומרי הסף.
3. שליט מעל לחוק.
4. מפלגות עליונות.
5. שרים גזענים.
6. ממשלה פאשיסטית.
7. האופוזיציה כבוגדת.
8. טריטוריה להתפשטות.
9. פוגרומים וטרנספר.
10. נוער חולצות.
11. משטרה כפופה לפוליטיקאים
והקמת כח לאומני.
12. מכונת תעמולה.
13. פופוליזם כלכלי ומינוף פערים בחברה.
14. שינוי הספרים והחינוך לפי האידיאלוגיה.
15. הכפפת הדת בגרסה המשטר.
16. ריכוז אוכלוסיה בגטאות, רעב והרג המונים.
17. הפניית האשם לאויב חיצוני.
מלחמה טוטאלית.
18. חורבן.
האמת היא האמת